Loading summary
A
בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל? יש לנו! נכון בובו? אבא עשה! אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל.
אבא יעשה! אבא יעשה! אין באמור להוות ייעוץ או שיווק פנסיוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם. היום יום שלישי, שניים ביוני, ואנחנו אחד ביום, מבית N12. אני אלעד צמחאיוף, טוב יותר, מה קורה סביבנו?
סיפור אחד ביום, בכל יום.
מהרגע הראשון זה היה החלום של עמית פרץ. מהרגע שנפתחה המשרה הפוטנציאלית והיא התחילה להתמיין, לא היה מקום אחר בעולם שרצתה להיות בו יותר. חד משמעית, ברגע שקיבלתי את המשימה לבית... זו הייתה התאבדות, זזתי כל מה שהיה לי באותו שבוע ועשיתי את כל מה שאני יכולה וזה באמת בא לידי ביטוי בתוצאה. התוצאה הייתה טובה, אפילו מעולה.
לפני כשנה עמית התקבלה למשרה שהיא כל כך רצתה. היא התחילה לעבוד כמעצבת בחברת ההייטק הישראלית וויקס. היומיים הראשונים הוקדשו כולם לבירוקרטיה והיכרות עם המקום מחדש. וכבר אז היה ברור לעמית שלמרות הציפיות מאוד גבוהות שלה, היא ממש לא עומדת להתאכזב. מה זה אומר לעבוד שם?
זה אומר לקבל מקצה לקצה דאגה לעובד ברמה מאוד מאוד גבוהה. אם זה חמש מסעדות ושני בתי קפה וחדר כושר ושיעורי סטודיו ומעבר לזה יש גם טיפולים רפואיים שאנחנו מקבלים מדי פעם. זה מעבר למה שאתה מקבל ברמת ה-facilities של המקום. אני נמצאת במקצוע שהוא נורא ספציפי, ולהגיע למקום שסוגד למקצוע הזה בצורה כמו Wix, ברמת הקמפוס וכל מקום שאתה הולך זה הכי לפרטי פרטים. זה פשוט תחושה מאוד מאוד מאוד טובה, ותחושת מסוגלות מאוד מאוד מאוד טובה.
בניגוד לעמית, סימונה ולסקי גוייכמן לא כיוונה לעבוד בהייטק ולא חשבה על זה בכלל. האמת שממש לא. אז בגדול, כל מה שלמדתי כזה, אמרתי, מה אני עושה עם זה עכשיו? ונקרתה בדרכי הזדמנות, פשוט אחרי מיליון שליחות קורות חיים, כי זה מה שהיינו עושים פעם, והגעתי למיקרוסופט. ממש נחתתי שם דרך חברת השמה, שאפילו לא ידעתי בהתחלה שזה מיקרוסופט, ומשם פשוט הכל התחיל.
גם סימונה נשאבה לתוך העבודה. בהייטקיסטית אומרים culture, אז היא נשאבה לתוך ה-culture. גם כשעברה לפני יותר משנתיים לתפקיד מנהלת אופרציה בכירה במקום עבודה החדש, חברת רמיטלי. אני עבדתי צמוד עם הרבה יזמים, זה אנשים שבאו לטרוף את העולם, זה אנשים רעבים. אני מאוד נהנית מהסביבה הזו, כלומר, זה משהו שמאוד מתאים לי, או שאני איכשהו...
נטמעתי בזה שאני כבר לא רואה את עצמי בעולם אחר. אני אוהבת את ההייטק, אני מאמינה בו גם, אני נשארת על הגלגל עד שלא יאמרו אחרת, ומבחינתי אני שם עד שאני אעשה את האקזיט שלי, ואז אולי אני אעבור למנכ"ל עמותה. שתיהן, סימונה ועמית, התרגלו כבר לתגובות מהסביבה. אה, את בהייטק? וואו, משחתן.
כאלה, אני בטוח שאתם יודעים על מה מדובר. עכשיו, התנאים המפנקים הם אחלה, שלא תטעו, אבל בסוף, בסוף שתיהן אחלה. אהבו את העבודה שלהן. סימונה לדוגמה כל כך אהבה את העבודה שלה שהיא בכלל לא שמה לב שמשהו קורה מסביב. אני הופתעתי בטירוף, בטירוף.
כאילו, או שאני תמימה או שלא קלטתי. אני מאוד הופתעתי. יש כאלה שלא הופתעו ואמרו שהם הרגישו וידעו שזה בא וחשבו שזה יבוא קצת אחרת. וזהו, וזה קרה ממש ביום בהיר בשיחת זום. כולנו התקבצנו כזה עם כיבוד לט"ו בשבט ב...
אתה יודע, במטבח כזה, ואז עלו גם אנשים מהזום אגב, ותוך כדי גם עלו חבר'ה מהגלובל, כאילו המנג'מנט, בעצם ההנהלה שלנו שיושבת בסיאטל, וזה כבר היה מוזר, כי כזה, למה ב-11 בבוקר מישהו עולה מסיאטל לזום, ועדיין לא הבנתי מה קורה, וזהו, מישהו מההנהלה התחיל לדבר, אני אגיד שיש לו מבטא הודי מאוד חזק. וממש היה קשה פשוט להבין מה הוא אומר. אני ליטרלי יושבת עם חברות מהצוות ואני כזה, אני לא מבינה מה הוא אומר. ואז אומרים לי שאת צריכה לחפש עבודה כבר אתמול. באמת ירדו לי דמעות קצת, באמת, כאילו ממקום, לא יודעת אם הייתי כל כך עצובה, כמו פשוט, וואו, מה קרה פה עכשיו?
היה לי פגישות עד תשע בערב, זה היום הכי ארוך שלי, ההורים שלי מגיעים מאשדוד, להיות עם הבנות. התחבקנו, באמת, כל הצוות, ניסינו להבין מי נשאר, מי הולך. והלכתי לאסוף את הבנות, כאילו חזרתי הביתה. שיחת הזום הפתאומית והמייל שהגיע כמה דקות אחריה הודיעו לסימונה שהיא, יחד עם עוד 149 עובדים בחברה, נשלחים הביתה, מפוטרים. זה קרה לפני חודשיים.
אפשר לומר שסימונה הייתה הסנונית הראשונה למה שעתיד לבוא בהמשך. כי אצל עמית בוויקס, למשל, כבר אז ידעו שזה עניין של זמן. ידעו שיש אפשרות סבירה מאוד ששיחת הפיטורים... תגיע גם אליהם. בחודשים האחרונים הייתה תחושה של התנדנדות.
אני כעובדת יחסית חדשה לא תמיד גזרתי את המשמעויות וגם קצת רציתי להתכחש לזה. אני אגיד את האמת כי בסוף אתה לא רוצה לחשוב שהספינה טובעת, אבל בשבוע האחרון כלומר, עוד לפני שהודיעו את ההודעה הרשמית, זה היה מאוד מאוד קשה, מאוד קשה. זה ממש ירידה מטורפת במצב רוח. אני אופטימית מטבעי, וזה לא היה, אלה היו ימים קצת פסימיים. המקום שעמית חלמה לעבוד בו, המקום שעבדה כל כך קשה להגיע אליו ולהצליח בו.
זה עם המסעדות, בתי הקפה, חדר הכושר, זה שאנשים שומעים שאת עובדת בו ואומרים וואו סחטן. הכל הפך לסיר לחץ, ועמית מרוב דאגה וחשש פנתה למי שלא חשבה שבחיים תפנה אליו לעזרה. מי שיש לו חלק מסוים בכך שמקום העבודה שלה היה בסכנה. הצ'אט היה האויב, אני קוראת לו. כן, עמית פנתה.
לצ'אט gpt. יש אירוניה חד משמעית, ושאלתי אותו המון שאלות, זה היה פסיכולוגיה אפקטיבי, אין לי יותר מדי מה להגיד על זה, זה פשוט היה המון באמת חרדות מלאבד את המקום, ורצון לקרוא אולי ברמה הלוגית מה קורה, מה יכול לקרות אם חברה כזו קורסת, כי אני באמת לא מגיעה בסוף מעולמות של כלכלה, או אז... כן לדעת אולי יותר ברמה הלוגית, הייתי צריכה להכניס לזה קצת היגיון. חודשים של שמועות וחששות התנגזו לשבוע שעבר. הרגע שבו וויקס הודיעה ל-20% מהעובדים שלה כ-1,000 בני אדם שהם מפוטרים.
כן, אז ביום חמישי הגענו קפוצים, כולם, כשקיבלנו בעצם באזור שעה 10 הודעה על... שיחת עדכון לעוד שעה, בשעה 11. אנחנו ספציפית, צוות קטן ומהמם, שפשוט סגרו את המוצר, מוצר שנקרא הופ, מוצר קטן יחסית, שהיה מוכוון יותר לעולמות הסושיאל ועולמות הקריאייטורים, באמת משהו קצת יותר רזה, פשוט סגרו לנו את כל הצוות, סגרו את המוצר. ראש הקבוצה הודיע בדמעות ובחנק וזה היה שובר לב, זה באמת לא נעים. אנחנו הפעם עם הפיטורים בענף ההייטק, כי זה ממש לא רק הסיפור של עמית ושל סימונה, יש כאן גל, גל פיטורים עולמי, שדרור גלוברמן, מגיש הפודקאסט בזמן שעבדתם, ומייסד בית הספר Jumpstart AI, עוקב אחריו מקרוב.
חד משמעית גל, בואו נחבר את זה למה שקורה בעולם, מתקרבים תכף רק בפיטורים שאכן נספרו לאזור ה-100,000, אולי כבר חצינו, בחברות גדולות שלעיתים מפטרות ממש אלפים על אלפים, אז ישראל היא חלק מגל גדול. תעשיית הטק תמיד נעה בפיקים, יש עליות ויש ירידות, לפעמים גם מאוד חדות, ואם נשים אצבע על מקום שבו אפשר להתחיל לדבר על גל הפיטורים הנוכחי שאנחנו רואים, אז האצבע הזאת תנחת על תקופת הקורונה, על חברות הייטק שגייסו וגייסו וגייסו עוד ועוד כוח אדם. ועם המעבר לעבודה מהבית, ועם ההנחה שכולם עכשיו הולכים להשתמש בהרבה יותר שירותים טכנולוגיים, זה קשור גם למדיניות ריבית בעולם שרצתה לעודד חזרה של הכלכלה, אבל ברגע שהבנו שהשינויים האנושיים והתעסוקתיים לא יהיו כל כך מהירים, והאימוץ של הטכנולוגיה לא יהיה כזה דרמטי באופן יחסי למה שהיה לפני הקורונה, אז התחלנו לקבל חברות שמתחרטות אולי על העובדים שהן גייסו והן מפטרות אותן חזרה וזה תהליך שלוקח זמן. לא מעט חברות מצאו את עצמן בגיוס יתר. במילים פשוטות, מצאו את עצמן עם יותר מדי עובדים.
אלא מה? אנחנו מדברים על תעשייה שמבוססת על משקיעים. משקיעים שרוצים לוודא שהכסף שלהם מנוהל נכון, שאין טעויות בזבזניות. זאת תעשייה שגם מבוססת על כוח אדם. איכותי שצריך למשוך תעשייה שבאותה תקופה נלחמו בה על עובדים טובים.
אז באקלים כזה, לפטר, להודות בטעויות או בבעיות בניהול השוטף, זה דבר שמעטים מאוד המנכ"לים שהיו רוצים לעשות. זה נורא מדויק לגלות שגם מנכ"ליות ומנכ"לים בכירים הם בני אדם שלא רק עושים טעויות, אלא מפחדים להודות בהן. וכשאתה מפחד להודות בטעות על פני רבעון, כן, פני רבעון שלא היה צריך להוציא אותו. ואם אתה מפחד לעשות את זה לפני שלוש שנים, אז אתה כבר צריך לבוא ולספר סיפור חדש, לא טעיתי קודם, העולם השתנה היום. אז זהו, העולם באמת השתנה.
כי אל תעשיית הטק נכנס שחקן חדש עם כוח חסר תקדים, ה-AI, כלי בינה מלאכותית שהתעשייה הראשונה שהם השפיעו עליה היא תעשיית ההייטק. אתה מעכשיו לא רק יושב וכותב תוכנה ממש אותיות על המקלדת, אתה מנהל ציי עובדים, במרכאות, עובדים וירטואליים, כלומר סוכני AI, שכותבים תוכנה בשבילך ומצייתים להוראות שנתת, איך צריכה להיראות התוכנה, מה היא עושה, באיזה סביבה, למה היא מתחברת, כל הדברים האלה צריך להגדיר ועוד רבים אחרים, אבל אז הם יכתבו בשבילך את התוכנה שרצית הרבה יותר מהר וברמת דיוק. בקצב שפשוט הולכים ועולים ממודל למודל. כלומר, ככל שהבינה משתדרגת, זה נהיה יותר מהיר, יותר מדויק ואפילו עולה פחות. אז ברור לנו שמשוואת ההעסקה של כל מתכנת השתנתה דרמטית.
מצד אחד, אתה יכול לייצר פי 20, אז אני דורש שתייצר פי 20, כי זה הסטנדרט. מצד שני, אולי אני לא צריך פה את שאר 19 המתכנתים שהחזקתי פה קודם, כי אתה כבר עושה גם את שלהם. אז זהו, שהיום מומחי הייטק אומרים שכן, הבינה המלאכותית מחליפה אמנם עובדים מסוימים, כי היא יודעת לעשות את העבודה שלהם בעצמה. אבל, וזה אבל חשוב, יש את מי שאומר שזו ממש לא כל התמונה. אחת הערכות שנשמעות בימים האלה היא שיש חברות שבהן ה-AI הפך לסוג של תירוץ, סיפור, שמספרים כדי להסביר פיטורים בלי להזכיר גיוסי יתר או בעיות בניהול, בעיקר זו דרך שבה אפשר להסביר פיטורים בלי להדאיג יותר מדי את המשקיעים.
כן, אנחנו מפטרים אלפי עובדים, אבל התפוקה... לא תיפגע, להפך ה-AI ישלים את הפער. עכשיו שני הדברים האלה כנראה נכונים וחיים יחד בו זמנית, ה-AI הוא בעיה אמיתית וגם סוג של תירוץ. אלא שכל זה נכון כשמדברים באופן כללי על גל הפיטורים בתעשיית הטק בעולם. כשמתמקדים בישראל, אז יש עוד סיבה חשובה שהיא לגמרי ייחודית לנו.
אבל קודם חסות אחת וממש מיד חוזרים.
בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל? יש לנו! נכון בובו? אבא עשה! אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל.
אבא יעשה! אבא יעשה! מתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם. כשמדברים על גל הפיטורים בהייטק הישראלי, אז בימים האחרונים מדברים בעיקר על חברה אחת, על וויקס. וויקס היא באמת דוגמה טובה, כי היא הושפעה מכמה נסיבות, מכמה שינויים שקרו במקביל.
למי שלא מכיר, באמת אחד מעמודי התווך של ההייטק הישראלי ב-20 שנה האחרונות, היא כבר הגיעה לשווי של 20 מיליארד דולר בבורסה. עכשיו היא באזור ה-2 מיליארד דולר, היא צניחה עצומה. מה וויקס עושה? מאפשרת לכל אחד להקים אתר אינטרנט, בלי להיות מתכנת. פשוט עם העכבר אתה גורר כותרת, גורר תמונה, מוסיף איזה תפריט.
אז הייתה שיטה לעשות אתרים, ומיליוני אנשים בעולם שילמו לוויקס סכומים נהדרים, כלומר ממש מעט כסף יחסית, ופתאום היה להם אתר במקום שעליהם היה מתכנת. ואז בא AI... ומציע דרך אחרת לגמרי, יותר מהירה, זולה ויעילה לעשות את האתר הזה, פשוט תגיד מה אתה רוצה, אני כבר אבנה לך את האתר הזה. אז הרבה חברות אומרות, רגע, אז אני לא צריך בעצם את הוויקס הזה בכלל, אני יכול לעשות את זה לבד, גם כן להיכנס לקלוד, להגיד לו, תבנה לי אתר שיהיה ירוק, צהוב, אדום, יפה, סה. אז המודל השתנה, ופתאום באה חברת סטארט-אפ ישראלית כמו בייס 44, והיא בדיוק מציעה את זה.
אצלי תכתוב מה אתה רוצה ואני אבנה לך את האתר הזה, אני אתכנת אותו ואז וויקס קונה את בייס 44 כי היא אומרת זה העתיד שלי. עכשיו, אז רגע, איפה החברה נמצאת? היא רצה עם העתיד הזה דוהרת קדימה ומוצאת לה מודלים עסקיים או שהיא עדיין רוצה גם לשמר את הדבר הזה שהיא עשתה דור אחד אחורה ונתנה לכולם לגרור כותרות על פני... הקרב הזה בין העבר והעתיד, פעם הוא לקח 20 שנה, היום הוא לוקח פחות מ-20 חודשים. במקרה של וויקס אין ספק, הבינה המלאכותית השפיעה לא רק על העובדים, אלא גם על החברה, על המודל העסקי שלה.
זו חברה שביום בהיר אחד הגיעו כלי AI שיודעים לעשות חלק ממה שהיא עושה. אז זו חברה שנאלצה לחפש את דרכה במציאות חדשה. וזו חברה ישראלית עם עובדים ישראלים. ופה נכנסת לתמונה הסיבה השנייה שמנכ"ל החברה אבישי אברהמי ציין כשהסביר במכתב איך וויקס הגיעה למצב שנאלצה לפטר 20% מהעובדים שלה. אז קודם כל בוא נגיד לוויקס יש הנהלה מוכשרת שוכיחה את עצמה לאורך הרבה שנים אז באמת אני מעריך אותם וקטונתי מלהציע עצות אני ממש לא מצוי במספרים כמוהם וחשוב חשוב לשים את הדיסקליימר הזה אבישי אברהמי לדבריו זה דבר ראשון באמת שער הדולר העובדה שהוא מוכר שירותים בדולרים ומשלם משכורות בשקלים היחס ביניהם השתנה דרמטית לרעתו העלה את ההוצאות, הוריד את ההכנסות, וזה חייב אותו לעשות חושבים.
זה באמת דילמה ניהולית עצומה, שלא רק וויקס מתמודדת איתה. ההתחזקות של השקל מול הדולר בחודשים האחרונים היא קריטית לתעשיית ההייטק, קריטית. זו תעשייה שחיה על דולרים, היא חיה מדולרים, בהכנסות ובהשקעות. היא צריכה להוציא עכשיו הרבה יותר דולרים בארץ כדי לשמור על אותה רמה של הוצאות. בשקלים.
המטבע הוא סיפור ישראלי שעבד לטובתנו במשך השלושים שנות ההייטק האחרונות וצריך להגיד בעודנו חוגגים את כל השנים האלה על הטלנט הישראלי הפנטסטי שזה נכון וכמה אנחנו מוכשרים ויזמים ומשנים את העולם התרגלנו לקחת את העובדה שעלות השכר כאן יחסית למה אפשר להשיג במקומות אחרים והכנסות של החברות ממכירות בחו"ל קצת הזנחנו את זה שזה חלק חשוב מהסיפור אבל בעצם נשענו על זה זה כל ההייטק הישראלי בנוי על זה שאפשר להביא הכנסות בדולרים ולשלם הוצאות בשקלים ברגע שהדבר הזה המשוואה שלו היחס בין הדולרים והשקלים משתנה יכול להיות שאנחנו מקבלים בטח אם זה ימשיך ככה שינוי טקטוני בעצם שאלת קיומו של הייטק ישראלי או בגודל הזה ללא ספק והאמת שאתה רואה את זה במספר המהפנט 400,000. 400,000 זה מספר העובדים שחברות הייטק ישראליות מעסיקות בישראל כרגע, לעומת 405,000 שזה מספר העובדים שחברות הייטק ישראליות מעסיקות בחול כרגע. ועברנו את זה הרגע, כלומר ממש בשבועות האחרונים, בחודשים האחרונים, עקף מספר המועסקים של חברות הייטק ישראליות בחול את מספר המועסקים בישראל. ואז אנחנו מבינים שעם כל הכבוד לטאלנט הישראלי אפשר להשיג אנשים מוכשרים גם מקומות אחרים שהמטבע שלהם הופך אותן לעדיפות יותר וזה לפני שנכנסנו בכלל לשיקולים של גיאופוליטיקה ומלחמה ומילואים ועניינים. יש מי שמדבר על שער השקל דולר במונחים של איום קיומי על ההייטק הישראלי ואין ספק שאם המגמה הזאת תימשך יהיו עוד חברות שיגיעו למצב שבו לא ישתלם להן להחזיק עובדים ומרכזים בישראל.
תעשיית ההייטק בארץ גם אם היא לא תקרוס ללא ספק מאוד תשתנה. מי שיכול להשפיע כמובן על שאר הדולר שקל זה בגדול בנק ישראל, עם החלטות שלו גם על הריבית וגם לפעמים הוא היה עושה קניות עצומות של דולרים כדי להחליש את השקל במכוון, כרגע הוא עוד לא בחר להתערב באופן כזה וגם להתערבות שלו יש גבול. אני מקווה לטובת כולנו שאנחנו לא לקראת זעזוע כזה. שאו יכווץ דרמטית את משקלו של ההייטק הישראלי, פשוט יהיה פחות הייטק. או, וזה יכול ללכת ביחד, יהפוך את ההייטק מהמגזר הנחשק שבו מקבלים את המשכורות הכי טובות ואת התנאים והפינוקים הכי טובים, לעוד מגזר, שבו המשכורות הן סבירות, לא 40,000 על הדלת, 22,000.
שזה גם יפה, אבל זה לא אותה רמת פינוק. ויש אנשים שאומרים, אני חייב להגיד לך את זה אלעד, יש אנשים שאומרים, זה יהיה נהדר. זה יפנה אנשים סופר מוכשרים מלרוץ אחרי 40 ו-60 אלף שקל ואופציות וכולי, גם למקצועות אולי פחות נחשקים, אבל לא פחות חשובים, כמו פיתוח תרופות, מחקר מדעי ושאר דברים שהמדינה צריכה גם אותם, אבל היום, אתה יודע, אנשים בסוף מסונוורים אחר הגלם ההייטקי, שאולי הוא קצת חסר פרופורציה. אז זהו, אנחנו מדברים על גל פיטורים, ויש פה איזו אווירה מורבידית כזו, אבל צריך להגיד שאנחנו בעיקר נמצאים עכשיו בנקודה שהיא לא ממש ברורה. איש לא באמת יודע לאן השינויים שקורים עכשיו יובילו את תעשיית ההייטק.
כמו ששער השקל דולר יכול לעצב מחדש את כל הענף, זה נכון גם למה שקורה ב-AI. ההייטק ישרוד, זו לפחות הערכה כמובן, הוא יישאר, אבל הוא יישאר אחרת. כל טכנולוגיה חדשה שנכנסה, וזה היה נכון עד עכשיו, הביאה הרבה יותר משרות והזדמנויות מאשר לקחה. ורואים את זה באמת עם החשמל ועם המחשוב ועם האינטרנט כל פעם שבאת טכנולוגיה אנשים היו נורא בלחץ והתמקדו במשרות שנעלמות וראוי להתמקד בהן אבל בסופו של דבר תמיד היו יותר משרות ויותר מועסקים במשק יש הרבה שמניחים שהאיי יעשה אותו דבר ההזדמנויות הנוספות נמצאות ביכולת לחבר מגזרים ישנים לאיי איי וזה אגב המקום שברמה האישית מסעיר אותי ממש תחשוב על לחבר את מגזר והבינוי והתשתיות והאנרגיה והמסחר והסופרים והבריאות והתחבורה והתיירות וכל הדברים הישנים האלה צריכים בעצם לא רק לעבור בהתחלה חיבור ל-AI, כן? אלא כבר שאלות עמוקות עסקיות.
איך אפשר לבנות את הביזנס התיירותי הזה או השיווקי הזה או כלי בית או וואטאבר, כל מגזר, לבנות אותו שוב כשאני מבין שיש לי AI בליבה? ואפשר לעשות הכל הרבה יותר טוב ויותר יעיל. אז יש כאן המון הזדמנויות להייטקיסטים פשוט מחוץ להייטק, הם לא רגילים להסתכל לשם. תראו, הייטק בסוף זאת תעשייה אופטימית, הרי איך אפשר להסביר תעשייה שמלאה ביזמים שמקימים חברות כנגד כל הסיכויים בלי לדבר על אופטימיות? אז גם עמית וגם סימונה מעדיפות לקחת את חוויית הפיטורים הקשה שעברו ולנסות לראות את הצד האופטימי שלה.
סימונה היום מייעצת למחפשי עבודה, היא יוצרת תוכן והיא חלק ממגישי הפודקאסט מה בתפקיד. כמו שאומרים בלינקדין, במקביל לכל זה היא מחפשת את ההרפתקה הבאה. קודם כל אני החלטתי עבור עצמי שאני לא רוצה להיות יותר שורה באקסל וזה נשמע רע, אבל ככה ממש הרגשתי ואני מאמינה שלא רק אני וניסיתי לחשוב עם עצמי אז איפה אני לא אהיה שורה באקסל. כלומר באיזה ארגון ואמרתי לעצמי אני רוצה לחפש סטארט-אפים צעירים. אז אני חושבת שכל אחד באמת שנייה צריך לעשות איזה חושבין ולהבין במה הוא חזק, מה הערך ואיך הוא מתבלט.
כי כל החיפוש עבודה עכשיו וכל הרעיונות וההזדמנויות באמת צריך לדעת איך אתה מתבלט בדבר הזה ומה אתה מביא לשולחן. וזה תחרות, זה ממש שוק בשר עכשיו, יש כל כך הרבה אנשים טובים בחוץ. וזה קצת שוק של מעסיקים, אבל זה באמת יהיה, מרגישה לי כמו החלטה אינדיבידואלית מאוד, וכל אחד לביתו והגרעין המשפחתי ובכלל הסיטואציה. אני לא ויתרתי על הטק, אני רוצה להשתלב ולחזור ולעשות תפקיד משמעותי ולצמוח, ואני רוצה להאמין שעם האופטימיות שלי ועם הניסיון והערך שאני מביאה, זה יצליח לי. ועמית, עמית שפוטרה בסך הכל ביום חמישי שעבר, היא רוצה קצת לנוח, מגיע לה, בעולם מחדש של ההייטק.
אני לוקחת רגע, ואני מסתכלת על זה לא בציניות, בצורה, כהזדמנות. אז יש, יש מחשבות. אני יכולה להגיד שזה, שום דבר עוד לא נטוע, זה קשה, קשה להחליט החלטה כשאתה עוד בשוק או באיזה... הבנה של מה קרה פה הרגע, אבל אני מנסה באמת לקחת את זה כהזדמנות, פשוט הזדמנות לקפוץ, לקפוץ קדימה. וזה היה אחד ביום של N12.
תודה לעמית פרץ, לסימונה ולסקי גוייכמן ולדרור גלוברמן. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו אחד ביום הפודקאסט היומי. העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה מתן זמיר, דניאל שחר, הילה פז, שירה הראל ועדי חצרוני, על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו, אני אלעד שמחאיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל? יש לנו! נכון בובו? אבא עשה! אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל.
אבא יעשה! אבא יעשה! אין באמור להוות ייעוץ או שיווק פנסיוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם.
N12 | 2 ביוני 2026
מארח: אלעד שמחיוף
מרואיינים: עמית פרץ, סימונה ולסקי גוייכמן, דרור גלוברמן
הפרק עוסק במשבר הנוכחי בהיי-טק הישראלי, אשר מתבטא בגל פיטורים חסר תקדים, עם התמקדות במקרי מבחן של חברות בולטות כמו Wix. באמצעות סיפורים אישיים של עובדים שפוטרו, יחד עם ניתוחים מקצועיים, נשאלות שאלות לגבי הגורמים למשבר – ביניהם התקדמות בבינה מלאכותית, גיוסי יתר, בעיות ניהוליות, ושינויים במציאות המטבעית של ישראל. הפרק בוחן האם אנו ניצבים בפני שינוי בסיסי במעמד תעשיית ההיי-טק המקומית, ומה צופן העתיד.
עמית פרץ (מעצבת ב-Wix):
סימונה ולסקי גוייכמן (לשעבר רמיטלי):
דרור גלוברמן:
סימונה:
עמית:
גלוברמן:
הפרק שוזר חוויות אישיות, התבוננות עסקית, וכלים לפרספקטיבה: גל הפיטורים הנוכחי בהייטק הישראלי לא מתרחש בחלל ריק, אלא משתלב במהפכות גלובליות (AI), טעויות מהעבר (גיוסי יתר), ובעיות ייחודיות לישראל (שער מט"ח). לצד תחושת אובדן אישי וקולקטיבי, נשמרת נקודת מבט אופטימית: כל משבר הוא גם הזדמנות – לחשב מסלול מחדש, לגלות ערך אישי ולפנות לחדשנות אמיתית.
מגיש:
"סיפור אחד ביום, בכל יום. אנחנו נהיה כאן גם מחר."