Loading summary
A
בחסות גם ביטוח בריאות וגם ביטוח נסיעות לחול עושים באראל ודואגים לכל המשפחה גם בארץ וגם בחול אפילו בקמפינג בערי הרוקי כן גם שם כפוף לתנאי הפוליס האוסי הגיעה ולהנחיות החיתום של החברה היום יום שלישי 18 בנובמבר ואנחנו אחד ביום מבטן 12 אני גדעון נוקו, ואנחנו כאן כדי להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. סיפור אחד ביום, בכל יום.
כשאני חושב על MTV, זה השיר הראשון שעולה לי לראש. שיר של קראש טס דאמיז, להקה מוזרה, עם להיט אחד וקליפ דל תקציב, ששודר אינס פור פעמים ב-MTV. אלה היו שנות ה-90 המוקדמות, הייתי אז ילד בקיבוץ, היה הרבה זמן פנוי, וצפייה ב-mtv הייתה פשוט הבילוי הקבוע אחרי בית ספר. אולי חלקכם מזדהים, אולי לחלקכם זה נשמע כמו היסטוריה עתיקה, אבל הרבה לפני הטיק טוק והפייסבוק, mtv הייתה כיכר העיר הטלוויזיונית, שבה אתה מתעדכן בכל מה שחדש ומגניב.
לאחרונה, חברת פארמאונד, שהיא היום הבעלים של MTV, הודיעה שעד סוף השנה היא תוריד מעבר את ערוצי המוזיקה שלה מחוץ לארצות הברית. זה אולי סוף של עידן, אבל זה סוף שהיה ידוע מראש. MTV כבר קרוב ל-20 שנה שהיא לא רלוונטית, וזו מוות מאוד מאוד איטי, ומה שעשו זה היה קצת, אתה יודע, לנתק אותה מהמכונת הנשמה. מצד שני, המטען התרבותי שהMTV הביאה והשינוי שהיא חוללה, הוא פה בפול אפקט. אז הפעם אנחנו עם נדב רביד, מנהל גלגלץ לשעבר, על עלייתו ונפילתו של MTV, הערוץ ששינה את העולם.
הסיפור של אם תביא מתחיל בארצות הברית וכמו כל סיפור אמריקאי טוב הוא מתחיל בכסף. בשנת אלף תשע מאות שבעים ותשע היה לך פתאום איזה שהוא חיבור בין שני גורמים כביכול לא קשורים מצד אחד ווארנר קומיוניקיישנס. חברה של של ווארנר בראדרס הגדולה והתאגידית ומצד שני אמריקן אקספרס כרטיס אשראי והם יצרו ביניהם איזה שהוא חיבור. עסקי והם החליטו שהם צריכים לפנות לדמוגרפיה שלא לא הגיעו אליה כלי התקשורת שהיו קיימים באותה תקופה. הדמוגרפיה הזאת הייתה דמוגרפיה של בין גיל 12 לגיל 30 וקצת.
והיו שם כמה אנשי חזון שאמרו בעצם הדרך לפנות אל הקהל הזה היא באמצעות מוזיקה.
אז כן, המטרה בהתחלה הייתה למכור כרטיסי אשראי לצעירים אמריקנים, והדרך שנבחרה הייתה ערוץ שכולו יוקדש למוזיקה. ב-1981 הוחלט ללכת על הניסוי הזה, מצאו לזה מימון והחליטו לפתוח את MTV, מיוזיק טלוויז'ן, כתחנת כבלים שמשדרת בארצות הברית, עכשיו גם הסיפור של הכבלים, צריך לזכור שב-1980 עדיין רק 20% מהאוכלוסייה בארצות הברית מחוברת לכבלים. ובגלל כל מיני סיבות גם האוכלוסייה שהייתה מחוברת יותר לכבלים הייתה בעיקר אוכלוסייה כפרית, כלומר לא בערים הגדולות, כי שם היה טיפה יותר מסובך להעביר את הכבלים עצמם, לייצר את התשתיות. אז ההתחלה הייתה התחלה מאוד מאוד מסובכת, ו-NTV עלו להעביר ב-1981, אחד באוגוסט, 12 בלילה, T-10, 9, 8, 7, 6, 5, 4, We've gone for main engine start, we have main engine start. Ladies and gentlemen, rock and roll.
אני חושב שהדבר שכולם יודעים להגיד על הרגע הזה בהיסטוריה הוא מה היה השיר שהתנגן, שיר הראשון שהיה בmtv זה באמת פרט הטריוויה אני חושב הכי מוכר בעולם זה היה.
שם בעצם כל המסע הזה התחיל, ולא הייתה התחלה קלה, כלומר החודשים הראשונים לא היו פשוטים, לאט לאט זה התחיל לייצר עוד ועוד עדוות, ועוד ועוד אנשים הצטרפו לדבר הזה, אבל הייתה שם בעיה אחת עיקרית, שזה מה משדרים, מה החומרים שמשדרים בערוץ שהוא רק מוזיקה, מה צריך לשדר? קליפים.
העניין הוא שלא היו קליפים, היום זה נשמע לנו מובן מאליו, מוציאים סינגל, יחד איתו מצלמים קליפ, אבל בתחילת שנות ה-80 זה היה דבר די נדיר. הרבה מהלהקות המצליחות באותו זמן היו להקות שכל הממד הוויזואלי לא כל כך עניין אותם להקות רוק כמו טוטו וקנזס. היו להקות שהתרכזו בלהיות ממש ממש טובים בלנגן ולהיות מאוד מוכשרים בדבר הזה אבל איך שהם נראו היה קצת משני. וגם הייתה להם אתיקה כזאת של אנחנו פועלי רוקנרול אנחנו באים לעשות את הדבר הזה התדמית הייתה פחות חשובה. עכשיו חברות תקליטים זה לא שהם כאילו יצרו קליפים בלב אחי עכשיו זה להקצות לדבר הזה תקציבים.
וצריך עכשיו להבין איך מתייחסים מה זה קליפ הזה זה לא אלבומים שהם יודעים להקליט וסינגלים שהם יודעים להקליט. ויש להם כבר כך וכך אלפי עותקים מוכנים שהם יכולים לשלוח. היה פה ממש שינוי תפיסתי אז כל התחלה הייתה מאוד מאוד קשה אחת האנקדוטות זה שאחד האומן אומנם בריטי אבל הוא כבר גר בארצות הברית באותה תקופה. אחד האומנים שבאמת היו לו הרבה קליפים היה רוד סטיוארט אז אם תביא בהתחלה יכולת לראות הרבה מאוד רוד סטיוארט.
המעריצים של רוד סטיוארד בטח היו מרוצים, וכבר בהתחלה היה ניצות של התלהבות מהערוץ הצעיר והחדשני. אבל לקח עוד קצת זמן עד שהוא תפס תעוצה. אז היה שם סיפורים על בני נוער שהיו יושבים ורואים את זה ביחד ומדליקים את זה כל הזמן ופתאום זה איזה עולם חדש שנפתח עבורם. אבל השינוי הגדול הראשון שקרה הגיע בזכות האנגלים הבריטים. היו הרבה יותר מוכוונים לצד הויזואלי המוזיקה הייתה הרבה יותר מוטמט בתרבות התוכנית טלוויזיה אחת המצליחות בטלוויזיה הבריטית.
הייתה תוכנית שנקראת top of the pop שזה תוכנית שבה כל שבוע יש את מצעד. השירים הכי מצליחים באנגליה באותו שבוע.
וכולם ראו את זה כל המשפחה ומה שקרה זה שהרבה אומנים שלא יכלו להגיע לטופ אוף פופס בגלל שהם בטור בגלל שזה לפעמים צילמו איזשהו קליפ. כדי שיהיה מה להראות קצת אולי מזכיר את הקליפים שצולמו בזה וזה בשנות ה-80 שבעצם ברבות השנים אלה הפכו להיות הקליפים הרשמיים של השירים. אז בבריטניה, שכבר הייתה לה מסורת של וידאו קליפס, התחילו לפעול להקות חדשות, שהממד הוויזואלי, ביחד עם המוזיקה, היה חלק בלתי נפרד מהאמנות שלהם. אז מספרים שקורט לודר, שהיה אחד מהאנשים שעבד ב-MTV, הגיע לאנגליה בתחילת שנות ה-8, ופתאום נחשף לכל הלהקות האלה, לדורן דורה, ושפנדה אובלה, וקלצ'ר קלאב, ויוריטמית.
כאילו התפוצץ לו המוח ואז הוא הביא את הלקוטל את הקליפים האלה לארה״ב והם הפכו להיות בעצם המוזיקה שמתנגנת לא יודע אם העיקרית אבל באופן מאוד מאוד בולט ב-mtv ככה כבר לקראת. סוף 81 82 והדברים האלה הפכו להיות לעיתים מאוד מאוד גדולים. MTV שידרו אז מניו יורק וכמו שכבר אמרנו בניו יורק לא היו כבלים אז המנהלים של הערוץ לא באמת ידעו עד כמה הוא מצליח ברחבי ארצות הברית פשוט כי אף אחד הסביבה שלהם לא צפה בmtv אז הם יצאו לחקור את העניין מנסו להעיר טולסה שבאוקלהומה מנהל בשם ג'ון סייקס שהצטרף לסיור הזה סיפר שהם נכנסו לחנות הקליטים ושאלו את המוכר הצעיר תגיד מה נמכר במיוחד. הוא אמר להם להקה בשם דורן דורן, תגידו מי אלה, רק החודש מכרתי שני ארגזים של תקליטים שניים. ברגע הזה שפתאום חברות התקליטים בארצות הברית ראו שאיזה להקה לא מוכרת מאנגליה, דורן דורן או The Human League, מוכרות המון המון עותקים של תקליטים בחנויות תקליטים בכל מיני אזורי ספר כאלה בארצות הברית, פתאום הבינו שיש להם פה כלי מצוין לקדם את האומנים שלהם וזה היה הרגע שאמרו אוקיי.
קחו את הכסף שלנו איך אנחנו מצטרפים לדבר הזה ומאז ההפקה של וידאו קליפ הפכה להיות חלק בלתי נפרד. מעשייה של חברות התקליטים ופה ראינו את קו השבר בין להקות ואומנים. משנות ה-70 שאני לא יודע אם יוצא לך לפעמים לראות כזה קליפים ישנים ביוטיוב של להקות דיסקו או להקות רוק משנות ה-70 שאתה מסתכל עליהם אתה אומר. נורא מוכשרים שרים נורא יפה אבל הם נראים קצת כמו דוד שלי או דודה שלי וכזה אין שם את הגלם הוויזואלי שאנחנו כל כך רגילים שהוא חלק מהחבילה היום. והם טבעי שינתה את זה ממש בעיווחה בתחילת שנות ה-80.
בסיוע להקות הבריטיות, MTV קיבלו חומר לשידור, והצליחו למלא את הפלייליס שלהם בקליפים חדשים, ולחדור ללבבות של בני נוער בפרברי ארצות הברית. אבל בקיץ של 1982, שנה אחרי שעלה לאוויר, ערוץ עדיין היה זמין לצפייה רק בחמה מיליונים בודדים של משקי בית. והילדים שרואים MTV, הם לא אלה שמחליטים על איזה חבילה ההורים קונים. אז הם עשו קמפיין גאוני, הם פנו להמון המון מוזיקאים וביקשו מהם להגיד, I want my MTV. לכו אתם, הילדים, תגידו להורים שלכם, תתקשרו לספק ולים שלכם, תגידו, I want my MTV.
אמריקה! דמיין את המטב שלכם! אני רוצה את המטב שלי! אני רוצה את המטב שלי! אני רוצה את המטב שלי!
קדימו את המטב שלכם ותגידו, אני רוצה את המטב שלי! וזה היה באמת רגע שהקמפיין הזה היה מאוד מאוד מצליח ואיקוני אחר כך גם המשפט הזה היום את מים טבי. אופיה בשיר של דייר סטרייטס מוני פרונטינג סטיינג מתארח שם בשער את השורה הזאת היום את מים טבי.
אבל הקמפיין הזה הפך את MTV בעצם לתחנה שנמצאת כמעט בכל בית בארצות הברית, עם אחוזי רייטינג הכי גבוהים עבור תחנת כבלים, עבור ערוץ כבלים. ליתר דיוק, תוך ארבעה חודשים מההשקה של הקמפיין, MTV היה זמין בכי 80% ממשקי הבית שהיו מחוברים לכבלים. אז הצלחה כבר הייתה, אבל גיוון לא ממש. כי בתקופה ההיא, רוב הקליפים ששודרו היו מסוג מאוד מסוים. רוק רוק משנות ה-80 המוקדמות סוף שנות ה-70 כשהמשמעות של הדבר הזה הייתה שכמעט כל מה שנוגן שם היה אומנים וגברים לבנים זה היה הפורמט.
העובדה הזו הייתה צורמת אפילו לדיוויד בוי שהשתתף בעצמו בקמפיין של I want my mtv ב 83 הוא הגיע להתראיין בערוץ ולקדם את האלבום החדש שלו אבל ברגע מסוים הוא פנה למראיין בשאל שאלה משלו. זה נקרע לי, כשראיתי MTV בפעמים האחרונים, שזה מבחינת סולידה, ויש לה הרבה עבודה לזה. אני פשוט מגעיל בגלל שיש כמה... כל כך פחות ארטיסטים בגלל זה. למה זה?
אני חושב שאנחנו מנסים להתחיל בזה. אנחנו רוצים להגיע לארטיסטים שהם עובדים במוזיקה שהיא מתאימה למה אנחנו רוצים להגיע למוזיקה של MTV. המרכז חושב על עבודת קטנה. מריין התחיל לגמגם ואמר תשמע אנחנו פשוט יותר פורמט של רוק ואנחנו בכיוון וזה וזה משהו שאנשים מאוד מאוד זכרו. אבל אם תביא עמדה למבחן כמה חודשים אחר כך.
זמר שאולי אתה מכיר קוראים לו מייקל ג'קסון עמד להוציא אלבום ומייקל ג'קסון. רצה שהאלבום הזה היה אלבום הכי מצליח בעולם ובהיסטוריה והוא צילם קליפים בהשקעה מאוד מאוד גדולה והקליפ הראשון היה על השיר בילי ג'ין.
אם טב לא רצו לשדר את השיר הזה הם אמרו לא אנחנו מצטערים זה לא הפורמט אנחנו תחנת רוק זה פופ. ומה שקרה זה שחברת סוני שהיא החברה שהשקיעה את הכסף באלבום הזה הם אמרו להם טב. אם אתם לא משדרים את הקליפ של מייקל ג'קסון אנחנו אוסרים עליכם לשדר את כל הקטלוג שלנו. אם טב אמרו. ברור אמרנו שלופים כן אין בעיה בוא נשדר והשיר הזה הפך להיות להית ענק ושיר.
משודר המון בים טבעי ובעקבותיו גם הגיע אליינו לריצ'י שגם המוזיקה שלו פרצה את החומות של אם טבעי.
מייקל ג'קסון היה מהפכני ב-MTV לא רק משום ששבר את תקרת הזכוכית בפני אמנים שחורים, אלא גם בזכות היחס שלו למדיום הוויזואלי החדש ולקליפים שיצא. ומה שסימן את המהפכה הזו יותר מהכל, היה הקליפ לתווילר. השקיעו בקליפ הזה יותר ממה שהושקעה בקליפ עד אז אי פעם סכום דמיוני לאותה תקופה של חצי מיליון דולר זאת אומרת היום זה נשמע כאילו פינאץ. ועשייה זה כמובן נשבע עוד הרבה פעמים בהמשך אבל אז באותו רגע זה היה מדהים כי. גם משלמים סכום כזה גם פונים לבמי קולנוע מוכר ג'ון לנדיס שעשה בין השאר את בית החיות.
שהוא יביים את הקליפ וגם התוכן של הקליפ הוא לא פשוט רק הנה השיר ומשהו שקורה בזמן השיר אלא היה מדובר פה בסרט של. אם אני לא טועה משהו כמו רבע שעה.
יש לך התחלה ואמצע וסוף השיר מתחיל רק איפשהו כזה 6 דקות פנימה לתוך לתוך האירוע.
וזה היה רגע שכל העולם עצר את נשימתו וצפה בקליפ הזה.
כשאני אומר כל העולם, אני יודע היה MTV באותם שנים רק בארה״ב, אבל האירוע היה כל כך דרמטי שבכל מדינה, קליפ הזה שודר בערוצים שלה אני זוכר בישראל אהוד מנור שהגישה זאת עד פעם שהייתה תוכנית המוזיקה. כמעט היחידה בטלוויזיה הישראלית והוא סיפר על הקליפ והציג את הקליפ ויצא בשבחיו ופשוט הראה את הקליפ המלא בעד פה ולמחורת בבוקר. כל מי שהיה בבית ספר שלי ואני מניח שבכל בתי הספר בארץ ובעולם פשוט לא הפסיקו לדבר על הקליפ הזה וזה מדהים זה אירוע תרבותי כל כך. גדול ומשנה עולם שעד היום אתה רואה טיק טוקים כל הלווין שאנשים משחזרים את הקוריאוגרפיה של פרילר.
זה מטורף, זה יותר מ-40 שנה אחרי. עם הקליפים המושקעים, המגוון שאי אפשר לכל אחד למצוא את המוזיקה שהוא אוהב, ובעיקר השפה הטלוויזיונית החדשנית, MTV, התחיל להשתלט על עולם התרבות כולו. ההנחיה הייתה, תתפרעו. אל תהיו מעונבים, אתם לא בטלוויזיה של פעם, אתם פונים לצעירים. עכשיו, תשמעו, חברים שלי, ואתם גם חברים שלי, אל תגידו לי מי הם חברים שלי.
אם אתם רוצים להתגלגל על מה שקורה בטלוויזיה המשפחה הזו, וכל הדבר הזה יצר אצל מי שראה את MTV הייתה תחושה שמבינים אותנו, רואים אותנו, זו השפה שלנו.
חסות אחת, וממש מיד חוזרים.
בחסות, גם ביטוח בריאות וגם ביטוח נסיעות לחול עושים באראל ודואגים לכל המשפחה. גם בארץ וגם בחול. אפילו בקמפינג בערי הרוקי. כן, גם שם. כפוף לתנאי הפוליס האוסי הגאה ולהנחיות החיתום של החברה.
בשנות ה-80 השפה של MTV שלטה בכל מקום, עם צבעי הנאון והסינתיסייזר. אבל אז, הגיעו שנות ה-90, בערוץ התחיל לתת מקום לסגנון אחר לגמרי. אני חושב ששנות ה-90 היה איזה רגע שהם טבעי הביאו את הצד האלטרנטיבי של המוזיקה ממש לקדמת הבמה. נרוואנה מטאליקה סאונד גארדן רדו צ'ילי פפרס אריאם כל הדברים האלה היו בשנות ה-80 הם נחשבו למוזיקה תשולה עם מוזיקה אלטרנטיבית. וביחד עם אם טבי הם הפכו להיות להקות הכי גדולות בעולם דווקא אחד הפורמטים הכי מצליחים והכי זכורים שלהם שהם טבי יזמה ועשתה היה פורמט שכאילו מנקה את כל הרעש ומוציא את כל הסיפור הגדול מסביב הוא לוקח את האומן ושם אותו על במה.
בלי חשמל, קראו לזה Unplugged כמובן, אני חושב שהUnplugged הכי מפורסם הוא כמובן של נירבנה, הם הקליטו אותו כמה שבועות לפני שקורט קוביין התאבד, ואלבום Unplugged של נירבנה, כולל החידוש שם לדיוויד בורי שנחשב לאחד מהחידושים הטובים בכל הזמנים.
זה רגע שבו MTV יצרה את התנאים לייצר אומנות שעד היום נחשבת אומנות עילאית וטובה ומשפיעה שמאדהדת. הבשורה של MTV הגיעה בשלב הזה כבר לכל העולם, והמותג הפך לבינלאומי. בהמשך נפתח ערוץ MTV אירופה, אחריו עלו עוד ערוצים דומים גם באמריקה הלטינית ובאסיה, וגם ישראל עלתה על המפה. באמת בשנת תשעים ומשהו אני לא זוכר מתי בדיוק אם טב אירופה מתפצל לעוד אם טב שהוא אם טב שמכסה גם את המזרח התיכון ונדמה לי את מזרח אירופה. ואז גם הם עושים עודי שנים ומגיעה vj ישראלית לאולפנים בלונדון שמשדרת לערוץ הזה הלואי עדן הראל.
ברוכים הבאים לסרטון העולמות הכי גדולים של העולמות העולמות הייתה גם אז הייתה תחושה אופטימית שהנה מגיע השלום, היו הסכמי השלום עם ירדן, והיו הסכמי אוסלו, ואז העולם קיבל בזרות פתוחות את ישראל, וישראל הייתה שותפה בתקסי MTV, ולהקות ישראליות נסעו להופיע ב-MTV, באולפנים שלהם באנגליה.
איזשהו מין תחושה שיש תנועה שהיא דו-כיוונית עכשיו המוזיקה בישראל מאוד מאוד הושפעה מים טבעי באותם שנים בעיקר מה שנקרא. דור הלהקות של של רוקסן שממש הסתכלו על אם טבעי כאיזה. מקור השראה מאוד מאוד חשוב גם מוזיקלית גם ויזואלית יכולת לראות את הדברים האלה קורים ממש אתה רואה קליפ של איזה שהיא להקה אמריקאית. אחרי כמה חודשים פתאום אתה רואה קליפ ישראלי שממש מאמץ חלק מהשפה וגם הויזואלית וגם המוזיקלית.
ואני חושב שזה השפיע גם באותם שנים היו היו בעצם תחילת התקשורת המסחרית בישראל. בתחילה את ערוץ 2 ואז תחנות רדיו מקומיות ואת הכבלים והיה רצון להביא את השפה של mtv לשפה של הטלוויזיה המסחרית. זה היה במחלקות הפרומו זה היה בפרסומות זה היה בחלק מהתוכניות ואני זוכר שהמילת קוד הייתה. אני רוצה שזה קליפי תעשו את זה קליפי שהכוונה הייתה בעצם תעשו את זה אם טב שזה קצר שזה יערוז זה בצורה מאוד מאוד מעודקת. שזה לא ימרח ושיהיו תנועות מצלמה צזיתיות וכל הדבר הזה היה בהשפעה ישירה של אם טב.
בסוף שנות ה-90, כמו שישראל עברה מהדור של רוקסן, ימי פועילת וזקני צפת להייפייב, גם MTV התקנו את הפלייליסט מקורט קוביין לג'אסטין טימברלייק. פתאום אתה רואה עוד פעם שינוי במגמה המוזיקלית ב-MTV והם חתכו לגמרי, כמעט לגמרי את עולם הגיטרות, ועברו לפופ.
פתאום להקות כמו בקסטריט בויז ואינסינק ובריטני ספירס הם פתאום הופכות להיות המנה העיקרית בmtv והם די ביסרו את מה שעומד לקרות בשנות האלפיים. המיליון הוא מחדש הביא איתו מהפכה חדשה, וגם שם MTV מילה תפקיד מרכזי. כוכבי הפופ החדשים כבשו בני הנוער בעולם כולו, בריטני ספירס, בקסטריט בויז, אנסינק ועוד רבים. וזה נכון שאולי המאזינים הוותיקים מביניכם זוכרים את הערוץ הזה בעיקר בזכות המוזיקה, אבל MTV מזוהה גם עם תוכניות הטלוויזיה שיצר, וגם הן חוללו מהפכה תרבותית בפני הצמן. אז האמת היא שזה קרה כבר בשנות ה-80 כבר כזה לקראת 86-7, הם מתחילים להבחין שהרייטינג של התחנה הוא מאוד מאוד תנודתי, ובעצם הם כמו תחנת רדיו כי אם מישהו לא אוהב את השיר החדש של סינדי לאופר, אז הוא עובר תחנה ואז גם מייצר מצב של האנשים, אין סטרטים ארוכים שהם רואים אם טב וגם אפשר לומר שאולי בזמן הזה גם החידוש של אם טב בארצות הברית התחיל להישחק.
ואז מתחילים לשחק עם כל מיני פורמטים אז בשנות ה-80 הם כבר מתחילים לייצר תוכנית שישה שעון מוזיקה.
ואז הם מייצרים תוכנית שנקראת spring break ובתחילת שנות התשעים הם מייצרים פורמט חדש כשבהתחלה החשיבה היא אנחנו באמת טבעי. רוצים להתרכז לא רק במי המוזיקאים ומי האומנים ומי הלהקות אנחנו גם רוצים להפנות את המצלמה על הקהל שלנו. ואז הם מתחילים תוכנית שנקראת ריל וורלד שהיא בעצם תוכנית הריאלטי הראשונה בטלוויזיה. סטורי סטורי סטורי סטורי סטורי סטורי סטורי סטורי סטורי סטורי סטורי.
ומביאים איזה נדמה לי 7 אנשים צעירים שמים אותם באיזה דירה בניו יורק מצלמים את כל הדבר הזה. שלמים להם כמה עשרות דולרים על ההשתתפות וככה התחיל הדבר הזה של ריאליטי טיווי בים טיווי בתחילת שנות התשעים. משם המשיכות תוכניות היה למשל תוכניות אנימציה כמו ביביס ובטל ואז דריה שאתה ספינוף. וחלק מהתכנים היו קצת יותר קשורים למוזיקה וככל שעבר הזמן התכנים יכול להיות פחות קשורים למוזיקה. נדב קצת ניזהר פה בניסוח שלו כי עם הזמן התכנים של אם תביא לא היו רק פחות קשורים למוזיקה אלה התרחקו ממנה לגמרי.
אם תביא המשיכו עם ריאליטי וממש מתחו את הז'אנר עד הקצה עם תוכניות כמו בת 16 וביריון ולגונה ביץ ובמשך כמה שנים התוכנית הכי פופולרית של הערוץ הייתה פים פמי וייד שבכלל עסקה בשיפוץ מכוניות.
כמובן שקל לומר שמה שקרה בשנות האלפיים המרכזי הוא כמובן העלייה של האינטרנט, וכניסה של שירותי החלפת קבצים בהתחלה לא חוקים אחר כך כן חוקים שמאפשרים פתאום גישה למוזיקה אתה לא צריך לחכות, שאתה קליפ שלך באמת טבעי בשביל לשמוע את השיר שאתה רוצה אתה נכנס לנאפסטר. עולה עולה לקאזה עולה מה שזה לא יהיה אז בתחילת שנות 2000 אתה פשוט מוריד את השיר ושומע אותו כמה שאתה רוצה אז. אז אוקיי לא יהיה קליפ אבל בסדר ואז אחר כך מגיע יוטיוב ואז אתה בעצם גם יכול לראות איזה קליפ שאתה רוצה מתי שאתה רוצה כמה פעמים שאתה רוצה. והדבר הזה באמת הפך את אינטיביל לא קשורה יותר לדור. של צרכני המוזיקה הצעירים בוא נגיד מכזה אמצע שנות האלפיים ואילך.
למעשה mtv ערוץ פורץ הדרך ששינה את כללי המשחק פשוט לא הצליח להתאים את עצמו למציאות החדשה. חד משמעית הם לא הצליחו להתאים את עצמם לפני השטח המשתנים לעולם המשתנה. להעבירה שהייתה אחרת לצרכים המשתנים הם לא לא הכניסו את עצמם לראש של הצרכנים שלהם לא הבינו מה הם באמת רוצים ומה הם באמת צריכים ואולי אתה יודע מה אפילו אם גם אם היו יודעים. יכולת שלא היה להם את האמצעים לעשות את זה ואת התשתיות לעשות את זה כשאתה נורא מושקע בדבר אחד. קשה לך להגיד טוב אני זורק את זה עכשיו ומה הם היו פותחים עכשיו אולי שירות סטרימינג משלהם יכול להיות אבל זה נורא קשה לעשות את זה כשאתה כבר עושה משהו.
שמניב לך כסף למרות שאתה יודע שבטווח הארוך זה הולך לזרם הזה הולך לדאוך והם לא הצליחו לעשות את המעבר הזה. במציאות שבה בלחיצת כפתור אנחנו יכולים לשמוע כל שיר ולצפות בכל קליפ המוצר שהם הציעו פשוט היא בין רלוונטיות. ולמרות זאת היום כבר אפשר להגיד שבלי mtv העולם התרבותי שאנחנו חיים בו היה שונה לחלוטין. אם לא היה נכנס הממד הוויזואלי למוזיקה אז אין ספק שזה פשוט סיפור אחר לגמרי. לטוב ולרע אני חושב שהרבה הרבה אומנים שהיו עצומים בשנות ה-70 באמת כאילו גג העולם.
ברגע שהם הבינו שאין להם מה למכור ל mtv ושהם לא יכולים. לייצר משהו ויזואלי מסקרן ומעניין שיוסיף לסיפור שלהם כמוזיקאים הם פשוט הפכו להיות לא רלוונטיים מיד הם פשוט נעלמו. ואני חושב שמה שמטבי עשתה היה באמת שינוי ססמי של איך אנחנו שומעים מוזיקה, איך אנחנו רואים מוזיקה, איך אנחנו מחברים את הדברים האלה ביחד ונתנה כלים חדשים לאמנים להביע את עצמם, לטוב ולרע. נדב רביד, תודה. תודה רבה גדעון, להתראות.
וזה היה אחד ביום של אין 12. אנחנו מחכים לכם בקבוצה שלנו בפייסבוק, חפשו אחד ביום, הפודקאסט היומי, האורך שלנו רום עתיק, תחקיר וההפקה, אילה פז, שיר הרל, אדיחת צרוני ודניאל שחר. על הסאונד יאיר בשן שגם יצר את מוזיקת הפקיחה שלנו, אני גדעונוקו, מחר תהיה פה יונה לייבזון.
בחסות, גם ביטוח בריאות וגם ביטוח נסיעות לחול עושים באראל ודואגים לכל המשפחה. גם בארץ וגם בחול. אפילו בקמפינג בערי הרוקי. כן, גם שם. כפוף לתנאי הפוליס האוסי הגיעה ולהנחיות החיתום של החברה.
N12 | 18 בנובמבר 2025
מארח: גדעון נוקו
אורח: נדב רביד, מנהל גלגלצ לשעבר
בפרק זה של "אחד ביום" עוסק גדעון נוקו, יחד עם נדב רביד, בעלייתו המטאורית של MTV לערוץ ששינה את עולם התרבות והמוזיקה, ובנפילתו האיטית מאז העשור הראשון של המאה ה-21. הפרק בוחן כיצד MTV השפיע על דור שלם, שינה את תעשיית המוזיקה והרגלי הצפייה, ואיך לבסוף הפך ללא רלוונטי בעידן הדיגיטלי.
"פתאום חברות התקליטים בארצות הברית ראו שאיזה להקה לא מוכרת מאנגליה... מוכרות המון עותקים... היה הרגע שאמרו – קחו את הכסף שלנו." (09:30)
"אם אתם לא משדרים את הקליפ של מייקל ג'קסון אנחנו אוסרים עליכם לשדר את כל הקטלוג שלנו... ברור, בוא נשדר." (13:24)
"כל מי שהיה בבית ספר שלי פשוט לא הפסיקו לדבר על הקליפ הזה... וזה מדהים, אירוע תרבותי כל כך גדול." (15:33)
"רגע שבו MTV יצרה את התנאים לייצר אומנות שעד היום נחשבת אומנות עילאית." (19:05)
המעבר לפופ: מעבר מלהקות גיטרות לפופ – בריטני ספירס, בקסטריט בויז, אינסינק.
MTV כמכתיבת מגמות: "הם די בישרו את מה שעומד לקרות בשנות האלפיים." (22:23)
פנייה לטלוויזיית ריאליטי: שידור תוכניות כמו "The Real World" — תחילת עידן הריאליטי (23:47).
מבול תוכניות לא–מוזיקליות: תכנים כמו "Pimp My Ride", "Laguna Beach", "My Super Sweet 16" (25:07).
"הם לא הצליחו להתאים את עצמם לפני השטח המשתנים... כשאתה נורא מושקע בדבר אחד... קשה לך להגיד טוב אני זורק את זה עכשיו." (27:09)
"מה שמטבי עשתה היה באמת שינוי ססמי של איך אנחנו שומעים מוזיקה, איך אנחנו רואים מוזיקה, איך אנחנו מחברים את הדברים האלה ביחד ונתנה כלים חדשים לאמנים להביע את עצמם, לטוב ולרע." (27:59)
במשפט:
הפרק מציע מסע מרתק ב–40 שנות MTV — מרעיון שיווקי גאוני, דרך המהפכה הוויזואלית והמוזיקלית, הפיכת הערוץ למעצמת ריאליטי ועד לדעיכה בעידן הדיגיטלי — ומדגיש עד כמה העולם של היום לא היה אותו דבר בלי MTV.