Loading summary
A
היום יום שלישי, תשעה עשר במאי, ואנחנו אחד ביום, מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
בשבועות האחרונים אפשר לשמוע אוהדי כדורגל מתלוננים.
מתלוננים על כל מיני דברים, למשל על מחירי הכרטיסים למשחקים במונדיאל.
שלושה שבועות עד שהמונדיאל גביע העולם בכדורגל יתחיל והפעם הוא שונה מכל אלו שבאו לפניו. שלוש מדינות יערכו אותו במשותף, ארה״ב, קנדה ומקסיקו. יהיו משחקים ב-16 ערים, יהיו יותר נבחרות מבעבר, 48, ויהיו במונדיאל הזה גם מזרונים לא נוחים. אני אסביר, לא רק אוהדי כדורגל מתלוננים, גם שחקנים. בנבחרת אנגליה למשל, וכלי מיטה מיוחדים, הם גייסו מומחי שינה כי לטענתם המזרונים במיטות בבית המלון בקנזס מאוד לא נוחים.
עכשיו, זו לא הפעם הראשונה שמונדיאל מלווה בשיח על דברים שהם לא בדיוק כדורגל, וזה בדיוק מה שקורה עכשיו סביב מונדיאל 2026. פוליטיקה, גיאופוליטיקה, המלחמה באיראן, הגירה לארצות הברית, היחסים המורכבים בין ארצות הברית לבין השכנות שלה מהצפון והדרום. כל מה שתרצו קורה שם מסביב למגרשים. אפילו העתיד של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים נמצא על הכף. אז הפעם אנחנו נסתכל קדימה אל המונדיאל, אבל קצת אחרת.
כי למרות שעידו רקובסקי, עיתונאי ספורט וחוקר במכון לחקר דיפלומטיית ספורט באוניברסיטת בן גוריון, למרות שהוא מאוד התקשה להתאפק, לא תשמעו כאן אפילו מילה אחת על מסי, ימל או אם בפה, כי מונדיאל 2026 הוא קודם כל ולפני הכל, המונדיאל של טראמפ.
כדי להתחיל להבין את הנסיבות שהולידו את מונדיאל 2026, שווה שנסתכל על כמה מונדיאלים לפניו. מי שהיה נשיא פיפ"א במשך 17 שנה, ספלטר, הוא ראה בבחירת המדינה המארחת של המונדיאל משמעות שהיא הרבה מעבר לרק כדורגל, לרק מי שמסוגלת לארח משחקי כדורגל. ואחרי שבאופן מסורתי אירחו את המונדיאל מדינות שיש בהן מסורת של כדורגל קלאסיות, מדינות אירופה או מדינות אמריקה הלטינית, בשנת 2002 נערך מונדיאל אחר. זה הפעם הראשונה שגביע העולם משוחק בשתי מדינות, יפן ודרום קוריאה. אגב, טורניר שהיו איתו לא מעט קשיים, גם ארגוניים, אנחנו מדברים על טרום עידן הסמארטפונים, בקושי יש אינטרנט מהיר, אבל...
זה הטורניר שמציג לעולם את אסיה. אז פיפ"א של ספלטר מאוד רוצה להציג את עצמה כמשהו גלובלי, לא רק של העולם המערבי, לא רק חצי הכדור הצפוני. 2006 זה בעצם הטורניר האחרון שמתקיים במה שניתן לומר או להגדיר כמדינה מערבית, בגרמניה. אני מבקש להגדיר את פיפ"א, פוסטבל ואינטמייסטרשאפ 2006 בדרום של הרפנט. טורניר מאוד מוצלח.
גרמניה הליברלית, הרב-תרבותית, המאוחדת של מערב ומזרח, אבל בלאטר נחוש לפתוח את פיפ"א לעולמות אחרים. אז 2010, דרום אפריקה, מדינה ש-20 שנה לפני זה רק בשלבי השתחררות מהאפרטהייד, המונדיאל הראשון שמתקיים. ביבשת אפריקה, הרבה מאוד קשיים ארגוניים, הרבה חששות של אוהדים, גם של שחקנים, אנחנו זוכרים, אם אתה זוכר את הווווזלות שהיו בזמזום הזה.
זה קוריוז, אבל זה דוגמה לאיך הקהל, בוא נגיד הצופה בטלוויזיה חווה את זה, וגם אנשים שהיו שם מספרים על... גם קשיים ארגוניים וגם שפיפ"א בוא נגיד לא הגדירה את זה כטורניר מאוד מאוד מוצלח. 2014, ברזיל, מדינה ענקית, זה התפרס על פני הרבה מקומות, היא גם נכנסת לקשיים כלכליים בעקבות האירוח של גביע העולם ב-2014 וגם של משחקים האולימפיים בריו 2016, ובאותו זמן זה ממש שיא פרשת השחיתות הגדולה בפיפ"א. הנשיא מ-1998 עד 2015 ספלטר נאלץ להתפטר, וכמובן נגדו ונגד בכירים אחרים יש אישומים על שחיתות, בעיקר ברקע מתן האירוח לרוסיה ב-2018 ולקטר ב-2022.
פרשת השחיתות בפיפ"א שנחשפה ב-2015 כללה הרבה היבטים שקשורים גם לכספים, גם למינויים לא בהכרח כשרים, וכמובן נשיא אירוח המונדיאלים של 2018 ו-2022 ברוסיה ובקטר בהתאמה. היו חשדות שבכירים בפיפ"א קיבלו ממש כסף במעטפות. כדי לבחור במדינות הללו, החליטו עליהן ביחד באותה הצבעה. זה היה קו פרשת המים לגבי לאן פיפ"א הולכת. צריך להגיד שפיפ"א לא אהודה, גם בגלל הפרשה הזאת וגם בגלל סיפורים אחרים, על ידי המועדונים, על ידי השחקנים, ופרשת השחיתות היא כתם שעדיין לא דהה על החליפה של פיפ"א, גם כשהנשיא הוחלף, גם כשבכירים רבים הוחלפו.
ואני חושב שהיא עיצבה גם את איך שהרבה בתוך עולם הכדורגל רואים את פיפ"א עדיין. מצד שני, תמיד זה היה ארגון פוליטי. השאיפה של פיפ"א הייתה להרחיב את מעגל הפופולריות של הכדורגל בעולם גם למקומות חדשים, אלא שהיה צריך לדאוג שבכל זאת המונדיאל לא יהפוך לאירוע שרק מדינות מתפתחות או מדינות לא דמוקרטיות ירצו לארח. ואז, בשנת 2018, הגיעה ההצעה שהחזירה את הכדורגל בחזרה למקום שלא הייתה בו כבר די הרבה זמן. הקביעה של האירוח קורית שנים לפני.
כלומר, הבחירה בארצות הברית, מקסיקו וקנדה, מתרחשת עוד לפני שבכלל מתקיים המונדיאל בקטר, ובטח ברוסיה אפילו. ועוד לא יודעים... איך הטורנירים האלה יתנהלו, אבל כבר פיפ"א מבינה שהיא חייבת לעשות שיפטינג. והשיפטינג הזה הם לא עוד מדינות שהן על סף של משבר כלכלי ופוליטי ועם קשיים ארגונים כמו דרום אפריקה, כמו ברזיל, ולא עוד מדינות דיקטטוריות ואוטוריטריות כמו רוסיה, כמו קטר. את השימוש הציני שפוטין עושה גם כלפי פנים, גם כלפי חוץ בגביע העולם ב-18, וכמובן השיא של מה שמכנים ספורטס וושינג, כן, הלבנת.
הפעולות, אני רוצה להגיד פשעים, של מדינות באמצעות אירועי ספורט. השיא הזה מגיע בקטר, עם כל מה שאנחנו מכירים על פועלים שמתו בזמן שבנו אצטדיונים, וההגבלות על חופש הביטוי ועל זכויות להט"ב וזכויות נשים, ופיפ"א משחקת את המשחק הזה כל הזמן. ההחלטה להעניק לארצות הברית קנדה ומקסיקו את האירוח, זה מראה את השיפטינג של פיפ"א לכיוון בואו נחזור רגע לבאמת אירוח של מדינה מערבית שתוכל לעמוד בזה כלכלית, ארגונית, ובעיקר שהארגון לא ייפגע מבחינה תדמיתית.
בפיפ"א קפצו על ההזדמנות ולא רק שקיבלו את ההצעה של ארה״ב, קנדה ומקסיקו, הם ראו בה תבנית להמשך. לא עוד מדינה אחת שתישא לבד בעול הכלכלי, קבוצת מדינות שתארח את הטורניר ביחד. זאת תהיה חגיגה של כדורגל שתגיע גם לקנדה, גם לארה״ב, מקומות שבניגוד למקסיקו, יש לענף עוד פוטנציאל להתפתח בהן. וכן, זה יהיה אתגר, יש אזורי זמן שונים, יש מרחקים עצומים בין איצטדיונים, זו לוגיסטיקה מורכבת, אבל אחרי שנשיא פיפ"א בלטר פרש ברקע פרשיות שחיתות, לעתיד והוא ראה באיש אחד כמי שמחזיק את המפתח לעתיד הזה. 2018 מגיע ג'אני אינפנטינו, שנתיים בתפקיד המחליף של ספ פלאטר, שוויצרי ממוצא איטלקי, אדם ממולח אם אפשר להשתמש במונחים של שנות החמישים ויש שיגידו שמונחים של היום אפילו מושחת לא פחות מפלאטר.
מגיע לטראמפ, מעניק לו את הזכות הרשמית לארח את גביע העולם.
זה היה רגע אחרי גביע העולם ברוסיה, נותן לו כרטיס אדום, כרטיס צהוב, מסביר לו מה כל כרטיס עושה. טראמפ נראה שם אמנם צעיר בשמונה שנים, אבל לא כל כך מבין מה זה כדורגל. צריך להגיד, טראמפ אוהב גולף ואוהב אמניות לחימה. להגיד לך שהוא מבין בספורט, אני לא יכול להתחייב על זה. להגיד לך שהוא יודע שבכדורסל יש שלוש נקודות ושתי נקודות ונקודה מהקו, אני לא יודע, אבל הוא מבין שיש פה עניין.
מתחנפים אליו, שואלים אותו, מדברים איתו, ושם ניצת הניצוץ.
שנה וחצי אחרי הם נפגשים שוב, פגישה כזאת עם בכירי פיפ"א וטראמפ עצמו. אינפנטינו, דווקא אפשר להגיד סוג של עושה את הצעד הראשון, שאומר שטראמפ אומר בעצם את מה שרבים חושבים, אבל יותר חשוב מזה, הוא עושה את מה שהוא אומר. זה מביא את החלום האמריקאי למציאות, הוא משתמש כאלה במילים מאוד בומבסטיות. וטראמפ מודה לו ואומר לו, אתה חבר נהדר וזה כבוד גדול. מערכת היחסים בין נשיא פיפ"א אינפנטינו לבין הנשיא טראמפ הלכה והתהדקה, היה מאוד ברור שפיפ"א מנסה להתחבב על טראמפ והדבר הזה בלט במיוחד כאשר אותו טראמפ שזכה באירוח המונדיאל בכהונה הראשונה שלו נבחר לקדנציה שנייה שתחול בדיוק כשהמונדיאל יגיע לארה״ב.
ממש עוד לפני שטראמפ חוזר לקדנציה שנייה, בינואר 2025 אינפנטינו נוכח בהשבעה של טראמפ בוושינגטון Ladies and gentlemen, the President-elect of the United States, the Honorable Donald John Trump.
טראמפ מאוד אוהב את תשומת הלב, הוא מבין שכל מה שקשור לפיפא ולכדורגל, ובוודאי למונדיאל, מושך תשומת לב. אז כמה חודשים אחרי שהוא נכנס לבית הלבן, מתקיים בארצות הברית גביע העולם למועדונים של פיפא.
אגב, רק בארצות הברית זה איזשהו ניסוי לראות איך מקיימים טורניר במקביל בכל האזורים מעין אירוע מבחן שנה לפני גביע העולם. טראמפ מתלהב, מגיע גם לגמר, הוא לא כל כך מבין מה נותנים, למי נותנים, זו פעם ראשונה שמתקיים טורניר כזה גדול, הבמה מעניקים את אותה משהו בין צלחת לגביע לקפטן צ'לסי ריס ג'יימס שצ'לסי מנצחת בגמר וזוכה בתואר.
נשיא פיפ"א צועד לאחור, טראמפ זה סרטון מדהים, טראמפ נשאר פשוט לעמוד עם השחקנים וחוגג איתם עם הגביע.
קול פלמר, אחד הכוכבים הצעירים והמוכשרים בכדורגל האנגלי, מסתכל בפרצוף תמוה, יש פריים כזה שרואים אותו מסתכל, מה האיש הזה נשאר איתנו על הבמה, ושאלו אותו אחרי זה, הוא אמר, הייתי קצת מבולבל, ידעתי שהוא יהיה שם, אבל לא ידעתי שהוא יישאר על הבמה כשאנחנו מניפים את הגביע.
צריך לומר שטראמפ גם אז סופג בוז שהוא מגיע למשחקים, צריך להגיד, הקהל הכדורגל בארה״ב שלא כל כך מילא את האצטדיונים בטורניר ההוא, שגם היה חום אדיר, ושחקנים היו עייפים מהעונה, ובכלל פיפ"א ספגה הרבה ביקורת על קיום הטורניר הזה, אז הוא גם סופג בוז, אבל פתאום הוא כזה מרגיש שהוא חלק ממשהו גדול.
תראו, אפשר להיות ממש תמימים ואפשר לחשוב שבאמת נרקם פה סיפור אהבה בין שני אנשים. אבל בכל זאת, אנחנו עם מעט ציניות, עם מעט ניסיון, נכון? אז זה די ברור ששני הצדדים ראו במערכת היחסים המתפתחת אינטרס. פיפ"א צריכה את טראמפ בצד הטוב שלה, כדי שהמונדיאל יעבור חלק והנשיא יעזור איפה שצריך. טראמפ נהנה מהחיזורים של פיפ"א ונהנה מהבמה הבינלאומית שאיגוד הכדורגל העולמי מסוגל להעניק לו.
אז מערכת היחסים הזו הלכה והתפתחה. פיפ"א הודיעה שתפתח משרדים במגדלי טראמפ, במנהטן, מכל המקומות בעולם. הגרלת שלב הבתים למונדיאל. נערכה במרכז שהנשיא הנוכחי שינה לו את השם, והיום הוא נקרא מרכז דונלד טראמפ וג'ון F. קנדי.
השיא, אחרי האכזבה שלו בחלוקת פרס נובל לשלום, פיפ"א הודיעה שבעצם גם לה יש פרס מיוחד לשלום, והזוכה הראשון שלו יהיה הנשיא טראמפ.
אינפנטינו אומר לו, זה הפרס שלך, זה פרס השלום שלך, הוא מדבר אליו כמו ילד קטן, כי ככה זה טראמפ, יש גם מדליה יפה בשבילך שתוכל לענוד לכל מקום שתרצה ללכת איתה, וטראמפ... הוא אומר, אני הולך לשים את זה עכשיו, הוא פשוט מעניק לעצמו את המדליה, ואני חושב שזה ממחיש בדיוק גם איך אינפנטינו מבין איך לדבר אל טראמפ, וטראמפ אומר לו, זה באמת אות כבוד אדיר, מעבר לפרסים, הצלנו מיליונים של חיים, אתה יודע, הוא כזה מפריז בנאום.
הרעיון מאחורי זה זה שאינפנטינו רוצה בסוף שהכל יעבור בשלום ולהגיע לטראמפ כי הוא מבין שטראמפ ובכלל מנהיגי מדינות בסיטואציות של אירועי ספורט אבל טראמפ במיוחד יכול להרים עליו קשיים אין ספק שפרס השלום שהוענק לטראמפ זה אירוע שגם המחיש עבור אנשים איזשהו שפל של הארגון כן ארגון שעבר כמה נקודות שפל, אבל גם עבור איך שרואים בכלל את ההתנהלות של טראמפ בזירות שהוא ממש ממש לא שוחה בהן.
חסות אחת וממש מיד חוזרים.
מונדיאל 2026 הוא עבור איגוד הכדורגל העולמי, פיפ"א, הזדמנות לתקן בעיות שקרו בעבר ולעצב מחדש את הטורניר לעתיד. אחרי שנים שבהן היה נדמה שרק מדינות מתפתחות או מדינות לא דמוקרטיות מוכנות בכלל לארח את הטורניר אחרי פרשיות שחיתות, סוף סוף למערב. אחרי שנים שבהן שאלו אנשים בקול רם אם זה בכלל משתלם, אם זה בכלל כדאי למדינה אחת לשאת על עצמה את כל הלוגיסטיקה, את המחיר הכלכלי של אירוח מונדיאל, אז הנה הזדמנות להוכיח ששלוש מדינות יכולות לארח ביחד. המונדיאל הזה הוא מונדיאל חשוב. הוא מונדיאל חשוב עבור פיפ"א.
ואחרי שנבחר לכהונה שנייה שנופלת בול על קיץ 2026 זה מונדיאל שהלך והפך להיות חשוב גם עבור טראמפ. ההגדרה של ספורטס וושינג, שזה טייק על גרין ווש ועל פינק ווש ועל ווייט ווש וכל הדבר הזה, זה בהגדרה מאוד צרה ניסיון מכוון של שימוש באירועי ספורט לצורך מירוק או הלבנה או טיוח מצד מדינות לא דמוקרטיות, לא ליברליות, אוטוריטריות, דיקטטוריות, כלפי חוץ, הרבה פעמים כמו בקטר, כלפי פנים כמו ברוסיה או בסין, ופה אנחנו רואים מנהיג. של המעצמה הגדולה בעולם, מדינה מערבית, שמשתמש בזה לא כלפי חוץ, כי הוא לא באמת אומר, הנה, בוא נציג את אמריקה המדהימה לעולם, וכלפי פנים תכף נדבר, אבל בעיקר כלפי עצמו. מה שמעניין אותו זה בעיקר היח"צ והוא, ושיגידו שהוא הכי גדול והוא הכי טוב, וברגע שהוא מבין את זה, הוא משתמש בזה, והוא גם מבין שיש הרבה אתגרים. איני מומחה לטראמפ, אני לא יודע מה עובר לו בראש, אבל במבחן התוצאה בשנה וחצי שהוא בתפקיד, הוא כמעט לא חווה הצלחות.
לא במלחמה באוקראינה, לא במלחמה באיראן, לא מול נאט"ו, הוא גם כלפי פנים בארצות הברית, הוא לא מצליח באמת לקדם את הדברים שהוא רואה כחשובים, והוא מבין שב... פיפ"א במונדיאל בכדורגל, יש פה כמעט הימור בטוח. אם פיפ"א יכולה להשתמש בטראמפ כדי לקדם את המונדיאל, אז למה שטראמפ לא יוכל להשתמש במונדיאל כדי לקדם את עצמו? עושה רושם שזה בדיוק מה שהוא עושה. גביע העולם בכדורגל הפך להזדמנות עבור הנשיא טראמפ לקדם כמה אג'נדות שהוא מאוד מעוניין לקדם.
האתגרים שהטורניר הזה מביא בעיקר פוגשים את ההתמודדויות של טראמפ מול הנושאים שחשובים לו בבית. למשל, המאבק שיש לו מול הערים הגדולות, שיקגו, וושינגטון, לוס אנג'לס, הדרך שלו בעצם להתמודד עם מה שהוא רואה כבעיית ההגירה של ארה״ב היא לשלוח חיילים של המשמר הלאומי, סוכנים של אייס, לתוך מרכזי הערים כדי במרכאות לצוד את אותם מהגרים בלתי חוקיים. שהכלכלה האמריקאית נשענת עליהם, צריך לומר. טום הומן, צר הגבול של הבית הלבן, זה באמת הטייטל. בחודש שעבר אמר כי סוכני ההגירה של אייס יוכלו למלא באמת תפקיד ארוך טווח בשדות התעופה בזמן המונדיאל, ויש גם סבירות שהם יעזרו ממש למשטרות המקומיות ולסוכנות הפדרליות באבטחה של הטורניר.
אמנם אמרו שייאסר עליהם לבצע מעצרים, אבל אנחנו לא באמת יודעים מה יקרה, אנחנו בעיקר רואים לאן זה הולך. בחודש שעבר ארגון חירויות האזרח האמריקאי ואמנסטי אינטרנשיונל יחד עם עוד 120 ארגונים פרסמו ממש אזהרת מסע עבור תושבים מהרבה מדינות והזהירו שאם הם יגיעו למונדיאל הם הזהירו מפני מצב זכויות האדם המחמיר בארצות הברית כולל מעקב מוגבר, אכיפת חוקי הגירה וממש אפשרות של מעצר או גירוש והטורניר הזה הולך לשבור הרבה מאוד שיאים אבל גם לייצר הרבה מאוד אתגרים. להציב כוחות אייס, זרוע אכיפת ההגירה, סביב נמלי תעופה או משחקי מונדיאל בזמן הטורניר, זו דרך אחת של טראמפ להשתמש במשחקים כדי לקדם את המדיניות שלו. יש עוד. לאחרונה, הנשיא מאיים על מושלים במדינות שהוא מסוכסך איתן או ראשי ערים ומאיים לקחת מהם את אירוח משחקי המונדיאל אם לא יתיישרו.
כמובן הוא לא יכול לעשות את זה, כמובן זה איום סרק, אבל זה רק ממחיש איך שהוא תופס שהוא יעשה, הוא יגיד לג'אני, לחבר שלו, תעתיק את המשחקים מיוסטון לסנט לואיס ויהיה בסדר, זה לא בדיוק ככה, הוא בעיקר מבין שיש פה גם קרדום לחפור בו וגם אפשרות להשפיע וליישם את המדיניות שלו כלפי פנים וגם כלפי עצמו. וגם כלפי חוץ, בעיצומה של המלחמה עם איראן, טראמפ איים על האיראנים לא רק בכוח, בתקיפות, במצור, הוא גם שלח איום לגבי ההשתתפות של הנבחרת האיראנית במשחקי גביע העולם. כן, איראן זה מעניין כי אנחנו יודעים שקודם כל בארצות הברית, בעיקר בחוף המערבי ובאזור לוס אנג'לס, יש קהילה מאוד מאוד גדולה של מהגרים איראנים, גולים איראנים, אמריקאים ממוצא איראני, ומאחר שפיפ"א, זה שהמדינות המארחות יפתחו את השערים שלהם עבור לא רק כל הנבחרות, אלא גם האוהדים. אם אתה זוכר, בקטר היו גם אוהדים ישראלים. ישראל פתחה נציגות דיפלומטית זמנית בקטר, שנתנה שירותים לישראלים שהיו שם, בין אם איבדו דרכון או נקלעו לאיזשהו עניין.
זה חלק מהחובות שמדינה מארחת. אנחנו זוכרים שבישראל, כשעלתה לאליפות העולם עד גיל 20, המונדיאליטו בכדורגל, זה היה אמור להתקיים באינדונזיה. אינדונזיה לא יכלה. להבטיח את מה שישראל דרשה או מה שפיפא דרשה, פשוט פיפא הזיזה את הטורניר לארגנטינה. אז פיפא יכולה לעשות דברים כאלה, יש לה תנאים מאוד נוקשים, אני לא רואה מצב שלא נותנים לאיראן להשתתף, זה איזשהו שימוש בקלף של הנה תראו, או שאני נותן לכם כמו המלך, אני חס עליכם ונותן לכם לבוא, או שאם לא תתנהגו יפה אני לא אתן לכם לבוא.
אני לא חושב שזה ריאלי, אמנם קראתי דיווח ממש לפני כמה ימים בבי.בי.סי. עדיין שחקני איראן לא קיבלו ויזות, יש שם גם מאבק פנימי בתוך הנבחרת שההתאחדות לא רוצה שכל מיני שחקנים שיתבטאו בזמן המחאות ישחקו, לא יודעים מה יהיה שם עם ההמנון, לא יודעים איך בכלל איראן תתקבל, היא גם אמורה לשחק את אחד המשחקים בסיאטל, שהוא הוגדר כפרייד מאץ', הוקרה וחגיגה של הקהילה להטבקית בסיאטל, זה בכלל יהיה מעניין לראות את ההתנגשויות האלה, היה לא לתת ויזות או לעצור את כל האיראנים לתשאול של שש שעות בשדה תעופה, אני כן רואה הרבה אבטחה, אני כן רואה מוקד משיכה, אני כן רואה הזדמנות, שוב, של כולם לנסות לחלוב משהו, מהשחקנים האיראנים לדבר נגד השלטון, מהאוהדים האיראנים להביע כל מיני דברים, יהיה בכלל מעניין בהיבט הזה. מה שכן, אני כן שם לב שכששואלים את אינפנטינו על זה וכשהוא מדבר, הוא אומר... איראן תהיה במונדיאל, זאת אומרת הוא מתעקש על זה כי הוא מבין מה המשמעות של נבחרת שעולה ולא משתתפת, אנחנו נשמע גינויים אדירים, לכן אני לא רואה את זה קורה ואני חושב שכאן אינפנטינו חושב שהחברות שלו עם טראמפ תשתלם. אז הבטחתי בהתחלה, אף מילה על כדורגל כאן, יהיה לזה מספיק זמן, המונדיאל בשלב הזה הוא עדיין עניין פוליטי.
מדיני הוא בעיקר המופע של טראמפ והעניין הוא שהמונדיאל הוא לא רק חזון לעתיד לכדורגל העולמי. בשנת 2028 לוס אנג'לס ארה״ב תארח את האולימפיאדה. המונדיאל שייערך בקיץ הקרוב יכול להיות עבור המשחקים האולימפיים דוגמה מצוינת למה צריך לעשות או לחלופין דוגמה מצוינת למה ממש אסור לעשות כשמתנהלים מול הנשיא טראמפ שימשיך לכהן גם אז. תראה, אני חושב שהשאיפה לנתק ספורט מפוליטיקה היא גם לא מציאותית, וההיסטוריה מוכיחה את זה. ודווקא במקום שאתה נותן לזה ביטוי, מנהיגים תמיד מתארחים באירועי ספורט ותמיד מעורבים, אבל אנחנו לא ראינו התערבות גסה של מנהיגים ממדינות מערביות באירועי ספורט.
מנסים להתנהל קצת אחרת מאינטרנטינו, אתה לא רואה את נשיאת הוועד האולימפי הבין-לאומי, קירסטי קובנטרי, חייבת עם טראמפ ומתחככת איתו, אני גם לא חושב שנראה את זה. שם אנחנו נראה לדעתי התנגשות הרבה הרבה יותר גדולה מבחינת גם האידיאולוגיות וגם החזון, אז אני לא יודע למה אנחנו, מה אנחנו אומרים לראות שם, אבל הפוליטיקה הזאת, אפילו כשהיא קורית במדינה כזאת, אי אפשר לנתק אותה מאירועי הספורט, ואני חושב שזה יישאר איתנו כמעט תמיד.
עידו רקובסקי, תודה. תודה, אלעד. וזה היה אחד ביום של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו אחד ביום הפודקאסט היומי. האורך שלנו הוא רום עתיק, חקיר והפקה, עילה פז, דניאל שחר, מתן זמיר, שירה הראל ועדי חצרוני.
על הסאונד יובל בוסילובסקי, יאיר בשלום. יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו, אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
פודקאסט N12 | 19 במאי 2026
מארח: אלעד שמחיוף | אורח: עידו רקובסקי
בפרק זה אלעד שמחיוף ועידו רקובסקי, עיתונאי ספורט וחוקר דיפלומטיית ספורט, צוללים אל מאחורי הקלעים של מונדיאל 2026 בצפון אמריקה. הפרק בוחן כיצד המונדיאל הפך לאירוע גאו-פוליטי ו"למונדיאל של טראמפ" – נשיא ארה"ב, תוך בחינת התפקיד של פיפ"א, דיפלומטיית ספורט, הקשר האישי בין טראמפ לאינפנטינו, הסיכוי ל"ספורטס וושינג" במערב והשלכות עתידיות למשחקים האולימפיים. לאורך הפרק נידונות הפוליטיזציה של האירוע, יחסי הכוחות הבינלאומיים, והמתח בין הספורט לפוליטיקה באחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם.
הפרק משרטט תמונת מצב מורכבת ועתירת ניואנסים של מונדיאל 2026 כזירת התנגשות מרתקת בין ספורט לפוליטיקה. מנגנוני הכוח, יחסי הציבור והאג'נדות הסמויות מתגלים דרך הקשר המיוחד בין פיפ"א לגיבורים המקומיים – הפעם, דונלד טראמפ ואינפנטינו. מעל הכל, מתברר שהשאיפה ל"ספורט טהור" רחוקה מתמיד ושדווקא באירוע בינלאומי שמתקיים בלב המערב – הדינמיקה הפוליטית תמשיך ללוות כדורגל עולמי, וה-Mundial יהפוך לתיאטרון בו משחקים לא רק שחקנים – אלא גם נשיאים.
שמות עיקריים:
סיום:
"אני חושב שהשאיפה לנתק ספורט מפוליטיקה היא גם לא מציאותית, וההיסטוריה מוכיחה את זה... הפוליטיקה הזאת, אפילו כשהיא קורית במדינה כזאת, אי אפשר לנתק אותה מאירועי הספורט, ואני חושב שזה יישאר איתנו כמעט תמיד." – עידו רקובסקי (25:39)
למאזינים שלא היו שם:
הפרק מספק הצצה לעידן שבו מונדיאל הוא לא רק ספורט, אלא במה גאו-פוליטית סוערת שמושפעת מאישי ציבור, תאגידים, מדיניות חוץ ופנים – ובעיקר, מהשאיפה המתמדת לניצול הדדי של האירוע עוד הרבה לפני שריקת הפתיחה.