← From Manager to Leader - עם טוני ערד פליק
From Manager to Leader - עם טוני ערד פליק
פרק 68 - למה לנו, ואיך לומדים לחגוג את ההצלחות שלנו | עם הילה אלקיים
00:37:36
Loading summary
Transcript49 lines
- [00:07]
A
אתם מאזינים לפודקאסט From Manager to Leader, הפודקאסט למנהלים שרוצים לעשות את קפיצת המדרגה, אלאובלת החיים, הקריירה והאנשים שלהם להצלחה והגשמה בעזרת כלים מעולמות הפיתוח, הפסיכולוגיה והתודעה. אני טוני ארד פייליק, מונחת הפודקאסט הזה, מנטורט ומלווה מנהלים, מנהלת פיתוח בחירה עם ניסיון של עמל המשני הסורים בהייטק. מרצה ומונחת קבוצות של מכון האדלר, ובעיקר סקרנית ולמדנית נצחית. אם אתם מנהלים שרוצים להתקדם, להשפיע ולייצר הצלחות, וגם לחיות את החיים האלה בטוב, למתו את האיזון וליהנות מהדרך, הגעתם למקום הנכון.
- [00:51]
היי מנהלים ומנהלות יקרות, אנחנו בפרק חדש של From Manager to Leader, והיום אנחנו נדבר על למה לנו לחגוג הצלחות, ואיך נראים החיים שלנו כשאנחנו חוגגים הצלחות, ולמה אנחנו לא עושים את זה, ולא יודעים איך לעשות את זה, ולמה שווה לנו ללמוד. אז בשביל לדבר על הנושא המיוחז הזה, חיקיתי לאורחת מאוד מיוחדת והעובה, אילה אל קיים, שבאמת חיקיתי הרבה זמן שתגיע להתארח כאן. אז אילה היא Head of Engineering 1 -0, שזה בנק, והיא עושה גם דברל וגם מרצה, ובכלל אישה שאני ממש ממצא לכם לקוב אחרי ולהכיר, המון המון פניני חוכמה ועומק. אה, אילה, איזה קצת פה. כן, איזה כיף להיות פה.
- [01:40]
אז רצינו לדבר היום על לחגוג הצלחות עכשיו, זה נושא שלא מדברים עליו הרבה, ו... נכון. אני חייבת, להגיד שבשבילי הוא ממש ממש משנה חיים. אני מסכימה, גם אני חושבת ככה, זה משהו שהוא באמת מאוד חשוב וגם מאוד מגדיר איך אתה מסתכל על החיים שלך. אני חושבת שבתורת חלה אולי כדי שנבין מה נחשב מבחינתנו הצלחה, נכון?
- [02:07]
כי כל אחד מסתכל על זה קצת אחרת. כמר, אני למשל, אני למשל מתאמנת לרצה של עשר קילומטר. יש אנשים שיגידו, אוקיי, הגעתי לקו הסיום בבחינתי זה הצלחה, ויש אנשים שיגידו, לא, אם לא הגעתי לקו הסיום בתוצאה מסוימת, זה לא נחשבת הצלחה. אז הצלחה היא גם משהו שהוא מאוד יחסי, נכון? הצלחה זה משהו שהוא מאוד מאוד סובективי, יש גם אנשים שיגידו, מה זה עשרה קילומטרים?
- [02:35]
את עשי הירונמן, כאילו, נכון? במיוחד כשהתחיים הירונמן זה עושה את עשרה קילומטרים מאוד קטנים, אבל כן, אני חושבת שחלק מעניין זה, לא רק העניין של ההצלחה, עצמה אלא היותר היכולת בעצם לראות את ההצלחה. כלומר, גם אם אנחנו כבר מצליחים לעשות משהו, הבעיה העיקרית היא שבדרך כלל שאתה כבר כן מצליח, אתה לא רק לא מסוגל לגוג את זה, אתה לפעמים פשוט לא רואה את זה, אתה מפספס את זה במפשיך למטרה הבאה. אני חושבת שרובנו חיים ככה את רוב החיים שלנו, וכדי לחגוג את ההצלחות שלנו, אנחנו באמת צריכים לשים את הפוקוס שלנו על מה שטוב, על מה שאפשרי, ועל ההתקדמות, ועל הצעדים הקטנים, ואנחנו נרחיב בדבר הזה. על מה שאמרתי קודם על העשרה קילומטר, זה כלום ושום דבר, ברור שזה לא מה שאני חושבת.
- [03:21]
דרך אגב, כשגעתי לעשרה קילומטרים, זה היה מבחינתי הניצחון של החיים. זה היה גם אחרי שריפטתי את עצמי מהשלוש פריצודיסקים, תורפות שיש לי בגב, אז בכלל, אבל הסתכלתי על המאמן ריצה שלי, והוא היה נורא גיהבי, אבל אמרתי עצמי, בסדר, הוא עושה כזה, זאת ריצת הבוקר שלו, זה כאילו, זה בכלל לא. אז באמת, באמת הכל מאוד מאוד מאוד יחסי, ואני חושבת שנורא קל לנו להקטין, להקטין, להקטין, ולרדד את ההצלחות שלנו, וגם כאילו למסמס אותם ולמשיכה לביביוק. כן, זה לא כזה בגבי לשלך שוב מה עשיתי, כזה. אז אני חושבת שיש איזה שורשים מאוד מאוד אמוקים, זה ממש מתחיל בילדות שלנו, ובכל המרחות שהוסללנו דרכן, לשבת בבית ספר ולהגיע לתשובה חתנכונה, ואם לא מגיעים לתשובה, אז אין בכלל שום השמעות לדרך ולמאמץ.
- [04:12]
אז אנחנו לומדים שאם לא עסגנו את הגביעה, וגענו לציון מאה, אז שום דבר לא משנה לדוגמאז, וחד מהדברים. עוד משהו שקורה לנו זה שאנחנו מתחנכים בתוך תרבות שהיא מאוד שפוטית, מאוד, וגם מאוד אינסטגרמית. נכון, כולם נורא מצליחים, כולם נורא נורא מחלחים. אז מה כבר אני עשיתי? אני רק הצלחתי לעשות עוד איזה משהו קטן, אבל תראה תהוא, הוא הצליח לעשות מלא דברים.
- [04:37]
בדיוק גפתי לאיזשהו פוסט של מישהו שאמר על ארצה של ארבע דקות שהוא עשה, ומישהו אמר לו, וואו, איזה ארצה המדעימה עשיתה, ואומר לו, כן, רק שתדע שלקח לי 30 שעות לייצר אותה, ואין ספור ההקלטות. נורא קל לנו להסתכל על כל מיני הצלחות קטנות של אנשים אחרים, ולהגיד, וואו, טוב, אני פשוט כנראה לא מספיק טוב, ואולי בגלל זה אני את טוב, ההצלחה שלי זה באמת משהו קטן, אבל לא, אנחנו צריכים להסתכל על הצלחות שלנו ולראות את הדרך שאנחנו עושים כל הזמן, וגם כשאנחנו שופטים את עצמנו, להסתכל לעומת עצמנו, ולא להסתכל לעומת אנשים אחרים. נראות את הנקודה שבמנה אנחנו התחלנו, ואת הנקודה שאלה היהנו, ולהסתכל החוב, להגיד, וואו, איזה דרך עשיתי, זה היה בעצם די מגריב מה שיצלחתי לעשות פה, וזה משהו שאנשים לא מצלחים לעשות. אז יופי, אני נורא שמחה שאמרת את זה, כי אחד הדברים שכולנו עושים וזה מאוד טבעי, הוא להשוות את עצמנו, לאחרים, ובאמת, אנחנו כל הזמן עושים את זה, אני מאוד אוהבת את המשפט, תהיה אתה כי כל השאר תפוסים, אבל בתחלס, השוואה היחידה הגיונית היא להשוות את עצמנו למי שאנחנו היינו אתמול, לא למישהו אחר, שאני לא נותף הוא גדל, ובמה הוא מאמין, ומה תפיסה את העולם שלו, ומה הם אחוז קוד שלו, וכו וכו. כולנו שונים, אז לקבל מאחרים השראה, זה אחלה.
- [05:59]
אבל להשוות את עצמנו לאחרים, אני חושב שזה לא כל כך מקדם. ועוד משהו שאני אוהבת, למנטורי שלי קוראים האליה את שפר בין יעקוב, ויש לה השפעה מכוננת ותודה ובה, ובחיים שלי, וחד את דברים שיומרת, זה שאנחנו תמיד רואים את המאה מטר הבאים, ואנחנו תמיד רואים את המעמץ, ואת האברס הזה שאנחנו רוצים לתפס כרגע, אנחנו לא זוכרים ולא זוכרות את כל הקילומטרים שעברנו, את כל הדרך, את כל החוויות, את כל החוויות וכל מה שעברנו, הביאו אותנו לנקודה שבה אנחנו נמצאות היום, וכשאנחנו יכולות לראות את הדרך הזאת, אז אנחנו יכולות רגע, רגע גם לעצור ולתפוך לעצמנו על השכם. כמו שאמרת, לנתפס על העבר, אז דברים הזו להסתכל רגע לנוף. וגם לעצור בדרך לא לא צורג בפסגה. כאילו, המדליות מחכות לנו בנקודות מאוד מאוד ספציפיות, ודרך אגב נשכחות בחיים שלנו.
- [06:49]
וגם חבל, חבל לחיות את החיים היא מציפיעה למדליה. זאת אומרת, אפשר לחיות את החיים מתוך אקרה תודה וריאת הטוב, של הטוב שקורה כל יום. גם לחגור את דברים מתנים. כשאתה מתרכז בלחגור רק דברים גדולים, אז עד שאתה מגיע אליהם, כבר הוצאת לך אנשמה, ואתה לא מצליח לחבות בדרך את כל הדברים הקטנים שקורים לך, ואתה ממש מפספס אותם, כמו שאמרת, מפספס את הדרך, ואתה כל הזמן רק מסתכל קדימה, רק על איזושהי מטרה נורא נורא גדולה, שיכולת שאפילו לא תסיג אותה, אבל עסקת כל כך הרבה בדרך שאתה, או זה הופך להיות לא משמעותי בשביל לך. לפני שפתחנו את המיקרופון, דיברנו על אורות, ואמרת שחד הדברים המדהימים, זה שאת יודעת על עצמך שאת אימא סבבה.
- [07:35]
נכון, אז אני חושבת שבכלל, בתוך מקום עבודה, נורא קל לקבל פידבקים. כאילו, בהנחה שיש לך מנהל מספיק טוב שיודע לתת לך פידבקים, אז אתה מקבל פידבקים במהלך היום -יום, בעבודה שלך, לפעמים אתה מקבל את זה בצורה של בונוסים, או כל מיני דברים כאלה, אבל בחיים האישיים שלנו, אין לך מישהו שאומר לך שעוצה רגע, ונותן לך איזשהו מצפן ואומר לך, היי, אתה יודע שאתה עוראת די טוב. אתה בדרך כלל נורא נורא עסוק, ברגע לקחתי את הילדים, הגעתי, הצלחתי, הגעתי לגן, שמתי אותה, מגעתי לעבודה, הלאה המשכתי, הלאה נכנסתי להפלאו של העבודה. אתה לא עצר רגע ואומר, היום יוצאתי מהבית, לא צלחתי לילדים אפילו פעם אחת, הגענו לגן, היה מה זה כיף, וכאילו מסתכל רגע בחור ואומר, איזה עורם מדהים אני. וזה לא רק בזה, זה בכל דבר בעצם, נכון, זה איזה בזוגיות שלך, זה בזה שאש קירה הצלחת ללכת לחדר קושל שלוש פעמים ברצף, אז נכון, לא הגיעת על הפעם הרבית, אבל את השבוש פעמים הראשונות הצלחת.
- [08:41]
אז כאילו כל הדברים הקטנים האלה, שבעצם קוראים לך במהלך היום יום שלך, שאתה נורא נורא מפספס, ואף אחד לא אין אף אחד, חוץ מעטה עצמיכה, להגיד לך, אתה אחלה. אבל אני חושבת שמי שחינך במרכאות אותי, לראות את הצלחות שלי, זה אנשים סביבי, ובאמת אני מוקפת באנשים מדהימים, ממש ממש ממש שמאוד אוהבים אותי, והם התבוננים בי בעיניים מאוד מאוד טובות, וכל הזמן מנחיחים לי את ההסגים שלי ואת הדברים, ולאט לאט למדתי לעשות את זה עבור עוצמי, ואני רוצה להגיד, זה באמת נשנה חיים. הסיבה שאנחנו לא יודעות להסתכל על הדברים כי הצלחות, ולא יודעות לדבר גם את ההצלחות שלנו. יש איזה שורשים מאוד מאוד מאוד עמוקים, כי מלמדים אותנו שזה לא יפה, זה לא יפה להשוויץ, נכון? כן, יש אנשים שבמש קושבים שזה סוג של התרב רבות.
- [09:36]
זה לא נכון, כי אני לא מדברת על מישהו אחר, ואני לא מקטינה אף אחד אחר, כשאני מספרת על סדנת מנהלים מדהימה, שאחד מהמנהלים פתאום שיטף משהו, ושאר המנהלים התחברו לזה, ונוצרו שם דינמיקה מדהימה. תמיד אני מקטינה כשאני אומרת את הדבר הזה. זה משהו שבמש הצלחת לעשות. והמנהל הזה זה שינה לו את החיים, כי הוא מצא אוגן בתוך חבורת המנהלים סביבו, ועכשיו יש לו את המקום של הביטחון הזה, שהוא לא מרגיש יותר בודד הזאת, הצלחה מטורפת. הצלחה מטורפת, אין ספק.
- [10:05]
והיא לא קשורה לאף אחד אחר, והיא לא מקטינה אף אחד אחר. לגמרי, זה משהו שאת הצלחת לייצאו. זה בדיוק הנקודה. ובאמת, בפעמים אצל לי לדבר עם אנשים על הקטע של ההצלחות, ועל קטע של אפילו לפרסם בלינקטין, דברים שאתה מצליח לעשות וכל מיני כאלה, ואנשים לא מרגישים עם זה בנו ארבע. אני קוז בנטורה, למה?
- [10:26]
למה לא להרגישים עם זה בנו? אך מי לא בסדר בלהגיד, עשיתי משהו, ובו יעמדים? אני יכולה להבין למה, כי אני חושב שרשתות חברתיות, הן קיקר רעיר של השופוני. והמקום הזה שבו אנשים באמת מתרבריבים, ולא באמת מספרים באמת לפעמים. אז יש גם כאלה, ובתוך ה -Happy, Happy, Joy, Joy, זה של המין את חושת פלסטיק מאוד מנוכרת כזאת, של כולם בהפי ורק אני בדיקון, אני יכולה להבין למה זה נתפס בצורה כזאת, ואני מזמינה את כולכם ואת כולנו, לעקוב אחרי אנשים שמדברים את האמת שלהם, ולעקוב אחרי אנשים שאתם מתחברים אליהם, שעושים את זה בצורה אורטנטית, ואנשים שאתם מרגישים שהם מעצימים אותכם, ומחברים אותכם על הכוחות שלכם, אתם תרגישו את זה רק עם אנשים שמדברים אותנטי, כי מי שהוא בשופוני והוא שם בשביל עצמו, אז הוא שם בשביל שאישמעו אותו, הוא לא שם בשביל להקשיב לכם, ואז נורא קל למקד את הפער הזה.
- [11:28]
נכון. אני חושב שיש עוד סיבות. למה מאוד קשה לנו לדבר על הצלחות שלנו? לפעמים אנשים חוששים, אני עובדת עם המון מנהלים, אבל שבאמת הדבר הכי הכי בסיסי, זה שהם לא רואים הצלחה במה שהם עושים. אז בסדר, כאילו, קיבלתי פידבק טוב מאחד העובדים שלי.
- [11:46]
את מדברת יותר בקטע של תסמונת המתחזה או מתחזה? יש גם, יש גם תסמונת המתחזה והמתחזה, ויש גם רף ציפיות מאוד מאוד גבוה, שלא לומר בלתי אפשרי, אם המנכה לא בא ואמר לי היום שאני תותך, אז זה לא מספיק טוב. זה כאילו, זה לא גירוי מספיק משמעותי כדי שאני אצאים לב ולב. יש עוד סיבות למה אנשים לא מדברים את הצלחות שלהם, ולפעמים, זה גם מהמקום הזה, שאם אני אדבר את הצלחות שלי, את זה צפו ממני לי יותר. ואיך אני אעמוד ברף הזה, ברף הגבוה?
- [12:18]
באותו מקום שלהם מתחזה, כי מי שלא ממש בטוח, במה שהוא יכול לעשות, בטוח שהוא לא יוכל לייצר איזה שוב, אבל זה בדיוק כל העניין עם הצלחות שאנשים מפספסים, כי צריך ללמוד מהצלחות, בדיוק כמו שאתה מסתכל על קישלונות שיש לך, ואתה אומר, מה עשיתי פה לא טוב? למה לא הצלחתי? אז אותו דבר גם צריך להסתכל על הצלחות, ולהגיד רגע, למה בעצם הצלחתי? מה עשיתי פה שהיה טוב, שאני יכול לעשות עוד הפעם, שבעצם יכול ללמד אותי איזו חוזקה יש לי, שאני יכול להשתמש בבפעם הבאה כדי לצלח שוב? אז זה נקודה מאוד חשובה בעיניי, כי לכולנו יש הצלחות, ויש לנו הסגים, כשאנחנו מסתכלים עליהם, ומבינים מה היה שם, ומה עזר לנו להצליח, מה היה שם בסיטואציה, איזה אנשים, איזה תוכן, איזה תהליך, איזו סביבה, מי היה שם איתנו?
- [13:08]
אז אלה המקומות שדווקא שם, אנחנו יכולים לראות, אנחנו יכולים לפצח, ולהבין איך אפשר לשכפל את הצלחות שלנו, וזה בדיוק כמו שאני עושה עם מנהלים, שמביא אותם להצלחות מטורפות, זה בדיוק להבין מה זה דבר הזה, שגרמנו להצליח. עוד משהו, בקשר ללמה, אנחנו לא מדברים את הצלחות שלנו, וכאן יש באמת תובנה, שלי ממש ממש שינתה. לפעמים אנחנו מסתובבם, בכל מהמקומות עם אנשים, ובסביב Bleach, אנשים מקטרים המון, מקטרים המון, רואים את כל מה שלא מסתדר, רואים את כל הצרות עליה דמות, מתעסקים בכל מה שלא עובד, ובמ�ום כזה, אין הרבה מקום לדבר על משה טוב, כי כאילו, это לא נהוג. מה, אני עבור ודבר א Gö stayed early, אבל להצלחות שלי, כשכולם מקטרים ועבר עליהם, אז אם אתם מתחברים למה שאמרתי, עכשיו תזוזו מהמקום הזה, שבו אנשים מקטרים, כי האנרגיה הזאת היא משפיעה לכם באופן ודאי, זה נכנס פנימה, ואנחנו לא צריכים להיות במקומות האלה. זה גם מתחבר למה שהוא דומה חשונה ממה שאמרת, שלפעמים אנחנו, לפעמים לא נעים לנו, כי יש מלחמה בחוץ, מה אני אגיד עכשיו שטוב לי, איך, כאילו אני אגיד עכשיו שטוב לי, אבל זה כאילו לא קשור אחד לשני, וצריך לזכור, שכאילו בדיוק כמו שיש אנשים שהם יותר למטה, יש גם אנשים שהם יותר למטה, זה שיש אחרים שקשה להם, לא אומר שגם לי חייו, חייו, חייו להיות, כשעכשיו זה בסדר, אם טוב לי.
- [14:39]
ממש, ואני חושבת שזה בסדר, אם טוב לי, זה משהו שמאוד קשה, בטח בתוך המלחמה הזאת שאנחנו שנה וחצי בתוכה, את העסק שלי אני אקמתי בממש כמה ימים לפני המלחמה, ופגשתי הרבה אנשים שהם מאוד מאוד קשה להם, וכמובן שהקושי הזה נוגע גם בי, ואני חובה אותו בכל מיני מעגלים, אבל בתוך התקופה הזאת גם צמחתי המון, וגם העסק שלי צמח המון, וגם הגעתי להסגים מדהימים, ומצאתי את האנשים, האצמאים, ואת החברים, ואת המשפחה, ואת האנשים שמקיפים אותי, שיודעים לחגוג איתי את הדבר הזה, כי זה לא עזר לאף אחד שאני אסבול, ויהיה לירה בגלל החטופים. רע לי, ואני סובד בגלל החטופים, האנרגיה הזאת משפיעה לכולנו, איבדה, אי אפשר להתעלם איזה. נכון, איבשר להתרחק מזה, אבל אפשר לשים את הפוקו שלנו על הטוב, שאנחנו יכולות לייצר בעולם ומייצרות ועושות בעולם, וזה משנה חיים, וזה מתבטא בתוצאות שלנו בסופו של דבר. נכון, אני מאוד מסכימה עם זה. אני חושבת שעוד משהו שקשה עם הצלחות, זה שלפעמים היא עבודה, העבודה היא עבודה קבוצתית, זאת אומרת, כשאנחנו עובדות בהרגון, וזה בעיקר דרך אגב, דיבור יותר אנשים מגברי, או לפחות זה מה שאני פגשתי.
- [15:55]
יותר קשהנו לקחת קרדיט, יותר קשהנו להגיד, אני אינתית הדבר הזה, אני עזמתי, זה היה רעיון שלי, גם התרבות, השתנו גדלנו בתוך אינג 'ינירינג, התרבות יותר גברית, יותר אגרסיבית, ובתוך התרבות הזאת, השיח של מי הקרדיט, הוא שיח שהוא נוכח, ולפעמים לנשים יותר קשה. לכך יש גם גברים שזה נוגע בהם ברור, אני חושבת אבל שזה יותר נשיא, שיותר קשה לנו לקחת קרדיט, גם כי אנחנו יותר קהילתיות, ויותר עובדות יותר בטמ -וויק, ופחות אינדיבידואליסטיות, ואז קשה לנו לראות את התרומה הנקודתית שלנו, ולזכוף את ההסג לזכותנו. נכון, אני מסכימה גם עם הנקודה הזאת, זה באמת משהו שהיה לי קצת קשה לראות אותו, עד שוש דיברתי עם הרבה אנשים, שבאמת חוו את הדבר הזה, והתה הקטנה שלהן עצמן, ובאמת נחשבתי לזה הרבה, וזה מאוד יפתיע אותי, כי אני אף פעם לא הייתי ככה, ואני לא יודעת תפעילו למה, זה משהו שפשוט כזו אני. תמיד ידעתי לומר את מה שאני רוצה, לדעת לזכוף לטובתי את הקרדיט, שהייתי אמורה לקבל, ידעתי להגיד לעצמי, כל הכבודי לה, עשית איך לעבודה, אני לא יכול להגיד שזה, כאילו משהו שידעתי להגיד, מאז הוא מתמיד לקח גם לי זמן, להבין מה בעצם היכולות שלי, ומה אני כן יודעת לעשות, ומה אני באמת טובה, ובכלל, לבוא ולהגיד לעצמי, וואו, כל הכבוד אבל, אבל אני חושבת שזה סוג של הסתכלות, כלומר, ברקע שאתה יודע להסתכל על דברים מהם, מספיק קטנים, ולהגיד עליהם תודה, ולהגיד עליהם, רגע הצלחתי, אז לאט לאט אתה גודל עם זה, ועודיה להסתכל גם על דברים יותר גדולים, ולהסתכל אחר אוהב, להגיד את זה, אני הקמתי. ובאמת, לזכוף לעצמך את הקרדיט, ואני חוזרת רגע, למה שהיה עם אותו מנהל, ומנכל שלא אמר לו, חלק מהלדעת, לזכוף את ההצלחות לעצמך, זה, לא לחכות שמישהו יגיד לך כל הכבוד, אלא להבין בעצמך מה עשיתה, גם אם אחרים לא מבינים, ולדעת להסתכל על זה, ולזכוף לעצמך את ההצלחה, שאתה יודע שאתה התקדמת עשוב, לעומת עצמך, כן?
- [18:15]
אתה צריך כל הזמן להסתכל עליך, לעומת איפה שהיית לפני שנה, ולהגיד, אני זזתי בשנה הזאת, אני התקדמתי, אני הצלחתי לעשות את הדבר הזה. וגם אם אנשים אחרים לא רואים את זה, עדיין אתה צריך לזהות את זה בעצמך, ולהבין שאתה התקדמת, אתה זזת, אתה הצלחת עכשיו. אלף אחוז, אז גם הדבר הזה, שורשים מאוד מאוד עמוקים, כי כשאנחנו באות לעולם, אנחנו לא יודעות על עצמנו שום דבר. וכל מה שאנחנו יודעות, זה מה שהורים שאנחנו מספרים לנו עלינו. וככה בעצם, מתצוות האישיות שלנו, מערכת ההפלה שלנו, באמת, הבני הביניין של האישיות והסובקטיביות, שדרכם אנחנו חובות אחר כך את העולם.
- [18:56]
ועד לרכורים לזה, אה אולי פשוט בי. זאת אומרת, ממש היכול שאנו, להתבונן על העולם, ולשאול, העולם הוא מקום מסוכן, העולם הוא מקום בריא, איך אני, מה התפקיד שלי בעולם? ובתוך החוויה הזאת, הרבה אנשים לא גדלו בבית שבו עודדו אותם, וחיברו אותם אל הכוחות שלהם, לך כנראה ממה שאת מספרת, יש כן חוויה כזאת, מאוד טובה של ביטחון עצמי, רוב האנשים לא מסתובבים בעולם עם ביטחון עצמי, ואני חושבת שזאת התרומה הכי הכי גדולה, של החגוגי את ההצלחות. עכשיו, זה ממש מעגל קסמים, כי אם אין לי ביטחון עצמי ואני לא רואה את ההצלחות שלי, אז כל דבר יראה לי מעדגר, וכל דבר יראה לי משבר, ואני אמשיך להיות מטוסקלת, ואני לא אמין בעצמי, ואז כשהגיעה את גרבה, אז אני אשר עצמי רגע, אבל זה בכלל חלק מהקילומי, שאני בכלל אצליר, אז אני אבטר, ואז אני אשרת באותו מקום. ומצד שני, כשאני יכולה לראות את ההצלחות שלי, ואני יכולה לראות את הדרך שכן עשיתי, ממה שאת הצעדים הקטנים, זה מעגל קסמים של התפתחות והצמה, כי כשאני מצליחה לראות את הצעד הקטן שעשיתי, אז אני יכולה לפרגן לעצמי, ולהגיד, וואלה, אצלחתי בזה, ואז שיבואה את גרבה, אני אשרת עצמי רגע, אני מסוגלת לעשות את זה, אולי אני אנסה, וזה מה שייתן לי תעומצי נסות את ההדגה רבה ואת ההדגה רבה, ואז אני נכנסת למעגל של העצמה ושל צמיחה, ושל תרומה ושל מעלות, שהוא אין סופי.
- [20:22]
שהוא אין סופי, שני המעגלים הם אין סופיים, הם גם לרדת אפשר עד התעומות הכי אינסופיים, וגם לעלות, אפשר להמשיך ולהתפתח זאת. אנחנו תמיד על ספירה לה, השאלה אם אנחנו עולים בטוחה או יורדים בטוחה. גם יש לנו כל הזמן, אתייה להסתכל על מה אנחנו לא מצליחים, נכון? אני ממש לפני שבוע, הייתה לי שיחה עם מישהי, שהלכה לרעיון, ואז היא באה לספר לי איך היה לה, והיא בעיקור כאן עוברת הרעיון, כן? אבל היא כל הזמן, אני אקטר כזה באותה שאלה שהיא לא הצליחה ברעיון.
- [20:51]
באמת, אבל אני לא רוצה לבין אותך, כאילו, עברת את הרעיון, את כאילו, התלמדת הרבה לרעיון לפני, ממש היא תומץ, כדי להגיע לרעיון מוכנה, והתצלחת לעבור אותו. למה את מתרכזת עכשיו באותה שאלה שלא הצלחת? נכון, זה חשוב להסתכל רגע, על מה לא הצלחנו, וללמוד מזה, אבל לא לשים את זה כפוקוס, אלא רגע לעשות זומאות, ולהגיד, אוקיי, מה כן הצלחתי בתוך המקום הזה? אה, וואו, עברתי את הרעיון. זה בעצם המתחש שאני שמעברתי בכלל.
- [21:20]
וזה היה ממש מדהים, רגע, רגע עצרה, ואמרה, נכון, בעצם עברתי את הרעיון. מדהים, אני חושב שעשית בשביל, השירות מאוד מאוד מאוד גדול, כי לרובנו, אנחנו באמת, המוח שלנו אוטומטיב, הוא הולך ומתרכז מאוד בהדגרים, במה לא עובד, המוח שלנו היא סרדותי, הוא לא פה בשביל שנשמח בין לנו טוב, הוא פה רק משתסיבות, שנשרות ונתרבה. וזה קשה, לחיות עם כזה מוח, בקזות קופה, כי אין קשר בין הדברים, וכדי לראות את ההצלחות, ולראות את הטוב, אנחנו צריכות להתאמן בזה. ולכן, הסביבה שלנו, יש, יש תסקיד קרדינלי, והסביבה שלנו, כשאנחנו משרות את עצמנו, ואני, בכוונה משתמשת במושג השריה, ממש משרות את עצמנו, באנשים, שזה המיינטצט שלנו, שהם רואים את הטוב, ורואים את ההתפתחות, ורואים את הצעדים הקטנים, זה מה שמאפשר לנו, לראות את זה במסע שלנו, ובהתפתחות שלנו, ואז אני יכולה לקום בבוקר, ולהגיד לעצמי, וואלה, התעוררתי בתוך הבית מהמם. החיים של התבש, יש לי שתי בנות מהממות, הן כמות לבד, ומתארגנות לבית ספר, הן כבר גדולות, איזה כיף שהגענו לה, לשלב הזה, והם יוצאות מהבית, ואני יכולה להקליט פה עוד קסטי מילה מהממת, ויש לי חיים שהם דבש, אבל אני יכולה באותה מידה, לראות את החרב, בתוך הדבר הזה, וזאת יהיה חברת לגמרי.
- [22:40]
ממש ככה, זה באמת, היכולות שלך לבחור, על מה אתה מסתכל, בתוך היום -יום שלך. לכולנו יש דברים שלא טובים שקוראים בחיים, לכולם יש, אם אנשים מוראים לכם, שאין להם, הם משקרים. באמת, זה החיים. החיים, הם לפעמים, אוסף של חברות, לא תמיד נעימות שקורות לך, במהלך החיים, וזה בסדר גמור, לכולנו יש כאלה. השאלה היא, במה אתה מתרכז בתוך החיים, שחיים אתה מתרכז, בזה שלא טוב לך, וקשה לך, ולאן אני אלך, ומה אני אעשה, ועבדו על האישתו לי לקחו לי, או שאתה מתרכז, בזה שכאילו, קרה איזה משהו טוב היום, ויכולתי לראות אותו, וגם אם זה, דברים מאוד מאוד קטנים, ואפילו יום -יומיים, שקוראים לנו ביום -יום, ואנחנו פשוט צריכים לראות אותם, פשוט לבוכור, לראות אותם.
- [23:27]
נכון, ואני חושבת שאנחנו יכולים לראות איזה נורא יפה, לאנשים אחרים, ובעיקר על הילדים שלנו. בגלל זה אני קוז מממד, שכאילו, כשאתה רוצה לראות הצלחה של עצמך, תחשוב לרגע, שזה קרה למישהו אחר. בול. אם זה קרה למישהו אחר, היית המפורגננו, נכון שזה היה נראה מבחינתך הצלחה, אז אותו דבר, תחשוב גם על עצמך. למישהו אחר, זה דרך מאוד מאוד טובה, כדי רגע לעשות את עצמך שיקוף, ולהגיד רגע, זה באמת עכשיו הצלחה או לא?
- [23:51]
אני מאוד מסכימה, ואני חושבת שאנחנו מסתכלים על הילדים שלנו, הילדים של רובנו עוד לא הגיעו לפרס נובל. ואנחנו רואות את הדברים הטובים ואת הצעדים הקטנים, ואנחנו יודעות, לפרגן ולהודד, ואנחנו גם יודעות מה המשמעות של זה, בבניית החוסן, והיום -יום, והחיים שלהם. נכון, הפרספקטיבה שלהם בעולם. אז אותו דבר אנחנו צריכות לעשות תבור עצמנו, בית החבור העובדים שלנו, ובית החבור כל מי שסביבנו, אבל בואי רגע, נתחיל באיך לומדים לחגוג הצלחות מתוך כל הביקורת הזאת, ואני אגיד, אני גדלתי במקום מאוד ביקורתי, והייתה לי טוני סטן, הדומה והנקית על הכתף, היו שנים שהיא הייתה הרבה יותר גדולה ממני. בסדר, זאת אומרת, הביקורת, באמת הייתה חזות הכל בתוך התודעה שלי, והצלחתי לעשות שיף למקום אחר.
- [24:41]
אז בואי, בואי רגע, נדבר על איך אפשר לעשות את השיף תזה, וכן לחגוג הצלחות. מה עוזר לך? כמו שאמרנו, אני קודם כל מנסה לראות גם את הדברים הקטנים והטובים, אוקיי? ואני חושבת שבעיקר כמנהלת האימפקט שלי הוא עוד יותר גדול, כי ברגע שאני משקפת את ההצלחות שלי לעובדים שלי לאנשים שעובדים לידי, זה לא ממש משנה, ואני משקפת גם את הקשיים שלי בדרך, כן? אני לא אומרת רק השחתי את זה, ושחתי את זה, ושחתי את זה, ואני גם משקפת כשקצת יותר קשה לי להצליח, אני גם משקפת את התהליך שקרה לי שעברתי בדרך כדי להצליח.
- [25:22]
אני מאפשרת לאנשים אחרים לעשות את אותו דבר ולראות את שלהם. קודם כל, זה גורר לכולם שזה לא משהו שעובד בלי עבודה. אין הצלחה שמגיעה בלי עבודה. זה לא באמת קיים. יש אנשים ספורים בעולם שנולדו בבוקר עם יכולות מדהימות וזה כל מה שהם, ובאמת הם יכולים לעשות ימון דברים.
- [25:44]
הם ספורים בעולם. אין הרבה כאלה. רובינו צריכים לעבוד מאוד מאוד קשה בשביל להצליח. אז אם אתה משקפת הדרך שאתה עושה בשביל להצליח, ואתה עוד יותר מרים לאנשים וגורם להם לראות גם את ההצלחות שלכם תוך כדי שקוף של ההצלחות שלך עצמך, אז אתה קצת מאפשר להם לראות דברים אחרת ומאפשר להם לשקף את ההצלחות שלהם. אני האמת היא בפרופורמן סרביון.
- [26:10]
אני עושה פרופורמן סרביון פעם בחצי שנה. אני נראו את התהליכים האלה, למרות שיש כאלה שגידו שזה תהליך שימת מעולם. אני מאוד אוהבת אותם. אנחנו ממש משתמשים בפרופורמן סרביון כדי להגדיר גולז. אמיתיים, לא כאלה שהם כאלה בעביר.
- [26:24]
אנחנו עוקבים אחרי הגולז, וממש בונים מהרוטמפ, וניהל לפני שהם אלים את הפרופורמן סרביון, אני מזכירה לכולם, אני ממש עוברת אחד -אחד, ואומרת להם, אתם זוכרים שאתם צריכים לעוף על עצמך בפרופורמן סרביון. כמה שאתם כודבים על עצמך, תעוףו על עצמך, אותי זה לא מביך לקרוא את זה. אני רוצה שאתם תעוףו על עצמך ותכתבו את כל מה שהיה לכם ממש ממש מדהים שקרה לכם. אז זו מנהלת מדהימת. קודם כל, כאילו, ברמת המודלים, אני מתחברת לכל מה שאמרת, ואני חושבת שבמנהלים ששפעה אין סופית על הנפש של התודעה של העובדים שלהם.
- [27:00]
גם מחקרים ראים את זה, וגם אנחנו חובות את זה כל יום, אז לא צריך להרחיב על זה הרבה. וכשאת יודעת לך גוגל את ההצליחות שלך וגם לשקפת הדרך שמביאה אותך לשם, זה המודלים הכי הכי טוב, ובסוף, התנהגות מדברת הרבה יותר מכל מילים שהייפם נאמר, ואנחנו מדברים את עצמנו לדעת הזה אין צורך. אני חושבת שבתוך עולם שזה לא מספיק, וזה לא מספיק טוב, ואני לא מספיק טובה, וכל הדבר הזה, כשמנהלים ומנהלות מגיעות על one -on -one, על performance review, על המנהלים שלהם, ומספרים על ההצליחות, על הדברים הטובים, ועל feedbackים שהם קיבלו טובים מהצוות, על Deadline שהם הצליחו לעמוד בו, על משימה קשה שהם הצליחו לפצח, על איזשהו buggy זוטרי, שאלה כך מלא זמן למצוא אותו, וסוף סוף הצליחו לפצח את הדבר הזה. זה קטן, אבל זה משמעותי מאוד, וזה בדיוק את דברים שבונים את הביטחון שלנו. ממש כך, יש מנהלים שאפילו יותר מזה ממש קשה להם לתת feedback טוב לאנשים שלהם, כי הם שחקו לעשות את העבודה שלהם.
- [28:07]
הם פתרו את הבעג. לא רק שיש מנהלים שקשה להם לתת feedback, יש הרבה מאוד מנהלים שקשה להם מאוד על הדברים, כי באמת אנשים מרקוסים תעבודה שניים מה יש לי להגיד על זה תודה. ובמקום הזה, אני מתחברת, אני רוצה ממש להתחבר למה שאתה אומרת קודם. אנחנו לא צריכים לחכות שאף אחד יגיד לנו תודה. אנחנו לא צריכים הביטחון לעצמי שלנו הוא שלנו, הוא לא תולוי, לא במנהלים ולא בסביבה ארגונית שאני אמצאת בקרגע ולא בשום דבר.
- [28:34]
אני צריכה להיות מסוגלת לבוא ולהגיד לעצמי תודה על הדברים שאני עושה, על המאמת שאני משקיע, על הדרך שאני, על השגים שאני, שאני מסיגה. בין אם בעיני מישהו אחר, זה השגים או משהו נורא נורא בינוני. בשבילי זה הסג, בשבילי אני עכשיו הצכתי לנגן על הפסנטר יצירה, שלא הצכתי לנגן לפני שלושיםים. זה דבר, מדהים? ממש ככה, זה קצת מחברת כל מה שאמרנו, כי מצד אחד, אנחנו אומרות שאנחנו צריכות להבין מה עשינו טוב ומה צריכה שאנחנו עוברו לחכות שאנשים השקפו לנו את זה.
- [29:08]
מצד שני, אנחנו, לא לחכות שמישהו אגיד לנו על זה, תודה סליחה. מצד שני, אנחנו אומרים שלפעמים קשה לנו לראות את הצלחה שלנו, ולכן, אנחנו צריכים סביבת תומכת שתשקף לנו לפעמים שעשינו משהו טוב, ובשביל זה, יש כאן בן זוג חבר טוב, או המנהל שלך, או מישהו זה לא יהיה, שיכול ברגע, לרגע להגיד לך, אי, שמת לב, לזה שעשית, ככה וככה. ואז יש אותנו עצמנו, שאתה, אתה יכולה להגיד לך, וואו, טוני, הסדנה הזאתי שעשית, זה מדהים. ואתה אגידי, כן, כן, כן, ואתה נכון את זה בצד, או בעוד חודש שנדבר, בכלל לא תזכירי שעשית את זה. ובגלל זה, אני אומרת לאנשים שממש ממש קשה להם, תכתבו לכם, תסעשו פינקאס קטן של כל ההצלחות שלכם, באיזשהו תקייר, באיזשהו פינקאס אמיתי, להתראה לי כמו של פעם, בדף ועת, איפה שזה לא יהיה, תתעדו לכם את ההצלחות שלכם, כדי שתראו, שזה לא מאשור אנדומלי, זה לא מאשור שקרה פעם ב, שבאמת יש לכם כמה הצלחות שעשבתם בדרך, ויהיה לכם רגע כיף להסתכל על זה ולהגיד, כן, אצלחתי את זה, וואי נכון, שכחתי, שגם אצלחתי את זה, וואי, יש פה איזשהו פטרן, שאני רואה שאני, כאילו, מצליחה כבר כמה דברים, ואולי אפילו למצוא איזשהו אורחות שני שמקשר בין כל הדברים, ולראות, אימא דרם להצלחה הזאתי, ואזותי, ואזותי, ולהגיד, אני בעצם ממש טובה ולבנות ההליכים.
- [30:34]
לא חשבתי על זה קודם. מדהים מה שאמרת עכשיו, כל המנהלים שעבדתי איתם בשנים האחרונות, לכל אחד מהם, יש קבוצת ווטסאפ, עם עצמם, שקוראים לה, משהו הצלחות. לקבוצה שלי קוראים, אני אצלחות, וכשאני מקווה את פידבקים על הסדנאות, על תהליכים, על הפודקאסט, על המון המון דברים שקוראים, אני שולחת את הצילום השך הזה לתוך הקבוצה הזאת. וכשאני פותח לתה קבוצה הזאת, זה כאילו, יש שם את הערך המצטבר שלי לעולם. ובגלל שהיה להיות בנתינה, זה אחד הדברים הכי הכי חשובים וקרדינלים מבחינתי.
- [31:11]
זה כל כך מסמך, זה כל כך מרים, ואז בדיוק, זה ממש מה שאת נתארת, אני יכולה לראות שם את הדברים שעובדים ואת הערך שאני אותה את, ואיפה זה לנגע באנשים אחרים. עכשיו, כולנו יכולים לעשות את זה, כולנו צריכים לעשות את זה. כי כולנו תורמים, השאלה אם אנחנו מסוגלים לשים על זה את האצבע ולראות את זה, או לא. אבל ברגע שאנחנו מצליחים לראות את הדבר הזה, ולקיים את הקבוצת הצלחות הזאת שאני, בחוונה לא שם אותה בפינקאס ובכוונה, לא שם אותה באיזה Google Drive ולעשם אותה במקום הכי זמין ונגיש, שיהיה לי הכי קל למצוא ולגשת לדבר הזה. אז לכולנו יש המון מה לכתוב בכבותה הזאת, וינה, אני מעטגרת אתכם.
- [31:54]
תצרו עכשיו, תחשבו מה עשיתם בשבוע האחרון שיצליח לכם. בואי ניתן דוגמאות. אז היה את הדוגמה של מה שסיפרנו קודם על היר. זו עם הרעיון. אני ממנתרת מלא, אפילו בלי נעשים לב.
- [32:09]
בסופו של דבר, אני עובד את, לא, זה 20 שנה בעולם הזה של היתק. יש לי המון ניסיון שצברתי עם הזמן. יש לי הרבה אינסייטים לתת על מה כן לעשות, מה לא לעשות, ואני עושה את זה די הרבה לכל מיני אנשים שבאים ושואלים אותי שאלה או לנסות לקדם אנשים שנמצאים אצלי בצבד, ואני נואר רוצה לעזור להם לזוז קדים, אבל אני יכולה לעזור להם ולתת להם להיות את היכולות שלהם ולפעמים מפתיע אותי איך אנשים לא מסוגלים לפרגן לעצמם, וכמה בעצם אני כן יכולה לפרגן להם, והם לא מצליחים לעשות את זה לעצמם. נכון, אני חושבת אבל שזה, כאילו, אם היינו הולכות על הבנשמרק, אז אני חושבת שזה יותר קומונליז, זאת אומרת, ההתנהגות הנפוצה היא שקשה לנו לראות את הצכות ולפרגן לעצמנו. אני חושבת שזה גם נורא ממלא אותנו, כי אני לחושבת שאף אחד לא מבין כמה הוא יודע, עד שהוא נותן את המידע הזה למישהו אחר.
- [33:10]
הוא תשומע אלמד אחרים. זה מדהים. זה דרך גם הכי טובה ללמוד. ממש. אבל מעבר הזה, גם לפעמים אני מדברתי מישהו, ואני מסבירה כל מיני דברים, ואני כאילו, אני לא חשבתי שאני יודעת את כל זה.
- [33:21]
זה מדהים. איזה כיף, שזה נורא טבעי עבורך לראות את הדבר הזה. פעם דחיתי כל מיני קומפלימנטים ומחמאות ופתבקים חיובים, והיום אני יודעת להגיד תודה ולספוג אותם בעווה פנימה, וגם האלה, ללכת ולכתוב את זה ביומן הצליחות שלי. נכון. אנשים שמנתנים מהפתבקים, בדרך כלל, נורא קשה להם פשוט להגיד תודה ולסתום.
- [33:45]
כן, אנחנו הולצה הזאת מפעם. מה היפה בה בעצם? היא מאוד ישנה. כן, לגמרי, אני חושבת שהמסר שאנחנו רוצות להשאיר אותכם איתו, הוא שני דברים. אחד, בשבילי, זאת אומרת אני אתן גם לחסקם, כמובן.
- [33:58]
בשבילי, זה לראות את הצעדים הקטנים, ולראות את האבן על אבן, כי לכל אבן בדרך שאנו יש משמעות וכשאנחנו מסוגלות להסתכל אחורה ולהגיד לעצמנו תודה על הדרך, ולא מתוך בנוניות, ולא מתוך, אלא, באמת, מתוך הבנה, שיש עלינו הרבה, וככה אנחנו עושות את הדרך בצורה הכיתובה שאנחנו מסוגלות, ולראות את ההצליחות שאנו, כי זה מה שבונה את הביטחון העצמי שלנו.
- [34:26]
ואם אנחנו לא מסוגלות, אז, או לא מסוגלות, עדיין אני רוצה להגיד, אז, נקיף את עצמנו, ונשרת עצמנו בתוך סביבה, מרימה, ומפרגנת, וטובה, שתשקף לנו את הכוחות שלנו, ותחבר אותנו על העוצמות ולכוחות שלנו, כדי שנצמח ונגדל, ונוכל לראות את זה יותר בעצמנו. אז, אני דווקא, התייחס יותר למנהלים והמנהלות בסיכום. אני, אגיד את המובן, מעליו, שיש לכם המון השפעה על האנשים שאתם מנהלים, כמובן, With great power, come great responsibility, נכון? אז, תשתמשו בה, כוח שיש לכם בתבונה, ותפרגנו לאנשים שלכם, תראו להם את ההצלחות שלכם, תצייחו להסתכל על ההצלחות שלכם, ותשוקפו את המחוץ, התפרגנו לאנשים שלכם. זה נורא נורא חשוב.
- [35:17]
אנשים מאוד צריכים שיתנו להם פידבק, גם אם הוא לא טוב, וגם אם הוא כן טוב, אבל פשוט להיות קנים איתם, וכן להצליח, לפרגן להם, ולדעת לחגוג איתם, הצלחות תנו, דברים שהצלחתם לעשות לצוות, יש לזה טועלות, כל כך, כל כך גדולות, גם לבן אדם עצמו, גם לקבוצה, שתחוש קבוצה חזקה, ומוצלחת, ומתוך הקבוצה החזקה והמוצלחת הזאת, הצליחו לעשות דברים יותר טובים, ויותר גדולים, ויותר עומץ, ויותר יצירתיות, ויותר הכל, לא מדברת בכלל על, איפה על השלכות, על הירגון כולו, זה כאילו, כשמנהלים, מנהלים ברמות הגבוהות, עושים את כל הדבר הזה, וזה משליח על כל הירגון כולו, ועל השייכות לירגון, וזה שהעובדים, מרגישים, שרואים אותם, וכל הדברים שהם יסביב לזה, באמת, יש איזה ערך, שהוא, לא אפשר, ממש, אפשר לקמת אותו בכלל, ופשוט צריך לעשות מזה יותר, זה לא לקסף, זה, רק עושה טוב לאנשים, פשוט, תפרגנו קצת, יהיו טובים לעולם, וזה ממש יחזור עליכם. וואו, זה חוזר בענק, זה חוזר בענק, ואני חושבת שזה ממש בוני המון, המון ביטחון עצמי, שמביא אותנו, באמת לראות, עוד יותר הצלחות, ועוד יותר לפרגן לאחרים, ועוד יותר זה ממש המעגל הזה, של הצלחות, שמאפשר לנו לעמוד בעוד את גרים, ולקחת אל עצמנו יותר, ולהגיע ליותר רסגים, אז מדהים, חותמת על כל מילה שאמרת, יש לנו השפעה באמת מטורפת על התודעה של העובדים שלנו, ואנחנו בפוזיציה, שאנחנו יכולים להשתמש בה השפעה הזאת, לטובה, וזאת באמת זכות ענקית, זה באו נשתמש בה. עילה, תודה רבה רבה רבה. תודה לך, שירחנו אותי, היה כל כך כיף. איזה כיף, תודה רבה.
- [37:12]
תודה שגדשתם את הזמן להזין לפרק הזה. אני שמח לדעת מה חשבתם. מוזמנים לכתוב לי, וליצור קשר בכל אחת מהמדיות בתיאור של הפולקסט. ואם אהבתם, מוזמנים לשתף את מי שהפרק הזה יכול לעזור לא או לא, להניג את החיים שלהם להצלחה ולחיים טובים ומוזנים יותר. נתראה בפרק הבא.