
Hosted by גלצ · HE
הפודקאסט הזה יספר את סיפורה של הפלוגה שלנו, פלוגת שריון במלחמת חברות ברזל, החל מהגיוס, דרך חוויות שעברנו במלחמה, המשפחות שלנו, והיום שאחרי.
לזיכרונות, יש כוח מטורף על העולם הפנימי שלנו. הם מסוגלים להחזיר אותנו לעבר, ומיידית מחיים את הרגע שבו אנו נזכרים. ובליווי תחושה, רגש כלשהו. בין אם ברמה מודעת או לא, כל זכרון שגורר זכרון אחר, מעביר בנו תחושות, ומשפיע על המצב הנפשי שלנו. והתחושה שמלווה לכל זכרון, יכולה להשתנות מאוד מהרגש שנחווה ברגע המקורי של האירוע. להתחזק מאוד, או לדהות מאוד. אנחנו החלטנו, לקבע את התחושות האלובבהירות, לדבר את החוויות והרגשות שלנו מהמלחמה, לתעד.
ב7.10, כולנו חווינו מין קיטוע בזמן, החיים של לפני לא יהיו החיים שאחרי, האדם של לפני הוא לא האדם של אחרי. לכולנו יש משהו שמדי פעם מחזיר אותנו לשם. למלחמה, לעזה, לחטופים. הזכרונות מהאירוע הזה מסוגלים להשפיע עלינו לנצח, אז כדאי לנו להתחיל להבין איך להתמודד עם התחושות הקשות שהם מעלים בנו, דבר שקורה כ"כ הרבה בתקופה הנוכחית. וגם, להקשיב איך אחרים מתמודדים. ואולי אפילו לקחת השראה.
הפודקאסט "ביום פקודה", הוקלט בימים אחרים. בערך ארבעה חודשים מפרוץ המלחמה, כשהפלוגה סיימה את סבב המילואים הראשון למלחמה זו, אחרי שפעלה בכל רצועת עזה. עד שהוא פורסם, הפלוגה כבר בסבב המילואים השני, ומתכננים את השלישי. החיילים, הוקלטו בימים בהם אמרו כל הזמן "בימים אלו" בימים בהם היינו מפוחדים, חלשים, וכואבים יותר מהטראומה של ה7.10. כשהזכרון היה בהיר יותר. אבל המלחמה עדיין לא קרובה להגמר, ואנחנו עדיין בימים אלו. כואבים, מפוחדים, ולפעמים חלשים. חלקנו תמיד נהיה בימים האלו, נחזור אליהם ברגע, ברגע שנזכר בשבעה באוק, בחטופים, בקרובים שלנו שנהרגו, נרצחו. ואם לא אנחנו, אז לפחות חתך גדול מאוד מהחברים והקרובים שלנו.
הזכרונות של החיילים, ובעצם המסע שהם עברו במלחמה, בין אם החוויות והסיפורים מהלחימה ובין אם התחושות והרגשות בה, מוצגים בצורה יחסית כרונולוגית לאורך הפרקים של הפודקאסט. גם המאזין או המאזינה, שכמו כולנו, עוד עוברים מסע ארוך מאז ה7.10, מוזמנים לעבור עם החיילים המדהימים והרגישים שבפלוגה הזו, לעבור את המסע הזה כאילו מחדש. לקבל ליווי מהם, וגם ללוות אותם, עם הפוטנציאל גם לסגירת מעגל אישית, להצפת דברים שמנסים לעלות חזרה לפני השטח, ואפילו לסגירת מעגל עצמית קטנה. והחיילים מדברים על הכל. גם על עזה, וגם על הבית. אם תקשיבו, תוכלו להבין יותר טוב את קולם, ואולי גם את הקול שלכם, של כל מי שנשארה לו צלקת קטנה מה7.10. כולנו.
הפודקאסט בעריכת ליאור ברמן, שנלחם באותה מלחמה, בפלוגה אחרת. עם חוויות שונות, ותחושות דומות, כמו של כל אחד ואחת מאיתנו.
הפקה ועריכה - ליאור ברמן
ראיונות - ליאור ברמן, ואדם מפקד הפלוגה
תמונת רקע - נדב כץ
מוזיקה - Artlist

הפרק הזה הוא פרק סיום.אנחנו נענה בו על כמה שאלות שתחילה נראות פשוטות, אך במבט מעמיק הן פוגשות כל אחד אחרת, בדיוק כמו שהמלחמה תפסה כל אחד בשלב אחר בחיים שלו, ועם עצמו.בפרק נספר אם אנחנו חושבים שהשתננו, על מה שניקח מהתקופה הזו, ועל חששות ודאגות מהתמיד, גם בחיים הפרטיים, וגם לעתיד המדינה.כל זאת מתוך הידיעה שכבר קבעו לנו עוד סבבי מילואים, שהמלחמה לא קרובה לסיום, שהחטופים עדיין נמצאים בעזה, ושאנחנו נאלץ לחזור להידלחם.אנחנו רוצים להודות למשפחות התומכות, לחברים, לחיילים שעדיין שומרים עלינו, ולכל מי שלקח חלק בפודקאסט.

הפרק הזה הוא לקט של משימות נוספות שביצענו במהלך הסבב בעזה. לא מהשבוע הראשון בו היינו צריכים לכבוש מחדש את שטחי העוטף, ולאו דווקא סיפורי גבורה מיוחדים עם הצלחות גדולות, או פציעות קשות.עוד משימות שגרה, עוד מבצעים, חלק בלתי נפרד משגרת המלחמה.

בפרק הזה, נשתף חלק מהזכרונות החזקים ביותר שלנו, אלו שנחרטו ונחקקו לנו בראש, כנראה לנצח. על אף שהפודקאסט כולו מלא בזכרונות שלנו, הפרק יכלול את אלו החזקים יותר, שלאו דווקא מתאימים לנושא מסוים. כך, נרצה להעביר את הדברים שנגעו בנו הכי חזק, הכי עמוק.

גם במלחמה קורים דברים מצחיקים, כשצוות טנק נמצא ביחד כל כך הרבה זמן, זה אפילו בלתי נמנע. בפרק הזה נספר על אירועים מצחיקים מהמלחמה, שאינם קשורים לקרבות או לפעילויות רציניות. החיילים, יזכרו בסיפורים ובאנקדוטות משעשעות מהתקופה, בין אםמתוך החיים בשטח והתנאים הרעים של עזה, הלחץ שנוצר בצבא כשהמלחמה פרצה, או מהשעמום והזמן הארוך שמעבירים יחד בטנק

"הוא קופץ לי לתוך הטנק בהיסטריה, ואומר שנעיף אותו מפה"הצוות של אייל התחיל כמבצע שגרתי של טיהור שטחים בשביל חיל הרגלים, ונגמר בפינוי פצועים תחת אש.במהלך המבצע, בלי להבין יותר מדי מה, איך, ומתי, הצוות התחיל לספוג אש. הטנק נפגע, וגם ה9D שלידו. מהר מאוד, בתעוזה ובהבנה מהירה של המצב, אייל מבין שיש פצועים, ושצריך לחלץ אותם, כמה שיותר מהר.בפרק נעזור להבין יותר טוב את תהליך פינוי הפצועים חזרה לשטחי ישראל, את הבלאגן הגדול שמתרחש תוך כדי בעקבות הדיווחיםבקשר, את הלחץ שמלווה במפקדה מההבנה שיש פצועים בטנק, ואת ההתמודדות והפחד בפעילות בה הטנק נמצא תחת אש כבדה.

"חגי, אתה בסדר?״״אני לא חושב שאני בסדר".הכל תרגולות, והכל אנשים. התרגולות שכולנו שונאים שנאת מוות, ומתרגלים שוב ושוב ושוב ושוב, מצילות את החיים שלנו. אבל לא הכל אפשר לתרגל. יש אנשים שיקפצו אל האש כדי להציל את החברים שלהם ויש כאלה שלא. זה מגיע מאופי, מחינוך מהבית, ומתבטא בהחלטות של שבריר שניה. אצלנו בפלוגה המפקדים יקפצו לגיהנום בשביל להציל את החיילים שלהם. בגלל זה הצוותים נכנסו לעזה יום, אחרי יום, אחרי יום. גם אחרי שהטנקים נפגעו וגם אחרי שהלוחמים נפצעו. הם ידעו שהמפקד שלהם יעשו הכל בשבילם. במהלך לחימה ברצועת עזה, הטנק של הקצין אייל עומד חשוף בשטח מאויים. לפתע, נדלק פגז בתוך הטנק. חלל הטנק הופך לכדור אש. כל לוחם שריון ביצע תרגולת שריפה בצריח בדיוק בשביל הרגע הזה. הצוות צריך לבצע סימפוניה מתואמת של פעולות, כשהוא אפוף בלהבות, כדי לצאת מהטנק בחיים - ישר אל השטח המאויים ברצועה. הצוות מבצע את התרגולת למופת, אבל זה לא מספיק. חגי התותחן נתקע בפנים, ואייל המפקד מזנק אל האש ומחלץ אותו. משם הגדוד מחלץ את הפצועים לסורוקה, ואת הטנק לשטח ישראל לשיקום. שני הפצועים בצוות החלימו וחזרו למסלול חייהם.

צוות טנק נלחם במחבלים בתוך רצועת עזה. הטנק סופג פגיעת נ״ט, וזיו - הקצין - נפצע קשה בפניו ומאבד את אחת מעיניו.הצוות פועל לפי התרגולת. עמית התותחן תופס פיקוד על הטנק ומחלץ אותו לשטח ישראל. מטר הטען מטפל בזיו בתוך צריח הטנק, בזמן נסיעה, ומציל את חייו ואת מאור עיניו. וקסלר, הנהג, נוסע בחשיכה מוחלטת ומנווט את הטנק בבטחה עד לחילוץ. זה סיפור של רעות, מקצועיות וגבורה. סיפור של קצין שמתעקש לתרגל עם הצוות מצבי קיצון, מה שמציל את חייו וחיי הצוות. מצד שני, זה סיפור של כשלון מבצעי של המסגרות מעל הטנק - הפלוגה, הגדוד והחטיבה, שלא הפעילו את הטנק בצורה נכונה. איך ממשיכים להלחם אחרי המכה שספגנו, איך עונים למשפחה ששואלת שאלות קשות. הפרק הוקלט לפני כמה חודשים. מאז זיו המשיך בתהליך השיקום, עובד ומתנדב, ונותן דוגמא לכולנו.

בפרק הזה נדבר על האתגרים שלנו במלחמה. נספר את התחושות שלנו על איך זה להיות בשטח בזמן שהמדינה במשבר. נדבר גם על משברים אישיים וכלליים, על הקשיים מול המערכת הצבאית, וגם על איך התמודדנו איתם..

בפרק הזה, נדבר על החיים מחוץ לצבא. נדבר על היציאות שלנו ועל איך הרגשנו בתוכן, על ההשתלבות והנתק מהעורף האזרחי. על הדיסוננס בין המלחמה שמתרחשת בשטח והמלחמה שמתרחשת בעורף... ועל השליחות שמלווה בזה. נדבר גם על מה שחיזק או החליש אותנו מהבית, הקשיים עם בנות הזוג, ועל החיים שלפעמים נדמה שהמשיכו בלעדינו והשאירו אותנו מאחורה.

בפרק הזה, נדבר על התחושות שלנו בעיצומה של המלחמה, שכבר הפכה להיות שגרה. נספר על איך זה להיות במלחמה, וחלק מהאירוע הקריטי הזה. נדבר גם על אירועי שמחה גדולה שהתקיימו לחיילים בפלוגה, שגם מלווים באבל הבלתי נמנע של התקופה הזו. וגם, על ההכרחיות שלנו בעזה, על תרגילים, לחץ, גורמי החוסן שלנו, ואפילו... על השעמום שבשגרה.