פייסבוק וגוגל על דוכן הנאשמים

Summary

אחד ביום (N12)

פרק: פייסבוק וגוגל על דוכן הנאשמים

תאריך: 28 באפריל 2026
מגיש: אלעד שמחיוף
אורח מרכזי: דרור גלוברמן

---

סקירה כללית

הפרק דן בתחילת עידן חדש של רגולציה ואחריות משפטית סביב רשתות חברתיות גדולות, בעקבות פס"ד תקדימי בלוס אנג'לס בו נקבע כי פייסבוק (מטא) וגוגל אשמות בכך שעיצבו פלטפורמות ממכרות שפגעו בנפש צעירים. הפרק סוקר את המתח בין תרומת הרשתות לחברה ולחיי הצעירים לבין הנזקים — התמכרות, פגיעה בדימוי העצמי, בידוד ודיכאון. נדונים גם ניסיונות רגולטוריים בעולם (ובאוסטרליה בפרט), מחקרי אקדמיה מכוננים, ותסכול ממחדל המחוקק בישראל.

---

נקודות מרכזיות ודיונים עיקריים

1. חשיפת הבעיה והניסיונות הראשונים להגביל שימוש אצל צעירים (00:40–04:44)

• הרגלי השימוש הקיצוניים של צעירי אוסטרליה:
  צעירים מדווחים על שימוש של שעות רבות ברשתות מדי יום, עם הבנה שזה פוגע בהם — אך קושי להפסיק.
  (00:40)

  • "My daily average is 8 hours." (צעיר אוסטרלי)

• החלטת ממשלת אוסטרליה לאסור שימוש על בני 16 ומטה (02:34)

  • החוק אינו מיושם לחלוטין – "כ-60% מהצעירים העידו החודש שלמרות האיסור, הם מצליחים לעקוף אותו." (03:06)
  • היוזמה פתחה דיון ועניין במדינות נוספות בשאלה האם נכון למנוע רשתות מצעירים.

• הניסוי של אוניברסיטת סטנפורד:
  תשלום ל-35,000 צעירים כדי להימנע מרשתות 6 שבועות – ירידה בחרדה ודיכאון, שיפור בקשרים פיזיים, מודגש אצל נשים צעירות (03:41).

2. מפנה משפטי: פס"ד ראשון נגד מטא וגוגל (04:44–12:09)

• בית המשפט קובע: רשתות חברתיות הן ממכרות (04:44)
  • "בפעם הראשונה, בית משפט בארה״ב הכריע שרשתות הן ממכרות... והחברות צריכות לשלם מיליונים למשתמשת אחת שנגרם לה נזק נפשי." (04:44)
• דרור גלוברמן: השיחה הפכה לציבורית ומשפטית, ומתחילה להשוות את הסושיאל לאלכוהול וסיגריות (04:44–05:25):
  • "מכל הנזקים... תמיד תפס אותי סיפור ההתמכרות... זאת הנקודה של אובדן שליטה עצמית." (05:05)

3. מנגנוני התמכרות וההתפתחות ההיסטורית של פלטפורמות (06:10–09:49)

• ההבדל בין רשתות בעבר להיום — התווספות מנגנונים ממכרים עם השנים:

  • כניסת לייקים, תגובות, אינסוף גלילה (infinite scroll), autoplay, הפיכת ב-default לצריכה אינסופית (07:25–08:51)
  • סיפורו של עזה רסקין, ממציא ה-infinite scroll שהתחרט על כך (07:30).

• החברות ידעו להשפיע בעוצמה הולכת וגדלה על תודעת המשתמשים:

  • "החברות הללו מעסיקות צוותי טכנולוגיה ונפש... איך לגרום לשינוי התנהגות – המטרה: להגדיל שעות שימוש." (08:07)

4. אחריות משפטית ומהותה (09:49–12:09)

• הגנה משפטית – סעיף 230 (Communications Decency Act):
  מאפשר לחברות לומר "אנחנו רק כלי" – "זה הסעיף שבעצם מאפשר לרשתות החברתיות לחיות ולשגשג..." (09:49)

• אך: הנזק הנפשי חמקמק, קשה למדידה ולקישור טכנולוגי ישיר

  • "נזק נפשי לא רואים בעיניים, וקשה לקשור אותו לטכנולוגיה" (10:59).

• הדואליות – רשתות כחיבור מול רשתות כנזק:
  דוגמאות לרווחים הברורים (קהילה ללהט"ב צעירים וכו'), מול חוסר יכולת "לנקות את המוץ מהתבן" (11:12).

5. פס"ד קיילי בלוס אנג'לס – סיפור התביעה והמשמעות (13:09–19:24)

• המתלוננת: קיילי, נערה שנפגעה מהתמכרות מגיל צעיר מאוד:
  הציגה את ניתוקה החברתי, פיתוח חרדה ודיכאון, והשפעות פסיכולוגיות בגלל צריכת סושיאל (13:09–13:34).

• החידוש המשפטי:
  קיילי תבעה לא על תוכן אלא על המנגנון, ועקפה את סעיף 230 (14:57).

  • "בפעם הראשונה הגיעה בחורה צעירה שטענה טענה קצת אחרת. זה לא התוכן, זה המנגנון שאתם בניתם." (15:42)

• בתביעה העידו: מרק צוקרברג, אדם מוסרי, סגן נשיא יוטיוב, טענו שהפלטפורמות לא ממכרות קלינית, ושיש מנגנונים להגנה (16:47).

• המשמעות:

  • "כבר עומדים בשורה יותר מ-2400 תביעות שמנוסחות באותו אופן" – פוטנציאל כלכלי אדיר להשפעה (17:48).
  • "חבר המושבעים קבע: אשמות, וקיילי תקבל שישה מיליון דולר." (18:35)
  • "מחוץ לאולם בית המשפט היו עוד הורים שטענו שהילדים שלהם גם חוו חוויות דומות, והם חגגו." (18:58)

6. השלכות רוחב, רגולציה וישראל (19:24–23:40)

• הסיגריות, המכוניות, המדיה – סטנדרטים מול חוסר סטנדרטים
  "בפעם הראשונה אומרים: אוקיי, יש אכן אחריות – גרמתם נזק." (19:24)

• הבעיה עם רגולציה:
  לדרור גלוברמן חסר סטנדרט ברור למה מותר ואסור.
  "לטכנולוגיה יש בעיה חמורה – היא רצה מהר יותר מהמחוקק." (20:53–21:21)

  • "המטרה של פייסבוק שלנו זה לרוץ מהר ולשבור דברים." (21:11, מובא בתיאור כציטוט של צוקרברג)

• הפער בישראל:
  בישראל מעולם לא התפתח דיון משמעותי על התמכרות, רק על תכנים בעייתיים.

  • "בישראל, כשעסקו ברשתות החברתיות, דיברו בעיקר על תכנים מסוכנים... מה עם ביטחון המשתמשים הצעירים?" (21:49–22:19)

• ביקורת ותחושת אכזבה ממחדל ממשלתי:
  "אחרי שנים של ניסיונות חקיקה שכולם עולים וכושלים ...אני לא יכול לא לחשוב שיש כאן יד מכוונת" (22:38)

  • "הציבור הרחב הוא המפסיד." (23:16)

---

ציטוטים בולטים

• "My daily average is 8 hours." (00:40, צעיר אוסטרלי)
• "כ-60% מהצעירים העידו החודש שלמרות האיסור, הם מצליחים לעקוף אותו." (03:06, שמחיוף)
• "מכל הנזקים... תפס אותי סיפור ההתמכרות ... אובדן שליטה עצמית." (05:05, דרור גלוברמן)
• "בפעם הראשונה, בית משפט בארה״ב הכריע שרשתות הן ממכרות..." (04:44, שמחיוף)
• "כל האופן שבו הפלטפורמות בנויות נועד למשוך משתמשים ולא לאפשר להם להתנתק." (14:57, טיעון התביעה)
• "לטכנולוגיה יש בעיה חמורה – היא רצה הרבה יותר מהר מהמחוקק." (20:53, גלוברמן)
• "בישראל... דיברו בעיקר על תכנים מסוכנים... מה עם ביטחון המשתמשים הצעירים?" (22:19)
• "אני מדמיין שיש שני צדדים שנוח להם מאוד במצב הקיים — הפוליטיקאים... והרשתות החברתיות... הציבור הרחב מפסיד." (23:16-23:40, גלוברמן)

---

ציון דרך — נקודות מרכזיות עם טיימסטמפים

• 00:40 – פתיחה: שימוש קיצוני של צעירים בסושיאל
• 02:34 – החוק באוסטרליה, תוצאות מאכזבות
• 03:41 – ניסוי סטנפורד: הפסקה מביאה שיפור נפשי
• 04:44 – תקדים משפטי בארה"ב: רשתות ממכרות, אחריות משפטית
• 07:30 – המצאת ה-Infinite Scroll
• 09:49 – משטר סעיף 230 – חסינות תוכן
• 13:09 – סיפורה של קיילי, הנפגעת המרכזית
• 15:42 – הפוקוס בתביעה: מנגנון ולא תוכן
• 18:35 – פסק הדין: אשמה, פיצויים
• 19:24 – רגולציה בעולם לעומת אין תקנים במדיה
• 21:11 – פערי מהירות בין טכנולוגיה למחוקק (‘move fast and break things’)
• 22:19 – הדיון הבלתי קיים בישראל על התמכרות
• 23:16 – ביקורת נוקבת על המחוקק בישראל

---

מסקנות וסיכום

הפרק מבליט את התפנית המהותית בגישת העולם לרשתות החברתיות: מעבר מהיעדר רגולציה להגברת ביקורת משפטית וציבורית, כשהדגש עובר מהתוכן למנגנון; מההשפעות החיוביות לאחריות ברורה על התמכרות ונזקים. נקבע שזו תחילת עידן של דרישות אחריות, אך בצל אתגרי רגולציה עמוקים – והיעדר כל דין ודברים אפקטיבי (עדיין) בישראל.
האזנה לפרק מומלצת במיוחד להורים, אנשי חינוך ומקבלי החלטות.

---

סיום:
"תודה, דרור גלוברמן."
"זה היה אחד ביום של N12..." (23:40)

---

להעמקה המשך האזנה מכל נקודה, לפי הצרכים המוזכרים בטיימסטמפים.

Transcript

[A]

בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל? יש לנו! נכון בובו? אבא עשה! אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל.

אבא יעשה! אבא יעשה! אין באמור להוות ייעוץ או שיווק פנסיוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם. היום יום שלישי, 28 באפריל, ואנחנו אחד ביום. מבית N12.

אני אלעד שמחאיוף, טוב יותר, מה קורה סביבנו? סיפור אחד ביום, בכל יום.

We're in Sydney, to talk to young people about what they think. How much did you use social media when you were younger? Quite a lot, actually. My daily average is 8 hours. קצת לפני שהתחילה שנת 2026, ברשתות הטלוויזיה בעולם, למשל ב-BBC, מאוד התעניינו לשמוע מה יש לצעירים אוסטרליים גיל 16, לספר על הרגלי השימוש שלהם ברשתות החברתיות.

הצעירים?

כולם סיפרו שהם מבלים שעות בכל יום ברשתות החברתיות. אין יום אחד בלי. רבים מהם אמרו שהיו מעדיפים לבזבז שם פחות זמן. אמרו שהגלישה האינסופית שלהם באינסטגרם, בטיק טוק, ברשתות אחרות, גורמת להם לבעיות נפשיות, הם ידעו את זה. אבל חלקם אמרו שהם פשוט לא מצליחים להפסיק.

אבל אני חושבת שזה היה יותר טוב בשבילי, להעביר את זה לאחרונה. עכשיו, זה לא דבר חדש. שנים דובר על סכנות פוטנציאליות של שימוש ברשתות החברתיות, בעיקר בקרב צעירים. אבל מה שכן היה חדש הוא שהממשלה באוסטרליה החליטה לעשות עם זה משהו, לקחת את הצעד הכי נוקשה, הכי מרחיק לכת, שננקט בקשר לרשתות חברתיות בעולם. מ-10 בדצמבר, אם אתה בן 16, אתה לא יכול יותר לקחת אקדמאות משפטיות.

אוסטרליה אסרה על רשתות חברתיות לאפשר לצעירים מתחת לגיל 16 להשתמש בפלטפורמות שלהן. היו הרבה אנשים ששמחו, שאמרו או סוף סוף, והיו גם הרבה אנשים שכעסו. אגב, לא רק צעירים, גם הורים טענו שמדובר בצעד אחד יותר מדי. ככה אני חושב שהקונטרול הזה נסתר עלינו, אבל כשאנחנו מדברים, הם לא רוצים שהקונטרול הזה יקרה. יש לנו כבר פרספקטיבה של כמה חודשים כדי לומר שהצעד האוסטרלי לא מוגדר כהצלחה מסחררת.

כ-60% מהצעירים העידו החודש שלמרות האיסור, הם מצליחים לעקוף אותו, הם ממשיכים להשתמש ברשתות החברתיות כמעט כרגיל. מה שכן, היוזמה האוסטרלית הזו הובילה לשיחה בעוד מקומות בעולם. אם שווה, גם במדינות אחרות, לאסור על צעירים להשתמש ברשתות חברתיות.

באוניברסיטת סטנפורד שילמו ל-35,000 נבחנים כדי שיקחו הפסקה של שישה שבועות מרשתות חברתיות וכן כנראה שהדרך היחידה לגרום להם לעשות את זה הייתה לשלם. התוצאות פורסמו בשבוע שעבר והחוקרים ראו ירידה גם בדיכאון, גם בחרדה, הם ראו עלייה בקשרים חברתיים פיזיים אמיתיים ובאופן כללי לנבחנים הייתה בריאות נפשית טובה יותר, בעיקר אגב זה בלט אצל נשים צעירות.

ואחרי כל זה, אחרי אוסטרליה, אחרי סטנפורד, אחרי מחקרים, אחרי דיונים, אחרי יוזמות חקיקה, הגיע עוד שלב, הגיע עוד תקדים. לפני כמה שבועות, בפעם הראשונה, בית משפט בארצות הברית הכריע שרשתות חברתיות הן ממכרות. הוא הכריע שהחברות תכננו אותן. כדי שהן יהיו ממכרות, ושהחברות האלה צריכות לשלם מיליונים למשתמשת אחת שנגרם לה נזק נפשי.

אז הפעם אנחנו עם דרור גלוברמן, מגיש הפודקאסט בזמן שעבדתם, ומייסד בית הספר Jumpstart AI, על הרגע שבו העולם מתחיל אולי להסתכל על רשתות חברתיות כמו על אלכוהול. ועל סיגריות.

מכל הנזקים שהרשתות החברתיות מעוללות, אני מודה שאותי תמיד תפס סיפור ההתמכרות. לפני הבדידות, ואובדן הביטחון העצמי, והשנאה, והקנאה, והזעם, והכל, ההתמכרות. למה? כי זאת הנקודה של אובדן השליטה העצמית. כשאני מכור למשהו, אז אני לא יכול לעצור את שאר הנזקים.

ולכן כשייתה לי הזדמנות לפני שבע שנים כמעט לזעוק שאלה לשריל סנברג, אז מספר שתיים, בפייסבוק, אז זאת השאלה ששאלתי, מתי תהיו פחות ממכרים?

‫האם פייסבוק תהיה פשוטה יותר? ‫אז אתם שואלים לי שאלות באמת סביבות. ‫אנחנו עשינו הרבה עבודה ‫על פייסבוק פשוטה יותר. ‫מה שעשינו הוא שבאנו להגיד לרצועים ‫שכאשר אתם מתחילים להתקשר ‫עם חברות וחברה ‫ואתה מתחיל להתקשר עם תוכן, ‫זה יהיה פשוט פשוטה יותר טוב לכם. ‫זה לא פשוט בצורה שאי-אפשר להגיד את זה, ‫זה פשוט בגלל שאתם מתחילים להתקשר יותר.

כן, בסרט של גלוברמן מ-2019, הקרב על המוח, הטענות על נזקים נפשיים ופוטנציאל התמכרות ברשתות החברתיות עלו וזכו לביטול מהבכירים בחברות. לא רק שהתמכרות לסושיאל היא לא רעה, היא טובה. הרשתות שלנו עוזרות למשתמשים להתמודד עם בדידות, זו הייתה הטענה מצידם. ובאמת בתחילת הדרך, כשרשתות חברתיות רק צצו לפני... פלוס מינוס 20 שנה.

התפיסה הייתה שהן ממש דבר חיובי, הן מחברות בין אנשים, הן פותחות בפנינו את העולם. והאמת, הרשתות החברתיות גם היו הרבה יותר פשוטות, לא היו להן הרבה מהמרכיבים שנוספו ככל שעבר הזמן. לא יודע אם אתה זוכר את הפעם הראשונה או את הימים הראשונים שאתה השתמשת בפייסבוק. זה היה מזמן, כמעט לפני 20 שנה. ואם היום היית נכנס לרשת הזאת, לא היית מזהה אותה.

לא היה שם לייקים, ולא היו תגובות, ולא היה לייקים לתגובות, ולא היו תגובות לתגובות, ולייקים לתגובות לתגובות. לא היה אוטופליי. כשנכנסת, עד שכבר עלה וידאו, זה גם לקח כמה שנים, היה עליו עיגול עם כפתור שהיית צריך לבחור ללחוץ עליו, ורק אז הוא התנגן. היום זה קורה לבד. כשגללת המון אייטמים ופוסטים, בסוף היה קו שאמר לך, זהו, נגמר.

הבופה נגמר. וזה היה לנו מאוד טבעי.

ה-Infinite Scrolling, האפשרות לגלול עוד ועוד ועוד עד אינסוף. בשנת 2006, בחור צעיר בשם עזה רסקין פיתח את האפשרות הזו לגלול בלי שבאיזשהו שלב נעצרים וצריך אקטיבית ללחוץ על כפתור כדי להגיע לדף הבא. אחרי שנת 2010, רשתות חברתיות הבינו את הפוטנציאל והטמיעו את הטכנולוגיה גם בפלטפורמות שלהן. רסקין אגב הפך לדובר נלהב ופעיל נגד סכנות בשימוש ברשתות החברתיות, הוא כבר אמר שהוא מתחרט על הטכנולוגיה שהוא פיתח. עכשיו קחו לדוגמה עוד טכנולוגיה, אוטופליי, פונקציה שנכנסה ליוטיוב באזור שנת 2015.

היא מאפשרת לנגן סרטונים ברצף בלי שאנחנו אקטיבית צריכים ללחוץ על כפתור כדי להפעיל את הסרטון הבא. אלו שתי דוגמאות לאופן שבו אנחנו יכולים למצוא את עצמנו עושים את מה שכבר קיבל את השם doom scrolling, שיטוט חסר תוחלת במשך שעות בפיד לא נגמר ברשתות החברתיות. והחברות הללו העסיקו, עדיין מעסיקות, צוותים של אנשי טכנולוגיה, אבל גם אנשי נפש, במטרה לפרוץ את הנפש האנושית עם טכנולוגיה, איך לגרום לשינוי התנהגות, מה השינוי המקווה? כמובן צריכה הולכת וגדלה עוד ועוד ועוד שעות, כמה כבר? צורכים שש שעות פייסבוק היום לצרוך שמונה ועשר.

לא משנה, פייסבוק, אינסטגרם, טיק טוק, הכל אותו דבר. אז הם מוצאים עוד ועוד פטנטים טכנולוגיים כאלה שמשפיעים על בחירת המשתמש. עכשיו, זו התנהגות אנושית. כשהבופה פתוח, אנחנו צורכים יותר. אז זה הגלילה האינסופית.

כנראה אוטופליי, ברגע שהתמונה מתחילה לזוז למול העיניים, אני אוטומטית אבזבז עליה 2, 3, 4 שניות גם בלי שרציתי, ולו כדי להחליט... שאני לא צופה בווידאו הזה, גם אז אני עדיין מבזבז עליו כמה שניות, כלומר הפכו לחלוטין את הדיפולט, את ברירת המחדל, ועם אלמנטים טכנולוגיים, זה המנגנון, גרמו לאנשים לבזבז יותר זמן, לצרוך יותר, וגם להתמכר, ובקצה של זה כבר יש גם נזקים נפשיים. בהתחלה, ושמענו את זה גם בסרט של גלוברמן, הטענות נגד הפלטפורמות של הרשתות החברתיות נתקלו מצידן בביטול מוחלט. אין התמכרות, אין סכנות, להפך, רשתות חברתיות הן כלים חיוביים. ויותר מזה, הרשתות החברתיות, ענקיות הטכנולוגיה, ידעו לשמור על עצמן גם חוקית.

בחוק התקשורת האמריקני יש סעיף 230 שמסיר מחברות בתחום הטכנולוגיה אחריות על תוכן שהעלה אדם אחר. זה הסעיף שבעצם מאפשר לרשתות החברתיות לחיות ולשגשג, כי אחרת על כל... תוכן פוגעני על כל פוסט דיבתי, על כל תמונה פלילית שהייתה מופיעה בפלטפורמות שלהן, הרשתות היו אחראיות. זה הסעיף שאפשר לענקיות הטק לטעון, אנחנו רק כלי, אנחנו לא אחראיות לאופן שבו אנשים משתמשים בכלי הזה. בסוף יש סכין בחנות ואתה יכול להרים אבן מהרצפה ולחולל את מה שאתה רוצה עם זה ואנחנו נצטרך להתמודד.

אז המתח הזה הוא קיים. עכשיו, בסכין זה מאוד ברור מתי זה שימוש חיובי, מתי שלילי, קל מאוד לראות. במכוניות לקח לנו זמן להבין שצריך לשים חגורות בטיחות גם מאחורה. אני כילד נסעתי בלי חגורת בטיחות מאחורה, וזה היה הכי טבעי בעולם. בוסטרים, מה זה?

אז לאט לאט אנחנו מתקדמים עם זה. ברשתות החברתיות זה הרבה יותר חמקמק לזהות איך נראה הנזק ומה לעשות איתו. למה? אף אחד לא מת. כלומר, כשמישהו מת זה כי עושה לעצמו נזק מאוד ברור.

אחר כך עכשיו לך תקשור את זה לרשת חברתית שהיא גרמה לו. נזק נפשי לא רואים בעיניים. אז קשה לראות את הנזק וקשה לקשור אותו לסיבות שלו. וקשה לקשור את זה לטכנולוגיה. אפשר לזרוק פנימה עוד דברים.

אנחנו רואים בטכנולוגיה, בחברות הענק הללו, ככוח בסך הכל חיובי שמקדם את העולם. כי לרשת חברתית יש גם תפקיד חשוב, גם בחיבור, גם בלמצוא את הקהילה שלך. אתה יודע, הדוגמה הקלאסית זה כמובן, נוער בין 12 ו-8 חודשים שמגלה שהוא גיי ואין אף אחד סביבו שגם כן גיי והוא מרגיש לבד והעולם אומר לו את המוזר, יכול להיות שבאמת הוא ימצא ברשת חברתית את הקבוצת ייחוס שלו וירגיש פתאום שהוא בסדר ויש לו עם מי לדבר, אכן זה טוב, אוורור דעות, שיחה פוליטית, שיחה רגשית, יש המון תפקידים מעולים לשלטות חברתיות, הלוואי שיכולנו לקחת רק את מה שטוב, אבל בהיעדר מנגנונים חוקיים טכנולוגיים שיודעים לעבור את המוץ מהתבן, בא המחוקק ואומר, אוקיי, נתייחס לכל זה כמו לזבל, וניאלץ לחסום לחלוטין, שזו גישה אגרסיבית, אבל אני לא מכיר טובה ממנה, למרבה הצער. אז בהרבה מדינות בעצם אנחנו רואים את המטוטלת הזו זזה עכשיו, ממש רואים את החריקה שלה.

כן, את החריקה התחלנו לשמוע באיסור לבני 16 ומטה באוסטרליה, במחקרים, בדיונים באולפנים. אבל את החריקה שמענו ממש בצליל חד, ברור וקולני בהחלטה שקיבל לאחרונה בית המשפט בקליפורניה. אבל קודם חסות אחת וממש מיד חוזרים.

בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל? יש לנו! נכון בובו? אבא עשה! אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל.

אבא יעשה! אבא יעשה! אין באמור להוות ייעוץ או שיווק פנסיוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם. במרכז הסיפור שלנו נמצאת צעירה, היום היא בת 20, בשם קיילי. שם המשפחה שלה לא פורסם כי הטענות קרו כשקיילי הייתה קטינה.

ביוטיוב כשהייתה בת שש ובאינסטגרם כשהייתה בת תשע. הפלטפורמות, היא אומרת, לא ניסו בשום צורה ובשום שלב לחסום אותה למרות הגיל הצעיר שלה. היא הפסיקה ליצור אינטראקציות עם בני משפחה ועם חברים, פשוט קיבלתה שעות ברשתות החברתיות. בגיל עשר, היא טוענת, כבר פיתחה תסמינים של חרדה ודיכאון. אחר כך הגיע גם עיסוק אובססיבי במראה החיצוני שלה.

ושימוש בפילטרים שהרשתות מציעות כדי לשנות ולעוות את האופן שבו היא נראית בתמונות. עכשיו צריך להבין, הבחורה הזאת הביאה לשולחן סיפור חיים לא פשוט, משפחה לא פשוטה, והיא סיפרה שכבר בגיל צעיר שש, שבע, תשע, חד ספרתי, היא כבר הייתה שעות בתוך רשתות חברתיות, הן העצימו את הגלישה, הצריכה, ההתמכרות, התלות, הבדידות, הדיכאון, השנאה העצמית, מחקרים מכל העולם, היא הביאה את השורה של חוקרים ומומחים מעולמות הנפש והטכנולוגיה וממשק המשתמש וכל מה שצריך בשביל להגיד אכן הדברים האלו קשורים וטענה אתם דרדרתם את החיים שלי בכוונה. עכשיו לזה אי אפשר לא להוסיף שורה של חשיפות מהשנים האחרונות, חשיפות עיתונאיות על העובדה שגם מטא, חברה האם של פייסבוק, אינסטגרם ווואטסאפ וגם יוטיוב ידעו בדיוק מה הנזקים בעיקר לאנשים צעירות. הם גילו את זה לבד במחקרים שלהם, והם בחרו בהחלטה ניהולית להתעלם, שלא לומר לנצל את זה. קיילי ואמא שלה הגישו תביעה וטענו שחברות הטכנולוגיה הגדולות, מטא, הבעלים של פייסבוק, גוגל, הבעלים של יוטיוב, טיק טוק וסנפצ'ט, יצרו מכונות להתמכרות.

טיק טוק וסנאפ הגיעו איתה לפשרה, גוגל ומטא הלכו למשפט. עכשיו החידוש כאן היה שהתביעה של קיילי בכלל לא נגעה לתוכן, היא לא באה בטענות לסרטונים ולתמונות שהיא ראתה ברשתות החברתיות, על אלה אמרנו לפי סעיף 230 יש לחברות הטכנולוגיה חסינות. קיילי סיפרה שעד היום כשהיא כבר בוגרת היא מתקשה להתמקד בעבודה שלה בגלל ההתמכרות שפיתחה לרשתות חברתיות כשהייתה ילדה והיא טענה שזה לא מקרי היא טענה שכל האופן שבו הפלטפורמות בנויות נועד למשוך משתמשים ולא לאפשר להם להתנתק. ובפעם הראשונה הגיעה בחורה צעירה שטענה טענה קצת אחרת. זה לא התוכן, זה המנגנון שאתם בניתם.

אתם חברות הסושיאל שמחליטות מה לזרוק לי לעיניים ואיך. מה שאתם בניתם גרם לי לנזקים נפשיים. משמעותיים ולהתמכרות והיא בעצם עקפה עם הטענה הזאת את אותו סעיף חוקי, את המכשול שאליו קרסו התביעות הקודמות ואפשרה לבית המשפט בתביעה אזרחית ולא פלילית להגיד יותר סביר שאכן יגרם לך נזק מאשר לא סביר. ושני אלה הם בעצם חידושים שלא היו פה קודם. במשך שבעה שבועות הוצגו בבית המשפט טיעונים בעד ונגד.

מתוכננות כך שימשכו צעירים ויהיו ממכרות, שהרשתות הן אלו שאחראיות על המצב הנפשי הקשה שלה. ההגנה מטעם הרשתות החברתיות טענה באופן טבעי ההפך. למעשה, הן הטילו את האחריות חזרה עליה, על נסיבות חייה, ובמרומז גם אמרו, איפה ההורים? למה ההורים נותנים לילדה בת תשע לגלוש? צריך לזכור שאנחנו מדברים על לפני יותר מעשר שנים.

שאז המודעות הייתה הרבה יותר נמוכה, הן בטח לא עשו שום דבר לטובת המודעות הזו ואני מניח שגם ההורים שלה אמרו טוב, הילדה בטלפון, אף אחד לא ירביץ לה משם, זה בסדר, זה טוב המנהלים הבכירים ביותר הגיעו להעיד במשפט מרק צוקרבג הגיע להעיד במשפט ראש אינסטגרם, אדם מוסרי, סגן נשיא ההנדסה של יוטיוב, כולם העידו הם אמרו שכן, יש בעיות בשימוש ברשתות החברתיות אבל שהן לא ממכרות קלינית. הם הדגישו שיש מנגנונים שנוספו בשנים האחרונות ונועדו להגביל ילדים וצעירים, למנוע מהם גישה ושימוש מסוכנים. הם הרחיבו עוד על מנגנונים של פיקוח הורי. הם אמרו שמצבם הנפשי של צעירים הוא נושא מורכב, כזה שאי אפשר לתלות את האחריות אליו רק באפליקציה כזו או אחרת. בעיקר עושה רושם שענקיות הטכנולוגיה הבינו מצוין כמה בעייתי יכול להיות המצב עבורן אם חבר המושבעים בלוס אנג'לס יקבל טענות של קיילי ויקבע בפעם הראשונה שהן אחראיות לנזקים שנגרמו לה.

חד משמעית, הפוטנציאל הוא אחד, דעת הקהל שמקבלת עוד חיזוק לטובת הגבלה, איסורים, רגולציה, חקיקה בכל מיני מדינות בעולם, ושנית, הן יודעות שמאחורי התביעה הספציפית הזאת כבר עומדות בשורה יותר מ-2400 תביעות שמנוסחות באותו אופן, כלומר הולכות להקיש. על אותה דלת של אותו תקדים כדי להוציא ממטא ואולי מיוטיוב עוד פיצויים ולהכיל עליהם עוד אחריות ואז יכול להיות שכבר המצב הכלכלי האמיתי של החברות האלה יושפע והן תידחקנה להראות איך הן עושות צעדים יותר משמעותיים. עם זאת אף אחד לא יודע להגיד איזה צעדים בדיוק.

המשפט הסתיים אחרי שמונה ימים של דיונים וחבר המושבעים חזר עם הכרעה גילטי, מטא וגוגל אשמות בהתמכרות ובנזקים הנפשיים שנגרמו לקיילי משנים של שימוש כילדה וכמתבגרת הם עיצבו את הפלטפורמות באופן מכוון כדי שיהיו ממכרות כך החליטו המושבעים וקבעו שקיילי תקבל פיצויים בגובה של שישה מיליון דולר. מטא נושאת ביותר אחריות מגוגל, לפי ההחלטה. מחוץ לאולם בית המשפט היו עוד הורים שטענו שהילדים שלהם גם חוו חוויות דומות, והם חגגו.

מטא וגוגל הודיעו שהן מתכוונות לערער על פסק הדין וברחבי העולם יש כבר את מי שהכריז שמדובר בנקודת מפנה פוטנציאלית ענקית בתחום הרשתות החברתיות. רגע מפנה שבו החברות ייאלצו לעשות שינויים גדולים או להסתכן באובדן של מאות מיליוני דולרים ואולי אפילו יותר. שמע, זה באמת מקרה מדהים ועצום במשמעותו. בהשפעתו על כולנו, אז בסיגריות הגענו להסכמה מה צריך להיות, תוויות, חדרי עישון מבודדים, ובאנגליה גם אם נולדת אחרי שנה מסוימת לעולם לא תוכל לקנות סיגריות כחוק, שיגעון. במכוניות יש תקנים, בסושיאל מדיה אין, בפעם הראשונה אומרים אוקיי יש אכן אחריות גרמתם נזק, אז אם יבוא מרק צוקברג ויגיד סבבה אדוני המחוקק, נשיא ארה״ב מה כן?

מה בסדר? איך לעשות? למד אותי, תן לי סטנדרטים, תן לי כללים, אין כאלה. עכשיו, זה לא אומר שאם אין סטנדרטים אי אפשר להכיל אחריות, ודאי שאפשר להכיל אחריות אם עשית נזק במכוון, ויש לזה אין ספור הוכחות, הנזק המכוון והמודע לעצמו הזה. אבל מצד שני גם, אנחנו צריכים אז לברר לעצמנו מה אנחנו חושבים שכן צריך לברר במוצרים כאלה, ובעקיפין, כיצד צריך להסדיר בכלל את השיחה על גבי המדיום הדיגיטלי.

אם אני טוען שאתה אדם איום ונורא, זה בסדר? אם אינסטגרם מפיצה את הטענה שלי עליך לכל העולם כאילו, וואלה, אנשים עושים לזה לייק, נחמד להם לראות אותי מלכלך עליך, זה בסדר? עד כמה זה בסדר? צריך לעשות לזה הגבלה? עד 50,000 איש?

עד 100,000? כמה אתה מוכן? אז יש פה המון שאלות על הדינמיקה שלנו, עוד אפילו לפני החברות הענקיות הללו. הבעיה שהטכנולוגיה רצה הרבה יותר מהר מכפי שהמחוקק רץ, וזו אגב בעיניי שורש הבעיה האמיתית. המחוקקים רצים כל כך לאט כי הם עובדים הפוך לחלוטין מאנשי הטכנולוגיה.

לצוקרברג יש ציטוט ידוע מלפני 20 שנה, המטרה של פייסבוק שלנו זה לרוץ מהר ולשבור דברים.

בדיוק ההפך ממחוקק, שרוצה לזחול לאט ולוודא ששום דבר לא נשבר, שהחוקים תפורים בדיוק.

העולם תעשו כמו צוקרברג, רצו מהר, תבנו הכי טוב שאתם יכולים ותניחו שזה לא מושלם, תתקנו את זה לאורך הדרך, אבל לחכות שיבוא החוק המושלם וואלה אף פעם לא מגיע, הטכנולוגיה רצה עד שהתעוררת.

יש כאן בעיה והיא בעיה עולמית, ההבנה של הסכנות ברשתות החברתיות אבל במקביל ההבנה שרשתות חברתיות כבר הפכו לחלק מאוד בסיסי מהחיים של רובנו, זה פער שבכל העולם מנסים לפתור או בערך בכל העולם, אולי יהיה נכון יותר לומר. בישראל, כשעסקו ברשתות החברתיות, דיברו בעיקר על תכנים מסוכנים. חוק פייסבוק מ-2016 דיבר על תכנים שעלולים לפגוע בביטחון המדינה. אבל מה עם ביטחון המשתמשים הצעירים? מה עם הנזקים הנפשיים?

מה עם פוטנציאל ההתמכרות? כל אלה, בינתיים לפחות, עושה רושם, לא ממש מטריד את המחוקק בישראל. אני אנסה לשלוט בעצבים שלי, כי הנושא הזה מפעיל אותי מאוד. רובנו כישראלים רגילים לשמוע את כל מה שדיברנו עליו עד עכשיו כחדשות חוץ. זה שלהם, של הגויים, לא קשור אלינו.

לא, קשור אלינו מאוד, והעובדה שאצלנו לא קורה שום דבר, לא בתביעות, לא באכיפה, לא בחקיקה, זה לא בטעות. פעם חשבתי שזה רשלנות, עוד לא הבנו שזה חשוב, אנחנו מדינת הייטק, רוצים לרוץ קדימה, מה פתאום לשים להם מקלות בגלגלים, הם חברים שלנו, זה מדע, זה פיתוח, זה... אחרי שנים של ניסיונות חקיקה שכולם עולים וכושלים אחד אחרי השני, אני כבר לא יכול לא לחשוב שיש כאן יד מכוונת. אף אחד לא רוצה, בדרגים הכי גבוהים של מדינת ישראל, חקיקה כזאת. אף אחד לא רוצה לשים רגל או להגביל או להגן על האזרחים מפני הנזקים של הענקיות האלה, ואני שואל את עצמי למה.

התשובה היחידה שאני יכול להבין זה שמישהו מרוויח מזה שאין מגבלות. ואני בעצם מדמיין, אני לא יודע, אין לי עובדות לזה, אבל אני מדמיין שיש שני צדדים שנוח להם מאוד במצב הקיים, הפוליטיקאים הנבחרים והרשתות החברתיות. שניהם נעזרים אחד בשני, או שניהם נהנים מזה שהשני לא משתנה? אני יודע מי מפסיד, זה הציבור הרחב.

דרור גלוברמן, תודה. תודה, אלעד.

זה היה אחד ביום של N12, אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו אחד ביום הפודקאסט היומי. העורך שלנו הוא רום עתיק, תחקיר והפקה שירה הראל, דניאל שחר, הילה פז, מתן זמיר ועדי חיצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו, אני אלעד שמחאיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.

בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל? יש לנו! נכון בובו? אבא עשה! אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל.

אבא יעשה! אבא יעשה! אין באמור להוות ייעוץ או ש... שיווק פנסיוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם.