כל החיים קראו לי עצלנית, ורק השנה הבנתי שמעולם לא הייתי כזאת."

בפרק היום אני מארח את מורן רובין ירדן, מטפלת רגשית, מובילה אנשים לבריאות פיזית ונפשית דרך שפת הכאב בשיטת M.R.Y שפיתחה, כבר מעל 16 שנה.

כשדיברנו בתחקיר לפני על מה נדבר בפרק, מיד עלה המשפט: תמיד קראו לי עצלנית!

כאשר שמעתי אותו ממנה, חייכתי. כי גם לי קראו 'ריינה בלאנקה', שזה עצלן בלאדינו :)

מסתבר שלרבים מאיתנו יש סיפור דומה. ההורים וסביבה מטביעים בנו תוויות שמלוות אותנו לאורך החיים

ואז , בעקבות התוית, הפחד מביקורת או כישלון גורם לנו להימנע מפעולה ולהצדיק: "אני פשוט עצלן.ית".

אנשים עשויים גם להגיד "אני לא רוצה" במקום "אני עצלן" כדי להגן על עצמם ולשמר את הדימוי העצמי.

אבל יש דרך לצאת מהלופ הזה!

דיברנו יחד על הכלי המנצח: להחליף את ה"צריך" ב"רוצה" ולהקטין את המשימות עד שיהיו בגודל שמאפשר התחלה.

פרק מאוד פרקטי, מטובל בכאב, בהומור וכלים לחיים.

במהלך הפרק ענינו על השאלות הבאות:

איך זה היה לגדול בחווית ילדות שאת כל הזמן עצלנית?
למה בעצם אנשים מרגישים שהם “עצלנים”?
זו תחושה אמיתית או משהו שהם למדו להגיד על עצמם
מהו הצעד הראשון שאת ממליצה למישהו שאומר “אני עצלן” כדי להתחיל לשבור את הדפוס הזה?
איך אדם יכול להבחין אם מדובר בעצלנות “אמיתית” או בעייפות שנובעת ממשהו רגשי או מנטלי עמוק יותר?
מדוע קשה ל"עצלנים" לקבל מחמאות או לפרגן לעצמם על הצלחות?
כיצד ניתן לשבור את "מעגל הנוחות" של העצלנות ולהתחיל לפעול למען מטרות אישיות?

המסר המרכזי מהפרק: נבואה שמגשימה את עצמה: כשאדם מקבל את הסטיגמה של עצלן, הוא עשוי להתחיל לחיות אותה בפועל, וסביבתו (ולעיתים גם בני זוג) יכולה להמשיך ולאשש אותה.

חיזוק הדימוי העצמי והאמונה בערך העצמי, בשילוב כלים פרקטיים, מאפשרים לשחרר את ההגנות שהתפתחו עקב תחושת העצלנות 😊

#79 | כל החיים קראו לי עצלנית! או: איך להתמודד עם עצלנות | מורן רובין ירדן | NLP שימושי ביום יום