Loading summary
A
בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל. יש לנו, נכון בובו? אבא עשה. אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל. אבא יעשה, אבא יעשה.
אין באמור להוות ייעוץ או שיווק פנסיוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם. היי, כאן אלעד. רציתי לספר לכם שביום רביעי תעלה כאן באחד ביום סדרה חדשה, ואם יורשה לי, מדהימה. קוראים לה, השותפה, בהגשת עדי חצרוני. זו סדרה שעדי עבדה עליה כמעט שנה.
עכשיו, אני לא רוצה לספיילר, יותר מדי. אני רק אומר לכם שזה סיפור שמתחיל בהתאבדות מגג בירושלים והופך לחקירה כל כך מורכבת שאפילו שופטי בית המשפט התקשרו להכריע מה באמת קרה שם. זה לא השתעבדות שגרתית, הוא היה על כיסא גלגלים, הוא לא יכל להתאבד בכוחות עצמו. מישהו או מישהי, לא ידענו מי, עדיין סייע לו. אמרתי, טוב, אוקיי, אני הולך לעשות עכשיו עבודת תחקיר, מה שאתם לא עשיתם.
סיפרתי לו את זה כסיפור אקראי כזה, שהייתי עולה לאיזה גג ורוצה לסיים את החיים. אז הוא אחד אומר לי, אז בוא נצא מהמחלקה ותיקחי אותי לשם. הם מתכננים להתאבד, ובעצם היא מסייעת לו להתאבד. האמת שבהתחלה זה היה נשמע לי מופרך, כמו אירוע שמוזר להעמיד עליו לדין בכלל. התחשתי שאני אצא מזה, הייתי בטוחה אפילו.
לא אמרתי מה הסיכוי שיאשימו בן אדם על מה זה של בן אדם אחר.
השותפה, סדרה מיוחדת של אחד ביום, החל מיום רביעי. ב-N12 ובכל אפליקציות הפודקסטים.
היום יום ראשון, שלושה במאי, ואנחנו אחד ביום, מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
יש קטע כזה בקומדיות רומנטיות, למעשה זו המהות של כל הז'אנר, שהזוג מתחיל כנגד כל הסיכויים. הם פשוט לא מסתדרים. הוא לא הטיפוס שלה, היא לא שלו, הנסיבות נגדם, אין סיכוי שמהדבר הזה תצא מערכת יחסים. לא יקרה. לעולם ובשום תנאי.
אני לא אתן את ידי להקמת ממשלה בראשות יאיר לפיד, לא בצורה רגילה ולא ברוטציה ולא בשום דרך. איפשהו בין איתמר ליצהר קבור הכסף שיכול היה לשמש לנו לכיתות קטנות יותר, לשירותי בריאות טובים יותר, לצמצום אי השוויון בחברה הישראלית וגם לכיפות ברזל ולטילי חץ שלוש ולהתעצמותו של צה"ל. לא אתן יד בשום קונסטלציה לממשלה בראשות לפיד. זה שקר מוחלט. על פי מספר מקורות ששוחחו איתנו בפגישה שבנט מקיים מספר ימים בודד לפני האיחוד, הוא מסביר לבני שיחו למה האיחוד בינו לבין לפיד הוא פשוט צעד לא נכון.
זה מה שבנט אומר שם לבני שיחו בפגישה, לפיד... הוא טוקסיק, טוקסיק, טוקסיק. הוא רעיל, רעיל, רעיל. לפיד לא מביא קולות מהימין, הוא מבריח קולות לימין. אבל קומדיה רומנטית לא באמת תהיה רומנטית אם למרות כל המכשולים, למרות שהיא אוהבת אוכל חריף ולאכול עם הידיים והוא כזה פדנט מסודר, למרות שהוא קפטן נבחרת הפוטבול והיא חנונית ביישנית, למרות שאחד תומך בהתנחלויות והוא נגד הקמת מדינה פלסטינית והשני, ההפך.
אז בקומדיה רומנטית, למרות הכל, בסוף הם ימצאו את עצמם ביחד. אני שמח לבשר לכם שאני עושה הערב יחד עם חברי יאיר לפיד את המעשה הכי ציוני והכי פטריוטי שעשינו אי פעם למען המדינה שלנו. הערב אנחנו מתאחדים ומקימים את מפלגת ביחד בהנהגתי. מפלגה שתוביל לניצחון גדול ולפתיחת עידן חדש למדינה הטובה שלנו. אחד הסימנים העיקריים של אנשים נבונים, וראש הממשלה שבנט הוא איש מאוד מאוד אינטליגנטי, זה שהם לומדים מטעויות.
ואני הסתכלתי על איך נבנתה המפלגה שלו שעכשיו אנחנו חוברים אליה, וברור לגמרי שהם הפיקו לקחים. אז תהיה לנו נבחרת מצוינת, נאמנה. שממוקדת מאוד במטרה שנשמע התכנסנו. יפה, בסרטים זה קורה עם שיר של קולד פליי ברקע, אבל אני לא אהיה קטנוני. הדרמה הפוליטית הכי גדולה של השבוע האחרון היא ללא ספק החיבור בין נפתלי בנט ליאיר לפיד.
מפלגה משולבת, כוחות משותפים, שני ראשי ממשלה לשעבר שהתאחדו כדי לנצח ראש ממשלה בהווה. ואולי, כנראה, בעיקר כדי לנצח באיחוד הזה. רמטכ"ל אחד לשעבר, אבל אני מעט מקדים את המאוחר.
אז הפעם אנחנו עם דפנה ליאל, כתבתנו בכנסת על האיחוד של בנט ולפיד, מה זה עושה? למרוץ לראשות הממשלה? מה זה עושה לנתניהו? לאיזנקורד? בכלל לשחקנים האחרים על המגרש?
ומה הסיכוי שהקומדיה הרומנטית הזו תהפוך למשהו שמזכיר ז'אנרים אחרים, כמו, לא יודע, טרגדיה, או...
אימה. שלום דפנה. שלום אלעד. בינואר השנה את ואני עשינו כאן פרק שקראנו לו להתאחד או לא להתאחד, אנחנו דיברנו על מילת המפתח בבחירות, בצד של האופוזיציה לפחות, חיבורים. היו טיעונים בעד חיבורים, טיעונים נגד, ואני תוהה עכשיו כשהחיבור הגדול הראשון יצא לדרך, שזה החיבור בין בנט לבין לפיד?
זה חיבור מפתיע, אלעד, אני יכולה לומר לך שזה חיבור שגם נבדק לעומק יותר מפעם אחת, כי היה ברור שיש יותר מדי מפלגות, וההבנה שלפחות אחת צריכה להתמזג, אם אחרת הייתה קיימת מזה שבועות, אם לא חודשים, כשברור שכל העיניים היו על לפיד, כי הוא ככה התחיל לדשדש באזורי אחוז החסימה, שישה מנדטים כבר כמה שבועות באופן עקבי, כל החיבורים האפשריים שיכולים להיות חיבורים משולשים, חיבורים זוגיים, חיבורים עם אנשים מבחוץ, ואני יכולה לומר לך שבסקרים פנימיים החיבור הזה הוכח כחיבור לא מוצלח במיוחד, זאת אומרת, אף אחד לא כיוון אליו, כי הבינו שזה פשוט לא חיבור שמניב תוצאה, זאת אומרת, בדרך כלל כשאנחנו רואים חיבור במפה הפוליטית, אנחנו רוצים שהאחד ואחד יהיו שווים לפחות שניים, אוקיי? אם לא יותר, וגם אז אתה לוקח בחשבון שתהיה שחיקה ויהיו מתקפות והשניים הזה לאט לאט יהיו פחות משניים. פה הם יצאו לדרך עם החיבור כשהם יודעים שהחיבור הזה שווה פחות משניים, אפילו פחות באופן משמעותי. יש הערכות שדיברו על כך שבסקרים הפנימיים הם מאבדים אפילו חמישה מנדטים, אצלנו בסקר הם איבדו שניים. אבל בוא נאמר שהם יצאו לדרך שהם יודעים שהחיבור הזה הוא מאוד מאתגר מבחינה אלקטורלית, בנט גם רימז לזה בדברים שלו שהוא אמר זה צעד גדול הערב לתיקון המדינה, אבל ממש לא הצעד האחרון.
אתם תראו עוד מהלכים ועוד הפתעות שישנו את פני המדינה. זאת אומרת, היה להם ברור שהם יצטרכו לעשות צעדים בוני אמון אחרי החיבור הזה, כך שכן, הוא מפתיע, הוא מפתיע, כי אנחנו בדרך כלל מצפים ששחקנים פוליטיים ילכו עם משהו הכי משתלם, וזה לא בדיוק מה שקרה פה. אבל את יודעת, מעניינת אותי בכלל המוסכמה הזו שהלכה והתקבעה שלפיה באופוזיציה יש יותר מדי מפלגות וצריך שיהיו ייחודים. כי על פניו נדמה שהגוש היה די מסודר, אז על מה התפיסה הזו שצריך בכלל ייחוד, על מה היא יושבת? על בסיס טראומת מרב מיכאלי ומרץ, שבסופו של דבר רצו יותר מדי מפלגות בגוש, ושתיים, למרות שבל"ד היא לא בדיוק חלק מהגוש, חלק מגוש חוסם, שתי מפלגות נשארו מתחת לאחוז חסימה, זה טראומה שאי אפשר לתאר אותה לגוש הזה, זאת אומרת, אם זה לא היה קורה, נתניהו לא היה מרכיב ממשלה, הוא הגיע ל-64 מנדטים, כי בערך 300 אלף קול נותרו על הרצפה, ופה יש לך גם את בנט, גם את אייזנקוט, גם את לפיד, גם את יאיר גולן, גם את ליברמן, גם מספר מפלגות ערביות, ברור שיש פה אינפלציה של מפלגות וחלק יצטרכו להתמזג, כך למעשה יצאו לדרך, מה גם שיאיר לפיד היה סביב שישה מנדטים, שישה מנדטים זה אזור מסוכן, אז היה ברור שיצטרכו לעשות חיבור כלשהו, ואני חושבת שזה גם איזשהו איתות למחנה, למצביעים, שהנה יש פה מנהיגים שמוכנים לשים את האגו בצד, ולכן היה ברור שבסופו של דבר משהו יקרה.
אוקיי, אז קחי אותי למאחורי הקלעים, איך החיבור הזה שראינו יצא לפועל? קרו בעצם כמה דברים במקביל שאפשרו את החיבור הזה, אני מדברת על הנסיבות הפוליטיות עוד לפני שאני אספר איך בדיוק זה קרה. קודם כל, גדי איזנקוט הלך ונשף בעורפו של בנט. הפערים עדיין היו גדולים, זה לא שהוא באמת ככה התחיל להתקרב אפילו ללעקוף אותו, אבל כשמסתכלים על מגמות, ואייזנקוט ממשיך להתחזק, בנט חשש שהמגמה הזאת תלך ותימשך, ויותר מזה, הוא לא אהב את זה שהגוש לא ממוקד בנתניהו, לא ממוקד בקמפיין אחד, אלא כל אחד מנסה לגדול בפני עצמו, לעיתים על חשבון יריבו, וזו הייתה מגמה אחת שהוא היה מאוד מוטרד ממנה, להגיע לקו הסיום, כשהוא לא המנהיג של הגוש הזה, זה דבר אחד. במקביל לפיד הלך ונחלש.
גם כאן אנחנו רואים מגמה עקבית, אנחנו מדברים על מפלגה שיש לה 24 מנדטים בכנסת והיא על שישה מנדטים בסקרים, ויש מולה מתחרים יותר עננים, יותר חדשים, יותר אטרקטיבי, שגם התפתח ביניהם קרב בכורה, שיכול להיות שהבכורים שלהם ירצו להיות חלק מהאנשים שיכריעו בו, מאוד מטריד ומסוכן, לפיד בכלל מגיע לזה אחרי קדנציה חלשה מאוד בכנסת, איבד חלק מהגוש לנתניהו כשגדעון סער הלך והצטרף אליו, זה כמובן גם אחריות של גנץ, אבל אם מסתכלים עליו כראש המחנה, ואני לא מדברת בכלל על טראובת מיכאלי, שגם הוא כמובן היה חלק מאיך שאינדסו אז את הגוש, כך שהוא מגיע במצב מאוד לא אופטימלי מבחינתו, ולכן אני חושבת שלשניהם היה אינטרס מובהק ללפיד להבטיח את מקומו. לבנט להבטיח את הבכורה ולכן נוצר חיבור שהוא רחוק מלהיות חיבור טבעי. אני מזכירה לך שבנט חיזר אחרי אייזנקוט בצורה כמעט נואשת, אמר את זה גם בראיונות באולפן. אני אגלה לך משהו, הצעתי לגדי אייזנקוט הצעה מאוד נדיבה לחבור תחתיי במפלגה. הצעת לו להיות מספר שתיים?
כן, בסופו של דבר אני מעריך שהוא יצטרף. זה היה החיבור שהוא באמת רצה? כשהוא הבין שזה לא קורה הוא נאלץ להתפשר וללכת על חיבור פחות אלגנטי. טוב, יש פה כמה דברים שאנחנו צריכים לפרק, אבל אני רגע רוצה להמשיך איתך בעניין חיבור בנט-לפיד. אנחנו יודעים מה הוסכם ביניהם?
קודם כל עוד לא ראינו הסכם, צריך לומר את זה. ביקשנו, פנינו, הפצרנו, מסמך כתוב, אף אחד עוד לא זכה לראות. הטענה של שתי המפלגות האלה שהן לא מפרסמות את זה כדי להשאיר מקום לגדי אייזנקוט, והם לא רוצים לתת לו את התחושה שדחקו אותו, ולכן אין להם אינטרס לפרסם את זה. אני חושבת שזה יותר קשור גם לעניינים פנימיים, אולי לפיד רוצה ליצור את התחושה אצל חברי הכנסת שלו שלכמה שיותר יהיה מקום בכנסת הבאה, אבל בשורה התחתונה אנחנו לא באמת יודעים לומר. היו הדלפות, אבל אין פה סימן קריאה.
מה שאנחנו כן יודעים לומר זה שלא מדובר במיזוג של המפלגות, אני חושבת שזה הדבר החשוב, אלא בריצ'רץ' של רשימות. שלהם היא להמשיך יחד גם ביום שאחרי הבחירות, זאת אומרת לפעול כסיעה אחודה משותפת, אבל מבחינה משפטית, מבחינה פורמלית, הם בהחלט יכולים להתפצל ביום שאחרי בלי שום השלכות, כי הם שתי רשימות נפרדות, ויכול מאוד להיות שזה מה שיקרה גם. זהו, זה דבר חשוב, כי האיחוד נחגג בחיבוקים ובחיוכים, ואנחנו זוכרים את שותפויות העבר ביניהם, את ברית האחים, תחת נתניהו, את ממשלת הרוטציה, אבל בסוף... יש פה, אני אקרא לזה פער אידיאולוגי בין בנט לבין לפיד. שמענו בסך הכל בימים האחרונים שבנט לפני האיחוד הגדיר את לפיד טוקסיק, רעיל, וזה לא מובן מאליו שהשניים האלה ימשיכו להישאר ברשימה מגובשת אחת גם אחרי הבחירות.
נכון, בגלל זה החיבור הזה, הוא לא היה החיבור הטבעי, הוא לא היה החיבור הטבעי, בנט הוא ימין, אני חושבת שהוא אפילו לוקח עכשיו. עוד יותר ימינה מבחינה מדינית וביטחונית, בסוגיה של מדינה פלסטינית, בסוגיות נוספות. לפיד הוא איש מרכז קלאסי, הוא בטח לא בשמאל, אבל הוא גם לא בימין. העמדות שלהם שונות בדברים האלה, ואני חושבת שהייתה פה איזושהי הקרבה של לפיד, גם במסיבת העיתונאים, הוא אמר, למדתי מהונגריה שצריך להתייצב מאחורי איש ימין. כדי לנצח בבחירות.
המרכז הישראלי כולו צריך להתייצב מאחורי נפתלי בנט. בנט הוא איש ימין מובהק, אבל הוא ימין ליברלי, הגון, שומר חוק, שלא מכר את ערכיו לא לסחטנות חרדית ולא לשחיתות. הוא היה ראש ממשלה מצוין, הוא יהיה ראש ממשלה מצוין. זה מה שאנחנו צריכים עכשיו. הוא לא אמר תהיה פה הנהגה משותפת וההחלטות יתקבלו ביחד ואנחנו גיבשנו חזון שכולנו...
לא. הוא אמר פה בנט יוביל וזו ההכרעה שהתקבלה פה בשלב הזה זה נכון שהם יכולים להתפרק ביום שאחרי הבחירות ואני חושבת שמידת ההצלחה שלהם תלויה בסדר היום שיהיה לממשלה הבאה סדר יום שהוא אזרחי שעוסק בכלכלה וגם שם יש ביניהם פערים אגב אבל בכלכלה בגיוס בוועדת חקירה ממלכתית זה סדר יום שיהיה להם קל יותר לנהל ביחד דברים מדיניים יש בהחלט פערים, אבל אני מאמינה שאם באמת זה יהיה סדר היום, אנחנו נראה אותם מתפצלים לשתי סיעות שונות, אף שבממשלה הקודמת שהם ניהלו לא על זה, זאת אומרת היא לא נפלה בסופו של דבר על סוגיות כאלה, היא נפלה בשל כך שהיו כמה גורמים במפלגה של בנט שהחליטו בסופו של דבר לעבור צעד, הם כן הצליחו לגשר על הפערים ביומיום של החיים. ועדיין צריך לומר, יש להם תפיסות שונות, והדבר הזה הוא לא פשוט והוא לא טריוויאלי. כרגע, הצורה שהם פתרו את זה, זה שצד אחד גבר על הצד השני, אני לא יודעת אם זה מה שיהיה לאורך זמן. ובאמת בסקרים, המפלגה המשותפת חלשה יותר בינתיים, מאשר מה שהיו שתי המפלגות המקוריות.
אז מה התקווה שם? אצל בנט ולפיד, מה הם מקווים שיקרה? התקווה המרכזית שלהם היא קודם כל לייצר מין מומנטום כלפי המחנה, הנה יש פה מנהיגים שהם משלבים זרועות והולכים ביחד והם מקווים שייווצר מין ראש חץ ומהמוטיבציה לעקוף את נתניהו הם בכל זאת יצליחו לגייס עוד אנשים שאולי לא שלמים לגמרי עם האיחוד הזה, אני יכולה לספר לך אלעד שבימים האחרונים אני מקבלת לא מעט תגובות באינסטגרם ממצביעים פוטנציאליים של שתי הדמויות האלה. והרבה כותבים לי, רציתי להצביע לבנט, אבל עכשיו זה יהיה לי קשה, כי אני חושב על לפיד כך וכך וכך, או הפוך. למשל, קיבלתי גם מעילת הלהט"ב, אנשים שתמכו בלפיד ואומרים שמאוד קשה להם לעשות את המעבר לבנט, שלדעתם לא מספיק רתום לנושא הזה.
זאת אומרת, קיבלתי לא מעט פניות ברמה האישית מאנשים שאומרים, הדבר הזה לא מאפשר לי. יותר לשים את הקול שלי בחיבור בין שני האנשים האלה, ראינו אצל מנו גבע שזה באמת שווה מינוס שני מנדטים, יכול להיות שזה יהיה אפילו יותר בהמשך, זאת אומרת שהם ימשיכו לאבד מצביעים, הם מקווים שהתנופה הזאת בכל זאת תגבר על המגמות המוקדמות והם יצליחו להתחזק, אבל מה שהם באמת רוצים זה שהדבר הזה יכפה על גדי איזנקוט להצטרף אליהם. זו התקווה האמיתית שלהם, בשביל זה הם עשו את זה, אבל צריך לומר ביושר, אלעד, יש פה הימור, יש פה הימור, אנחנו לא יודעים אם זה מה שאייזנקוט יבחר לעשות, אנחנו לא יודעים מה יקרה בשבועות האלה, ובעיקר אנחנו רואים שהתקווה של בנט לסיים את הקרבות הפנימיים, וכמו שהוא אמר, יש פה שתי פלוגות חי"ר, שאחת כבר היא מפקד ומסתערת, והשנייה עוד רבה מי ייתן את... את הפקודות, את זה הוא לא השיג.
גדי אייזנקוט הוא האיש שהאיחוד הזה נוגע לו לא פחות מאשר בנט, לפיד ונתניהו, אם לא יותר. ומה שמניע עכשיו את גדי אייזנקוט זה הנעלם הגדול, זו השאלה המרכזית והשאלה החשובה ביותר במערכת הפוליטית כולה. אבל קודם חסות אחת. וממש מיד חוזרים.
בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל. יש לנו! נכון בובו? אבא עשה! אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל.
אבא יעשה! אבא יעשה! ציוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם. התגובה של גדי איזנקוט לאיחוד בין בנט ללפיד הייתה, אני חושב שההגדרה הנכונה תהיה צוננת. נפתלי בנט ויאיר לפיד הם שותפים שלי לדרך, הם קיבלו החלטה ואני מברך אותם.
המטרה היחידה שנמצאת לנגד עיניי ואמרתי את זה לשניהם הערב זה ניצחון של קואליציה ציונית ממלכתית. בנט ולפיד עדיין מאוד רוצים את אייזנקוט איתם ברשימה. לפיד אמר שהוא מוכן להתברג במקום השלישי, אם זה אומר שאייזנקוט יצטרף. אבל בינתיים לא נראה, דפנה, שהרמטכ"ל לשעבר מעוניין לעשות את הצעד הזה. אז תסבירי לי, מה רואה אייזנקוט שגורם לו להישאר בחוץ?
תראה, קודם כל צריך לומר ביושר שגדי אייזנקוט זיגזג. גדי אייזנקוט הוא זה שהשיק את האיחוד המשולש ופנה לצדדים ואמר שהוא רוצה לעשות חיבור מהסוג הזה הגעתי למסקנה שכדי להוביל את מדינת ישראל נכון ולנצח בבחירות הקרובות צריך לבנות את מה שקראתי נושאת מטוסים זה מערך של שלוש מפלגות או ארבע מפלגות שירוצו תחת פתק אחד אבל יקבעו מטרות, יקבעו קווי יסוד ויקבעו שיהיה מועמד אחד לראשות הממשלה. הוא היה האדריכל של החיבור הזה, והנה הוא נסוג ממנו. לא עזבתי את בני גנץ כמספר שתיים לבוא להיות אצל נפתלי בנט מספר שתיים. דרך אגב, הוא קיבל את התשובה בלי התמהמהות בפגישה.
אמרת לו פשוט לא. קיבל את התשובה במקום. למה זה קרה? אני חושבת שאם האוכל בעט אבון, הוא ראה שעובר הזמן. הוא התחיל ממספר די ככה חד ספרתי של מנדטים והוא אחד השחקנים היחידים שבאופן עקבי הולך ומתחזק בסקר האחרון שלו על 15 מנדטים.
זאת אומרת, הוא רואה פה איזושהי מגמה שנותנת לו סיבות להאמין שאם הוא ימשיך ככה הוא אולי יכול להוביל, אבל הוא מצליח להביא קהלים נוספים והוא מרגיש שהשחקנים הוותיקים יותר בגוש השינוי פחות מצליחים לעשות את זה. הוא פונה למצביעי פריפריה, הוא פונה לאנשים מסורתיים, הוא פונה להרבה אנשים שהם ככה מאוכזבי נתניהו על רקע שבעה באוקטובר, בכל זאת אב שכול ורמטכ"ל לשעבר ואדם עם מניות בתחום הזה, והוא רואה שיש לו קשב במקומות שאחרים פחות. מצליחים לגייס אותו ולכן אני חושבת שהוא מרגיש שהריצה לבד גם עוד נותנת לו את האפשרות אולי לזכות בבכורה למרות שהמהלך הזה של בנט ולפיד ללא ספק מקשה עליו כי הוא יצטרך לסגור פער הרבה יותר גדול אבל הוא גם מרגיש שיש לו אחריות להגדיל את הגוש כי בנט ולפיד זה באיזשהו מקום עוד מאותו דבר מי שרצה את זה ואוהב את זה והיה בעד גוש השינוי כבר היה במספרים של המחנה הזה. אבל להביא אנשים חדשים, מאוכזבי ליכוד, מאוכזבי נתניהו, אנשים שעד עכשיו לא הצביעו לגוש הזה, זה אתגר מאוד גדול, ואייזנקוט מרגיש שיש לו נתוני פתיחה טובים יותר לעשות את זה. ולכן אני חושבת שגם מבחינת האחריות האישית, זאת אומרת, לא רק מבחינת האמביציה, גם מבחינת הרצון שלו לחזק ולהגדיל את הגוש הזה, הוא מעדיף לרוץ לבד.
ואפילו אם הוא בסוף יתמזג, הוא אומר, אוקיי, העברתי אנשים. שעד עכשיו לא היו מצביעים טבעיים של המחנה הזה. בוא ניתן להם לפחות כמה שבועות להתרגל לרעיון הזה, לבחון אותי, להקשיב למה שאני אומר, להתרגל לרעיון שעכשיו הם תומכים בי, לפני שאני הולך עם בנט ולפיד, שכנראה הם לא רצו אותם, כי אחרת הם היו באים אליהם מלכתחילה. זאת אומרת, בכל מובן אפשרי הוא חושב שהזמן משחק לטובתו. הדבר שלדעתי הוא לא לוקח בחשבון זה עד כמה זה שוחק את המחנה.
עד כמה הריבים הפנימיים האלה יש להם אפקט גם מבחינת האמון וגם מבחינת איך שהבוחרים רואים את זה ואני מניחה שהוא ינסה למצוא את שביל הזהב. זה מרגיש לי שאנחנו רואים עכשיו ניסיון בעיקר של בנט אולי גם של איזנקוט להציג את עצמם בצד הימני של המפה הפוליטית כאילו זו השאלה שתכריע את הבחירות עם בנט עם איזנקוט עם נתניהו מי מהם מייצג יותר נאמנה את הימין? כי הסיפור של הבחירות האלה, דיברנו על זה כבר בעבר, אלעד, זה ארבעה-חמישה מנדטים, זה כל הסיפור של אנשי ימין שמתלבטים האם להישאר בגוש נתניהו למרות הקדנציה הקשה שעברה, או בשלים לעבור לצד השני למרות הסיכון שהם לוקחים, שאולי האידיאולוגיה הימנית תימהל ב... אידיאולוגיות אחרות, זה כל הסיפור. כן, אבל את יודעת, אני חושב שיש פה עוד משהו אחד, וזה בלט בריאיון שבנט העניק בשבוע שעבר ליונית לוי.
אני אבחן את כל המינויים, ומינויים פוליטיים של אנשים כושלים, הם ייבחנו לא על הכוונות, אלא על הביצועים שלהם, מה הם עושים, אני מסתכל גם מה הם עושים בימים אלה. זאת אומרת, אני מסתכל על המשטרה, אני מסתכל על הכל. איפה שאני רואה מקומות של ניצול פוליטי של התפקיד ולא עבודה ממלכתית, בוודאי שאני אחתוך. כי כמו שהיה את אפקט טראמפ בכהונה הראשונה של הנשיא האמריקני, אחרי שהוא נבחר בהפתעה וכל הפוליטיקאים בעולם ניסו להיות מעין מיני טראמפ, זה מרגיש לי שעכשיו הניסיון הוא לרכב על אפקט... מאג'ר בהונגריה, להיות נציג הימין שמאתגר את הימין, לצאת כמו מאג'ר למשל נגד מינויים פוליטיים, מה ששמענו שבנט אומר שהוא יעשה.
זה מרגיש לי שיש את מי שרוצים שהנרטיב ההונגרי יהיה גם הנרטיב הישראלי בבחירות הקרובות. נכון, זאת אומרת בנט רוצה, בנט בעיקר רוצה, אחרים היו שמחים שזה יהיה מין מהפך יותר קלאסי. אבל פה מדובר על מהפך שמגיע מימין, הוא הרי בא מתוך המפלגה של אורבן, וזה למעשה מה שבנט רוצה לעשות כאן, והוא רוצה שכולם יתייצבו מאחוריו, וייתנו לו להוביל לניצחון הזה, הם בעיקר מתקנאים בהונגריה בכך שזה היה ניצחון סוחף. וכרגע בסקרים במדינת ישראל המצב הוא הרבה יותר צמוד וצפוף, וככה נראה שגם אם הם ישיגו ניצחון דחוק זה יהיה קשה. כולם מצולקים מהסבב הקודם, ואני חושבת שזו הסיבה שאנחנו רואים את בנט גם מנסה להתעצב בראש החץ, אבל גם מדבר במונחים של זה יהיה ניצחון ענק, זה יהיה land slide, זאת אומרת בסוף אנחנו פשוט נפרק את הצד השני ואנחנו נראה את הסחף לכיוון המחנה שלנו, זה מה שהם באמת רוצים, מה יקרה, אנחנו לא יודעים, אני עדיין חושבת שמבחינת המערך ההסברתי שיש לשני הגופים האלה, יש לו מערך שפועל שנים בצורה אפקטיבית.
הצעד השני ככה הרבה פחות ממוקד כרגע גם במסרים וגם באופן שהוא פועל כמקשה אחת, ועדיין אני חושבת שיש להם נתוני פתיחה טובים מאוד. הטראומה של 7 באוקטובר היא אירוע מז'ורי, כולל כל מה שבא אחריו, העובדה שלא קמה ועדת חקירה ממלכתית, סוגיית הגיוס, שבמקום שיפעלו לגיוס חרדים, הלכו בדיוק לכיוון ההפוך, העבודת הזאת שראינו מאות מיליונים שאמורים ללכת לעידוד גיוס בסופו של דבר ולהיות מנוף לחץ, שוב חוזרים לחרדים, גם בסוגיות האזרחיות, בחינוך, בביטחון פנים, יש להם המון עם מה לעבוד, זאת אומרת הם מגיעים אחרי קדנציה מאוד מאוד קשה לממשלה הזאת, אני חושבת שזה מה שהם ינסו לעשות, עד כמה הם יצליחו להיות אפקטיביים אל מול הטענות שהם יקימו ממשלה עם ערבים. אין לי מושג, אני חושבת שעוד מוקדם לדעת, אבל אני חושבת שבנט צודק במובן הזה שיש פה תנאי פתיחה שהם שונים מאוד ממה שראינו בסבבים קודמים, והשאלה אם הם יצליחו לשמר את המומנטום הזה או יקרסו אל מול המכונה הנגדית שמופעלת עליהם. והמכונה הזו שמופעלת נגדם, הקמפיין שמופעל נגדם, או ספציפית נגד בנט, מתמקד בניסיון לטעון שהוא שוב יקים ממשלה בתמיכה של המפלגות הערביות. יש סרטון AI שנתניהו בעצמו פרסם תחת הכותרת מורידים את המסכות, יש מוזיקה דרמטית ברקע ורואים שם את בנט ולפיד כאילו קורעים את הפנים של עצמם ואז נחשפים הפנים של מנסור עבאס ואחמד טיבי.
בנט, שוב באותו ראיון בשבוע שעבר, הוא אמר שבשום אופן לא יהיה הפעם שיתוף פעולה כזה. אני אקים ממשלה ציונית, ממשלה שנשענת על מפלגות ציוניות. אולי, אני מציע, יונית, שתשאלי את נתניהו, איך הוא יקים ממשלה על בסיס 38 מנדטים ציוניים. מאה אחוז, אבל אתה כאן, ואני רוצה לשאול אותך, אם יש 58, האם אתה מבטיח שלא תישען על מפלגות של מפלגות עובדים? אני עכשיו לא מרכיב ממשלות, אמרתי לך, אני ארכיב ממשלה ציונית על בסיס ברית המשרתים.
תפרשי לי את הלא של בנט, כי לפי הסקרים... לשני הצדדים כרגע אין קואליציה וזה נכון לבנט שבלי המפלגות הערביות אין לו 61 אצבעות. בסיבוב הקודם זה לא היה מנסור עבאס שעשה לו כל כך בעיות כמו סילמן ושיקלי, אז למה בעצם הלא העיקש הזה? קודם כל יש שתי סיבות, האחת זה באמת לא היה קל לניהול, זה היה מאתגר מאוד כבר בסבב הקודם, כשזו הייתה האצבע ה-61. זה היה לא פשוט, ראינו את זה ביומיום, הפערים האידיאולוגיים בין איילת שקד למנסור עבאס, בכל זאת חתיכת אתגר.
אז קודם כל אני חושבת שהוא בעצמו יצא בתחושה שמוטב לו לנהל קואליציה עם גבולות גזרה צרים יותר, אף שגם אז הוא עשה את זה בחוסר ברירה, אני מזכירה לכם שאפילו נתניהו היה במגעים עם מנסור עבאס, כשהוא לא הצליח להשלים ל-61, הוא מי שמנע את זה. בסופו של דבר זה סמוטריץ'. הסיבה לדעתי שהוא לוקח את זה כקו כל כך משמעותי במערכת הבחירות היא שהוא רואה התנגדות גורפת לזה בקרב הסוויצ'רים. אותם אנשים שמתלבטים בין המחנות הפוליטיים לא רוצים לראות ממשלה עם רע"מ. אגב, גם שאר הבוחרים של בנט לא ממש רוצים לראות ממשלה עם רע"מ.
כן הם, כששואלים אותם אם האלטרנטיבה... זה שידור חוזר של הממשלה הזאת או ממשלה של בנט עם רע"מ, רוב המצביעים של גוש השינוי בכל זאת לדעתי העדיפו ממשלה עם רע"מ. זאת אומרת, כשמציגים להם כבר את שתי האלטרנטיבות היחידות האפשריות. אבל מה שחשוב זה לא כל המחנה, מה שחשוב זה מי שצריך להעביר מצד לצד. ומי שצריך להעביר מצד לצד לא רוצה את זה באופן מוחלט, לא ליד, לא בערך.
ואני חושבת שהסוויצ'רים... כן יעדיפו ממשלה של נתניהו על פני האופציה הזו, ולכן אנחנו רואים את בנט מאוד נחרץ בעניין הזה, הוא מציב קו אדום ברור. דיברנו עוד עכשיו בעיקר על האופוזיציה, אבל מעניין אותי דפנה, איך בקואליציה מגיבים לאיחוד הזה, כלומר איך נתניהו לדוגמה רואה את החיבור בין בנט לבין לפיד? אני אחלק את זה לשניים, קודם כל ודאי שזו הזדמנות לנתניהו, אתה רואה את זה גם ברשתות החברתיות שלו, הוא פתאום התמלאה אנרגיה ו... ככה סומק חזר לה לחיים ופתאום הוא ככה, אנחנו כבר מכירים את נתניהו, אנחנו יודעים איך זה נראה כשהוא פתאום מתמלא חיות ומסתער ואני חושבת שהוא רואה בזה הזדמנות ענקית.
אין מה לעשות, לצבוע את בנט כשמאל, זו לא הייתה מטרה קלה, למרות שהוא הלך עם רע"מ ולמרות ממשלת השינוי, עדיין מבחינה אידיאולוגית רוב האנשים ימקמו אותו על הציר הימני של המפה. אולי הם לא חושבים שהוא אדם אמין, אולי הם חושבים שהוא אופורטוניסט, אבל עדיין מבחינה אידיאולוגית נטו הוא ממוצב בימין. וכשאתה בכל זאת מחבר אותו ללפיד, אז יש עם מה לעבוד. ואני חושבת שזה הנרטיב שנתניהו תמיד תמיד שואף אליו, ימין מול שמאל, כי הציבור נמצא בימין, והוא רואה פה הזדמנות אדירה מבחינתו. אז קודם כל זה דבר אחד.
מבחינת הארגון של הגוש עוד יש לו עבודה, סמוטריץ' לא עובר את אחוז החסימה, צריך לסדר שם את העניינים, אני עוד לא יודעת איך הוא יעשה את זה, יש לו כל מיני אפשרויות, הוא עצמו ינסה לחזק את רשימת הליכוד, יש עוד לא מעט שחקנים שרצים על המגרש הזה, יש את וינטר ודדי שמחי, אנחנו דיווחנו על מפלגה של יוצאי ליכוד שמנסים להקים, כל הדברים האלה הן הזדמנויות בשבילו, אלה אנשים שאולי יביאו קולות. שלא רוצים להצביע לנתניהו אבל יקימו איתו ממשלה. זאת אומרת, הוא בהחלט רואה את עצמו כמי שעוד יש לו חומר גלם לא רע בכלל לעבוד איתו והוא צריך עוד זמן. ואני חושבת שזה בדיוק מה שהוא עושה. רואים אותו הולך כרגע לפחות על המועד המאוחר ביותר האפשרי.
כרגע הבחירות מסתמנות כבחירות שהתקיימו במועדן באוקטובר. אולי יקדים מעט, אבל כרגע זה הצפי, ובזמן הזה נתניהו ינסה לסדר גם את המחנה שלו.
דפנה ליאל, תודה. תודה רבה. וזה היה אחד ביום של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו אחד ביום. היום הפודקאסט היומי.
העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה שירה הראל, הילה פז, דניאל שחר, מתן זמיר ועדי חצרוני, על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו, אני אלעד שמחה יוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל? יש לנו! נכון בובו? אבא עשה! אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל.
אבא יעשה! אבא יעשה! אין באמור להוות ייעוץ או שיווק פנסיוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם.
N12 | 3.5.2026
מגיש: אלעד שמחיוף
אורחת: דפנה ליאל (כתבת הכנסת של N12)
הפרק ממוקד בהתארגנות הפוליטית המרשימה שמסעירה את המערכת: האיחוד הדרמטי בין נפתלי בנט ליאיר לפיד באופוזיציה, על רקע קרב הצמרת מול בנימין נתניהו ובזמן שכל העיניים נשואות גם למהלכיו של גדי איזנקוט. אלעד שמחיוף מארח את דפנה ליאל לניתוח עומק של ה"איחוד הרומנטי" הזה, לבחינת מניעיו, להשפעתו האפשרית על מפת הבחירות ומהלכיהם של יתר השחקנים המרכזיים, ובראשם איזנקוט ונתניהו.
[02:17-04:36]
[05:02-07:39]
[07:40-09:23]
[09:23-12:32]
[13:27-16:37]
[18:21-22:21]
[22:21-25:30]
[25:30-29:22]
[29:22-31:23]
סיכום קצר:
המאבק על הובלת האופוזיציה מסעיר מחדש את המערכת הפוליטית בישראל. האיחוד בין בנט ללפיד נעשה מתוך הכרח, הוא רחוק מאידיאליזציה וחושף קיטוב אמיתי בשטח ובשמאל-מרכז. איזנקוט, הדמות המתמרנת, בוחן כיצד לנצל את מומנטום הצמיחה שלו והאם להשתלב או לרוץ בנפרד. במקביל, הליכוד ונתניהו בונים נרטיב של "ימין מול שמאל" ומנסים להרים קמפיין המתמקד בפחד מהשפעות רע"מ והמפלגות הערביות. התוצאה: מערכת בחירות גורלית ולא צפויה, השרויה באווירה של טראומה, "קומדיה רומנטית", יריבויות פנימיות – והמון חוסר וודאות.