האלימות נגד הקהילה הגאה

Summary

אחד ביום – האלימות נגד הקהילה הגאה

פודקאסט של N12, בהנחיית אלעד שמחיוף | תאריך: 31 במאי 2026

---

סקירה כללית

הפרק מתחקה אחרי ההחמרה באלימות נגד הקהילה הלהט"בית בישראל במהלך השנים האחרונות, עם דגש מיוחד על טרנסג’נדרים, ומנסה להבין את הגורמים לעלייה החדה באלימות, באיומים ובתחושת הסכנה. בשיחה עם בל נגר, אישה טרנסית בת 21, ויעל סיני ביבלש, מנכ"לית האגודה למען הלהט"ב בישראל, נחשפים סיפורים אישיים, נתונים מטרידים, ומעט נקודות אור בנוגע לטיפול משטרתי ושינוי חברתי.

---

סיפורה של בל נגר: אלימות ואיומים מגיל צעיר

[00:39–07:17]

• רקע אישי: בל נגר, אישה טרנסית דתל"שית בת 21, מספרת על יציאה מהבית כבר בגיל 14, לא בגלל הטרנסיות אלא בשל יציאה מהארון כהומו גבר, מעבר לחיים עצמאיים בשל הצורך בתקציב לשינוי מגדרי וניסיון לבנות חיים חדשים.

  • "עזבתי את נתיבות. חשבתי שזה מה שיציל אותי, כי אם הייתי נשארת שם אולי לא הייתי כאן היום." (בל, 02:04)

• אלימות בפריפריה: מתארת עשרות איומים על חייה עם היציאה מהארון, כולל ניסיון אלים של צעירים לעקוב אחריה ולפגוע בה פיזית אחרי ששמעו שהיא באזור.

  • "היה עליי מעל 100 איומים... אנשים איימו עליי, על החיים שלי." (בל, 02:37)

• אלימות גם בתל אביב: למרות הדימוי כעיר פתוחה, בבל מספרת על הערות, הטרדות, ניסיונות אלימות – כולל מקרה ברכבת הקלה שבו נערים ניסו לכבות על שיערה סיגריה, עקבו אחריה ותקפו אותה, מבלי שאיש התערב מהסביבה.

  • "זה היה חצי שעה של פשוט קללות, ניסיון להרביץ לי, לכבות עליי סיגריות." (בל, 05:32)
  • "אני שמחה שיש רשתות חברתיות, כי זה שהתחלתי לצלם הרתיע אותם." (בל, 05:04)

• חסרת אמון במשטרה: בל מגישה תלונה רק אחרי שאספה בעצמה מידע, ומספרת על חברה טרנסית נוספת שמתלוננת על שליפת אקדח. התחושה – המקרים תכופים, הפחד משתק, ואין אמון אמיתי בכוחות האכיפה.

---

המגמות הרחבות – נתונים ודפוסים

[07:17–12:22]

• שיא באלימות ב-2025: האגודה למען הלהט"ב מזהה עלייה חמורה במספר, בתדירות ובחומרת אירועי האלימות.

  • "לפחות פעם בשבוע דווחה תקיפה פיזית... 91% חוו להטבופוביה ורק 7% דיווחו לרשויות." (07:17)

• שיעור נמוך בדיווחים: הפער המדכא בין מספר הנפגעים למספר הדיווחים – חשש, בושה, או חוסר אמון במערכת.

• סיפורו של הדו"ח: יעל סיני ביבלש מזהירה: "בשנת 25 כל שבוע היה לנו מקרה של ניסיון לינץ'... דברים שלא ראינו מעולם." (13:26)

---

אבולוציה של הקהילה – מרגעי שיא להידרדרות

[08:32–12:22]

• התקדמות ("שני צעדים קדימה, אחד אחורה"): בשנים שלפני 2018 מורגשת פתיחות גדולה יותר, שינוי במעגלי התמיכה ואימוץ נרחב יותר של להט"בים במגזרים מגוונים – כולל החברה הערבית, החרדית והטרנסית.

  • "יותר קיבלו את הילדים שלהם... לאט לאט אוכלוסיות אחרות נכנסו למעגל הזה." (יעל, 09:06)

• נקודת מפנה – אחרי 2018: התערערות בשל ממשלות מתחלפות, קורונה, אי קיום מצעדי גאווה, פגיעה בתקציבים, והחרפת שיח ציבורי אנטי-להט"בי. כל אלה מובילים לעלייה חדה באלימות ובתחושת חוסר הביטחון האישי.

• הקבלה הבינלאומית: תופעות דומות נרשמות גם בעולם, במיוחד בארה"ב בתקופת טראמפ. אופי השיח נעשה בוטה, פוגעני ומסוכן, עם אפשרות להשלכות בפועל.

---

הגורמים להקשחת המצב

[13:06–21:53]

סיבות להחמרה:

• שינוי חברתי מהיר: כניסת אוכלוסיות חדשות (ערבים, חרדים, טרנסים) משפיעה על דפוסי האפליה והמעסיקה את מערכות התמיכה.
• אלימות כללית גוברת בחברה: מעבר להט"בים – מגמות של פשיעה, רצח ואלימות מחריפות בפריפריה ואצל אוכלוסיות מוחלשות.
  • "החברה נהיית אלימה יותר... הראשונים להיפגע אלו בגבול, האוכלוסיות המוחלשות." (יעל, 18:09)

לחצים חיצוניים:

• קיצוץ תקציבים ותוכניות ממשלתיות: קיצוץ של 40% כבר בתחילת 2024, פגיעה בתמיכה לנפגעי פשעי שנאה, אוכלוסיית הגיל השלישי, בעלי מוגבלויות ועוד.
  • "מ-35 מיליון שקל... נשארנו עם 21 בלבד." (יעל, 18:57)
• אווירה ציבורית והסתה פוליטית: התבטאויות בוטות של נבחרי ציבור משמשות זרז לאלימות בפועל.
  • "בתקופות שהיה אווירה ציבורית קשה... ראינו קפיצה בכמות הדיווחים." (יעל, 19:45)
  • "הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל... זה הפריצות בעריות כפי שכתוב בתורה." (טען ח"כ ישראל פינדרוס, 20:21)

טרנדים שליליים נוספים:

• פערים פנימיים – חלק מהקהילה חווה התקדמות ואילו טרנסים ומוחלשים חשופים לאלימות קשה.
  • "יכולה להיות טרנסית שעובדת בזנות... או לסבית מהחברה הערבית שלא יוצאת מהארון." (יעל, 22:24)

---

מאבק ותקווה – שיפור בשיתוף הפעולה עם המשטרה

[26:02–29:59]

• מינוי מפכ"ל שמזוהה עם התבטאות אנטי-להט"בית [26:02]: מוביל לגל קמפיינים, לחץ ציבורי והידברות משמעותית של הקהילה עם המשטרה.

• שלוש דרישות מרכזיות שהוקשבו ע"י המשטרה:

  1. סיווג פשעי שנאה: רישום במערכת כעבירות ממניע להט"בופובי – מאפשר ענישה מחמירה.
  2. מינוי מש"קים רב-אזוריים לקהילה: הקלה בגישה להגשת תלונות, ליווי וקשר רציף מול המשטרה.
  3. הכשרות שוטרים ומתן כלים מקצועיים: שיפור במענה וביחס לנפגעים בכל קצוות הארץ.

• תוצאות: "אם לפני שנתיים היו 4 מקרים שסווגו כפשעי שנאה, שנה אחרי היו 9, והשנה אנחנו על 60." (יעל, 28:51)

• בל מעידה מניסיונה: "לשם שינוי, לא סגרו לי את התיק... התיק בהתקדמות." (בל, 29:16)

---

לסיכום: לאן מכאן?

[29:59–30:56]

• למרות כל הנקודות הקשות, מובלעת אופטימיות – שיתוף הפעולה עם המשטרה מביא לשינויים בשטח.
• עם זאת, חשש כבד מהמשך התגברות האלימות והקיטוב לקראת שנת בחירות, כשהאוירה הציבורית עלולה להקשות על הקהילה אף יותר.
  • "ייקח זמן לתקן, גם אם תקום פה מחר ממשלה אחרת... ייקח זמן עד שנצליח לייצר שינוי משמעותי." (יעל, 30:56)

---

ציטוטים בולטים

• "זה מפחיד ומתיש... אני שונא שזה קורה ועוד ליד הבית שלי." (בל, 05:58)
• "בשנת 25 כל שבוע היה לנו מקרה של ניסיון לינץ'" (יעל, 13:26)
• "ברור שזה היה טרנספורט... כשהוא הלך והגיש תלונה במשטרה הם רשמו את זה בתור סכסוך שכנים." (יעל, 27:13)
• "המקום הכי מסוכן למדינה — זה הפריצות בעריות..." (ח"כ פינדרוס, 20:21)
• "התיק לא נסגר, בניגוד להמון המון פעמים אחרות..." (בל, 29:16)

---

נקודות מרכזיות לפי זמנים

• 00:39–07:17 – סיפור חייה של בל, חוויית האלימות מהפריפריה ועד תל אביב
• 07:17–12:22 – זינוק באירועי האלימות, נתונים עגומים, פערי דיווח
• 13:26–15:11 – דפוסי לינץ' ואיומים, סחיטה והכפלת פניות למוקדי סיוע
• 18:57–19:45 – פגיעת קיצוצים כלכליים בתוכניות התמיכה
• 20:21 – אזכורים להתבטאויות פוליטיות מסיתות
• 24:05–25:11 – פירוט הפערים בין מגזרי הקהילה והצגת יעדים משפטיים לעתיד
• 26:02–28:51 – שיפור שיתוף הפעולה עם המשטרה
• 29:16 – בל מספרת על התהליך הפלילי שהתנהל לשם שינוי
• 30:56 – מבט קדימה; המסר המסכם של יעל והגישה האופטימית-זהירה

---

סיכום

הפרק בוחן לעומק את הסיבות, הנתונים והאנושיות שמאחורי מציאות חייהם של רבים בקהילה הלהט"בית בישראל בשנת השיא האלימה. דרך הסיפורים של בל ויעל נפרשת תמונה מורכבת של קבלה והדרה, התקדמות ונסיגה, עם הדגשה על החשיבות בשיתופי פעולה, ובפרט עם המשטרה, אך לצד תמרור אזהרה: החברות החברתית והפוליטית במדרון מסוכן – ואין זמן לעמוד מנגד.

Transcript

[A]

בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל? יש לנו! נכון בובו? אבא עשה! אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל.

אבא יעשה! אבא יעשה! אין באמור להוות ייעוץ או שיווק פנסיוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם. היום יום ראשון, 31 במאי, ואנחנו אחד ביום. מבית N12.

אני אלעד שמחה יופה, מה קורה סביבנו? סיפור אחד ביום, בכל יום.

אני בל, אני בת 21, במקום מנתיבות, עכשיו מבת ים. היום אני עובדת כמלכה דרג, וגם בשירות לקוחות בשביל ההכנסה האמיתית, מה שנקרא. בעיקרון אני דתל"שית. טרנסית כבר שבע שנים, זמן מכובד ויפה, עצמאית מגיל מאוד מאוד צעיר, גרה לבד, אני ושלג החתול שלי. היה משהו באופן שבו בל נגר הציגה את עצמה, כשהיא אמרה שהיא עצמאית מגיל מאוד מאוד צעיר, שהוביל את השיחה שלנו בעצם לכל האורך שלה.

כי שמעתם, היא בסך הכל בת 21, היא גדלה בבית דתי, ‫כזה מסתתר סיפור. ‫-אומנם יצאתי מהבית של ההורים שלי ‫בגיל 14, אבל לא בגלל הטרנסיות, ‫אלא בגלל שהייתי גבר הומו בתקופה הזאת, ‫אבל באותו זמן יצאתי בתור גבר הומו ‫מהבית של ההורים, ‫ואז התחלתי פשוט להיות ‫בכל מיני מסגרות רווחה, ‫ואז בעצם התחלתי את החיים ‫העצמאית מאוד מאוד מהר. התחלתי לעבוד בשביל הכסף שלי מאוד מאוד מהר, כי הייתי צריכה כסף בשביל לעבור את השינוי הזה. בל עזבה את נתיבות. היא חשבה שאחת הבעיות המרכזיות בחייה היא המיקום הגיאוגרפי שבו היא נמצאת.

אני חושבת שזה גם היה באיזשהו מקום מאוד טוב לי ונכון לי, כי אם הייתי נשארת בעיר הזאת כנראה שלא הייתי כאן היום. ראיתי איזה שלוש שנים אחרי זה שניסו לעשות מצד אגב בעיר נתיבות. אז אם אתה זוכר את המקרה בעצם, לקחו כדור של אקדח ושמו במשרד של ראש העיר, וגם ניפצו חלון של מי שרצה לארגן את האירוע הזה. אני חושבת שזאת עיר מאוד אלימה, גם אני שבעצם יצאתי מהעיר הזאת. כאילו כשיצאתי מהארון, השמועה התפשטה בכל העיר.

והיה עליי בהתחלה מעל 100 איומים. מאנשים שונים לגמרי, אנשים איימו עליי, על החיים שלי. אני זוכר את מקרה מאוד מאוד ספציפי שהיה אז קרה לסבא שלי, ושמעו שאני ליד העיר, והחליטו לעקוב אחרינו, ורצו בעצם לפוצץ אותי מכות, כי זה מה שמבחינתם נכון לעשות למישהי כמוני. אלא שדי מהר בל גילתה שהן נתיבות. היא לא העניין כולו.

גם בתל אביב, אולי כדאי לומר אפילו בתל אביב, בל חוותה אלימות ואיומים. שם אני חושבת שחוויתי את האלימות הכי גדולה, דווקא בתל אביב, דווקא בעיר שכביכול אמורה לקבל אותי. חוויתי שם המון הערות, המון הטרדות, המון התייחסויות בוטות וניסיונות אלימות. תמיד ידעתי להתמודד, תמיד ידעתי להגן על עצמי. ומגיל מאוד צעיר התרגלתי פשוט לסיטואציה.

בל מספרת על אפליה במקומות עבודה פוטנציאליים. מעסיק אחד ספציפי בירושלים למשל, אמר לה בפירוש שהוא לא מתכוון להעסיק אותה כי עובדת טרנסית זה לא דבר שהוא חושב שהלקוחות שלו יהיו מסוגלים להתמודד איתו. זו אפליה שבל אומרת שהיא כבר מורגלת אליה. ובצער, בל נאלצה גם להתרגל לאלימות. בעיקרון היה המון המון מקרים, אבל אחד המקרים הכי אחרונים שקרו זה בעצם שאני הייתי בדרך לבית שלי בבת ים, רציתי להגיע הביתה אחרי העבודה, הייתי ברכבת הקלה, חבורת נערים ישבה לידי והחליטה להבין שאני טרנסית והחליטו להקניט אותי, בין אם זה לשאול כזה, אתה גבר?

אתה גבר? כאילו הם שאלו ואז הם קבעו כעובדה, הם התחילו פשוט להקניט אותי, לצחוק עליי. אני בהתחלה התעלמתי, אני רגילה, לזה אני רגילה, ואני מבינה שאני יודעת להתעלם. וכשאני יכלתי לרדת בתחנה של הבית שלי, הם ירדו איתי והחליטו לעקוב אחריי, לצלם אותי, להקניט אותי ובעצם להתחיל לקחת סיגריות ולנסות לכבות לי על השיער. היה נקודה שהם באו ולקחו סיגר וכיבו לי על השיער.

אני זוכרת שזה היה המומנט שאמרתי, טוב די, אין לי כוח. אני אתמול חפפתי את השיער, לא בסדר, הם גרמו לי לחפוף יום שני, לציכוי. פותחת מצלמה, מצלמת.

היה המון אנשים, תחשוב שזה... אחר הצהריים כולם חוזרים מהעבודה, מיליון מכוניות, מיליון אנשים, אף אחד לא עושה משהו. והם מקללים אותי, והם צוחקים עליי, והם באים ומנסים להרביץ לי. ובסך הכל אני רוצה להגיע הביתה. אני שמחה שיש דבר כזה שהיום נקרא רשתות חברתיות, כי זה שהתחלתי לצלם הרתיע אותם.

הם קצת התרחקו, קצת כיסו את הפנים יותר. קצת ניסו שלא יראו מי הם. והיה איזה מומנט שניצלתי את זה ופשוט רצתי. התחלתי לרוץ כדי להגיע לבית שלי בלי שהם ישימו לב. וככה הגעתי הביתה, אבל זה היה חצי שעה של פשוט קללות, ניסיון להרביץ לי, לכבות עליי סיגריות.

זה... מפחיד ומתיש ומתסכל, אני שונא שזה קורה ועוד ליד הבית שלי, זה עוד יותר מלחיץ, גם ראיתי את אחד מהנערים לא מזמן והייתי כזה, האם זה יקרה שוב? זה מבאס להרגיש שאני בסך הכל רוצה לחיות. לחיות. בעזרת הרשתות החברתיות, בל הצליחה לגלות את השמות והפרטים האישיים של הצעירים שתקפו אותה.

רק אז, כשהיה בידיה את כל המידע, היא הרגישה בנוח להגיש תלונה במשטרה. האירוניה שאפילו בתלונה במשטרה פגשתי חברה שלי שהיא טרנסית, שבדיוק גם הגישה תלונה על זה שעליה שלפו אקדח, והיא אמרה לי, כן, זה דבר שכל הזמן קורה לי, אני לא יוצאת מהבית בכלל פה בבת ים. והבנתי אותה, ואני... וזה עצוב לי. בל היא דוגמה לתופעה רחבה הרבה יותר, שלפעמים כאילו קורית...

מתחת לרדאר. זו לא רק להט"בופוביה, אלא מספר שיא של תקריות אלימות נגד קהילת הלהט"ב, בעיקר נגד טרנסג'נדרים. האגודה למען הלהט"ב הוציאה דוח חדש שעם הנתונים שבו קשה להתווכח. בשנה האחרונה היו הרבה יותר תקריות, הייתה הרבה יותר אלימות, והאלימות הייתה הרבה יותר קשה מאשר זו שראינו בשנים האחרונות. לפחות פעם בשבוע.

דווחה תקיפה פיזית, והרוב כנראה בכלל לא דווח, כי בסקר שנעשה, 91% מהנשאלים אמרו שחוו להטבופוביה, אבל כשנשאלו מי דיווח על התקרית שקרתה לו לרשויות, רק 7% אמרו שכן. אז הפעם אנחנו עם יעל סיני ביבלש, מנכלית האגודה למען הלהט"ב בישראל, על המציאות המפחידה והמסוכנת שחווה הקהילה הגאה בשנה האחרונה, אבל יש גם מקום אחד. מפתיע שממנו צומחת אופטימיות גדולה.

קודם כל אני יצאתי מהארון בגיל 14, שזה יחסית מוקדם, לא התחלתי את הפעילות שלי אז, חשובה לי והרגשתי שהיא זהות שמגדירה אותי, שהיא מאוד מלווה את התפיסה הפוליטית שלי גם והאמת שהתחלתי להיות פעילה בקהילה ישר עם המעבר לתל אביב באזור גיל 21 ולאט לאט התגלגלתי.

באופן כללי אם נלך לתולדות הקהילה הגאה בישראל ועשינו את זה כבר היה פרק כזה אצלנו ביוני 2021 קראנו לו המהפכה הגאה בישראל אז אפשר לראות איך אלימות ואפליה נגד הקהילה בישראל הפכו אחר כך לגאווה והתקרבות לשוויון. זה מוטיב חוזר בסיפור של הקהילה. שני צעדים קדימה, צעד אחד לאחור. יעל מצאה את עצמה מתקדמת בארגונים הלהט"בים והופכת לפעילת זכויות להט"ב בתקופה הטובה, לפני כעשור, תקופה חיובית מאוד עבור קהילת הלהט"ב. ממש היה אפשר לראות את התמורות, כן?

איך לאט לאט הקבלה של הומואים ולסביות נהייתה יותר נפוצה, פחות זרקו את הילדים מהבית, יותר קיבלו את הילדים שלהם, ולאט לאט אוכלוסיות אחרות נכנסו למעגל הזה ויצאו יותר מהארון, אם זה מהחברה הערבית, אם זה הקהילה הטרנסית, אולי קהילה טרנסית גם שהיא לא בינארית, מה שנקרא, לאנשים שהם יותר א-בינאריים, יותר זהויות מורכבות, קהילה חרדית, כן? אז לאט לאט רואים את המצוקות הולכות ומשתנות, את הקהילות השונות שזקוקות. כשאני התחלתי את הפעילות שלי, אז אני התחלתי ממש מהלחם והחמאה, מלמצוא לאנשים מקום לישון, ולתת להם את הסיוע המשפטי הזה, ולתת להם את הפעם הראשונה שהם יכולים אולי להתלבש בבגדי נשים, ולקרוא עצמם בלשון עט בפעם הראשונה, ואת החוויה הראשונית, ולתת להם את הסיוע הראשוני הזה, ואלה המקומות שבאמת ככה נתנו לי את הדרייב. זו במידה רבה עדות להצלחה הגדולה של המאבק הלהט"בי. העובדה שבאגודה ובארגונים האחרים, התחילו לקבל אנשים מקבוצות ומגזרים שלא היו שותפים באופן פומבי לקהילה ולמאבקים שלה לפני כן.

וכן, היו קשיים, היו אתגרים חדשים, כשיותר חרדים לשעבר לדוגמה, או יותר ערבים הזדהו כגאים ופנו לארגונים האלה. אבל יעל רואה את הכל כחלק מהצעדים שהקהילה לקחה קדימה. כאילו, אנשים לא זוכרים את זה, אבל ב-2018 היה פה יותר טוב. מבחינה הזאתי, היה תחושה של קבלה יותר גדולה, המגזר העסקי היה יותר בעד להט"ב, הייתה פה הפגנה גדולה שהגיעו אליה מעל 100 אלף איש בתמיכה בפונדקאות של גברים.

אנחנו כאן בכל מקום! אנחנו כאן בכל מקום! היה פה איזה תור זהב של להט"ב, ייצוג של להט"בים, ובוודאי היה פה הרבה הרבה יותר טוב. יעל מסמנת את שנת 2018 כשנת שינוי. אחריה ואחרי אותם צעדים קדימה, הגיע גם צעד גדול לאחור.

החל מממשלות מתחלפות אצלנו, והקורונה, והירידה בתיירות הגאה, ופגיעה במקומות עבודה גם מבחינה כלכלית, ואחרי זה נכנסנו לסבבים של בחירות, ואז... הגיעה הממשלה הזאת, זאת אומרת היה פה איזה רצף ומלחמות, רצף מסוים שגם פגע מאוד בקהילה, קודם כל בנראות שלנו, לא היה פה מצעד גאווה כבר שנתיים, תחשוב, לא היה פה מצעד גאווה כבר שנתיים, זה משמעותי מאוד, וזה משמעותי מאוד גם לכל להט"ב שחושב עכשיו אם הוא יכול לצאת מהארון או לא יכול לצאת מהארון במקום העבודה שלו, מול ההורים שלו. וזה משפיע. לא רק בישראל, גם במקומות אחרים בעולם, קהילות להט"ב מסמנות את התקופה הזו כנקודת מפנה. הקדנציה הראשונה של טראמפ למשל, החלטות שהחזירו את המאבק הלהט"בי אחורה, שיח לעומתי וביקורתי שהפך ליותר נפוץ, ובישראל כל אלה גם השפיעו כמובן, ובארגוני הלהט"ב התחילו להרגיש שאחרי ההצלחה של השנים הקודמות, השינויים האלה...

גובים מחיר, בייחוד בכל מה שקשור לאלימות. מאז 2019, במרכז הדיווח של העמותה על שם ניר כץ, שנרצח בבר נוער ב-2009, רואים גרף מאוד ברור של עלייה באלימות כלפי להט"ב. ועדיין, אפילו באווירה הזו, שנת 2025 הייתה חריגה, והיא גורמת לחששות כבדים מאוד למה שאולי עלול לקרות גם בשנת 2026. אבל קודם חסות אחת וממש מיד חוזרים.

בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל? יש לנו! נכון בובו? אבא עשה! אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל.

אבא יעשה! אבא יעשה! אין באמור להוות ייעוץ או שיווק פנסיוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם. מה שהוא קורה ביחס כלפי קהילת הלהט"ב והנתונים של האגודה למען הלהט"ב בישראל, הסיפורים שהם שומעים על בסיס יומיומי כמעט, הם מאוד חד משמעיים. המשהו הזה שקורה הוא לא דבר טוב.

בשנת 25 בעצם כל שבוע היה לנו מקרה של ניסיון לינץ', דברים שלא ראינו מעולם. זאת אומרת, היה לנו ממש מכה של מעל 20 מקרים של גברים, בעיקר גברים הומואים, שקובעים דייט תמים עם בן אדם ובמקום אותו דייט קופצים עליהם מהשיחים קבוצה של בריונים ועושה בהם ניסיונות לינץ', שזה אלימות מטורפת. היה לנו מקרה בירושלים שאדם נדקר, היה לנו מקרה נוסף שאדם הותקף על ידי חבורה של בריונים שבעטה בו ופשוט עזבה אותו רק כשהם חשבו שהוא מת. צריך להבין את הדברים האלה, אנחנו רואים עלייה מאוד גדולה של סחיטה באיומים, שאנשים ממש קובעים דייטים, נכנסים לבית של הבן אדם, מצלמים אותו במצבים אינטימיים, צריך להבין גם שאנשים מאוד מאוד פגיעים, נמצאים הרבה פעמים בארון, מצלמים את האנשים במצבים אינטימיים, מתחילים לסחוט אותם, ממש הכריחו אותם ללכת לכספומט, להוציא כספים, לסחוט אותם, שיפרסמו את התמונות, יפרסמו את הוידאוים. ודברים שלא ראינו בעוצמה הזאתי, וזה מאוד מאוד מפחיד.

אני חושבת שאנחנו ממש במצב חירום השנה, זה ממש קיצוני. את האלימות ארגוני הלהט"ב פוגשים כבר במרכזי הסיוע, כבר במוקדי הדיווח הראשוניים. יש זינוק במספר הפונים מכל המגזרים. בקו קשב בעברית, כמות הפניות שהגיעה בשנה האחרונה הוכפלה. מ-1,900 פניות ל-3,800 פניות בשנה זה המון.

גם בקו הקשב בחברה הערבית יש לנו הכפלה כמעט, גם מ-1,200 פניות לכמעט 2,000 פניות שהיו השנה. אנשים פונים בהרבה יותר מצוקה. אנשים נמצאים בסטרס מתמשך, אנשים נמצאים בארון, אנשים מרשים לעצמם לפנות גם, כן? כי יש בסוף קווי דיווח, כן, אז יש גם את האפקט הזה של רגע, אני מרשה לעצמי לפנות, אני יכולה להגיד שבקו הקשב שלנו בעברית, יש הרבה יותר אנשים מהחברה החרדית שמתקשרים, באחוזים הרבה יותר גבוהים, אני חושבת אפילו כמעט רבע מהמקרים שמגיעים היום מהחברה החרדית, ולגמרי רואים את העלייה הזאת בכל האוכלוסיות המוחלשות, גם בפריפריה. זהו, שהם רוצים לנסות להבין את הסיבות, מה גורם לכך ששנת 2025 שברה שיא באלימות נגד להט"ב, אז אי אפשר להתעלם ממה שבא קודם, מההצלחה של התנועה הלהט"בית שקלטה אוכלוסיות חדשות שהגיעו אליה מתרבויות שחלקן פחות פתוחות, פחות מודעות, פחות סבלניות ללהט"ב.

האוכלוסיות האלה הביאו איתן אתגרים חדשים. היה לנו גם סיפור שקווי הקשב שלנו היו חסומים לחברה החרדית ואנחנו הגשנו בג"ץ בזמנו יחד עם התנועה הרפורמית, עם המרכז לדת ומדינה הגשנו על החסימה שוועדת הרבנים חסמה את קווי הסיוע, גם שלנו, גם של חברותא, שזה קו סיוע לחברה הדתית הלהט"בית, והחליטו לעשות תקנות. עכשיו, זה ממש מצחיק, כי בעצם הקו קשב שלנו הוא ממומן על ידי הרווחה. הרווחה, מי שמפעילה אותו. אז כאילו יוצא שביד אחת הרווחה מממנת אותו והמדינה מממנת אותו, וביד השנייה היא חוסמת אותו, כי ועדת הרבנים, בעצם משרד התקשורת הוא זה שאישר את החסימה הזאת.

והם היו חייבים לפתוח את זה איכשהו והיה איזשהו משא ומתן והחלטנו שבעצם קווי קשב שהם ממומנים על ידי הרווחה בסכום מסוים, אי אפשר לחסום אותם ופתחו את הקווים. פתחו גם את הקו שלנו, גם את הקו של חברותא, גם את בדרור וזה פשוט הביא הצפה של אנשים שעד עכשיו לא היו מגיעים. אז כן, כניסה של אוכלוסיות חדשות זו סיבה אחת, אבל זו לא הסיבה היחידה. האלימות כלפי להט"ב היא לא תוצאה רק של דברים שקשורים לקהילת הלהט"ב, אלא היא חלק מתופעות ומגמות שקורות בכלל בישראל. קודם כל, החברה שלנו הולכת ונהיית אלימה יותר, אנחנו רואים את זה גם באוכלוסיות אחרות, גם, אתה יודע, יש עלייה בפשיעה גם בחברה הערבית, רק לפני חודש היו שני מקרי רצח, גם של חברי הקהילה של יוצאי אתיופיה, זאת אומרת, אנחנו רואים שהאוכלוסיות המוחלשות ביותר, החברה נהיית אלימה יותר ויותר, בחזית ואלו שהראשונות להיפגע מהמצב הזה.

כנראה זה קשור גם למלחמה המתמשכת, לסטרס המתמשך, אנשים מוציאים את הכעס שלהם, את האלימות שלהם יותר החוצה, בהחלט הדברים האלה משפיעים. כן, ויש עוד דבר שבארגוני הלהט"ב שמים עליו את האצבע והוא הקואליציה הנוכחית, זו שקיצצה מיליונים, תקציבים ותוכניות שנועדו לקדם. את קהילת הלהט"ב בארץ? קודם כל, עיקר תקציבי הקהילה היום מרוכזים במשרד שנקרא המשרד לשוויון חברתי, והגיעה מאי גולן ופשוט קיצצה את התקציב הזה. קודם כל, חווינו קיצוץ מאוד גדול בתחילת 2024 כבר של 40 אחוז, שזה הקיצוץ הכי דרמטי שחווינו, מ-35 מיליון שקל שהייתה התוכנית נשארנו עם 21 בלבד.

וגם אחרי זה העבודה עם המשרד לשוויון חברתי פשוט נהייתה בלתי אפשרית. גם סגרו תוכנית של האגודה למען הלהט"ב לקהילה לגיל השלישי הלהט"בית, שזו אוכלוסייה שבכלל לא דיברתי עליה, אבל אוכלוסייה מאוד מאוד מוחלשת, עם אחוזי בדידות מאוד גבוהים, אתה יודע, אנשים, 70% מגברים הומואים מעל גיל 80 לא נמצאים בזוגיות, אין להם משפחות, מצב מאוד קשה, אז תוכנית לגיל השלישי נסגרה, תוכנית לבעלי מוגבלויות להט"בים נסגרה, לחברה הערבית, לקהילה הטרנסית, הרבה מאוד תוכניות שפשוט נפגעו. אנחנו פנינו למשרד לשוויון חברתי, אבל לא נמסרה מהם תגובה עדיין. וכן, תקציבים זה דבר מאוד חשוב, אבל יעל מדברת על עוד בעיות. למשל, אווירה.

אווירה שנוצרת במעשים או בהתבטאויות של נבחרי ציבור כלפי קהילת הלהט"ב. אני יכולה להגיד שבתקופות שהיה אווירה ציבורית קשה כלפי להט"ב, ראינו קפיצה בכמות הדיווחים, חד משמעית. זאת אומרת, אני לא יכולה להגיד לך בפריסה של שנים, אבל היו חודשים שלמשל היו התבטאויות, כמו אז ההתבטאות של פינדרוס, ראינו ממש עלייה וקפיצה בכמות הדיווחים שהייתה באותו החודש. הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל, הכי מסוכן, יותר מדי. יותר מחיזבאללה, יותר מחמאס, יותר מזה, זה הפריצות בעריות, כפי שזה מה שכתוב בתורה.

במקבילה שלי אני צריך למנוע, לא רק למנוע את מצעד הגאווה, אלא למנוע בכלל את התנועה הזאת. אנחנו מנסים באופן כללי לעבוד עם כל המפה הפוליטית, והרבה שנים גם הצלחנו לעבוד בצורה טובה, כמובן כשהייתה קואליציה אחרת, אני חושבת שיש משהו בקואליציה הזאתי גם שהוא מאוד מאוד קשה, כאילו גם ידענו לעבוד עם הליכוד בעבר, זה לא היה, עשה שינוי מאוד גדול ולכן לצערי אני אומרת את זה כרגע בתוך הקואליציה הזאת, הם לא פרטנרים פוליטיים שאפשר לעבוד איתם, יכול להיות שבממשלה אחרת, ממשלת אחדות אם תהיה, כן יהיו פרטנרים פוליטיים, אני לא פוסלת את זה, אני מקווה שגם הם לא יפסלו אותי, כי אנחנו בהחלט בהחלט בהחלט יודעים שיש גם הומואים ימנים או לסביות ימניות וגם טרנסיות ימניות שגם הם צריכים זכויות וצריכים שהממשלה תעבוד עבורם. גם כל אלה הם כנראה הסברים חלקיים, אבל כשמחברים ביחד את הכניסה של אוכלוסיות חדשות לקהילת הלהט"ב, הומואים, לסביות, טרנסיות, שמגיעים ממגזרים שפחות מקבלים את הקהילה, כשמוסיפים לזה את האווירה האנטי-להט"בית מחלקים בציבוריות הישראלית, את הקיצוץ בתקציבים, את העובדה שהצטמצמו אירועים ותוכניות שהן מצעדי גאווה, הכל יחד עם העלייה בכלל. באלימות בחברה וטרנדים מטיק טוק שמגיעים מהעולם, אז כשמחברים את הכל ביחד אפשר להתחיל להבין חלק ממה שהוביל את שנת 2025 להיות שנת שיא באלימות. והעניין הוא שגם אם מסתכלים על הנתונים יש שם משהו שעלול להיות מטעה.

אנחנו מורגלים אולי להתייחס לקהילת הלהט"ב כקבוצה אחת, אבל זה ממש לא המצב. כשצוללים פנימה אל תוך נתוני האלימות רואים הבדלים מאוד ברורים. אם אתה תשאל היום את ההומו, את הלסבית הממוצעת, מה עוד חסר לכם בזכויות הקהילה? הרוב יגידו, יש לי הכל, זאת אומרת, אני יכולה להביא ילדים, אני יכולה להביא ילדים בפונדקאות, אני יכול אפילו להתחתן, אומנם בחו"ל, אבל אני יכול להירשם בארץ, וכל ה... אני יכולה המצי...

באמת... רוב הזכויות השגנו, אמנם בבג"ץ, כמעט לא הישגים בחקיקה, אבל על פני השטח באמת יש פה backlash מאוד מאוד מאוד גדול, שאנחנו מרגישים אותו באווירה הציבורית שהולכת ונהיית קשה יותר עבור להט"בים, וספציפית גם כלפי להט"בים מוחלשים. אני אגיד שזה פער מאוד גדול, כי גם בתוך הקהילה, זה גם מפצל את הקהילה במובן מסוים, כי יש אוכלוסיות מאוד חזקות, יכולים להיות הומואים תל אביבים, שמרוויחים אולי הרבה הרבה יותר ממשק בעיות ממוצע, ושעשו שני ילדים בפונדקאות ושילמו לא מעט כסף עבור על התהליך, ולעומתם יכולה להיות טרנסית שעובדת בזנות ולא יכולה למצוא עבודה ולהתפרנס, או להט"בית או לסבית שנמצאת בארון בחיפה, שהיא מחברה ערבית ולא יכולה בכלל לצאת מהארון ונמצאת בכלל בניסויים וחיה בסתר וחיים כפולים, הפערים הם מאוד מאוד גדולים, ולכאורה הם חווים אותו מאבק, וגם אני, מהכובע של האגודה, אמורה לייצג גם את ההומו התל אביבי שחי חיים של רווחה, וגם את הלסבית החיפאית שעכשיו נאבקת בכלל לצאת מהארון, מתקשרת לקו הקשב. ואני חושבת קודם כל שהמחויבות שלנו כאגודה זה גם כל הזמן להסתכל על איפה הפערים עדיין נמצאים. כמו שאמרתי, בבית דרור אני חושבת שכל שנה היו מגיעים אותו מספר נערים, בערך 60 או 70 נערים היו מגיעים כל שנה לבית דרור, אבל האוכלוסייה הייתה משתנה לגמרי.

זאת אומרת, אם פעם היו מגיעים רק הומואים ולסביות והיה אולי איזה טראנס אחד בשנה, היום 60% הם טראנסים, 30% הם מהחברה הערבית, אפילו 40%, שלא נדבר גם על מבקשי מקלט פלסטינים שמגיעים, ומאוימים על החיים שלהם ומבקשים מקלט בישראל. וגם אני אגיד שמבחינה פוליטית גם, כאילו, אנחנו לא רוצים לזנוח את המאבקים הגדולים, יש עדיין מאבקים גדולים חקיקתיים שאנחנו צריכים לפתור אותם. למשל, אנחנו השנה הולכים גם לקראת שנת בחירות, אנחנו מדברים על חוקי שגיא, על שמו של שגיא גולן שנפל בקרב על בארי. והוצאנו באמת סל חוקים, עשרה חוקים שנקראים חוקי הישגי, שבהם עוד הפערים הגדולים ביותר שיש עדיין. אז יש שם את הנושא של שוויון בהורות למשל, שזה בעצם יאפשר לי כאם לסבית לרשום את התינוק שלי ביום שהוא נולד בלי צורך ללכת ולעשות צו הורות למשל, את הנושא של נישואים גאים, את הנושא של איסור הסתה.

שזה גם נושא כואב, את הנושא של הפיצויים לנפגעי פשעי שנאה, כמו נפגעי הבר נוער שנותרו עדיין מ-2009 ללא פיצוי, כל הנושא של תקציבי הקהילה שגם מקוצצים ולא נמצאים בבסיס תקציב, אז הדברים הגדולים נמצאים שם. אבל כמו שאמרתי קודם, בסוף יש את היום-יום וצריך גם לדאוג לו. אז זהו, לקהילת הלהט"ב יש דברים חשובים שהיא רוצה להשיג, שהיא צריכה להשיג, מאפשרים לה להסתכל קדימה על עוד זכויות ושוויון, כשהתחושה היא שצריך קודם להיאבק על הזכות ללכת ברחוב בלי פחד, בלי לספוג אלימות ושנאה. כאן בארגוני הלהט"ב מבינים שאין שום סיכוי לנהל מאבק מוצלח לבד. קהילת הלהט"ב חייבת את המשטרה, ועם הכניסה של המפכ"ל החדש, דני לוי, הייתה שם דאגה מאוד גדולה.

יוסי מזרחי כתבנו, חשף עם הכניסה של המפכ"ל לתפקיד ציטוטים שלו אומר ששני גברים שמחזיקים ידיים או מתנשקים ברחוב זה דבר שמגעיל אותו. ושם חשבנו מה אנחנו עושים, מה אנחנו עושים, ויצאנו בקמפיין די מטורף, תוך 24 שעות, 2,500 להט"בים העלו תמונות לאינסטגרם שלהם, מתחבקים ומתנשקים ואומרים שהמפכ"ל מגעיל אותם. וזה היה ויראלי בטירוף, וזה כל כך הצליח שקמתי בבוקר, התקשר אליי, התקשר אליי, טוב אני מגיע עוד חצי שעה, אני באה לפגוש אתכם במשרדים שלך. כמובן שהייתה לנו רשימת דרישות כבר מוכנה והגיע המפכ"ל עם כל הפמליה שלו והדובר שלו וישבנו שם והוא כמובן אמר, אני לא התבטאתי ככה, אני לא אמרתי את זה ואמר את הטייק שלו, אני חייבת להגיד גם שהוא לקח את זה מאוד ברצינות וחלק מהדרישות שלנו בעצם היו לנו שלוש דרישות מרכזיות. הראשונה הייתה על נושא של סיווג פשעי שנאה, כי מה שקורה בדרך כלל, נגיד מישהו, יש סכסוך שכנים, בסדר?

היה לי חבר שהשכנה שלו הייתה מתנכלת לו כל הזמן, והיא הייתה מתנכלת לו כי הוא היה טרנס, ופשוט הייתה קוראת לו בלשון נקבה, והייתה חוסמת לו את הכניסה לבית, והייתה צועקת עליו ומקללת אותו, וברור שזה היה טרנספורט. אבל כשהוא הלך והגיש תלונה במשטרה הם רשמו את זה בתור סכסוך שכנים. ולסמן רגע פשע כפשע שנאה זה היה משהו שהיה מאוד חשוב לנו, זה משהו שכבר מתקופה שעומר בר לב היה שר לביטחון פנים, הכניסו קטגוריה חדשה של לסמן מניע של פשעי שנאה. וברגע שיש מעמידים לדין מישהו שזה היה המניע, העונש יכול להיות כזה. אז הדרישה שלנו קודם כל הייתה שיספגו לפי הסיווג הזה, יספגו את כל פשעי השנאה.

הדרישה השנייה הייתה בעצם שימנו מש"קים לקהילת הלהט"ב, היה מש"ק אחד בתל אביב, אנחנו דרשנו שיהיו מש"קים מרחביים שיוכלו להנגיש את המשטרה לקהילת הלהט"ב ולאפשר להם בעצם בצורה קלה יותר להגיש תלונות וילוו אותם וגם יעשו פולו-אפ על העתיקים. והדרישה השלישית הייתה הנושא של הכשרות, הכשרות לשוטרים וכניסה גם לבית הספר לשוטרים. ואני חייבת להגיד שאנחנו שנתיים אחרי וההישגים הם מדהימים, מדהימים. גם אנחנו בתחום הסיווגים, שנה שעברה, זה גם עלה בהדרגה, לפני שנתיים היו ארבעה מקרים שסווגו ושנה אחרי זה כבר היו תשעה מקרים. השנה אנחנו על 60 מקרים.

שיתוף הפעולה בין האגודה לבין המשטרה הוא כנראה נקודת האור הגדולה ביותר ואולי גם המפתיעה ביותר בסיפור. יש במשטרה ארבעה מש"קים יהודיים, שוטרים שהתפקיד שלהם להיות בקשר עם ארגוני הלהט"ב ולסייע. יש אחד כזה בצפון, אחד בדרום, אחד בירושלים ואחד במרכז. יעל אומרת שזה כשלעצמו כבר משנה את המציאות. השערות שעוברים שוטרים לטיפול באוכלוסיית הלהט"ב וממש מרגישים את השינוי בשטח.

אנחנו שמענו את זה גם מבל, שפנתה למשטרה עם התיעודים של הנערים שתקפו אותה והגישה נגדם תלונה. לשם שינוי, אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני חוויתי את זה בתור מישהי שחווה את זה הרבה, אבל לשם שינוי לא סגרו לי את התיק, שזה מאוד נחמד. גם דיברתי עם האגודה למען הלהט"ב והם קישרו אותי לשוטרת שם. שגם איתי בעצם מדברת איתי על התיק, התיק בהתקדמות. בגלל שיש המון המון תיקים, אז עד שמשהו בכלל מטופל לוקח זמן, אבל מה שבעיקר משאיר אותי עם איזה תקווה כלשהי זה זה שהתיק לא נסגר, בניגוד להמון המון פעמים אחרות שבדרך כלל התיקים נסגרים.

אז כן, אחרי שבילינו כאן את הזמן בלדבר על הרע, הנה הוכחה, יש גם... טוב, אחרי המגמה של השנים האחרונות, ובעיקר אחרי השיאים של 2025, יש חשש מובן בארגוני הלהט"ב משנת 2026, זו שנת בחירות, ממילא היא תהיה מאופיינת בקיטוב. אז כן שווה להתעלות בשינויים שקרו במשטרה. כן שווה לקוות שבשורה דומה תגיע גם ממקומות אחרים, ושקהילת הלהט"ב תוכל שוב לשנות כיוון ולחזור לצעוד קדם. אנחנו במצב לא פשוט, ייקח זמן לתקן וגם אם תקום פה מחר בבוקר ממשלה אחרת ולא הקואליציה הספציפית הזאת, שגם יהיו יותר פתוחים ללהט"ב ויתקצבו גם את תחום הלהט"ב בצורה יותר משמעותית ויקימו פה יותר מענים ויפסיקו עם ההסתה, ייקח זמן עד שנצליח באמת לייצר פה שינוי משמעותי ולראות אותו ב...

וזה היה אחד ביום של N12. תודה ליעל סיני ביבלש ולבל נגר. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו אחד ביום הפודקאסט היומי. העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה מתן זמיר, דניאל שחר, הילה פז, עדי חצרוני ושירה הראל. על הסאונד יובל בוסילובסקי, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.

אני אלעד שמחאיוף, אנחנו נהיה כאן גם.

מחר. בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל? יש לנו! נכון בובו? הבאסה!

השקעה בשבילו בהראל. אבא יעשה, אבא יעשה. אין באמור להוות ייעוץ או שיווק פנסיוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם.