Loading summary
Transcript55 lines
- [00:00]
A
בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל? יש לנו! נכון בובו? אבא עשה! אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל.
- [00:09]
אבא יעשה! אבא יעשה! אין באמור להוות ייעוץ או שיווק פנסיוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם.
- [00:18]
היום יום שני, 25 במאי, ואנחנו אחד ביום. מבית N12.
- [00:30]
אנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו, סיפור אחד ביום, בכל יום. במשך שבועות בישראל דיברו על משהו שאסור היה לדבר עליו. פוסטים ברשתות החברתיות שהפכו לתופעה ויראלית, שיחות סלון, דיווחים בתקשורת, כולם פרסומים שעסקו באדם שהשם שלו היה אסור בפרסום. יש כאן שאלה שעולה ב-2026, מה המשמעות של צו איסור פרסום בימינו? לצערנו יצא לנו להכיר את הדיסוננס הזה גם בנסיבות אחרות, עד כמה קשה לשמור על מידע חסוי בעידן שבו מידע הוא בעצם הדבר הכי זמין, עידן שבו מידע הוא הדבר שהכי קל להפיץ ולמצוא.
- [01:15]
וזו בדיוק השאלה שעלתה אחרי שתלונה שהגישה שיילי עטרי על אונס הפכה לשערה משפטית, שערה חברתית, שערה תקשורתית, אינטרנטית, ועכשיו גם ליוזמה בכנסת לחוק שיכול לשנות לגמרי את צווי איסור הפרסום בכל מה שקשור לעבירות מין בישראל. אז הפעם אנחנו עם כתבתנו לענייני משפט לי נעים ועם עורכת הדין הילה נויבך מעמותת איגוד מרכזי הסיוע על מה שהייתה ידועה כפרשת האונס לכאורה של שיילי עטרי, והיום, אחרי שהוסר צו איסור הפרסום, כבר ידועה גם כפרשת יובל וילנר.
- [01:54]
שלום לי. שלום אלעד. אנחנו מכירים את הסיפור הזה במיוחד מהחודשים האחרונים, או כמה שנים אחרונות, אנחנו נשמיע פה במהלך הפרק קטעים מהעדות של שיילי עטרי לתוכנית חשיפה עם חיים אתגר משנת 2025, אבל כדי להתחיל את הסיפור מההתחלה, אנחנו בעצם צריכים לחזור 15 שנה אחורה, נכון? לשנת 2011. נכון.
- [02:18]
שי ליה הייתה אז ברמנית, גרה בתל אביב, למדה ברימון, שנה ראשונה למדה מוזיקה, ובאחד מהערבים הגיעו אליה כמה חברים מרימון, התיישבו על הבר ושתו, שתו הרבה, כך היא מספרת. הדבר האחרון שאני זוכרת מאותו היום שהם באו זה זה שאני מרימה איתם לחיים. השארתי את הכוס והרגע הבא שאני מתעוררת להכרה זה זה שזה התחיל להיות אלים. בסוף הערב הזה, שיילי מסיימת אותו שהיא שיכורה מאוד ביחד עם אותם חברים והיא מספרת שיובל החליט ללוות אותה הביתה. היינו בכניסה לבית שלי, הוא נישק אותי ואני זוכרת את הגוף שלי כמו הולך אחורה כזה כאילו את כמו בובת סמרטוט.
- [03:07]
ובעצם הוא לוקח אותי לחלק האחורי של חניון הדיירים, חשוך. והדבר הבא שאני זוכרת זה את הראש שלי נחבט בסורגים, ומאחוריי כמו מתעוררת לתוך החוויה, ואת נעלמת שוב. זו חוויה של חוסר אונים מוחלט להרגיש שמישהו... עושה בגוף שלך מה שהוא רוצה ואת פשוט כמו בובה לא יכולה להגיב. את הלילה היא כמעט ולא זוכרת, היא זוכרת שהיא מתעוררת מתחת לבית שלה, שמתעוררת לתוך אקט מיני אלים, שהיא שוב נעלמת, שהיא מתעוררת על רצפת החניון שליד הבית שלה.
- [03:55]
בסופו של דבר קמה למחרת בחדר שלה שהדלת פתוחה, היא מזהה את השותף שלה והשותף שלה מספר לה שהוא ממש פגש אותה כשהיא במסדרון של הבניין, שוכבת על הרצפה והרים אותה והיא מתעוררת ומתחילה לאט לאט להקל מה קרה, היא רואה שהיא עברה איזשהו אירוע מאוד מאוד אלים, היא רואה מכות. חבלות על הידיים שלה, על הפנים, היא עם איזה שישן שבורה, ומתחילה לעכל את הלילה הקשה שהיה לה. אני זוכרת שאני מתעוררת ואתה כמו, כאילו, אתה מתעורר בהשתנקות כזאת, כי אתה כאילו פתאום חוזר לתוך הגוף שלך. הרגשתי, כאילו, הגוף שלי מפורק. ואני קמה לשותף, ניסיתי בכלל להבין מה זה היה.
- [04:44]
כאילו, מה זה היה? ואני אומרת לו, אתה לא מבין מה קרה, אתה לא מבין, אתה לא מבין מה הוא עשה לי. ואני די מהר מתקשרת לתוקף, ואז הוא אמר לי, שכאילו, מה אני עכשיו עושה מזה עניין? היא לא ישר הולכת למשטרה בכלל, היו לה כמה ימים שהיא לקחה לעכל את האירוע הזה, יש חברים שהיא לא סיפרה עליהם, היא כן מספרת שהיא צלצלה אליו. ליובל ואמרה לו מה עשית לי, מה עשית לי, ושהוא הגיב בביטול למה שהיה.
- [05:16]
זה היה משהו שהיה לה מאוד מאוד קשה להתמודד איתו, והיא פשוט שמה את זה מאחור והתחילה חיים חדשים והלכה גם ללמוד בבית ספר חדש בניסן נתיב והמשיכה עם החיים. זהו, שווה להגיד שהיא המשיכה את החיים שלה במידה מסוימת, היא למדה משחק, היא פגשה את יהב זכרו לברכה בשביל להפוך לבעלה ולאבא של הבת שלה. אבל מאוד ברור שחלק גדול ממנה עדיין נשאר שם ב-2011 ובאותה פגיעה מינית קשה שהיא עברה לכאורה. נכון. ב-2022 היא יצרה סרט, סרט שמתעסק במישהי שעברה פגיעה מינית.
- [05:51]
היא לא חשפה שם את שמו והיא לא דיברה באופן ספציפי רק על הסיפור שלה, אבל זה היה חלק מהכאב. ומהדבר הזה שגרם לה להוביל וליצור סרט כזה. והיא מספרת שהגיעה אליה איזושהי פנייה מאוד מאוד מוזרה ומפתיעה של תורם שרוצה לתרום לה לסרט כסף. וככה התורם עצמו הזדהה כמישהו שנציג של איזושהי משפחה מאוד מאוד עמידה, שרוצה לתרום לסרטים שקשורים לעולמות הפגיעה המינית, ואסף ממנה הרבה מאוד מידע ופרטים על הסרט ואת השם של התוקף, הוא ביקש לשלוח כל מידע שיש לי, שיכול לחבר אותו לסיפור שלי, על מנת שהוא יוכל לשכנע את התורמת שבעצמה עברה תקיפה מינית. שלחתי לו שירים שלי, שלחתי לאנס שלי שירים שלי, ואת הכתבים הכי פרטיים שלי.
- [06:51]
כל מה שכתבתי לעצמי, ויכלתי... לעזור לה להתחבר רגשית, ווואלה, כן, הייתי תמימה, אבל בחיים לא חשבתי שמישהו יעלה על דעתו על תוכנית כל כך קרימינלית. והוא אומר לי, את יכולה להגיד לי, לי, מה השם של התוקף? הוא שידל אותי לומר את השם שלו. אני רוצה לעזור לה.
- [07:11]
בסופו של דבר הוא נעלם, אמר שהתורמים כבר לא רוצים לתרום, עבר עליהם איזשהו אירוע, אירוע, איזושהי מחלה שפרצה. ואז היא מגלה, אחרי כמה חודשים, שהיא מקבלת ממש מכתב תביעה מאותו יובל, שאת כל המידע שהיא סיפרה לנציג התורמים הזה, הוא פורס שם על מכתב. המכתב הזה פשוט מכתב איומים, שדורש ממנה פיצוי כספי, שתפסיק להזכיר את שמו, שתפסיק לדבר על האירוע הזה, והיא בהלם, היא גם מגלה שכל הסיטואציה הזאת של... הגיוס והרצון לתרום לה, זה היה פייק, זה היה חוקר פרטי שנשלח מטעמו, וגם מגלה שהוא מתכחש באופן מלא לאירוע הזה, ומחליט גם לאיים עליה, והיא ניגשת למשטרה בשנת 2022, מגישה גם תלונה על אונס, וגם על מרמה, על מה שהוא עשה לה עם אותו חוקר פרטי. ופה, לי, אנחנו מכניסים גם את האלמנט התקשורתי.
- [08:06]
לסיפור מה שהוביל לאותו צו איסור פרסום. כי אחרי הגשת התלונות במשטרה, שיילי עטרי התראיינה לכתבה בכאן 11, כתבה שהייתה אמורה לעסוק בכל הטענות שלה עד אז. נכון. כשהכתבה בכאן עומדת להתפרסם, פונים ליובל וילנר לקבל תגובה. כך הוא מבין שבעצם עומד להתפרסם משהו שקשור לעונש של שיילי, לתלונה שהיא הגישה, ומחליט להוציא צו איסור פרסום.
- [08:33]
עכשיו, המשטרה לא מתנגדת באותו שלב, כנראה היא לא אספה מספיק ראיות, מדובר בשלושה חודשים אחרי שהיא הגישה את התלונה, ובית המשפט מקבל את הבקשה. לא היה מי שהתנגד, שיילי לא מעודכנת, היא לא חלק מההליך. והצו איסור פרסום התקבל. ובאוקטובר 2023, גם קרה שבעה באוקטובר, ושיילי בטח לא התפנתה להתעסק בזה כשהיא נמצאת בכפר עזה, ובעלה נרצח. ומגן עליה ביחד עם הילדה הקטנה שלה.
- [09:05]
אחרי הרצח של יהב, בעלה בשבעה באוקטובר, שיילי עטרי הפכה לדמות מוכרת בכלל בישראל, ובאופן טבעי הטרגדיה הזו תפסה הקדימות על העיסוק שלה בכל נושא אחר, גם העיסוק שלה בצו איסור הפרסום על השם של החשוד בתקיפה שלה. התלונה שלה על אונס עדיין בשלב הזה הייתה בחקירה במשטרה ולכן לקח זמן עד שהסיפור שוב עלה לכותרות. זה קרה רק בשנת 2025 כשהמשטרה הודיעה לשיילי שהתיק בעניינה נסגר מחוסר ראיות. התיק נמרח ובאמת נחקר באופן מאוד מאוד רשלני. צריך לומר נכון, נפתח סוגריים, היה את השבעה באוקטובר שהמשטרה...
- [09:48]
באמת התפנתה להרבה מאוד תיקים אחרים ולא טיפלה בתיקים הללו, אבל כן הייתה להם שנה שלמה לחקור את התיק הזה והם עשו את זה באופן מאוד רשלני, הם התקשרו לעדים שלא ענו להם בטלפון ופשוט ויתרו, לא אספו מספיק עדויות מאנשים ששיילי הכווינה אותם, גם העדויות שאספו היו מאוד מאוד שטחיות. תיק חובבני מאוד, תיק רשלני, שהוביל גם לסגירה שלו מחוסר ראיות בסוף 2025. ושם נולד המאבק הציבורי של שיילי עטרי שאנחנו הכרנו בחודשים האחרונים, שוב, אותו ראיון לתוכנית חשיפה, המאבק הציבורי שלה, הנאומים שהיא נשאה, בעצם הכל סביב הסרת צו איסור הפרסום מעל השם של החשוד בתקיפה שלה. יש שם! לכל אנס!
- [10:42]
יש שם! לכל אנס! יש שם! לכל אנס! יש שם!
- [10:47]
לכל אנס! היא מפנה את המאבק שלה להסרת צו איסור הפרסום וגם נלחמת ונאבקת לפתוח את התיק מחדש. היא לוקחת את כל חומרי החקירה, היא עוברת על הדברים, היא רואה את הרשלנות בבדיקת התיק הזו, היא מעבירה את זה לעורכת הדין שלה וביחד עם מגישות RR שאכן התקבל. ופותח את החקירה מחדש, ובמקביל היא אומרת לא יכול להיות, גם אם העולם הפלילי לא יצליח להוכיח את מה שקרה לי, לא יכול להיות שהוא מסתתר תחת צו איסור פרסום, אני רוצה ששמו יפורסם, אני רוצה שכולם ידעו שזה הוא, אני רוצה שבנות אחרות ייזהרו ממנו, נזכיר, היא הכירה עוד שתיים, אלה לא נשים שהגישו תלונה עד היום. אבל הם סיפרו לה את מה שהם עברו איתו, וזה המאבק שהיא יוצאת אליו.
- [11:32]
ולכאן היא מתגייסת שוב עם עורכת הדין שלה, ומגישה בקשה להסיר את הצו בינואר 2026. בשלב הזה שיילי עטרי פגשה את עורכת הדין הילה נויבך מעמותת איגוד מרכזי הסיוע. העמותה מלווה נפגעים ונפגעות של אלימות מין גם בכל מה שקשור להתמודדות מול צווי איסור פרסום.
- [11:56]
בעיקרון הכלל במשפט הישראלי הוא פומביות הדיון וזה אומר שהליכים משפטיים מתנהלים בדלתיים פתוחות ושמות של חשודים ונאשמים הם מפורסמים וידועים לציבור. כשאדם מזומן לחקירה ישנן 48 שעות מהרגע שהוא הגיע לחקירה או היה אמור להגיע לחקירה שבו שמו אסור לפרסום. משחולפות ה-48 שעות שמו אמור להתפרסם ויש לו אפשרות לבקש המשך איסור הפרסום על שמו. ואנחנו יודעות שבתיקי עבירות מין זה קורה, והרבה פעמים גם הצו ניתן. בשביל לקבל איסור פרסום על השם שלך, אתה צריך להצביע על נזק חריג שיגרם לך מפרסום השם.
- [12:34]
כי ההנחה היא שכשמפורסם שם של חשוד, באופן אינהרנטי נגרם לו נזק. זה ברור שכשהיא מפורסם שאתה חשוד בעבירה מסוימת, נגרם נזק לשמך, נגרם נזק לסביבה. שלך, אבל כדי שיהיה איסור על שמך אתה צריך להוכיח נזק חריג, כי כאמור הכלל הוא פומביות הדיון, ויש רציונל גדול מאחורי זה, האינטרס הציבורי זה שאנחנו נדע מה קורה בבתי המשפט, זה פועל לטובת גם החשודים וגם נפגעות העבירה, ככה כולנו יכולים לבקר את מערכת המשפט ולראות מה קורה בה. פרסום זהות של חשוד בעבירה או איסור פרסום שלה, זה לא דבר פשוט. ולפני שהוא מקבל החלטה, בית המשפט צריך להכריע כאן בין כמה אינטרסים סותרים.
- [13:14]
נכון, בית המשפט צריך לשקול בעצם את האינטרס הציבורי של פרסום השם, לעומת מידת הנזק שתיגרם לחשוד, כששוב, הכלל הוא שמפרסמים את השם, והחריג הוא שלא מפרסמים את השם, ואתה צריך להצביע על נזק חריג ומיוחד, שעושה אותך שונה מכל חשוד אחר. וזה קשה, קשה להצביע, ולמרות זאת אנחנו רואים שצווי איסור הפרסום מוצעים לא מעט. כמו במקרה הזה, דרך אגב, שצו איסור הפרסום הוצא לפני ארבע שנים, ובית המשפט קיבל את ההחלטה להאריך את צו איסור הפרסום, שיילי לא הייתה הצד להליך הזה, היא לא ידעה מזה שום דבר, היא לא יכלה להביע את עמדתה. ורק בחלוף ארבע שנים היא הגיעה למקום שבו היא בשלה ויכולה להתמודד עם הדבר הזה ולבקש את הסרת צו איסור הפרסום. חקירת אונס היא הרי חקירה פלילית, לא הנפגעת לכאורה היא שעומדת מול החשוד, אלא מדינת ישראל.
- [14:04]
וכך יצא ששיילי לא הייתה מודעת בכלל שצו איסור פרסום עומד לצאת על שמו של האדם שהתלוננה שאנס אותה. אף אחד לא שאל אותה, אף אחד לא התייעץ איתה. היא רק קיבלה את ההודעה בדיעבד שלפיה כל אזכור של השם שלו על ידה תהיה עבירה על הוראת בית משפט. כל דבר אחר שיכול לרמוז מיהו, וזה לא רק לפרסם, אתה יודע, לעלות פוסט בפייסבוק, זה גם לא, כמו ששיילי אמרה הרבה פעמים, אני לא יכולה בשיחות סלון לדבר עם המשפחה שלי ולהגיד את השם שלו. יש איסור פרסום על שמו.
- [14:34]
כן, אפילו בשיחה פרטית, אומרת עורכת הדין נויבך, אסור היה לקשור את יובל וילנר לטענות האונס של שיילי עטרי. איסור פרסום זה איסור פרסום, אסור לפרסם את השם. זהו, זה נכון, אבל אמרנו, אנחנו חיים בעידן המידע. והאינטרנט? האינטרנט מצא דרכים לפרסם את השם של החשוד בלי לסתור את צו איסור הפרסום שהוציא בית המשפט.
- [14:56]
פרשת יובל וילנר הלכה והסתבכה, ומתלוננת חדשה הצטרפה למאבק. אבל קודם חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
- [15:09]
בחסות, אולי יש לכם ביטוח בריאות לתינוק החדש בהראל? יש לנו! נכון בובו? אבא עשה! אבל אין לכם קופת גמל להשקעה בשבילו בהראל.
- [15:18]
אבא יעשה! אבא יעשה! אין באמור להוות ייעוץ או שיווק פנסיוני המתח... חושב בצרכים ובנתונים של כל אדם. אחרי שהמשטרה החליטה לסגור את החקירה נגד יובל וילנר בחשד לאונס של שיילי עטרי מחוסר ראיות, עטרי יצאה למאבק כפול, לפתוח את החקירה מחדש וגם לבטל את צו איסור הפרסום על שמו.
- [15:36]
בית משפט שלום קבע להשאיר את הצו אחרי שעורכי דינו של וילנר טענו שפרסום השם שלו עלול לסכן את חייו, טענו שהוא במצב נפשי קשה והציג נטיות אובדניות. שיילי עטרי, יחד עם עמותת איגוד ארגוני הסיוע, שחוות הדעת שהציגו עורכי הדין של וילנר לא נסמכה על מידע מבוסס מספיק. ולי נעים בשלב הזה שאלת צו איסור הפרסום הגיעה מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. נכון, המחוזי הופך את ההחלטה, אומר שצריך לפרסם את השם, ויובל מערער, ואז מגיעים לעליון. ובעליון, אלכס שטיין השופט מחליט שצריך, שיש פה טענה שהיא מהותית, טענת האובדנות.
- [16:21]
ושצריך להחזיר אותה שוב לבית המשפט השלום, והוא צריך לבדוק איך מחליטים אם אדם אובדני או לא. כי מה היה עיקר הדיון בעתירות הללו? בסופו של דבר, שיילי ואיגוד מרכזי הסיוע אמר, אוקיי, אם אתה רוצה להוכיח שאתה אובדני, אתה צריך ללכת לאיזשהו פסיכיאטר, פסיכולוג שמוסכם על כולם, שאנחנו נסמוך על חוות הדעת שלו, לא מישהו פרטי מטעמך. אלו שני אינטרסים סותרים, מתנגשים. מצד אחד, חשיבות הפרסום של שמו של חשוד בעבירות מין, פומביות הדיון, האפשרות להעניק לקורבנות פוטנציאלים לדעת שהם לא לבד, ואולי לגשת ולהתלונן גם כן.
- [16:58]
מהצד השני, פוטנציאל בפגיעה ממשית באדם שעדיין מוגדר חף מפשע, במיוחד בסיטואציה שבה המשטרה קבעה שיש קושי בראיות. ובזמן שבית המשפט חיכה לחוות הדעת בשאלה אם וילנר הציג נטיות אובדניות ועד כמה פרסום השם שלו עלול להיות מסוכן, בשלב הזה פנתה אלייך אישה צעירה בשם נעמה שחר. נכון. בימים שהמחוזי מתיר לפרסם את שמו ויש לה עדיין, עדיין ליובל כמה ימים להגיש את הערעור, פונה לנעמה חבר משותף ואומר, אני קצת מצטער שהכרתי לך אותו. את אותו יובל שהם יצאו אז לדייט בשנת 2022.
- [17:41]
והיא אומרת, למה אתה אומר את זה? החבר הזה הרי שמע מנעמה מה היא עברה איתו. ואז היא עושה אחד ועוד אחד, היא אומרת, זה הבחור שתקף את שיילי, שהשם שלו עומד להתפרסם? זה יובל, שלי היה את האירוע איתו? והוא אומר לה, כן.
- [18:00]
ואז נופל האסימון, שהאירוע הקשה זה שמלווה אותה כבר ארבע שנים. נעשה על ידי אותו תוקף, על ידי הבחור ששיילי למעשה מתלוננת עליו ומספרת עליו הרבה מאוד שנים והוא אדם בעילום שם. היא סיפרה על לילה שהם יוצאים בשנת 2022. שתינו כמה משקאות, באיזשהו שלב די מוקדם הרגשתי פתאום סחרחורת ובחילה. יצאנו מהבר והתחלתי להרגיש שאני מתחילה להירדם בהליכה.
- [18:32]
ובגלל שהוא גר ממש מעל הבר ביקשתי ממנו שאני אבוא לישון על הספה שלו ואז רגע לפני שכזה באתי לישון בספה הוא אמר לי את יכולה לבוא לישון בחדר הכל בסדר בשנייה שנכנסנו למיטה וסגרנו את האור הכל התחלף פשוט תפס אותי התחיל לנשוק אותי לגעת בי להפשיט אותי הכל במהירות מהירות שיא, באינטנסיביות, חזק ומפחיד. אני ברגעים האלה לא שולטת כבר על הגוף, אני חצי ישנה, אני לא מבינה מה קורה, ואני כל הזמן אומרת לעצמי, עוד שנייה הוא יקלוט שאני לא מגיבה, הוא כנראה לא הבין נכון את הסיטואציה והוא יקלוט שאני במצב הזה והוא יפסיק. והשתתקה לגמרי, לא הייתה מסוגלת להגיב. והוא מתחיל איזשהו אקט, ושוב, היא המומה, לא מצליחה להתנגד, לא מבינה מה קורה, מצליחה להזיז את היד פעם אחת, הוא מחזיר, וקמה בבוקר לסיטואציה שהיא מאוד מאוד לא רצתה להיות בה. למה חטאת להגיש תלונה עכשיו?
- [19:41]
כשזה קרה, הייתה לי תחושה שאין לי שום סיכוי, שהחוקות היחידות שיש לי הן נגדי. שפגשתי איתו שוב, והסיפור של שיילי נתן לי תקווה. לשבת פה מול המצלמות זה לא דבר נעים, אבל אני ממש מרגישה שבית המשפט באיזה צומת לעשות החלטה שתציל חיים, ולא, לא את החיים שלו. זהו, זה מאוד בלט ברעיון שעשית איתה, שהיא מדברת בפנים גלויות והחליטה להיחשף כדי להצטרף למאבק לפרסם את השם של האדם שהיא טוענת שתקף אותה. אמרנו, זה קרה בדיוק בפרק הזמן שבית המשפט דן בשאלה אם יובל וילנר אכן אובדני וכמה נזק ייגרם לו במקרה שהשם שלו יתפרסם, אל מול הפגיעה האפשרית במקרה שהשם שלו ימשיך להיות אסור בפרסום.
- [20:27]
ופתאום הרבה השתנה, כי אנחנו כבר לא דיברנו אז על מתלוננת אחת, אלא על שתיים. נכון, הרעיון שלה תופס תאוצה, היא מפרסמת גם באינסטרגם קטעים מתוכו, משתפת מה שעבר עליה ו... הרבה מאוד גברים ונשים מתחילים להזדהות גם עם שיילי וגם איתה ולא מצליחים להבין למה מערכת המשפט מגנה כאן על יובל ולא מפרסמים את השם שלו. הוא ממשיך בשלב הזה לטעון לאובדנות, למצב נפשי מאוד מאוד קשה וזה מגיע לעליון, זה מגיע לעליון ועדיין לא מעט גברים ונשים מחליטים לנסות לעקוף את הצו הזה, לפרסם את השם שלו בכל מיני צורות. מקוריות בין אקרוסטיכונים לפשוט רק לרשום את השם שלו אבל לא לחבר אותו לסיפור הזה של האונס ולאט לאט מתחילה להיווצר סיטואציה שבה כל אזרח שמתעניין בסיפור הזה בישראל יודע מי התוקף עדיין יש צו איסור פרסום על שמו בגלל שהוא נוטה לאובדנות ושיילי ונעמה שנמצאות במאבק ודורשות שכל הציבור ידע מי פגע בהם.
- [21:28]
ובזמן שכל הסערה הזו קרתה וכמו שאת אומרת למרות שיש איסור על חשיפת השם שלו בעצם כל אחד שיש לו חיבור לאינטרנט ואיזשהו פרופיל באיזושהי רשת חברתית כבר ידע במי מדובר. ואיפה יובל וילנר היה בתוך כל הסערה הזו? בשלב הזה הוא נמצא בברלין, הוא לא עונה לחוקרי המשטרה והוא בהשתבללות של איזה שבועיים שלושה. אני שומעת שהוא במצב נפשי קשה, אבל אני פתאום מגלה גם שרביב דרוקר נסע עליו והוא מתראיין. ולאחר מכן עורך הדין שלו...
- [21:58]
בעצם מגיע לדיון, מדברים שם על מציאת פסיכיאטר שיהיה מוסכם על שני הצדדים כדי שיקבע האם הוא אכן אובדני ברמה שאי אפשר לפרסם את שמו, זה היה הדיון הראשון. והדיון השני שנערך כמה ימים לאחר מכן, עורך הדין שלו מגיע ומפתיע, פתאום מספר שמסכימים להסרת הצו ומבקשים עוד זמן התארגנות, אבל הוא מסכים להסרת הצו ואין צורך בבדיקה הפסיכיאטרית הזו. איך זה קרה? איך הסבירו שאחרי שנים של טענות שפרסום השם שלו עלול להוביל אותו להתאבד, פתאום וילנר מרצון ויתר על צו איסור הפרסום? העורך דין שלו אומר שזה גם ככה בחוץ, ואומר שהוא דיבר איתו, והוא מסכים להסיר את הצו.
- [22:42]
הם מבקשים שבועיים של התארגנות, אבל הוא כבר מבין שהשם בחוץ, ושהמאבק הזה הוא מיותר. ומחליטים שבסדר, אפשר לפרסם את השם. שזה תפס את עורכות הדין של שיילי, של האיגוד מרכזי הסיוע, בהלם מוחלט. אני יכולה להגיד לך שלתחושתי, כן, אני לא יכולה להוכיח את זה, לתחושתי הוא רצה להימנע מאותה בדיקה פסיכיאטרית, כי בסופו של דבר, אם היא תקבע שהוא לא עובדני, כפי שהוא טען, אז זה יוציא אותו באור מאוד מאוד בעייתי, שהוא ניסה כל הזמן. בעצם לשקר לבית המשפט.
- [23:17]
וגם מהצד השני, יש פה רעיון שהוא נותן, שהוא רוצה בעצם לצאת ולטהר את שמו, לצאת למסע שלו, עכשיו שיהיה הזמן שלו לדבר, אבל כן, הוא הבין שזה לא יעזור לו, זה לא יתרום לו עכשיו להישאר עם צו איסור הפרסום הזה, הוא רוצה לתת את הגרסה שלו, להתראיין, לטהר את שמו, וזה משהו שמסתדר כרגע עם האג'נדה שלו. כן, יובל וילנר התראיין לתוכנית המקור של רביב דרוקר, ראיון שעוד לפני ששודר כבר מעורר סערה גדולה, וטענות שעצם קיום הראיון פוגע במתלוננות, מאפשר לוילנר לייצר מניפולציות. ושוב, גם כאן, כמו בדיון על צו איסור הפרסום, יש צד שני שטוען שמדובר באדם שעדיין הוא חף מפשע, מוגדר כחשוד, וגם לו יש זכויות. אני חושב שאין מישהו שיטען שאין בסיפור הזה לכל הפחות... מורכבות מסוימת, ובתוך המורכבות הזו, עכשיו שיילי עטרי ועורכת הדין אילן נויבך יחד עם העמותה, הן מנהלות מאבק חדש, מאבק על החוק חדש.
- [24:17]
הבעיה המרכזית בצווי איסור פרסום בעבירות מין, לא תמיד היא ה-מה, אלא ה-איך. העובדה שמתלוננות, כמו שיילי, הן לא צד בעניין, הן לא מודעות להליך, והן מגלות עליו לרוב רק בדיעבד. צריך להבין שאירוע של פגיעה מינית זה אירוע שבו נלקחת לנפגעת השליטה על חייה. קורה לה משהו שהיא לא בחרה בו, לא הייתה לה שליטה על מה שנעשה שם. וחלק משמעותי בהליך השיקום שלה זה החזרת שליטה.
- [24:43]
והחזרת שליטה זה גם הבחירה שלה מתי ואיך לספר את מה שקרה לה. מעבר לזה, הרבה פעמים, עצם סיפור חוויית הפגיעה, אם זה לסביבה הקרובה, אם זה בפוסט בפייסבוק, אם זה בריאיון בתקשורת, נותן לה הכרה ותיקוף שהם תנאי צרכים מאוד מאוד חשובים לקבל הכרה מהסביבה על מה שקרה לך ותיקוף לזה שזה קרה לך. ולכן, אם היכולת לדבר מוגבלת, אז גם היכולת להשתקם מוגבלת. זה דבר שבולט בעיקר בעבירות מין. המורכבות של התיקים האלה, שהם לא פעם מילה נגד מילה.
- [25:15]
קשיים שמערימות המערכות. החשש של מתלוננות לפגיעה בחייהן, למשל בעקבות סטיגמות חברתיות. היכולת לספר את הסיפור מהצד שלהן. הפכה לחלק חשוב בהתמודדות שלהן, למקום לפעמים היחיד שבו הן מרגישות שבאמת נעשה צדק. בכלל עבירות מין זה תופעה שסובלת מתת דיווח קיצוני.
- [25:37]
אני יכולה להגיד לך שמבין הפונות והפונים למרכזי הסיוע שמקבלים מדי שנה כ-50 אלף פניות, בדרך כלל כ-10% בוחרות להגיש תלונה במשטרה. וזה רק מבין אלה שמגיעות למרכזי הסיוע, לא כולן כמובן מגיעות למרכזי הסיוע. כלומר עבירות מין ותקיפות מיניות, תופעה שסובלת מתת דיווח קיצוני. ואם אנחנו מוסיפות לזה, כש-80% מתיקי עבירות מין נסגרים ללא הגשת כתב אישום, והם הרבה יותר מקרים בגלל חוסר ראיות, לא בגלל חוסר אשמה, אנחנו מבינות שהמערכת המשפטית לא בנויה להתמודד עם תופעה של עבירות מין. יש פער מאוד גדול בין שפת הפגיעה לשפת המשפט.
- [26:12]
המערכת המשפטית מחפשת דברים שנפגעת העבירה הרבה פעמים לא תוכל לספק לה. היא צריכה סיפור קוהרנטי עם התחלה, אמצע וסוף, ונפגעת העבירה לא תוכל להגיד מתי זה התחיל. באיזה שעה בדיוק, מאיזה זווית הוא הגיע אליה, מי פתח את הדלת ומה הייתה צבע החולצה. היא תוכל לדבר אולי על החוויה שלה, על התחושות שלה, על מה היה הריח באוויר. למערכת המשפט זה לא מספיק, ולכן מערכת המשפטית לא מסוגלת לתת לנפגעות הרבה פעמים את הצדק שהן צריכות כמו שהן חוות, או למצות דין עם הפוגעים.
- [26:40]
ולכן לא נותרת להן דרירה, אלא לפנות לאפיקים האלה של לספר לציבור את מה שקרה. זה אפיק פעולה מאוד מאוד חשוב ודרך פעולה מאוד משמעותית לנפגעות שלא מוצאות מזור במערכת המשפטית. אז אמרנו, בית המשפט צריך להתחשב בזה, אבל לא רק בזה. גם בטענות של החשודים שפרסום הזהות שלהם תהרוס להם את החיים, ועוד בשלב מאוד מוקדם של החקירה, כשעדיין לא התבסס חשד מעבר לכל ספק סביר. לכן החוק החדש שנולד בעקבות המקרה של שיילי עטרי והצו על שמו של יובל וילנר, לא מנסה למנוע לחלוטין צווי איסור פרסום בעבירות מין, אלא להפוך גם את המתלוננת לחלק מסוים מההליך.
- [27:21]
כשהתחלנו את התהליך הזה כבר היה ברור גם לשיילי וגם לנו שצריך לשנות את החוק. כדי לאפשר לנפגעות עבירה לדעת כשחשוד בפגיעה בהן מבקש איסור פרסום, ברור לנו שנפגעות העבירה צריכות לדעת מזה ושצריכה להיות להם זכות להביע עמדה בנושא. ולכן הגשנו הצעת חוק שניסחנו ביחד עם חברת הכנסת מירב בן ארי וחבר הכנסת יעקב מרגי, הצעת חוק שכבר הונחה, שבעצם אומרת שכאשר חשוד בעבירות מין מבקש איסור פרסום על שמו, נפגעת העבירה תיודע ותהיה לה זכות להביע עמדה בנושא. שהחלטות כאלה לא יתקבלו מעל ראשה מבלי שהיא יודעת עליהן, מבלי שניתנה לה אפשרות להביע את עמדתה. ולהסביר כמה זה חשוב ולמה זה חשוב לה שהשם יפורסם.
- [28:05]
החוק זכויות נפגעות עבירה, שיאפשר לנפגעת העבירה להיות מיודעת על ההליך לבקשת צו איסור פרסום על שם חשוד בעבירות מין. וגם אם זה לא יהיה רלוונטי למקרה שלי, לפחות בלילה על הכרית אני לנצח אדע שעשיתי מה שיכולתי לאלה שיבואו אחריי לביטחון הבסיסי שמגיע לבת שלי ולילדים שלי. כולנו פה. א', לנפגעת יינתן יומה בבית המשפט, הדברים לא יעשו מעל ראשה מבלי שהיא יודעת, מבלי שהיא חלק מהם, ואולי היא גם תשכנע את בית המשפט. למה זה חשוב שהשם יפורסם?
- [28:38]
ותטה את הכף. כי בית המשפט תשקול את השיקולים, אבל הוא ייכנס פה עוד דברים שהוא יצטרך לשקול. גם את העמדה שלה. לי, החוק הזה כבר הוגש בכנסת, כרגע הוא בתהליכי חקיקה ראשוניים, ואם יעבור... הוא יוכל להיות רלוונטי למתלוננות ולחשודים עתידיים, אבל בכל מה שקשור לסאגה סביב צו איסור הפרסום על שמו של יובל וילנר, הסיפור הזה כבר מאחורינו.
- [29:01]
עכשיו, איפה בעצם נמצאות התלונות של שי ליאתרי ושל נעמה שחר בעניינו? כי המשטרה, אמרת, בודקת את הטענות לאלימות מינית מצידו שוב, ואומנם אנחנו מדברים על צו איסור הפרסום, זה כאילו הפך לנושא הכי מדובר. אבל בסוף, ההחשדות החמורים נגד וילנר, זה העיקר. נכון. אחרי אותם שבועיים שלושה שהוא נעלם למשטרה, וגילינו בהם שהוא התראיין מברלין לתוכנית של אבייב דרוקר, הוא מחליט לשתף פעולה, חוזר לחוקרת, מגיע לארץ, נחקר על אותה תלונה חדשה של נעמה שחר, והם עוברים עימות אחד נגד השנייה.
- [29:39]
אז הוא נמצא במעצר בית כמה ימים, וביום שמתפרסם השם שלו, הוא בעצם משתחרר הביתה. וכעת הוא פשוט ממתין, הוא אזרח חופשי, ממתין להחלטות גם בתיק של נעמה שחר וגם בתיק של שיילי. נזכיר, הערר בעצם התקבל, כרגע המשטרה בודקת שוב את אותו אונס, מנסה להשלים ולאסוף עוד ראיות. ונעמה זה תיק שנמצא ממש בעיצומו של הבדיקה. לי נעים, תודה.
- [30:13]
תודה, אלעד. ותודה לעורכת הדין אילנה נויבך. וזה היה אחד ביום של N12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו אחד ביום, הפודקאסט היומי. העורך שלנו הוא רום אטיק, תחקיר והפקה דניאל שחר, מתן זמיר, הילה פז, עדי חצרוני ושירה הראל, על הסאונד גיא ענבר, יאיר בשן יצר את מוזיקת הפתיחה שלנו.
- [30:29]
אני אלעד שמחיוף, אנחנו נהיה כאן גם מחר.
- [30:57]
סוג פנסיוני המתחשב בצרכים ובנתונים של כל אדם.