Podcast
הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא
Hosted by אורי בריליאנט - http://www.sinai.org.il · HE
הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.
51episodes
Episodes
Newest firstAll episodes
חולין דף כה – גמרא דף יומי
1w agoTap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_025.mp3Download https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/videos/chulin/25.flv להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין כה (כד: במשנה – כה: במשנה הראשונה) א. חלק א – כלי חרס מול כלי שטף A. הדין – כלי חרס כלי שטף גב טהור טמא אויר טמא טהור B. מקור – a. פשט "וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא, מכל כלי עץ, או בגד או עור או שק וכו'… וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא, ואותו תשבורו" (ויקרא יא, לג). ומניין שגם מהאויר – שמטמא – כי מטמא הכל –אפילו גרגירי חרדל שבאמצע (ר' יונתן). שנטמא – גז"ש תוכו-תוכו (ר' יונתן בן אבטולמוס). b. למה לא לומדים קל וחומר 1. שכלי חרס ייטמא גם מגבו (קל וחומר מכלי שטף) ? תשובה – מקור נוסף לגבי כלי באוהל המת – "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא" – יש כלי שנטמא דווקא מתוכו (לכן צריך להיות פתוח), ומדובר בכלי חרס – שהרי 1. תוס' – הוא היחיד שכתוב עליו שמטמא מתוכו. 2. דרשה – "פתוח" – כלי שהטומאה ממהרת לטמא כבר בפתח גם בלי לגעת]. 2. שכל הכלים ייטמאו גם מאווירם (קל וחומר מכלי חרס)? תשובה – תוכו של כלי חרס ולא של כלי שטף. 3. שכל הכלים ייטמאו דווקא מתוכן (קל וחומר מכלי חרס)? "וכל כלי פתוח… טמא הוא" – דווקא בכלי חרס יש הקפדה על תוכו. [אגב – תוכו תוכו מלמד מעבר לפשט עוד 3 דברים – איך מטמא – 1. לגופיה – שמטמא מה שבתוכו. 2. . תוכו ולא תוך תוכו. איך נטמא – 3. גז"ש הנ"ל – שגם נטמא מאווירו. 4. שבשאר כלים נטמאים גם מגבם]. ב. חלק ב – כלי עץ מול כלי מתכת A. הדין כלי עץ כלי מתכת גולמי כלים (חסר עיבוד סופי – החלקה, קישוט, אביזרים (ידית, כן). טמא טהור פשוטי כלים (אין בית קיבול) טהור טמא B. סברת החלוקה בגולמי כלים – כי כלי מתכת: רי"ח – עשויים לכבוד, ר"נ – דמיהם יקרים (ועומדים למכירה), ונפק"מ לכלי עצם (שאינם לכבוד אך דמיהם יקרים). C. מקור שכלי עצם נטמאים ומטמאים (כה: 8+) "וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עיזים וכל כלי עץ תתחטאו" – מעשה – עצמות קרניים וטלפיים, וכל – שאר חיות, עזים – למעט עופות (ודגים). השיעור חולין דף כה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף כד – גמרא דף יומי
1w agoTap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_024.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין כד (כג: במשנה – כד: במשנה) [עוד דוגמאות ל"כשר ב-A פסול בB" ולהפך. יש מבנה קבוע בגמרא – שהיה הו"א לעשות קל וחומר מאחד לשני, ולכן יש לימוד שפסול]. א. משנה – פרה בשחיטה ועגלה בעריפה מקור: פשט: דברים כא – "וערפו שם את העגלה בנחל", במדבר יט – "ושחט אותה לפניו". מניין שגם מעכב? (שהרי לכאורה ניתן לעשות קל וחומר מאחד לשני להכשיר) בפרה: 1. זאת חוקת התורה – דווקא בשחיטה כפי שכתוב בה. דחייה – לגבי קידוש השעירים ביו"כ בקריאת שם בלי גורל (בק"ו משאר הקרבנות) לא הסתפקו ב"והיתה זאת לכם לחוקת עולם" אלא הצריכו לימוד ("ועשהו חטאת"). 2. "העגלה הערופה בנחל" (מיותר) – רק זאת ערופה. בעגלה: "וערפו שם את העגלה" (מיותר, מהרש"ל) – דווקא בעריפה ולא בשחיטה. ב. משנה – כהנים במומים ולויים בשנים A. מקור פשט – כהנים (ויקרא כא,יז) – "איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום, לא יקרב להקריב לחם אלוקיו". לויים – (במדבר ד) – מפקד הלויים היה מ30 עד 50, למשל "מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה, כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא" (פסוק מז). מניין שמעכב (שלכאורה ניתן לעשות קל וחומר מזה לזה) – "זאת אשר ללויים, מבן חמש ועשרים…" (במדבר ח, כד), כל ההקדמה מיותר ובאה ללמד: בלויים – "זאת אשר ללויים…" – ולא מומים. בכהנים – "זאת אשר ללויים…" – דווקא ללויים ולא לכהנים. B. עוד על הלויים a. הגבלת הגיל בלויים – דווקא לעבודת הפירוק, ולא בבית עולמים. מקור: ברייתא א – "עבודת עבודה ועבודת משא" – רק כשיש גם עבודת משא. ברייתא ב (כד. 6-) – (רש"י) – "ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים" – כולם כאחד, גם זקנים. הגבלה במקדש – (ברייתא ב) מהמשך הפסוק "להשמיע קול אחד" – נפסלים בקול (רמב"ם – רק לשירה, לא לנעילת שערים). b. גיל המינימום בלויים בהרבה פסוקים – שלושים, ואילו ב"זאת אשר ללויים מבן חמש ועשרים שנה…". מפשרת הברייתא – לומד מ25, עובד מ30. [אגב, תלמיד שלא רואה ברכה בלימודו, מתי יתייאש: ת"ק – 5 שנים (מהלויים), רי"ס – 3 (מלימוד הכשדית לדניאל וחבריו). (במה נחלקו – מאיפה ללמוד את שאר הלימודים, מהמשכן (קשה מהרגיל) או מכשדית (קל מהרגיל)?]. (כד. 6-) C. עוד על גיל הכהנים a. ברייתא ב – משתי שערות (וכן ברייתא ג-ד, ויש ב-ד מקור ("איש מזרעך לדורותם"), עד שיזקין (גמ' – עד שירתת). (מדלגים מכד: 3-12). b. ברייתא ג –רבי – מדרבנן מגיל 20, רב חסדא – "ויעמידו את הלויים (=כהנים, כריב"ל) מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת ה'" (עזרא ג). ות"ק – זה דווקא בעבודות כבדות ("לנצח"). שתי הבנות ברבי – 1. רק לכתחילה. 2. גם בדיעבד. c. ברייתא ד – (כד: אמצע) – אחיו לא הרשו לו עד 20 לכתחילה, ויש 2 הבנות (תלוי בהבנות לעיל): 1. זה רבי. 2. זה רבנן – ומחודש שגם לדעתם לכתחילה לא). D. נספחים שקשורים לגיל a. (ברייתא ג) (כד: 12+) – לשליח ציבור ולברכת כהנים – נתמלא זקנו. b. תנן התם – (כד: 3+) – ילד לעניין ששכבת הזרע לא נשארה לו בגיד – אם יכול לחלוץ ולנעול נעלו על רגל אחת (ור' חנינא עשה זאת בגיל שמונים בזכות שאמו שמה לו חמין ושמן). השיעור חולין דף כד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף כג – גמרא דף יומי
2w agoTap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_023.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין כג (כב. במשנה – כג: במשנה) חלק א – תורים ובני יונה וגיל המעבר (מובא אגב – "כשר בשחיטה פסול במליקה" ולהפך). א. הדין תורים – גדולים, בני יונה – קטנים, גיל המעבר (תחילת הציהוב) – פסול בשניהם. ב. מקור A. (רש"י-) לדין לכתחילה: תורים – גדולים, בני יונה קטנים. אך אולי זה רק לכתחילה (שהרי לכאורה ניתן לעשות קל וחומר מאחד לשני…). B. בברייתא (ב) – שגם בדיעבד פוסל (רבא) – 1. בני יונה – מזה שהתורה אף פעם לא הפכה וכתבה בני תורים ויונים. 2. תורים – דומיא דבני יונה שזה לעיכובא. (כב: באמצע) C. הפסול בגיל המעבר – a. בברייתא (ג) – "ואם מן העוף עולה קרבנו לה', והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו" (ויקרא א,יד, לגבי עולת נדבה). b. בעי ר' זירא – האם תקופת המעבר אסורה מדין ספק או מדין ודאי (בריה), והנפק"מ – נדר להביא או בן יונה או תור, והביא את שניהם בגיל המעבר: אם מספק – אחד כשר, אם ודאי – שניהם פסולים. תשובת רבא – מהברייתא הנ"ל – שזה מתורת ודאי (לא צריך פסוק למעט ספק). [אלא מה בא "מן" למעט – נרבע (בנקבה) ונעבד (לע"ז), כי היתה הו"א שכיון שמום וערווה וע"ז נלמד מאותו פסוק (כי משחתם (ערווה וע"ז) בהם מום בם) אז אולי כיוון שאין פסול של מום גם אין פסול של ערווה וע"ז, קמ"ל שיש]. ג. גיל מינימלי (בבני יונה) תני קרחה – משיעלעלו (יספג דמם באברים). חלק ב – שאלות נוספות של ר' זירא במצבים גבוליים א. כבש, פלגס ואיל הקדמה – משנה (פרה א,ג) – a. כבשים בני שנה, ואילים בני שתיים, כולם מיום ליום. בן שלושה עשר חודש, אינו כשר לא לאיל ולא לכבש. רבי טרפון קוראהו פלגס… b. הקריבו, והביא עליו נסכי איל [אם נדר צאן סתם] לא יעלה לו מזבחו [לא יוצא אם נדר איל או כבש]. c. בן שלושה עשר חודש ויום אחד, הרי זה איל. האם הוא ברייה בפנ"ע? ספק בריה האם יוצא ב"צאן" כן כן האם יוצא באיל/כבש לא, מספק לא, מודאי נסכים יביא כחמור, ויתנה על השאר לכאורה לא, אא"כ יש לימוד מיוחד בר פדא – מביא ומתנה. רי"ח – "או לאיל" ור' זירא התלבט מתנה – או איל או כבש מתנה – או איל או כבש או פלגס אמר "או איל או כבש" כן (ממה נפשך) לא לא תיקו. ב. מצה, שיאור וחמץ A. הגדרות (פסחים ג,ה) a. דינים – חמץ גמור – כרת, שיאור(חמץ נוקשה, שהחמיץ קצת וההחמצה רק מקלקלת) – ר"מ – מלקות (לימוד מיוחד), ר"י – אסור באכילה וחייב ביעור אך אין מלקות.[1] b. מתי נחשב שיאור? מכסיפין פניה כקרני חגבים הסדקים מתערבבים זה בזה ר"מ שיאור חמץ ר"י מצה שיאור חמץ B. הספק של ר' זירא – נדר להביא 10 לחמי תודה – או חמץ או מצה, והביא שיאור – האם יצא, תיקו. C. הערות: 1. הספק רק לר"י ולפי שיטתו בהבנת שיאור – כי לר"מ זה חמץ ודאי (אלא שאין כרת בפסח), וכן לר"י – השיאור של ר"מ או מצה ודאי. 2. (כג: שליש עליון) מהו אותו מצב בו מביא רק 10 לחמי תודה? הרי אמור להביא 30+10. תשובה – נדר להביא 10 בשביל חברו. ברור שזה לא יעזור לחבר, כי זה עדיין ספק. אך האם הנודר יצא ידי נדרו? אם אמר שיפטור בזה את חברו – לא אם לא אמר שיפטור – זה הספק, ונשאר בתיקו. [1] יש ראשונים שמסבירים שלפי האפשרות בר"י ששיאור מצב בפנ"ע, חיוב הביעור הוא מדרבנן. השיעור חולין דף כג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף כב – גמרא דף יומי
2w agoTap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_022.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין כב (כא. 8 שורות מלמטה – כב. במשנה) חיתוך הסימנים בעולת העוף א. פסוקים בקרבן עולה ויורד – "ואם לא תגיע ידו די שה והביא… שתי תורים או שני בני יונה לה', אחד לחטאת ואחד לעולה. והביא אותם אל הכהן, והקריב את אשר לחטאת ראשונה, ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל… ואת השני יעשה עולה כמשפט" (ויקרא ה, י). בעולת העוף (א, יד) – "ואם מן העוף עולה קרבנו לה', והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו. "והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה, ונמצה דמו על קיר המזבח". ב. לימודים מהפסוק כמשפט והקריבו – מיעוט – שיש דין דווקא בעולת העוף ומלק והקטיר ת"ק – מספיק הכל כמו חטאת בהמה (שהרי זה חטאת עולה ויורד) – חולין, יום, ימין שחטאת העוף אינה כעולת העוף – שבעולה כן מבדיל ושלא נחשוב שמספיק רוב שני סימנים כבחטאת: היקש בין מליקה והקטרה – שבמליקה מבדיל את כל הסימנים למה צריך את שני הלימודים – לולי "והקריבו" היינו מפרשים "כמשפט" – כחטאת עוף, וזה היה גובר על "ומלק והקטיר" (שממנו נלמד דברים אחרים – שמולק בראש המזבח). ולהפך (מהרש"א) – אם היה רק והקריבו, אז ההיקש לחטאת היה גובר והיה מספיק רוב שניים. רי"ש הכל כמו חטאת העוף – ממול עורפו. כנ"ל (רש"י) – כנ"ל כנ"ל ר"א בר"ש כמו חטאת העוף – לא יבדיל לגמרי – אלא רק רוב כן מבדיל קצת – שני סימנים ולא אחד. ג. השלמות לגבי שאר הדינים A. המקור בחטאת בהמה – והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו (בעבודת יום כיפור). רש"י – וכן יום וימין. B . למה צריך את "כמשפט" לעולת העוף, הרי ניתן ללמוד מ: 1. יום – "ביום צוותו". תשובה – אכן "כדי נסבה". 2. ימין – "והקריבו הכהן" – כהונה=ימין. תשובה – כר"A (זבחים כד.) שכהונה לבד אינה ימין אלא כהונה+אצבע. C. מאיפה ת"ק ילמד את "מול עורפו"? תשובה – מ"מליקה" "מליקה" – בבמה מצינו. השיעור חולין דף כב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף כא – גמרא דף יומי
2w agoTap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_021.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין כא (כ: באמצע – כא. 8 שורות מלמטה) מפרקת שבורה – נבילה או טריפה + פגיעות נוספות א. בעוף A. זעירי – מפרקת+רוב בשר – נחשבת כבר מתה, ונבילה. נפק"מ – אם ישחט כדין – מטמאה כנבילה (טריפה שנשחטה כדין לא מטמאה). B. רב חסדא – חיזוק – מלק בסכין – מטמאה כנבילה. הו"א – מליקה בסכין נחשבת שחיטה, וממילא אם החתך הראשון רק מטריף, תיחשב טריפה ולא תטמא. דחיה – נגד ההו"א: מליקה בסכין אינה שחיטה ולכן מנבלת בלי קשר לחתך הראשון. למה אינה כשחיטה? 1. דריסה. 2. חלדה. (אפשרות לחלוק: 1. מוליך ומביא כשר במליקה. 2. חלדה זה רק כשלא רואים אפילו את הסכין). C. רבא – קושיא – יוצא שכל מליקה צריכה להיות נבילה! (שהרי תמיד קודם חותך המפרקת). (אם היא רק טריפה זה לא בעיה). תגובות: 1. אביי – הקושיא לא נכונה – הרי קושיא כזו ניתן לשאול לא רק על זעירי, אלא לפי כולם על מליקת עולת העוף – שבסימן הראשון כבר מתה, ובכ"ז חותך סימן נוסף. אלא שכנראה ניתן לעשות זאת גם כשנחשבת מתה. דחייה – שם חותך לא כחלק מהמליקה אלא משום מצוות הבדלה. 2. תשובה: (כא. למעלה) הקושיא נכונה– ואכן צריך למלוק בלי לחתוך רוב בשר, ואח"כ חותך רוב/סימן אחד או רוב/שני סימנים (נראה בהמשך במה תלוי). ב. באדם A. ר"י-שמואל – מטמא באוהל מיד. קושיא – למה עלי מת גם בלא רוב בשר? היה זקן וכבד. B. עוד פגיעה שנחשבת כמת – ביתרו לאורכו מצד גבו. ג. עוד פגיעות בבהמה 1. גיסטרא 2. ניטל הירך וחלל שלה (רבא – שגם כשיושבת נראית חסרה). 3. הותזו ראשיהן (ב8 שרצים) [הותזו = ר"ל – ממש, רב אשי – רוב סימנים (-למסקנה. כהבדלת עולת העוף לפי ר"א בר"ש)]. השיעור חולין דף כא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף כ – גמרא דף יומי
2w agoTap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_020.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין כ (יט: במשנה – כ: באמצע) מיקום השחיטה/מליקה – צוואר ועורף. א. עורף/צוואר – A. משנה – שחיטה – צוואר וצדדים, מליקה – עורף. B. גמרא – a. "עורף" שבמשנה = אחורי הצוואר (ולא אחורי הראש). מקור: 1. בתורה כתוב "ממול עורפו" (ראה b). 2. במשנה כתוב "כל העורף" – רש"י – בא לרבות מקום רחב (עורף הראש הוא קטן). b. המקור מהתורה: 1. עורף=אחורי הראש – "כי פנו אלי עורף ולא פנים". 2. "ממול עורפו"=אחורי הצוואר (משם רואה העורף) – "והוא יושב ממולי". ב. סימנים בשחיטה ומליקה A. הקדמה – הסימנים הם העיקר, ולכן: בשחיטה – יכול לקחת הסימנים לאחורי העורף ולשחוט, במליקה – חייב בסוף לחתוך גם הסימנים (אלא ששוחט מהעורף ואז מגיע לסימנים). B. בני ר' חייא – במליקה מחזיר הסימנים לאחורי העורף, שתי הבנות: 1. יכול להחזיר (אך לכתחילה לא יחזיר. רש"י – אם מחזיר – לא צריך לחתוך המפרקת), 2. חייב להחזיר. דיוקים מהמשנה: a. ראיה ל-1: במשנה כתוב "שוחט מן העורף – פסולה, מולק מן העורף כשרה", ואם מדובר במחזיר סימנים – גם בשחיטה כשרה. אלא מדובר שלא החזיר. b. דחייה לדין של בני ר' חייא: ר' ינאי – המשנה מסכמת: "כשר בשחיטה פסול במליקה, כשר במליקה – פסול בשחיטה". מה זה מרבה? (הרי את המיקום כבר למדנו)[1] – לכאורה שאין אפשרות שיעשו דבר דומה בשניהם (כלומר שלא יכול למלוק הסימנים). דחיית הדחייה – המשפט מרבה הבדל אחר בין שחיטה למליקה: 1. ציפורן מחוברת – שכשרה למליקה ופסולה לשחיטה (וכן שן פסולה). דחיה – כבר למדנו (טו:). 2. מוליך ומביא – שכשר בשחיטה ופסול במליקה (זאת מחלוקת). (בכל מקרה לפי כולם רק חצי אחד של המשפט מרבה משהו). אגב – (כ. שליש) ג. מוליך ומביא במליקה רב כהנא – קוצץ ויורד,וזוהי מצוותה. האם גם במוליך ומביא? ר' אבין – לא, ר' ירמיה – כן (כל שכן!). ד. ר' ירמיה-שמואל – כל הכשר לשחיטה בצוואר, כשר למליקה בעורף, ולהפך – כל הפסול לשחיטה פסול למליקה. רש"י – לא מדובר בתהליך השחיטה (שם כבר ראינו הבדלים), אלא במיקום השחיטה. מה מלמד? שגם במליקה פוסל ב: עיקור סימנים (אחד מ5 הפסולים של שחיטה (ט.)).[2] דחייה – אין עיקור סימנים בעוף (אמנם אם יש (ראה סעיף ה) אז אכן גם יש במליקה). רב פפא – הגרמה, כלומר – לפי רב הונא-רב אסי (אתמול) ששליש בחוץ שני שליש בפנים פסולה, גם במליקה – שליש בראש שני שליש בעורף – פסול. אגב – ה. רמי בר יחזקאל – "אין עיקור סימנים בעוף" (כ. 3-) A. היחס בין "אין עיקור סימנים בעוף" לבין האם שחיטת עוף מהתורה. [יש מחלוקת אם יש הלכות שחיטה בעוף מהתורה (כז.). (רש"י שם – גם למי שסובר שאין, חייב לעשות משהו בסימנים (לא יכול להורגו בחנק או מכה)]. רב אחא בריה דרבא – זה דווקא אם שחיטת עוף מדרבנן, אך אם מהתורה – התורה לא חילקה בין בהמה לעוף. רב אשי – להפך – מהתורה אין עיקור, כי כך ההלמ"ס, אך מדרבנן – לא יחלקו בין בהמה לעוף. B. במליקה או בשחיטה? ההבנה הפשוטה –הכוונה שגם בשחיטה אין פסול. רבינא – רק במליקה, אך בשחיטה יש פסול עיקור. (וזה חולק על ר' ירמיה-שמואל שאמר שמה שפוסל לשחיטה פוסל למליקה (שם העמדנו שמדבר על הגרמה, אך אם יש פסול עיקור בעוף בשחיטה, אז גם יש במליקה). [1] לכאורה בפשט מתייחס למיקום/סימנים, שהרי המשפט מתחיל ב"נמצא…", ולא כדחיות להלן. [2] רש"י ט. פירש עיקור – שהסכין פגומה וקורעת, אך כאן הכוונה היא שהסימן עצמו נעקר ממקומו. השיעור חולין דף כ – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף יט – גמרא דף יומי
2w agoTap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_019.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין יט (יח. במשנה השנייה – יט: במשנה) חשוב לחלק בין שני דברים – 1. מיקום השחיטה. 2. רוב סימן והגרמה. בסוגיא עצמה הנושאים מעורבים זב"ז. חלק א – מיקום השחיטה (משנה, יח: 3+, יח: 11-) נדבר על חמישה מיקומים שונים (מימין לשמאל) – עד איפה אפשר לשחוט? ריאה טבעות סחוס הטבעת הגדולה בין הטבעת לכובע בכובע עצמו תחילת הכובע (לפני החיטי) עד השיפוע / נוגע בחיטי מהשיפוע (ודאי כשר)[1] משנתנו – ת"ק ורי"ס בר"י רק נחלקו לגבי הגרמה ורוב ר' חנינא בן אנטיגנוס (יח: 3+) רב פפי-רבא: פגע בחיטי טריפה. ר"ל פגע ולא נגע – טריפה פגע ונגע – טריפה רב פפי 2 רב פפי 1ס מר בר רב אשי – פגע בחיטי – כשירה, שייר בחיטי – טריפה. רב פפא-רבא:[2] שייר בחיטי כשירה. הלכתא – שיפוי כובע ולמטה, וכן ר"נ (יט. 2+) ומביא אוסף אמוראים, ומדגיש שזה לא כרבנן ורי"ס הר"י (אלא כר' חנינא ב"א). וכן ריב"ל (יט. 10+, ומדגיש שר"ח מקל יותר מרי"ס ולא רק יותר מרבנן). והלכה כמותו. חלק ב – הגרמה ורוב בשחיטה (תחילת הסוגיא – מהמשנה עד יח: רבע תחתון, יט. שליש עליון עד יט: במשנה) א. המשנה ודעת רב ושמואל שחט רוב במקום (טבעת גדולה) ומיעוט שלא במקום – ת"ק – טריפה (אין רוב) (רש"י – אין רוב כלל, ראשונים – אם יחתוך רוב ויפרוש יש רוב). רי"ס בר"י – כשירה. ב. מה קובע – סיום הרוב, כל הרוב, סה"כ רוב? 2/3 בפנים, 1/3 בחוץ 1/3 בחוץ, 2/3 בפנים 1/3 בחוץ, 1/3 בפנים, 1/3 בחוץ 1/3 בפנים, 1/3 בחוץ, 1/3 בפנים סברות ראיות ותגובות ראיות ותגובות רב הונא-רב אסי – המחלוקת: רבנן – הכל, רי"ס – רוב טריפה לכולם, (ברור שטריפה) כל הרוב הראשון קובע (יציאת החיות), והיה בחוץ דחיית ראית רב חסדא – אולי זה כרי"ס? רב חסדא לפי כולם כשרה (יש רוב) מחלוקת: רבנן – טריפה, רבנן – כל הרוב הראשון קובע, תגובה לרי"ס – שם החצי הראשון במקום, כאן מחוץ למקום. ראיה – שהרי במשנה (כז.) – "רובו של אחד כמוהו". (לרש"י – הראיה מעצם הרוב, לראשונים אחרים – לפי כולם יש רוב כשפורש, וכאן הראיה מ"כמוהו" שנחשב חתוך, וממילא חיתוך המיעוט חוץ למקום לא ישפיע). רי"ס – כשירה רי"ס – נקודת סיום הרוב קובעת (והיתה בפנים). כמו בחצי קנה פגום – לא חייב לשחוט כל הרוב, מה שקובע זה סיום הרוב שלב ב – בדעת רי"ס בר"י בהנחה שמכשיר בשליש ראשון בחוץ (יט. 7-) <...
Transcribe →חולין דף יח – גמרא דף יומי
2w agoTap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_018.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין יח (יז. 2 שורות מלמטה – יח. משנה שנייה) פגימות בסכין ובדיקת הסכין חלק א – סכין פגומה א. סוג וכמות הפגימות (לפי רשב"א 2)- פגימה אחת – אוגרת (שני עוקצים) – פסולה, מסכסכת (עוקץ אחד) – כשירה. למה? הרי העוקץ האחד קורע (כשפוגעים בכיוון העוקץ). תשובה – העוקץ בצד קצה הסכין והוליך (כלומר לא הלך נגד העוקץ). [ושוב: 1. רבא – אוגרת פסולה, מסכסכת – כשרה בדיעבד. 2. רב אשי במסכסכת– הוליך והביא – פסולה, רק כיוון אחד – כשרה]. כמה פגימות – גם במסכסכת – פסולה (שמא החזיר קצת אחורה). (יז: כמעט אמצע) ב. חיוב בדיקת הסכין עצם הבדיקה – סברא (שהרי אם יש פגימה – מטריף). מניין שצריך גם חכם – רי"ח – מפני כבודו, רב חסדא – "ושחטתם בזה ואכלתם" – רק אסמכתא. (יז: שליש תחתון) ג. איך בודקים A. במה בודקים? 1. שיטות בראייה: מערבא – שמש (וצל), נהרדעא – מים. 2. שיטות בהרגשה שלא בבשר/ציפורן: רב ששת – לשון, רב אחא ב"י – שערה, 3. שיטות בבשר/ציפורן – שהרי זה דומה לקנה וושט אצבע – סורא, אצבע + ציפורן – רב פפא, אמרו בשם רב אשי , וכן מסופר שרב אחא בריה דרבא בדק 3 ורב אשי אמר "יישר" ושכן אמר רב כהנא. B. מכמה כיוונים? שלושה – רב פפא, אמרו בשם רב אשי בשם רבא (ושלל או ששלל שזה מרב אשי), וכן מסופר שרב אחא בריה דרבא בדק 3 ורב אשי אמר "יישר" ושכן אמר רב כהנא. רק בחוד – רב יימר, שהרי החיתוך "מרווח רווח" (ח.)]. ד. שיעור הפגימה חגירת ציפורן – רב חסדא (לגבי הפגימות הבאות – עצם בפסח, מום בבכור ובנקבת קודשים, סכין, ומזבח (באבנים, אך בסיד פוגם רק בטפח או כזית)). [מה היחס בין שיעור ציפורן לבין הבדיקות ב-A? י"א – מחלוקת, י"א – בA זה חומרא]. ה. שוחט שלא בדק אצל חכם (יח. 4+) רב הונא ורבא רבינא אם נמצאת סכינו יפה רק מנדים גם מפטרים אותו פוסלים שחיטתו למפרע אם לא יפה גם מפטרים אותו פוסלים שחיטתו למפרע גם מטנפים הבשר בצואה (שלא ימכור לגויים) סיפור. חלק ב – שיניים, ציפורן ומגל קציר (יח. אמצע) א. שיניים וציפורן – שיניים ציפורן במשנה – פסולה שתיים (החריץ ביניהם כמו פגימה) מחוברת כרבי – שאין שוחטים במחובר (דף טז). וכן בשיניים (תוס'). רבה בר הונא – כשירה אחת (כמו סכין קצרה) תלושה (ציפורן אחת לא קורעתהסימנים). ב. מגל קציר (כל העוקצים בצד של הידית, ולכן אם הוליך – העוקץ לא קורע). A. במשנה הקודמת – פוסלת (חונקת), במשנה זו – אם עושה רק הולכה – ב"ה – מכשירים, ב"ש = פוסלים (גזירה). ואם החליק השיניים מותר לכתחילה. B. הקולא של ב"ה – רי"ח – אסורה באכילה (שמא הזיז אחורה) אך אינה מטמאת (לא מרבים בטומאה). רב אשי – גם מותרת באכילה (גם אם הזיז אחורה, הפגימות נמוכות ולכן אולי לא קרעו, ולא גזרו (ספ"ס)). השיעור חולין דף יח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף יז – גמרא דף יומי
2w agoTap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_017.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין יז (טז: באמצע – יז: באמצע) קרומית של קנה, בשר תאווה ונחירה לפני הכניסה לארץ, מגל קציר חלק א – קרומית של קנה א. קושיא: בברייתא (אתמול חלק א) – מותר, רב חסדא – אסור (מוציא סיבים ויפצעו הוושט). תשובה: רב פפא – תלוי באיזה קנה – בקנה אגם מותר. ב. המשך רב חסדא – בקנה גם לא: מלים, מחתכים בשר (מלבד דג (שקוף) ועוף (רך)), מחצצים שיניים, מקנחים (כנייר טואלט – ממילא אסור (האור שולטת בו), אלא פי מכה). חלק ב – הכל שוחטין ולעולם שוחטין ובכל שוחטין א. פירוש המשנה A. בכל שוחטין – רבא (סוף יז.) – לרבות צור, זכוכית וקנה (כברייתא טו: (אתמול חלק א)). B. הכל שוחטין – 1. ואפילו עוף (דין בנשחט). 2. רבא (בסוף יז) – כותי/ישראל מומר (דין בשוחט – כמו סעיף א). C. לעולם שוחטין – רבה – קולא – (ע"פ רי"ש) שגם אחרי החורבן מותר לאכול בשר תאווה. (דין בנשחט) דחיית רב יוסף: 1. הדגש במשנה צריך להיות על אכילה ולא על שחיטה. 2. אין הו"א לאסור, שהרי סיבת האיסור לפני היא שהיו קרובים למשכן, והותרו כשהתרחקו, אז כש"כ כשאין מקדש כלל רב יוסף – חומרא – (ע"פ ר"ע) שגם אחרי החורבן חייבים שחיטה ואסורים בנחירה (דין בנשחט) רבא – לילה ויום ראש הגג וספינה (דין בשוחט – כמו סעיף א). ב. הרחבה במחלוקת רי"ש ור"ע – בשר תאווה ונחירה A. המחלוקת כ כִּי-יַרְחִיב ה' אֱלֹקיךָ אֶת-גְּבֻלְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ, וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר, כִּי-תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר, בְּכָל-אַוַּת נַפְשְׁךָ, תֹּאכַל בָּשָׂר. כא כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ. כב אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת-הַצְּבִי וְאֶת-הָאַיָּל, כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ. רי"ש ר"ע לפני הכניסה כל בשר – שלמים שחטו/נחרו אחרי הכניסה הותרו בבשר תאווה נאסרו בנחירה כלפי הדעה השנייה נחירה תמיד נאסרה תמיד הותרו בבשר תאווה פסוקים וברייתות (הממוספר הוא היותר מובן) ראיות לרי"ש 1. ושחט את בן הבקר בקדשים מודה שהיה צריך דווקא שחיטה. 2. "הצאן ובקר ישחט להם" שחיטה=נחירה 3. תנן – נוחר פטור מכיסוי הדם. בזמן המדבר – היה חייב כיסוי, לאחר הכניסה – פטור. ראיה לר"ע רק בשר תאווה שמקריבים כמותו במקדש נאסר. 1. אך כאשר יאכל את הצבי והאיל כן תאכלנו – לכאורה לרי"ש היה אסור לאכול צבי ואיל. B. בעי ר' ירמיה (לשיטת ר"ע) – מה דין בשר נחירה מהמדבר כשנכנסו לארץ? תיקו. [האם שואל גם על שבע של כיבוש וחלוקה – 1. ברור שמותר (הותרו אפילו בחזיר!). 2. יש שאלה (הותרו באיסורים של הגויים, לא של עצמם)]. השיעור חולין דף יז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף טז – גמרא דף יומי
2w agoTap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_016.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין טז שחיטה בכלי תלוש/מחובר (טו: במשנה – טז: באמצע) א. המשנה – השוחט במגל יד, בצור ובקנה – שחיטתו כשרה. למה רק בדיעבד? A. במגל יד – שמא ישחט בצד המשונן. B. בצור ובקנה – מדובר במחובר. שבזה – (א) רב כהנא: רבי – פסול, ר' חייא – מכשיר. המקור בפסוקים רבי – ויקח את המאכלת – תלוש. ר' חייא (לרב) – המקור לא טוב, כי אולי אברהם דאג למאכלת משום זריזותו למצווה. ב. מי סובר שזה בדיעבד: a. ר' חייא – בדיעבד (="מכשיר") [מקשים מברייתא (ב) – שמתירה לכתחילה? כמי היא? אלא – באמת ר' חייא מכשיר לכתחילה (ורק נחלקו בדברי רב כהנא בדיעבד – להודיעך כוחו דרבי)]. b. רבי סובר בדיעבד, [ויש לחלק – מחובר מעיקרו – פסול, תלוש שחיברו – דיעבד (משנתנו). המקור לחלוקה – ברייתא (ג) שמחלקת בין סכין שחיברה לקרקע/מוכני – שכשירה בדיעבד, לבין עץ או אבן בולטים – שפסולה]. (ומה ר' חייא סובר במחובר מעיקרו? בתוס' – מתיר לכתחילה) ג. תלוש ולבסוף חיברו – בתחומים נוספים ובשחיטה רבא – בע"ז – נחשב תלוש (לכן משתחווה לביתו – אסרו, למרות שמשתחווה להר – לא אסרו). בזרעים – מחלוקת תנאים – [כדי להכשיר מאכל לקבל טומאה צריך רצון בנפילת המים – או – על האוכל, או – על דבר אחר תלוש ומשם הגיע לאוכל. אם אותו דבר תלוש ולבסוף חובר – תלוי האם נחשב כמחובר או לא.] אם רצה בנפילת מים על כותל שמחובר לקרקע – יש בזה סתירה במשנה (מכשירין ד), כששם קערה על הכותל – ברישא – רוצה שהמים יכנסו לקערה (להדיחה) – מכשיר, משמע שלכותל עצמו – לא. בסיפא – משתמש בקערה כדי שלא יגיעו לכותל – לא מכשיר, משמע שאם רוצה לכותל – כן מכשיר. אלא – ר' אלעזר (ורבא) – זאת מחלוקת תנאים. רב פפא – בכותל בניין – כן, בכותל מערה – לא. בשחיטה ת"ש – הברייתא לגבי מוכני (ג) (א,B, b, סוף טו:) – a. מהסיפא – אם אבן יוצאת מעצמה – שוחט. כרגע מבינים שזה תלוש שחיברו – וכשר. דחייה – זה מחובר מעיקרו (כותל מערה), כמו קנה שיוצא מהקרקע. b. מהאמצע – נעץ סכין בכותל ושחט – כשר. דחייה – שלא מבטלו בכותל (מתכוון לקחתו). c. מהרישא – במחובר לקרקע – כשירה. דחייה – אולי רק מתייחס למקרה כמו סכין שלא מבטלו. ד. בסכין מחוברת – סכין למטה ובהמה למעלה סתירה – לעיל בברייתא (ב) (טו: – א,B,a) –מותר, רב ענן-שמואל – אסור. תשובות , הברייתא – 1. רב זביד – התכוונה רק למקרה של תלוש. 2. רב פפא – בעוף מותר בכ"מ. ה. שחיטה במוכני (סכין על גלגל) – קשה – מקודם (ג) – כשירה, ואילו בברייתא אחרת (ד) – פסולה. תשובה – הפסול הוא כשאינו בא מכוח האדם (משנה לא.), ולכן: אם מסתובב מכוח האדם – כשירה, מכוח המים – פסולה. בשניהם מכוח המים. אלא ש: כוח ראשון (שהאדם פתח פתח) – כשירה, כוח שני – פסולה. (וכן מצינו ברוצח שפתח מים על חברו והטביעו – שחייב רק במים שבאו מכוח ראשון). השיעור חולין דף טז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →