Loading summary
Transcript42 lines
- [00:02]
A
היום יום רביעי, 20 במאי, ואנחנו אחד ביום, מבית N12. אני אלעד שמחיוף, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום.
- [00:25]
שלום תלמידים, בוקר טוב. אתם מוזמנים להוציא עפרונות כי אנחנו מתחילים במבחן. דבר ראשון, שפת אם, עברית. אני אתן לכם משפט ואתם תכתבו מה הנושא ומה הנשוא. עוד מילדותו גילה זמנהוף אהבה רבה לשפות שונות.
- [00:43]
פתרתם? אז הלאה, מתמטיקה עכשיו. תלמידי שכבת ט' אספו 950 שקלים למסיבת סיום, הם רכשו ב-200 שקלים, שתייה קלה והיתר הלך למזון. כמה אחוזים בערך מתוך התקציב הכולל הלך למזון? 20, 65, 80 או 95?
- [01:01]
Next, English. Imagine you can choose to be any age, from 0 to 120. How old would you choose to be? State and explain your choice, write 40 to 50 words in English. טוב, אין באמת צורך כמובן, אני מתחתי את הקטע הזה הרבה מעבר למה שהיה סביר, אבל השאלות האלה הן חלק ממה שנדבר עליו.
- [01:22]
מבחני תנופה מוכרים יותר כמבחני המיצב לתלמידי כיתות ט'. השאלות הספציפיות האלה נוסחו בשנת 2025. התוצאות של המבחנים בכלל לא משהו, בלשון המעטה. בשפת אם, 38% מהתלמידים בלבד עמדו ברמת הדרישות של משרד החינוך. באנגלית, רק 22%.
- [01:43]
הבעיה האמיתית אבל התחילה כשהגיעו למשרד החינוך התוצאות של המבחנים בתחום המדעים. גם מתמטיקה כלולה שם. חינוך קיש אסר על פרסום התוצאות בטענה שאי אפשר לסמוך על היחידה שאחראית למבחני המיצ"ב. עמית סגל כתבנו, הוא פרסם כמה ימים אחר כך שרק שלושה, אני חוזר, שלושה אחוז מהתלמידים עמדו בסטנדרט שהציב משרד החינוך בתחום המדעי. 81 אחוז מהנבחנים אפילו לא היו קרובים.
- [02:14]
וכעת לעובדות ולמספרים, הכותרת שראיתם 78 אחוז נכשלו היא שקר. מוחלט במבחן המציאות, המשמעות היא ש-78% פשוט לא הגיעו לרף הגבוה שהציב משרד החינוך. רואים בנתונים, 60% מתלמידי ישראל עברו את המבחן הזה ולא נכשלו בו, וזה בניגוד למצג השקרי של ערוץ 12. האמת הרי לפניכם. כן, אז זה השר קיש שתקף את חדשות 12, ואתם יכולים להחליט אם לפי השר 60% מהתלמידים שעברו את המבחן זה באמת דבר טוב או לא.
- [02:46]
אבל אנחנו כאן לא כדי לדבר על נתונים ספציפיים, סיפור הגדול יותר. מאחורי הקרבות על תוצאות מבחני המיצ"ב, נמצא סיפור שממש לא התחיל השבוע, לא התחיל בשר קיש, זה סיפור שנמשך כבר שנים. אז הפעם, בעזרת דוקטור מיכל טביביאן-מזרחי, מי שהייתה שנים במשרד החינוך כסמנכ"לית אסטרטגיה ותכנון, והיום מנכ"לית מרכז בנוער ומרצה בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, אנחנו נשמע על איך למערכת החינוך בישראל אין באמת... מושג מה קורה בתוכה.
- [03:34]
תרשו לי לקחת אתכם לשנה שבה אני סיימתי בית ספר תיכון, זה היה די מזמן, 2003.
- [03:44]
אחרי תוצאות גרועות במיוחד במבחני פיזה הבינלאומיים. די מהר הוועדה הגיעה למסקנה שהמערכת באמת נמצאת במשבר חריף, והיא הגישה מסקנות, הגישה הצעות לפתרון. ועדה דוברת, הקימה אותה השרה לימור לבנת בזמנו, בשנת 2003, אומרת שחלק מהשינויים שנדרשים במערכת החינוך, נדרשת גם מדידה ארצית שיטתית, כלומר קבועה. ומה שהם אומרים זה עושים מבחנים שהם מבחני ידע, זה היה בשפה, במתמטיקה, במדעים ובאנגלית, ובנוסף גם כל מיני הערכות שקשורות למצב החברתי, לסביבות הרצון של המורים, של ההורים, של התלמידים וכדומה. אלה מבחנים שאגב קיימים גם בכל העולם, בכל מיני מדינות, וגם מבחנים בינלאומיים שאנחנו שותפים אליהם.
- [04:31]
יפה, בין ההמלצות, המלצה שיושמה, הייתה להקים רשות ארצית למדידה והערכה בחינוך. בקיצור, ראמה. ראמה היא יחידה חצי עצמאית, יחידת סמך בתוך משרד החינוך, יש לה מנכ"ל, יש לה סמכויות, אבל אין חוק שמגדיר את הסמכויות שלה, אין חוק שמגדיר את יחסי הכוחות בינה לבין משרד החינוך. עכשיו, כבר זרקתי לכם סוג של רמז מטרי, נגיע לזה בהמשך. אז אותה יחידת ראמה, היא הוקמה והפכה לאחראית על בחינות המיצ"ב.
- [05:01]
הם עושים את המבחנים האלה פעם אחת כדי שמשרד החינוך תהיה לו תמונה. למשל לרמת הידע בכיתות שונות במקצועות השונים, אבל גם כדוחות שמוגשים לבתי הספר, כדי שבתי הספר עצמם יבינו איפה החולשות של התלמידים, איפה החוזקות, לא רק בציון כללי של המקצוע, אלא ממש במיומנויות ספציפיות, איך הם בכפל, איך הם בחילוק, איך הם בכל מיני מיומנויות שנדרשות במקצועות השונים. זה עבד לא רע. התלמידים נבחנו, רמה שקללה, ניתחה את התוצאות, העבירה אותן למשרד החינוך, בעזרת התוצאות, איך לתכנן, איך לתקצב את החלקים השונים במערכת. אבל חשוב להגיד, כל המידע נשאר בפנים, בתוך המערכת, הוא לא היה חשוף לציבור.
- [05:46]
ואז הגיעה עתירה אחת לבג"ץ ששינתה את הכל. הגשת בג"ץ של התנועה לחופש המידע, שאמרה למשרד החינוך, לא יכול להיות שאתה מחזיק בנתונים כאלה חשובים על ההישגים של תלמידי ישראל בחלוקה לבתי ספר? ואתה לא מפרסם אותה. וזה היה תהליך מאוד ארוך, ובסופו של דבר בג"ץ הכריע שנדרשת השקיפות לפי חוק חופש המידע, ומשרד החינוך מחויב לפרסם את כל הנתונים שיש לו ביחס למבחני המיצ"ב. בעקבות העתירה לבג"ץ בשנת 2012, הנתונים המלאים שהועברו למשרד החינוך גם פורסמו לציבור.
- [06:24]
עכשיו, שקיפות היא בדרך כלל דבר מצוין. אלא שכאן קרה גם אפקט הפוך. זה יצר דוחות של כמעט 30 עמודים לכל בית ספר, זה יצר מצב שבו למשל אתרים עסקיים שמשווקים דירות או מפרסמים נתונים על דירות, נשענים על נתוני החינוך, וחלק מערך הדירות קשור גם לנתוני החינוך, וזה יצר סוג של מרוץ של ראשי ערים. ושל אגפי חינוך ושל מנהלים, לחץ מאוד גדול להביא הישגים מאוד גבוהים. מה שיצר במדידה מה שאנחנו קוראים גיימינג, זה אומר, אני מכוון להשיג את התוצאה הגבוהה ביותר, גם בכל מיני מחירים של התנהלות שהיא לא בדיוק לפי הכללים.
- [07:12]
כשנתוני המיצ"ב פורסמו, נתונים לפי ערים, לפי מחוזות, לפי בתי ספר ספציפיים, כל מנהל בית ספר, כל ראש עיר, רצו שבית הספר שלהם יהיה הכי טוב שאפשר, בטח אם זה הוביל אחר כך לעלייה במחירי הנדל"ן. אז כן, התחילה תופעה של ניסיון להנדס את הנתונים, נקרא לזה. אנחנו הרי מכירים את הסיפורים, איך נרמז לילדים שהם קצת יותר חלשים בלימודים, שביום של מבחני המיצ"ב כדאי שהם ינוחו בבית. זו דוגמה אחת, אבל מיכל מכירה עוד. כלומר, אנחנו יודעים שבשנה הבאה אנחנו, כיתה ו' או כיתה ז' שלנו אמורה להיבחן בכיתה ח' במבחני המיצ"ב, אנחנו ניתן שם יותר שעות במתמטיקה, מדעים ואנגלית, ואנחנו נכוון את המורים הטובים שלנו לשכבת המיצ"ב.
- [08:02]
כלומר, בעצם זה כבר לא מודד את איכות החינוך, זה מודד הרבה מאוד דברים אחרים של גיימינג באיך אתה מייצר את התוצאות הטובות ביותר. באותה תקופה דוקטור מיכל טביביאן-מזרחי כבר הייתה במשרד החינוך, היא זוכרת מצוין איך בהתחלה היו שמועות, היה דיבור במשרד שמשהו לא 100% במבחני המיצ"ב, וככל שעבר הזמן השמועות הלכו והתבררו כנכונות. תראה, מה שראינו בצורה בולטת שיש עלייה מאוד גבוהה בהישגים, שלא תמיד ידענו להסביר אותה. המשבר היה בזה שראינו אוכלוסיות חלשות שעוקפות בהישגים שלהם אוכלוסיות חזקות יותר וגם זה לא הסבר מספיק טוב. ראינו כיתות של תלמידי לקויי למידה שמגיעים להישגים מאוד מאוד גבוהים.
- [08:50]
כלומר, בית ספר מראש מעיד עליהם שהם תלמידים שצריך לתת להם הקלות במבחן ועם ההקלות במבחן הם עוקפים אוכלוסיות אחרות והבנו שזה דבר שצריך לבדוק אותו. כי מצד אחד גם אני כאזרחית מאוד רוצה את השקיפות הזה, אני רוצה לדעת מה קורה בבית הספר של הילדים שלי. ומצד שני, ברגע שיש את השקיפות הזאת, בתי הספר לא תמיד מתנהלים באופן ענייני, ומופעלים עליהם הרבה מאוד לחצים, אם זה לחצים פוליטיים, ואם זה לחצים מההורים, שאומרים איך יכול להיות שבית הספר שלנו ככה וככה וככה, והמתח שלנו היה איך אנחנו מפרסמים את הנתונים, אבל כן מאפשרים לבתי הספר לעשות את התהליכים החינוכיים שלהם. אי אפשר היה להתעלם מהעובדה המאוד ברורה שיש כאן בעיה. חלק מתוצאות מבחני המיצ"ב פשוט לא היו הגיוניות.
- [09:42]
זה היה מאוד ברור שבחלק מהמקרים הבחינות לא משקפות את המצב של מערכת החינוך, אלא משקפות אולי עד כמה בית הספר הצליח להתכונן למיצ"ב. המצב נהיה עד כדי כך בעייתי, שבשנת 2018 הודיעו ברמא אנחנו כבר לא סומכים על הבחינות, אנחנו מקפיאים את בחינות המיצב למשך שנתיים בניסיון למצוא פתרון. 11 שנים לאחר שהחלו, בשנה הבאה לא יהיו בחינות מיצב חיצוניות בבתי הספר. השר פירון ביטל את המבחנים השנויים במחלוקת, מבחנים שהיו תחילה אמצעי עזר והפכו עם השנים למטרה עצמה. תראה, זו הייתה פצצה שמוטלת.
- [10:19]
החלטה כזאת דרמטית של לקחת תוצאות של מבחנים ולהגיד, אנחנו מבינים שהן לא תוצאות אמינות, לגוף כמו ראמה או למערכת כמו מערכת החינוך זה טלטלה עצומה. אז אם אתה שואל אותי, כן, זו הייתה טלטלה. אבל לאנשי מקצוע בתחום המדידה אנחנו יודעים שמדדים יש בהם כל מיני הטיות ושאתה כל הזמן צריך להיות באיזושהי עבודה מתמשכת של לבדוק אותם. אני אתן לך דוגמה, ברגע שאתה מחליט שאתה מודד נושא מסוים, אני אתן ממערכת אחרת, ממערכת הבריאות למשל. כן, שעשו מדדי שירות בבתי החולים ואמרו שהמדד, אחד המדדים הוא באיזה מהירות חדר המיון של בית החולים מטפל בשבר בירך, כל מה שעשו מערכי המיון בבתי החולים היה לקדם את החולים שבאו עם שבר בירך.
- [11:08]
עכשיו תעשה את המקבילה של זה במערכת החינוך ותבין שברגע שאתה מודד מדד כל הזמן את אותו מדד, כל המערכת מכוונת לשם. ונוצר רגע ימין כזה. ולכן מצד אחד זה היה כרעם ביום בהיר, ומצד שני זה לא מפתיע שמדידה שלא מתעדכנת ולא משתנה ולא הופכת להיות רלוונטית יותר ויותר למה שנדרש או למה שמכוונים, בסופו של דבר קורה מה שקורה. כדי להתמודד עם המצב החדש שנוצר, מצב שבו אין דרך לדעת מה הרמה של התלמידים בישראל, מה המצב האמיתי של מערכת החינוך ואיך צריך לעצב ולנהל אותה, הוקמה במשרד החינוך ועדה. דוקטור תביביאן מזרחי הייתה חברה בוועדה הזו והיא ישבה ודנה בדרכים להמשיך עם מבחני המיצ"ב אבל בלי כל הבעיות שהפכו את המבחנים האלה ללא כל כך אמינים.
- [11:55]
ואז מציעים חלופות, שהחלופות יכולות להיות גם בהיבט של השקיפות, כלומר מה כן מפרסמים לציבור, כי ראמ"א מפרסמת לציבור, כן? מה אפשר לפרסם ומה צריך להשאיר, כמו שראמ"א קוראת לזה, מדידה בשירות הלמידה. כלומר, זה לא מדידה בשירות הציבור או בשירות השקיפות, אלא בשירות הלמידה עצמה והשיפור. ויש עניין אחר שהוא מאבק מאוד גדול בחינוך, של עד כמה נדרשת מדידה בחינוך. עד כמה זה צריך להיות כל תלמיד, כל שנה, בכל מקצוע למשל.
- [12:30]
עד כמה זה צריך להיות כזה שאומרים מראש, השנה השכבה הזאת הולכת להיבחן במקצועות האלה והאלה. או שדווקא מפתיעים את בתי הספר, ואומרים, יהיה לכם מבחן, אתם לא יודעים באיזה מקצוע ובאיזה שכבה. אגב, יש יתרונות לכאן או לכאן, כי אם מפתיעים אותך, אז אתה לא צריך להתכונן, נכון? ואז כל מה שדיברתי איתך על הגיימינג אולי נעלם. ומצד שני, אם מפתיעים אותך, אז אתה קצת מאבד מהאמון של המערכת, נכון?
- [12:56]
כלומר, אני במין מבחן מתמיד כזה, אף אחד לא סומך עליי. כן, כל מיני דברים שנאמרים גם בהקשרים אחרים על מערכת החינוך. אני רוצה להגיד שאלה החלטות מאוד מאוד קשות, וגם אין החלטה אחת שהיא נכונה או לא נכונה, יש החלטה שיש לה פוסט אנד קונס לצורך העניין בתוך הדבר הזה. אגב, בדרך כלל מה שעושים במדינות שונות, משנים את התהליך תוך כדי. כלומר, מתחילים, אחר כך משנים, הבעיה עם זה שזה משתנה.
- [13:25]
שקשה לעקוב אחרי זה. אתה לא יכול להגיד אם אנחנו במגמת שיפור או לא, כי פעם אתה בוחן בכיתה ח' ופעם בכיתה ה', וזה לא אותו דבר. עכשיו, אני יודע מה אפשר לחשוב על דיונים של ועדה במשרד החינוך, אבל תתפלאו, מתברר שהיו שם דיונים סוערים, אמוציונליים, היו ויכוחים עזים. בסופו של דבר הושגו הסכמות, הוועדה הצליחה להגיע לפשרות. ההחלטה הייתה שההיבחנות תהיה כל שנתיים, כשיש מקצוע אחד שהוא מקצוע קבוע, ויש מקצוע שני שהוא מקצוע מתחלף.
- [13:57]
כלומר, זה מין פשרה כזאת שמאפשרת להגיד, יש לנו אמון, אבל אנחנו רוצים גם לייצר משהו אחר. זה יושם פנימית, הכינו כבר את כל סט המבחנים, זה לא יצא לבתי הספר כי התחילה הקורונה. היום, במסגרת שמירת המרחק, אנחנו נוקטים צעד חיוני נוסף. אנחנו סוגרים את בתי הספר והאוניברסיטאות. כן, זה די ברור שאין טעם ואין יכולת לבחון תלמידים כשאין בית ספר.
- [14:24]
אז תקופת הקורונה ירדה מהפרק. ואחריה... בעצם הייתה החלטה, היא הייתה בין הקורונה לבין המלחמה, שמתניעים את המבחנים, ושוב מלחמה, ושוב עוצרים הכל, כי אי אפשר לבחון את הילדים בתקופת מלחמה. אני מדברת על שנת 23-24, שנת הלימודים הזו. היו כל מיני מבחנים שראמה עשתה שהם מבחנים אחרים, הם לא בדיוק המבחנים הסטנדרטיים שדיברו עליהם כדי לעשות כל מיני הערכות בתקופת מלחמה, אבל זה לא היה זה.
- [14:53]
ואז הגיעה השנה האחרונה, שנת הלימודים הקודמת, שבה נערכו המבחנים שמתפרסמים עכשיו, והיא השנה הראשונה שבה אנחנו רואים תוצאות ארציות.
- [15:05]
חסות אחת וממש מיד חוזרים.
- [15:24]
אחרי כל מיני טריקים שהפכו את מבחני המיצ"ב ללא אמינים, בשנת 2018 ועדה במשרד החינוך גיבשה תוכנית חלופית, כזו שתאפשר לערוך בחינות ולדעת מה הרמה של התלמידים בצורה אמינה, בצורה מדויקת כמה שאפשר. אלא מה? כשהכל כבר היה מוכן, כשהמבחנים החדשים כבר היו מוכנים, התחילה הקורונה. אחריה התחילה מלחמה. במשך שבע שנים מערכת החינוך לא בדקה, לא ידעה מה המצב, מה רמת התלמידים.
- [15:53]
המערכת כולה פעלה באפלה. תראה, זה אומר שבקורונה משרד החינוך לא ידע בצורה מדויקת ומדידה. מה הפערים שנוצרו בין התלמידים, בין קבוצות אוכלוסייה שונות, בין אזורים בארץ וכדומה. אנחנו לא יודעים מה קרה במלחמה הזאת בין אזורים גיאוגרפיים שונים, בין בתי ספר שונים. ברגע שאין לך נתונים שאתה יכול להתבסס עליהם באופן שיטתי ומקצועי, אז זה יכול להיות אחד משני הדברים, או שאתה מתבסס על אינטואיציות של אנשי מקצוע מהשדה שאומרים לך את דעתם.
- [16:27]
או שאתה מתבסס על אידיאולוגיה, על תפיסה פוליטית, על כל מיני אינטרסים אחרים שדרכם אתה מחלק את המשאבים. זה אומר שבעצם משרד החינוך לא יכול לקבוע מדיניות, לא יודע לחלק משאבים דיפרנציאלית, כי אין לו מידע ונתונים. אחרי שנים שעברו בלי מבחני מיצ"ב, בשנה שעברה הוחלט לחזור ולבדוק מה המצב במערכת החינוך. במשרד החינוך וברמה עדכנו את המבחנים, והחליטו לצאת לדרך. בפברואר 2025 נערך המבחן הראשון, זה שעל התוצאות שלו אנחנו מדברים עכשיו.
- [17:06]
אם אתה מסתכל, זה תוצאות של מבחן שנערך באמצע שנת הלימודים הקודמת ומתפרסמות עכשיו. בסדר? זה כמעט שנה אחרי, זה אומר גם זמן של תהליך עריכת המבחן עצמו, של איסוף המבחנים, של ניתוח הנתונים, של יצירת תובנות, של הצגה בתוך משרד החינוך לאנשי המקצוע עוד לפני מנכ"ל ושר. של גיבוש תובנות בשיתוף פעולה, ובסופו של דבר יש יצירת דוח. הדוח שמציגה ראמה בימים האלה הוא קצר משמעותית ממה שבעבר הוצג.
- [17:38]
למה הוא קצר? כי משרד החינוך היום מחויב, לפי החלטת בג"ץ, שכל נתון שהוא מחזיק בידו מחויב בשקיפות לציבור. אז מה שנעשה זה שבעצם ראמה לא מעבירה את כל הנתונים. בשקיפות למשרד החינוך כדי שלא יידרשו להפיץ אותם לציבור. כן, יש פה איזה טריק, שוב, אבל טריק מהצד השני, כי ראמה מקבלת את כל הנתונים, אבל מעבירה למשרד החינוך רק חלק מהם.
- [18:09]
כי אם הוא יקבל את הנתונים מראמה, הוא יצטרך להציג אותם לציבור, ואם הוא יציג אותם לציבור, אז אנחנו נגיע למצב שוב שהמערכת מייצרת גיימינג במדידה. זו פשרה, פשרה שנוצרה מתוך ניסיון להגן על המערכת, לספק שקיפות אבל חלקית, לנסות למנוע מצב ששוב כל הנתונים יהיו בחוץ ואז ייווצר מרוץ להצלחה במבחני המיצע והם שוב יהפכו ללא אמינים. אתם כבר הבנתם את הלופ, אלא שהפשרה הזו מכניסה מתח ביחסים שבין רמה לבין משרד החינוך, בין מי שמחזיק בכל הנתונים ומי שמקבל רק חלק מהם. משרד החינוך צריך את הנתונים האלה כי הוא ידע לחבר באופן יותר שיטתי בין תקציב, פעולות ותוצאות. זאת אומרת, הוא ידע להגיד, בית ספר שהשיג הישגים מצוינים למרות שהוא בסוציו נמוך, אבל אני רואה שהשקעתי בו את התוכנית הזאת והזאת, שנתתי לו שעות תוספתיות, שהחלפתי את מנהל בית ספר, זה יצר שינוי.
- [19:09]
ואז הוא יכול להבין על בסיס זה מה הפעולות שנדרשות לעשות כדי לשפר בתי ספר אחרים. הדבר הזה של קישור בין תוצאות תשומות ופעולות לא קיים היום במערכת. וזו נקודה שאם אין לך נתונים, אתה פשוט נשען על אינטואיציות או על אספירציות אישיות. אז יש שם מתח בין רמא לבין משרד החינוך, אין חוק שמסדיר את היחסים ואת הסמכויות. ולכן כשהגיעו התוצאות של מבחני המיצ"ב, בהתחלה הם פורסמו, אבל כשהגיעו התוצאות של מבחני המיצ"ב במדעים, ראמ"א העבירו את הדוח לבכירי המשרד, ולענייננו העבירו את הדוח גם לשר החינוך.
- [19:56]
הוא אומר להם, קיבלתי את הדוח, אני מציע לכם לעשות כל מיני תיקונים בדוח. למשל, אלה שאתם אומרים שהם יודעים באופן בינוני את... עומדים בקריטריונים של תוכנית הלימודים באופן בינוני, אני מציע לכם לצבוע את זה אחרת, לייצר איזה רמה אחרת של נתונים. כאן כבר יש התערבות מקצועית, שיש בה סכנה מאוד גדולה. הטענה של שר החינוך היא שראמה לא עשתה עבודה מספיק טובה, שהנתונים לא אמינים ולא מדויקים, שהבחינות בעייתיות.
- [20:27]
השר האשים שהדוחות צריכים להדגיש שמדובר בפעם הראשונה שהבחינה במתכונת הנוכחית נערכה. ראמה הגיבו. הם שלחו לשר קיש מכתב ובו עברו טענה-טענה שלו וענו. הם אמרו למשל שהשר דרש מהם לא לפרסם נתונים, לשנות את הדוח. בשורה של טענות שהעלה השר, ראמה הגיבו, כתבו שהטענות שלו פשוט לא נכונות.
- [20:49]
היחסים בין שר החינוך לבין ראמה הגיעו לשפל. תראה, הפרדה סבירה וסוג של פשרה היא להגיד ראמה מפרסמת את הנתונים שלה באופן מקצועי והיא עומדת לשיפוט מקצועי, אגב, לצורך העניין לניתוח נתונים וכדומה, רמה מפרסמת את הנתונים שלה ומשרד החינוך יכול להגיב לזה. זה מבחינתי יכולה להיות פשרה רלוונטית, שזה מה שהיה קורה, שהשר היה אומר קיבלתי לידיי את הנתונים, הם מצביעים ככה, אבל אני רוצה להציג לציבור רגע את עמדתי בכל מיני נושאים. אפשר להגיד גם משהו אחר, קיבלתי את הנתונים, אני מבין את הבעיה ואני רוצה להגיד לכם שכבר עשיתי כמה שינויים שבטח תראו אותם במבחנים בעוד שנתיים. אני חושבת שגם עניין התגובה ועניין ההבנה שזה לא עניין אישי, זה לא רק כי השתערנו כאן מגמה לאורך שנים ארוכות, אם הוא היה מבין שזה לטובת המערכת וזו החלטה שהוא יכול לקבל, שהוא יכול להישפט גם ציבורית באופן הגון והוגן, כי היו כאן גם תנאים בלתי אפשריים, קורונה ומלחמה זה לא תנאים שבהם אפשר להצליח בחינוך, והיו הרבה משימות אחרות יותר חשובות.
- [21:56]
והדבר הזה של לקחת נתונים שמגיעים לידיך ובגלל שהם לא טובים לפסול אותם ולא רק לפסול את הנתונים, לפסול את הגוף המקצועי שאמון עליהם ובזה לרסק מערכת חינוך שלמה, אני חושבת שזה גם לא חכם מבחינת האחריות של המערכת כולה. אז בכל מקרה, גם אם השר קיש צודק או אם רמה צודקים, אחד משני תרחישים הוא בוודאות נכון. או שמבחני המיצ"ב לא מספיק טובים ואמינים, או שהתלמידים בישראל ממש לא קרובים לסטנדרט שהציב משרד החינוך. בשני התרחישים האלה יש מסקנה אחת, המערכת בבעיה. מבחני המיצ"ב הם רק תסמין, תסמין של בעיה גדולה יותר במערכת החינוך.
- [22:40]
דוקטור טביביאן מזרחי ואחרים מדברים על ריכוזיות, על היעדר תכנון לטווח ארוך, על הצורך ברפורמה, בשיתוף פעולה של הממשלה, של הדרגים המקצועיים ושל איגודי המורים. לא חסרות בעיות במערכת החינוך הישראלית, ולכן אולי במקום לטפל נקודתית במבחני המיצ"ב ובפרסום של התוצאות, שווה לעבוד הפוך, לטפל במערכת החינוך, לתקן אותה, כדי שמלכתחילה איש לא יתבייש לפרסם את ציוני בחינות המיצ"ב של התלמידים בישראל. כי אני לא חושבת שהמצב חמור בגלל קיש, אני חושבת שהמצב חמור כבר עשור. רק שלא ידענו את זה, כי לא הייתה מדידה. ובמובן הזה צריך להגיד גם על ראמה וגם על שר החינוך קיש שהם נאבקו על זו שתהיה מדידה, אלא שהתוצאות מאוד עגומות.
- [23:31]
דוקטור מיכל תביביאן מזרחי, תודה. תודה רבה. וזה היה אחד ביום של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו אחד ביום. הפודקאסט היומי.
- [23:43]
העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר בהפקה מתן זמיר, הילה פז, דניאל שחר, עדי חצרוני ושירה הראל, על הסאונד יובל ברוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו, אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן שוב אחרי חג שבועות ביום ראשון בשבוע הבא, אז מכולנו, חג שמח.