פרק 83 - שינויים כמנוע צמיחה | לנהל קריירה מצליחה בעולם דינמי | עם אינה ווינר

Summary

---

סיכום פרק 83: שינויים כמנוע צמיחה – לנהל קריירה מצליחה בעולם דינמי

פודקאסט: From Manager to Leader | עם טוני ערד פליק

אורחת: אינה ווינר, VP Product באפספלייר

תאריך: 29.12.2025

---

סקירה כללית

הפרק מתמקד בניהול קריירה בעולם הדינמי והמשתנה של היום, ובחיפוש אחר פרקטיקות למנהיגות אישית וארגונית וצמיחה מקצועית ואישית מתוך שינוי. טוני ואינה משוחחות בגובה העיניים על בחירות משמעותיות שמעצבות קריירות מוצלחות—כיצד להתמודד עם שינויים, פחדים והזדמנויות, ואיך לבנות ולנהל את הקריירה באופן אקטיבי, ממוקד ומספק לאורך זמן.

---

נושאי השיחה המרכזיים

1. סיפור הקריירה של אינה – שינויים כמנועים אישיים ומקצועיים

• אינה מספרת על השאיפה המקורית להיות חוקרת מוח, המעבר לעולם ההייטק, ו-17 השנים בגוגל (01:21–02:11).
• החלטה לעזוב דוקטורט ומסלול אקדמי: "המחויבות שלי לילדים העתידיים שלי... מגיעה להם אמא מאושרת." (02:11)
• פנייה לאימייל ישן של ריקרוטר מגוגל שפתחה דלת – לא לפחד לנסות למרות שחלף זמן (05:19–05:44).
• גישה של ראיית החיים כמשחק: "הלא כבר יש לנו... למה לא לשלוח אותו?" (06:14)
• בחירה לשים פוקוס במה שמרגש – "אני מאוד רגילה לרשום את הבעד והנגד, אבל את ההחלטות בסוף לעשות עם הלב" (04:08).
• הניואנסים של חזרה לארץ עם המשפחה, הקשיים, והצורך לנהל גם "הסתגלות רגשית" ולא רק לוגיסטית (07:32–08:15).

2. פוקוס והתמודדות עם רעש ורגשות בסביבה משתנה

• חשיבות הפוקוס: "לדעת מה חשוב לי ולהחליט מראש שכל שאר הדברים אני בוחרת שלא יהיו לי חשובים." (09:05)
• סינון רעשים מהסביבה, לדעת מתי לבקש כלים ותמיכה ומתי להגדיר גבולות לעצמך (08:15).
• היכולת לעצור, 'לנקות שולחן', להגדיר כל תחילת שבוע/חודש את שלושת הדברים החשובים (10:09–10:54).

3. כלים פרקטיים לניהול ושדרוג עצמי וקריירה

• תרגיל שנתי: לדמיין את העתיד ולרדת לפרקטיקה – "לצייר איפה אני רוצה להיות עוד שנתיים, שלוש, חמש... מה מלא היום שלי? מה מרגש אותי?" (16:40)
• זיהוי חוזקות קיימות ותחומים למיקוד – "אני יושבת עם עצמי או עם חבר טוב ומנסה לברר מה הפערים שחסרים" (17:28–18:09)
• הצבת יעד למידה שנתי ממוקד, לשלב עוד 'קוביה' לבניין הקריירה שלך (18:09).
• זיהוי הצלחות וערך ייחודי – רפלקציה אישית ופידבקים: "רוב האנשים נוטים לשכוח 90-95% ממה שאומרים להם שהוא חיובי בפידבק, ולהתרכז בפערים" (26:40)
• לא להשקיע מאמץ בשיפור תחום שאינו מלהיב, אלא לחזק את המקומות שבהם יש תשוקה ו-flow (26:40–27:34).
• תרגול של דמיון וציור יום עבודה אידיאלי ברזולוציה גבוהה, לא רק הישגים אלא גם איך נראה השבוע ומה מביא כיף (27:34–28:07).

4. התמודדות עם פחדים וחששות מהשינוי

• להחליף "אני לא טובה" ב"אני עוד לא" – להפוך את הפחד למרחב למידה (29:10).
• גישת growth mindset – ללמוד דרך תנועה וצמיחה, לבקש עזרה, ליישם transferable skills (30:09–31:10).
• אתגרים אמיתיים צצים דווקא מהמקומות הלא ידועים – "לא ידעתי, שלא ידעתי" (32:17).

5. גמישות מחשבתית, השארת אגו ועשייה עם ענווה

• לא להיתפס לסיפור הפנימי או לכותרת ("אינה מגוגל" וכו') – ביצוע הפרדה בין הזהות האישית למקצועית (39:05).
• קריירה זה משחק קבוצתי – לראות את מקום העבודה כקבוצת ספורט עילית, לא כמשפחה, ולדעת להפסיד בדרך להצלחות (40:04–40:48).
• חשיבות הרפלקשן, לשאול את עצמך כל שנה, כל חג – מה ה-next level? מה מרגש אותי עכשיו? (40:48–41:55).

6. גישה של gamification והזדמנויות (playground mindset)

• לקבל אחריות על הזדמנויות שאינן מוגשות 'על מגש' – "אני game" (37:41).
• Leverage על פידבקים – לנהל יומן פידבקים לעצמך, גם אם בהתחלה זה לא נעים (35:39–36:26).
• ליזום, לבקש משימות צד ולראות בהם מנוף למקפצות מקצועיות.

---

ציטוטים נבחרים ומומנטים זכורים

• [02:11] אינה: "המחויבות שלי לילדים העתידיים שלי... מגיע להם אמא מאושרת."
• [04:53] אינה: "לעשות את כל הבעד והנגד ואז לשים את זה בצד ולראות איפה... עושה לי את הוואו, וככה לעשות את הבחירות שלי."
• [06:14] טוני: "הלא כבר יש לנו. למה לא לשלוח אותו?"
• [09:05] אינה: "פוקוס הוא כלי אחד החזקים בכל סיטואציה בחיים... לבחור מה חשוב לי, ולהחליט מראש שכל שאר הדברים אני בוחרת שלא יהיו לי חשובים."
• [16:40] אינה: "בכל שנה לעצור רגע, ולשאול את עצמי, איפה אני רואה את עצמי בעוד כמה שנים? ... ולצייר את זה כמה שיותר ציורי."
• [18:09] אינה: "אני לוקחת אחד מהדברים האלה ואני בוחרת אותו כמטרה שלי לשנה הבאה... כשאני מוכנה להשתפר ולצמוח."
• [26:40] אינה: "רוב האנשים... נוטים לשכוח את כל הדברים שהצלחתם, ולהתרכז ב-5-10% של הפער... תלכו רגע תקראו את כל הדברים שהצלחתם."
• [29:10] אינה: "להגיד לעצמי אני עוד לא, להחליף את הלא בעוד לא."
• [37:41] אינה: "I'm game. ... לקחת את החיים בעבודה כמשחק."
• [39:05] טוני: "ה-KPI של העבודה זה ה-KPI של הערך העצמי שלהם. ... לעשות את הנפרדות בין הסיפור שלי, של טוני, לבין אני מנהלת בפרויקט אסטרטגי."
• [40:04] אינה: "הדרך שעזרה לי להסתכל על זה בצורה קצת יותר בריאה, זה הסתכלות על מקום עבודה כעל קבוצה בספורט.... עבודה זה ספורט קבוצתי."

---

טיימסטמפס לסגמנטים חשובים

• [01:21–02:11] – אינה מספרת על התפנית מקריירה אקדמית להייטק.
• [04:08–04:53] – כיצד אינטואיציה ורגש מכוונים את ההחלטות.
• [08:15–10:09] – איך להתמודד עם רעשים חיצוניים ורגש בתקופות של שינוי.
• [16:40–18:09] – התרגיל האישי של אינה – לדמיין את הפוזיציה הרצויה ולהגדיר יעדים.
• [26:40–28:07] – על חשיבות חיזוק החוזקות ופידבקים.
• [29:10–31:10] – דיבור כן על פחדים, שינוי מקצוע והאמונה בטרנספרביליות של מיומנויות.
• [37:41–39:05] – על גמיפיקציה: יוזמה, אתגרים והזדמנויות כמשחק.
• [40:04–41:55] – ההפרדה בין הזהות המקצועית לאישית, תהיות פילוסופיות על מסלול קריירה.

---

מסקנות והשראה מרכזית

• העולם הדינמי דורש ממנהלים ומנהלות לפתח גמישות, פוקוס ואומץ לנוע בין עולמות.
• להעז לדמיין, לשים כוונה – ולהתחייב לעצמי לשאול מה עושה לי טוב ומה עוד הייתי רוצה לפתח.
• לדעת לפרגן לעצמי על הישגים ולחפש את ה־bread crumbs שמרחיבים לי את הלב.
• לא צריך לדעת את הכל מראש, אפשר להסכים להיות "עוד לא" – ולהתחיל בצעד הראשון, גם בלי הצהרות גדולות.
• קריירה אינה מסלול ליניארי אלא משחק, שדה אפשרויות להתאמן, לשחק, לפספס – ובעיקר להתקדם.
• כל אחד ואחת יכולים, זה עניין של בהירות פנימית, תרגול וגישה של "just do it".

---

רגע השראה לסיום

[43:03 ] אינה:
"זה מתחיל בלהגיד, אני יכולה, גם כשאני עוד לא חושבת שאני יכולה."

[43:34] "שמת נעלי ספורט, יצאת מהבית—זה נחשב שעשית ספורט." (גרצ'ן רובין)

[43:54] טוני:
"לי זה מאוד מתחבר להכל קורה פעמיים—פעם ראשונה בדמיון ופעם שנייה במציאות."

---

לינק האזנה נוסף (למי שמעוניינים להעמיק):

פודקאסט From Manager to Leader – כל הפרקים

---

מומלץ לשתף עם כל מי שהקריירה או מנהיגותם חשובה להם, ולקחת לעצמכם רגע לחשוב—מה עושה לכם וואו, ומה הייתם רוצים להוסיף לעצמכם בשנה הקרובה?

Transcript

[A]

היי, אתם מאזינים לפודקאסט From Manager to Leader, הפודקאסט למנהלים שרוצים לעשות את קפיצת המדרגה אל הובלת החיים, הקריירה והאנשים שלהם להצלחה והגשמה בעזרת כלים מעולמות הפיתוח, הפסיכולוגיה והתודעה. אני טוני ארדפליק, מונחת הפודקאסט הזה, מנטורית ומלווה מנהלים, מנהלת פיתוח בכירה עם ניסיון של למעלה משני עשורים בהייטק מרצה ומנחת קבוצות של מכון אדלר ובעיקר סקרנית ולמדנית נצחית. אם אתם מנהלים שרוצים להתקדם, להשפיע ולייצר הצלחות, וגם לחיות את החיים האלה בטוב, למצוא את האיזון וליהנות מהדרך, הגעתם למקום הנכון.

והיום אנחנו נדבר על שינויים ומעברים בקריירה, אבל איך עושים אותם באמת בצורה חכמה בעולם העבודה המשתנה והחדש והעתידי. וכדי לדבר על הנושא הזה הזמנתי את אינה ויינר. אינה היא VP פרודקט באפספלייר כרגע, אבל יש לה עבר מאוד מפואר של שינויים ומעברים. יש לנו המון מה ללמוד. היי אינה, איזה כיף שאת פה.

איזה כיף להיות פה, טוני. ממש, ספרי קצת על עצמך ואז בסוף גם איפה אנחנו מכירות ואיך נולדה השיחה הזאת. כן, אז היום אני באמת VP פרודקט באפסלייר בשנה האחרונה, הצטרפתי להוביל את הדאטה ו-AI באפסלייר ונדבר על זה עוד. לפני זה הייתי בגוגל 17 שנה, שזה נשמע בערך כמו לייפטיים. זה נשמע כמו לייפטיין.

אכן, כן, אני בדרך כלל מעגלת, אני אומרת 100 שנה, פחות או יותר. גדען. אבל אם היינו נפגשים לפני 20 או 25 שנה, אז בכלל מה שרציתי זה להיות חוקרת מוח. אז זה ככה ההיסטוריה שלי. מדהים, אז איך התגלגלו הדברים שאת לא חוקרת מוח ועזבת את גוגל אחרי 17 שנה?

כי יש אנשים שגוגל זה החלום שלהם ואומרים כאילו אפשר לצאת לפנסיה, למה בעצם לעזוב? אבל באופן כללי השאלה שלי היא, בואי תספרי לנו קצת על המעברים העיקריים בשנים האחרונות ואז נסתול ונוציא משם כלים אמיתיים של איך לנהל את הקריירה שלנו בעיניים פקוחות. כן, אז אולי אפשר להתחיל באמת מהתקופה שבה אני הייתי באמצע הדוקטורט, חייתי את החלום, אני עוד מהבית ספר ידעתי שמה שאני רוצה זה להיות חוקרת מוח. לגלות דברים שעוד לא התגלו בנושא המרתק הזה והייתי לקראת חתונה ופשוט שמתי לב שכל בוקר לא בא לי, לא בא לי ללכת לאוניברסיטה ואמרתי לעצמי, אני, המחויבות שלי לילדים העתידיים שלי, הם מגיע להם אמא מאושרת ופתאום הבנתי שאומנם אני חיה את החלום וכבר הלכתי למקום הזה במשך עשר שנים, תואר ראשון, תואר שני, מעבדה מדהימה, הכל מרתק, אבל אני לא איפה שאני רוצה להיות. כי קמת בבוקר וזה לא הרגיש מרגש, זה לא הרגיש נכון.

כן, לא היה בא לי, באותה תקופה למדתי בירושלים, גרתי בתל אביב, אז גם ככה כל בוקר קמתי לנסיעה של איזה שעה בבוקר, ופשוט... ראיתי שלא בא לי יום אחרי יום וזה לא איפה שאני רוצה להיות ואמרתי לעצמי, אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי את הדבר הזה. אז אני לגמרי איתך והמשן סטייטמנט שלי בחיים זה לחיות בטוב. יש הרבה אנשים שקמים לעוד בוקר אפור והם לא שואלים את עצמם מה בא להם והפרק הזה כנראה הוא פחות בשבילם. כי אנחנו באמת רוצות לחיות את החיים to the fullest, כאילו, יש כל כך הרבה מה לעשות ואין לנו פה זמן אינסופי.

אז אני נורא שמחה לשמוע אותך, גם שואלת את השאלות האלה של מה בא לי. זה כאילו שאלה כזאת שמבוגרים חושבים שזה של גיל ארבע, ואני חושבת שזה נורא מחבר אותנו אל משהו שהוא ראשוני ומרגש ונכון, וזה פותח שבילים למקומות שאנחנו לא רואות. לגמרי, וזה משהו שהלך איתי ככה לכל הקריירה, כן? אני בן אדם מאוד לוגי, מאוד רגיל לרשום את הבעד והנגד, אבל את ההחלטות בסוף לעשות עם הלב. זאת אומרת, לעשות את כל הבעד והנגד ואז לשים את זה בצד ולראות איפה...

עושה לי את הוואו, וככה לעשות את הבחירות שלי. מדהים, אז מה קרה משם? ואז נזכרתי שאיזה חצי שנה לפני זה כתב לי איזה recruiter מדבלין אם אני רוצה להתראיין לגוגל, ובזמנו זה לא היה רלוונטי, אז לא עניתי לו. ואז פתאום עניתי לו. כן, לא ידעתי בכלל, זה היה בתקופה שגוגל רק התחילה בארץ, אולי בגדול רק התחילה בכלל.

ואז הזמינו אותי לראיון ועוד כמה ראיונות והטיסו אותי לניו יורק כי המשרד פה היה נורא נורא קטן והתקבלתי לגוגל. מדהים. כן. מה שעוד מדהים זה שאנשים לא חושבים שאחרי חצי שנה יש טעם כאילו להחזיר אימייל למישהו, אבל את ידעת שיש פה משהו אפשרי. כן, אני חושבת שלא באמת חשבתי שיצא מזה משהו.

אבל זה היה דלת שמישהו פתח לי ואמרתי יאללה בוא ננסה. אז עוד תמה שאנחנו נדבר עליה בהמשך זה הסיפור אצלי, אני ממסגרת את זה כסיפור של לשחק קצת את החיים האלה, קצת לעשות גימיפיקציה, זאת אומרת אנחנו לוקחים את עצמנו נורא נורא ברצינות, כאילו לא יענו לי לאימייל הזה, אז לא יענו לי לאימייל הזה, אבל למה לא לשלוח אותו, כאילו מה זה אומר? ‫הכול בסדר. ‫-בדיוק. ‫ואת הלא כבר יש לנו.

‫-נכון, בדיוק. ‫אז נכנסת לעבוד בגוגל, איזה כיף. ‫-כן, ואז הדברים קרו. ‫התחלתי כמפתחת, ראש צוות, ‫מנהלת היתר בחירה, ‫עברתי לארה״ב עם המשפחה. ‫שזה גם ממש לא טריוויאלי.

‫-שזה ממש לא טריוויאלי, ‫לקח הרבה זמן להתכונן למהלך הזה, ‫ואז בשנת 2022 עשינו את המעשה ‫שגם בכלל, ‫היא הביאה לי וחזרנו. ‫-ב-2022, של ה"הי הקורונה". ‫-כן, של "הי הקורונה", ‫שהכול פה היה נראה up and to the right. ‫חזרתי עם שלושה ילדים, בעל וכלב, ‫וזה פחות או יותר מתי שנפגשנו, ‫אני ואת. ‫הצטרפתי לקבוצת מנהלות בחירות ‫ואת היית חלק ממנה, ‫ומאז אנחנו מכירות.

‫-נכון, איזה כיף לנו. שבכלל שיש לנו גם את הקבוצה המהממת הזאת. שום דבר ממה שסיפרת עד עכשיו הוא לא טריוויאלי בעיניי. לא להתקדם כמו שהתקדמת בגוגל ולקחת עוד תפקיד ולהעלות עוד דרגה ולהיחשף לעוד אנשים בתוך סביבה שהיא מאוד גברית, מאוד תחרותית, מאוד אגרסיבית. לאו דווקא אגרסיבית ביעדים שלה, אני מתכוונת.

לקחת את כל המשפחה לעבור לחו"ל זה להסתגל, זאת הסתגלות משפחתית, זאת לא רק ההסתגלות הפרטית שלי כבן אדם, זה ממש מורכב. ואז להעביר אותם בחזרה לישראל, אני חושבת שזה אפילו יותר מורכב מלעבור לשם. כן, כי א', כבר עשינו את זה פעם אחת, כשאתה עושה את הבלתי נודע, אז אתה לא יודע מה האתגרים שמחכים לך. כשאתה עושה את זה פעם שנייה, ואחרי שש שנים שגרנו בארצות הברית לגמרי, ולא נודע, אז אתה כבר יודע שמה שמצפה לך. מה שאני ידעתי זה להכין את עצמי, ואני ידעתי ששנה ראשונה אחרי שחזרנו לארץ, אמרתי לכולם, נא לא לשאול אותי משלומי.

אני יודעת שהשנה הראשונה תהיה לא פשוטה, אז זה הזמן שאני צריכה, וכך היה. וואו, זה ממש כלי עבודה, את יודעת, הסיפור הזה של... לי הייתה תקופה בחיים שהחלמתי משלוש פריצות דיסק בגודל האוקיינוס, זה סיפור אחר, וברגע שהחלטתי שאני מחלימה עכשיו, לא יכולתי ללכת, כן? כאילו זחלתי פה לשירותים על רצפה, ואמרתי לכל מי שסביבי, אל תשאלו אותי, כמה כואב לי ומה שלומי ומה זה, אל תשאלו אותי, אני מתמודדת, אני אנצח את זה, הכל יהיה בסדר, תעזבו אותי, כאילו תנו לי רגע להיות בתוך זה לבד. זה ממש כלי עבודה, זאת אומרת, לא לשמוע את הרחמים, את הפחדים, את החששות, את החרדות של כל מי שמסביבנו, גם את העצות, בסדר?

זה כאילו להיעזר במי שאנחנו יודעות שבאמת יכול לעזור לנו כרגע, אבל ממש במשורה, לסנן מלא מלא מלא רעשים ולהיות בפוקוס על מה שאנחנו צריכות כדי לעבור את המשוכה שאנחנו נמצאות בתוכה. זה ממש ממש כלי משמעותי. כן, אני מאוד מאוד מסכימה. אני חושבת שפוקוס הוא כלי אחד החזקים בכל סיטואציה בחיים, גם בסיטואציות של שינוי. של לדעת מה חשוב לי ולהחליט מראש שכל שאר הדברים אני בוחרת שלא יהיו לי חשובים.

זה דורש מאיתנו המון הבחנה בין עיקר לתפל, וזה דורש מאיתנו המון המון... פוקוס במה שחשוב לנו. רק הדבר הזה הוא מסנן המון המון המון המון רעש, וזה לא משנה עכשיו אם אני בתוך משבר שאני צריכה לפתור, או שנכנסתי עכשיו לעבודה ויש לי back to back to back to back to back. מה חשוב לי בתוך הסיטואציה הזאת? זו שאלה שאני חושבת שכשמתחילים לשאול אותה, כאילו מרגע שמתחילים להתנהל ככה, אי אפשר לחזור ולהשתתף על ידי השוטף ולהיות הפורופרה הזאת ב...

אימיילים ובוואטסאפים ובסלאקים של כולם, זה כאילו אנחנו מנהלות את החיים אחרת. כן, וכל הזמן צריך להחזיר את זה, כי היום יום שואב אותנו, במיוחד בעולם העבודה, שככה ככל שאנחנו עולים בדרגות ובכמות השיחות שאנחנו משתתפות בהן, אז כמות האינפוטים, כמות האינפורמציה הולכת וגדלה. ואני חושבת שזה מאוד מאוד עוזר מדי פעם לעצור רגע, לנקות שולחן ולהחליט מחדש. זה שלושת הדברים החשובים לי, וכל השאר מקבל עדיפות יותר נמוכה. ממש תיארת עכשיו את מה אני עושה כל תחילת יום, כל תחילת שבוע, כל תחילת חודש.

יש כל כך הרבה הזדמנויות וכל כך הרבה פרויקטים, כל כך הרבה דברים שמרתקים אותי ושבא לי עליהם. ואם אני לא בפוקוס על מה שבאמת יעשה אימפקט, אז הזמן עובר, הזמן עובר ואני לא אצליח להגשים את המטרות שלי בסופו של דבר. ואני חושבת שזה לא פשוט בתוך ארגון לשמור על הפוקוס הזה, כי אנחנו תלויים בהרבה ממשקים והרבה אנשים ו-relationships וכל מיני, ואנחנו צריכות באמת להתפקס ולהבין רגע מה חשוב לנו. אז אנחנו עוד מעט נדבר על כלים פרקטיים ועל איך אנחנו עושות את כל הדבר הזה, שזה גם חתיכת דבר. כן, האמת שהחלטתי לעזוב כבר לפני זה.

כבר כשרצינו לחזור לארץ והחלטנו בעצם לחזור לארץ, אז אמרתי לעצמי יאללה, סטארט-אפ ניישן, וזה היה ככה סוף 21, תחילת 22, אני לא יודעת אם אתם זוכרים מה היה אז, היה עולם ה-לה-לה-לנד. שלחפש תפקיד זה היה מאוד מאוד פשוט, ולא רציתי בכלל לראות מה יש בגוגל, כי ככה הרגשתי שכבר אני שם כ-100 שנה, וממש ברגע האחרון ככה פגשתי מישהו שבעצם גם אז החלטתי מה שלושת הדברים החשובים לי בתפקיד החדש, ובעצם מה שהוא הציע לי, התפקיד שהוא הציע לי, ענה על כל שלושת הדברים. ואמרתי לעצמי, וואלה, טוב, תפקיד אחד אחרון, אני אלמד את מה שאני רוצה ללמוד, אני אהפוך את המעבר הזה לקצת יותר רך לי ולמשפחה שלי. וככה נשארתי לעוד תפקיד אחד אחרון. החלטתי מראש שזה יהיה בערך שנתיים, שנתיים וחצי, וכשהתקופה הזאת עברה באמת הרגשתי ככה שקיבלתי את מה ש...

באתי בשבילו, וזה היה הזמן עבורי לשינוי. אבל הצלחת לעשות שינוי במיינדסט שלך, על אף שבאת מאוד החלטית, זאת אומרת, את ההחלטה לעזוב כבר הייתה לך ביד, כבר אמרת, אוקיי, נקסט, כאילו בא לי כבר משהו אחר, ואז הוא הגיע עם הדבר הזה, והצלחת לעשות שם פיבוט, איך זה קרה? אני חושבת שבזה שמראש הגדרתי איך אני אקבל את ההחלטה, מה הם שלושת הדברים החשובים לי, ובכל אחד מהתפקידים שהציעו לי, על פי שלושת הדברים האלה, שלושת הקריטריונים ושום דבר אחר. זאת אומרת, אני החלטתי מראש שכל הדברים האחרים, אני לא הולכת לבחון על פיהם. וברגע שזה ענה על כל שלושת הקריטריונים, וגם נתן לי נחיתה קצת יותר רכה, אז אמרתי, וואלה, למה לא?

מדהים. זה מדהים שהצלחת לעשות את הפיווט הזה, כי once אנחנו מחליטים, אז... אתה יודע, זה קצת לזרוק את התרמיל מעבר לגדר, זה לא פשוט להחזיר אותו אחורה ולהגיד, לא, בעצם בא לי להישאר. כאילו, ביני לבין עצמי, זה לא קשור לאף אחד אחר, זה קשור אליי. להאולייפשוט בי שלי וכאילו לסיפור שאני מספרת לעצמי.

והתפקיד האחרון הזה, אני חושבת שגם מאוד דרם להמשך שלך. נכון, נכון. כמובן, לא יכולתי לדעת מה יקרה אחר כך, אבל זה היה בחירה מדהימה. היה לי את המזל, אני חושבת שכן, המזל עם הטובים, ואני חושבת שכל החיים שלנו זה ההכנה לרגעי מזל האלה של להיות בזמן הנכון, במקום הנכון, עם ה-Generative AI, ששילבנו במוצר ממש ממש ב-2023, רוב האנשים עוד לא, עוד רק חשבו איך להתחיל. אז בסוף זו הייתה בחירה מעולה.

מדהים, מדהים, ומזל זה אחלה, אבל בסוף זאת הזדמנות שפוגשת כישרון, שפוגשת מודעות, ואת היכולת שלנו לראות את הדבר הזה, ואני חושבת שניהול קריירה זאת ממש אומנות לזהות את ההזדמנויות ואת הסיגנלים ואת הסימנים האלה שנמצאים שם תמיד, שאלה איפה התודעה שלנו נמצאת בזמן שהם נמצאים מסביבנו כל הסימנים האלה. סיפור מדהים, ואיזה כיף, ואני גם מכירה אותך באופן אישי וחברה, אז אני יודעת שהכל, כך הם הדברים באמת, זה לא איזה סיפור גבורה של כאילו שלא פוגש מציאות, זאת המציאות וזה נורא נורא כיף לשמוע את זה ככה פרסט-אנד. בואי נדבר על האיך, בואי נדבר על איך מנהלים ככה את הקריירה. אני חושבת שבאמת, למעלה מ-90% מהאוכלוסייה, קמים בבוקר, הולכים לעבודה, עושים את מה שנדרש מהם, בין אם טוב להם או לא טוב להם, בין אם הם מקטרים או אחרים מקטרים, או זאת הסיטואציה, הם חוזרים הביתה לילדים שלהם, או בלעדיהם נטפליקס, קמים לבוקר שלמחרת, שזה הבוקר של אתמול, ואת ואני, אנחנו בוחרות לחיות את החיים אחרת. וזה לא סתם, זה ממש לקחת את המושכות של החיים אלינו, ולנהל את הדברים אחרת.

בואי ננסה לחלץ משם את הכלים, כדי שאנשים ששומעים את הפרק הזה לא יחשבו שזה סיפור סינדרלה של מתנות נורא גדולות שנתנו לנו, זאת המציאות שאנחנו מייצרות. כן, אז מה שאני עושה אחרת, זה משהו שלמדתי מחברה טובה לפני כמה שנים, זה בתחילת כל שנה לעצור רגע, ולשאול את עצמי, איפה אני רואה את עצמי בעוד ככה כמה שנים? וזה גם דרך אגב משהו, תרגיל שאני נותנת לכל מי שאני מנהלת ולמנהלים שאני מנהלת לעשות עם העובדים שלהם. ככה, השלב הראשון זה לצייר איפה אני רוצה להיות עוד שנתיים, שלוש, חמש, ולצייר את זה כמה כמה שיותר ציורי. אני קמה בבוקר, לאן אני הולכת?

מה אני עושה? ומה מלא היום שלי? מה מרגש אותי, מה מלהיב אותי שם. ואז אחרי שככה ציירתי לעצמי, ועוד יותר טוב, בכתב, את התיאור הזה, אז השלב הראשון, אחרי זה, זה לזהות איפה אני כבר שם, איזה תכונות כנראה, זה לא איזשהו משהו שאין לו בסיס במציאות, כנראה יש לזה בסיס במציאות, ויש כבר הרבה מאוד תכונות ויכולות שכבר יש לי. לדוגמה, אני יודעת להביא צוות לקונצנזוס, או לדוגמה, אני יודעת להכניס פוקוס, או זה יכול להיות גם דברים ממש hard skills, אני מומחית בתחום ה-security, או אני מומחית עולמית בשפה מסוימת.

אז כל הדברים האלה כבר יש לי. עכשיו מה שבטוח אם אני עוד לא שם בתפקיד החלומות שלי של עוד שלוש עד חמש שנים, כנראה יש איזשהו פער, משהו שחסר כדי להשלים את התמונה הזאת, כי אם הדבר הזה היה קיים אז כנראה הייתי יותר קרובה לתפקיד החלומות. אז אני יושבת איתי עם עצמי או עם עוד חבר או חברה טובים, ומנסה לברר מה הפערים האלה שחסרים. עכשיו לא מאה דברים, בסדר? למצוא איזושהי רשימה יחסית קצרה של דברים של כמה שיותר ספציפיים.

ואז אני לוקחת אחד מהדברים האלה ואני בוחרת אותו כהמטרה שלי לשנה הבאה. זה מה שאני רוצה ללמוד. בעוד שנה אני רוצה להיות אינה שיש לה כבר את כל מה שיש לה, כן? לא לאבד, לא להפסיק להתעסק בדברים שאני טובה בהם, פלוס הדבר הנוסף הזה. ושוב, זה יכול להיות מעולם ה-hard skills, זה יכול להיות עכשיו אני רוצה ללמוד לאמן מודל AI, או שזה יכול להיות מעולם מה שנקרא ה-soft skills, שהם לא פחות חשובים ככל שאנחנו עולים בקריירה.

כמו לדוגמה, לדעת להגדיר אסטרטגיה של קבוצה של לא פחות מעשרה אנשים, כל זה תוך שנה. זה לדוגמה משהו שהוא משלב ככה soft skills וhard skills וממש כולל יעד ספציפי ומדיד. מדהים, נתחיל מההתחלה. אמרת, אני מדמיינת, אני שואלת את עצמי, נותנת תרגיל גם לעצמי וגם למנהלים שאני מנהלת ונותנת להם לעשות את זה גם עם האנשים שלהם, שזה הכי חשוב בעולם כי זה מודלינג. לשאול את עצמם איפה הם רואים את עצמם בעוד שנתיים, שלוש, חמש.

אני חושבת שבקצב השינוי של העולם היום מאוד קשה לשער, לחשוב, לדמיין איפה העולם יהיה בעוד שנתיים, שלוש, חמש. אז אני רוצה להקל על מי שזה קשה לו ולהגיד בואו נחשוב במושגים של חצי שנה או שנה קדימה, זה גם לא מעט, כי באמת הכל קורה כאן נורא נורא נורא מהר. תחשבו כמה מקצועות נולדו בשנה האחרונה וכמה נכחדו, זה סיפור אחר אבל אותו דבר. אז בקצב השינוי הזה אני חושבת שזה חשוב, אבל את מדברת כאן על סקיל שלא לכולם יש, ואני יכולה לספר על עצמי שעד לא מזמן אני לא ידעתי לדמיין, אני ממש לא ידעתי לדמיין, זאת אומרת לא ידעתי להסתכל קדימה ולשאול את עצמי, מה אני רוצה שיהיה שם? באמת שיש אפילו פרק בפודקאסט שאני מספרת שהמנטורית שלי שאלה אותי והסתכלתי עליה בעיני עגל ואמרתי לה, כאילו, מאיפה אני אמורה להתחיל לענות על השאלה הזאת אפילו, אז כאילו איך?

כן, אז אני מאוד מאוד מתחברת. בעלי הוא יזם והוא יודע לחלום חלומות ענקיים, לייצר מציאות במקום שאינה קיימת ואני... שם בשבילו כשיש לו את החלומות האלה עבורי הרבה פעמים זה באמת משהו שהוא יכול מאוד להלחיץ ואז אני עושה שני דברים, קודם כל להתחיל ממש בקטן אפילו לא מחלום אלא לחשוב מה כיף לי, מה מלהיב אותי, מתי אני בפלואו, בוואו ואחרי שאני ככה נזכרת בכמה הזדמנויות כאלה אז זה מאפשר לי גם לחשוב קדימה, גם אם אני נמצאת כרגע במצב שלא כל כך כיף לי אולי בעבודה שלי, ואני לא מרגישה שאני לומדת, ואני לא מרגישה אפילו אולי מוערכת, שזו סיטואציה שמאוד מאוד קשה בה פתאום להתחיל לחלום על איזה עתיד ורוד שיקרה לנו. ודבר שני לגמרי, מי שזה מלחיץ אותו לחשוב שלוש שנים קדימה, אני תמיד אומרת, תבחרו את טווח הזמן שהוא לא מלחיץ, זה לא צריך להיות מלחיץ. צריך להיות כיף.

מעולה, אז הנה עוד, חותמת על כל מילה, וזה באמת כלי מעולה, הכלים שנתת. ודרך נוספת ככה להתחיל להתבונן עליי, היא רגע להסתכל על ההצלחות שהיו לי בשנים האחרונות. מה היה שם בהצלחה הזאת? איזה אנשים היו שם? איזה תחום עניין היה שם?

מי אני הייתי שם? מה עזר לי להצליח. בתפקיד האחרון שלי, כשהייתי R&D דירקטור, היה לי ממש כמעט אפס זמן לעשות מנטורינג. וזה היה לי נורא נורא חסר, זה היה לי נורא נורא חסר, אבל עבדתי 16 שעות ביום, ובאמת לא היה זמן, כאילו עשיתי את זה מעט מאוד. וכשזיהיתי את הדבר הזה, כשזיהיתי שזה מה שחסר לי, וזה מקום ששם אני בפלואו, ושם אני הכי נהנית, ושם זה לא משנה כמה שעות עוברות, זה מרגיש לי כמו דקה וחצי.

ואני יוצאת מהסיטואציות האלה מלאה באנרגיה עוד הרבה יותר ממה שנכנסתי. אז אלה קריטריונים לשאול את עצמנו, רגע, מה באמת ממלא אותנו ומרגש אותנו? זה כמו ה-bread crumbs, כאילו זה של אמי ותמי, זה קצת לצאת למסע כזה של אחרי סימנים, וזה נשמע אמורפי, אני יודעת, לאנשים אנליטיים ואנשים מאוד משימתיים בתוך המיליון דברים שאנחנו עושים וה-back to back to back וכל זה, זה נשמע מאוד אמורפי. אבל אני אומרת, קחו לעצמכם רגע של קפה בשקט עם עצמכם, אתם תראו שזה יעלה, אתם תראו שיש לכם את התשובות לשאלות האלה, וכששואלים את השאלות האלה ונותנים לעצמנו את הזמן להשיב עליהן בלי לחץ, אז המוח שלנו מתחיל לשתף פעולה, וזה שריר להתאמן בו, זה לא קורה מיד, אני יכולה לספר על עצמי שאני באמת לא ידעתי לדמיין, והיו שואלים אותי כאילו כל מיני שאלות של על מה את חולמת ומה את רוצה ואיך את רוצה שזה יהיה, ואמרתי, אני לא יודעת, כאילו, מה האפשרויות? תגידו לי איזה אפשרויות יש לי.

והיו צריכים לשאול אותי את זה כמה פעמים כדי שאני אוכל לעשות איזה קיקוף אמיתי. אז תנו לעצמכם את הזמן, אם אתם מתקשים בזה כמוני, זה עדיין יכול לקרות. כן, אני אתן עוד אולי דרך אחת שבה אנחנו יכולות לזהות את האזורים האלה שבהם אנחנו באמת, שיין, זוהרות, זה להקשיב למה אומרים לנו. אני זוכרת שלפני כמה שנים, כבר כשהייתי בארץ, הייתי באיזשהו מפגש בגוגל, כשעוד עבדתי בגוגל, ואחד העובדים אמר לי, וואו, אני לא מאמין שאני איתך באותו חדר. אמרתי לו, למה?

אני לא מאמין שאת, שהגדרת וניהלת את האנליטיקס דאטה ווירהאוס של סרצ', אני לא מאמין שאני ככה איתך באותו חדר. ואני חושבת שזה ממש ככה שיקף לי משהו שלי, אולי היה נראה עבודה, זה עבודה, אני עשיתי את העבודה שלי. בדיעבד יכולתי רגע לשבת עם עצמי ולראות מה זה הדבר הזה שהיה לי גם מאוד כיף, גם הצליח בצורה בלתי רגילה. וגם משהו שאני יכולה לקחת איתי הלאה, בתפקיד אחר, במקום אחר, בחברה אחרת אולי. אז הנה עוד כלי עבודה מדהים מדהים מדהים, מה אתם עושים, במה אתם מוצלחים, שאתם לוקחים את זה כבר כמובן מאליו.

כן. מה זה הדבר הזה שאנשים מסתכלים עליכם ואומרים, וואו, איך הצלחתם לעשות דבר כזה, זה פשוט השראה מטורפת, ואתם אומרים, כן, זאת הייתה עבודה שלי, זה מה שעשיתי. זה בדיוק זה, כי לא מחנכים אותנו ולא מלמדים אותנו לראות את ההצלחות שלנו. ההצלחות שלנו אנחנו גם שוכחים אותן מאוד מהר, כי אנחנו כל הזמן בפוקוס על האברסט הבא, והאברסט הבא הוא תמיד מול העיניים שלנו, תמיד יש להן להתפתח ולגדול, ואנחנו שוכחים את כל, ושוכחות את כל ההרים המטורפים שכבר טיפסנו עליהם ואת כל הדברים שכבר עשינו, אבל עשינו מלא, באמת עשינו המון. אז כאילו כשאני מסוגלת רגע לעצור ולהיזכר במישהו שממש עזרתי לו, בפרויקט מאוד גדול שעשיתי.

עלה לי עכשיו סיפור שבאחד הפרוולים שלי, מאחד ממקומות העבודה, ה-VP R&D אמר שהדבר הכי גדול שעשיתי זה שסגרתי שם מלא security bridges. עכשיו אני בכלל לא הכנסתי לזה חשיבות כי זה בדיוק היה, אבל זה מה שהביא את החברה ל-next level כי היה לנו סוק. בזכות הדבר הזה. זה הדברים האלה שאנחנו באמת לא חושבות שיש שם משהו מיוחד, אבל יש הרבה דברים מיוחדים, וקשה לנו לראות את זה, ולפעמים אנחנו צריכות באמת את המישהו הזה מבחוץ, את החבר טוב מהעבודה, או חברה טובה מבחוץ, או וואטאבר, שישקפו לנו את ההצלחות האלה. ושיטה ממש ממש קלה לקבל את זה זה פרפורמנס ריוויוז, רוב החברות יש משהו כזה כל שנה או כל חצי שנה, עכשיו בדרך כלל לרוב האנשים בערך 90-95% ממה שאומרים להם זה דברים שהם טובים בהם.

אנחנו כאנשים נוטים לשכוח את זה בזה הרגע ולהתרכז ב-5-10% של הפער, אז הרבה פעמים הפידבק הזה הוא ניתן גם בכתב, תלכו רגע תקראו את כל הדברים שהצלחתם. שכבר עשיתם טוב, שאולי עשיתם מעבר לציפיות, ולחפש אולי זה המקומות שאתם נהנים בהם, שעושים לכם כיף, שאתם יכולים לקחת איתכם מתפקיד לתפקיד. אז אני רוצה שוב לשים את הדגש על נהנים בהם ועושים לכם כיף, כי לא סתם כיף לנו, יש מקומות שכיף לנו ושם גם יהיה לנו הרבה יותר קל. אז ללכת עם ראש בקיר ולהגיד אני צריכה להשתפר באיזשהו סקיל שממש לא בא לי עליו ובא לי לתלוש את השערות כש... אני חושבת עליו זה דבר אחד, וזה דבר אחר לגמרי, להשקיע את הזמן שלנו, וזה גם ROI פי שלוש, להשקיע את הזמן בחוזקות שלנו ובמקומות שבאמת זאת נטיית ליבנו.

אז אמרת, השלב הראשון הוא רגע לדמיין, רגע לשאול את עצמי, ואמרת שם, נתת שם כלי שהוא ממש ממש חשוב בעיניי, אמרת לעשות את זה ציורי. אני רוצה להשוות ולהעלות ולהגיד, זה צריך להיות... פרקטי ברמת היום-יום, איך נראה יום כזה שאני נהנית בו? איך נראה יום אחר כזה בעבודה, בשבוע? ואז לאט-לאט לצייר לעצמי שבוע בעבודה, עם מי אני מדברת?

עם מי אני נהנית? למה אני נהנית דווקא בזה? מה שם קורה לי? קורה לי באלף. זה ממש ממש משמעותי.

עכשיו, אני יודעת, זה שאלות קשות, זה שאלות גדולות. תנו לעצמכם את הזמן, זה דורש רגע את הזמן להיות בתוך התהליך הזה. ההבטחה היא והמציאות שלנו היא שזה באמת מביא אותנו אל ה-next level שלנו וזה שווה הכל. אז החלק הבא הוא החלק של להתמודד עם הפחד, נכון? כי החלומות שלנו עולים ואז הדבר הראשון שקורה זה שכל הפחדים צפים וכל ה...

אבל מה זה השטויות האלה ואיך תגיעי לזה ומי אמר שאת יכולה ו... אנחנו יושבים מול כל האנשים המוצלחים מסביבנו, ואני לא כזאת, אז כאילו, מה עושים עם זה? כן, אני חושבת שזה משהו שהוא שם, וקורה לכולם, קרה גם לי, כשמציעים לך איזו הזדמנות של מישהו אחר, של מישהו שהוא באמת טוב בזה. יש כמה דברים שאני עושה כשזה קורה לי. אז השיטה הראשונה זה להגיד לעצמי אני עוד לא, להחליף את הלא בעוד לא.

מדהים. במקום להגיד אני לא טובה לדוגמה מהתפקיד הנוכחי שהייתי צריכה להגדיר איך עושים כסף מהמוצר שאנחנו עושים, שזה משהו שלא עשיתי אף פעם, אז במקום להגיד אני לא טובה בזה, אמרתי לעצמי אני עוד לא יודעת איך עושים את זה. ואז זה הזדמנות עבורי להוריד את הלחץ ולהפעיל את הגרוס מיינדסט שאני מאוד מאוד מאמינה בו ולהגיד רגע זה משהו שאני יכולה ללמוד, אני יכולה לשאול, אני לא חייבת לעשות את זה לבד ולהביא את עצמי למקום שהיום אני כבר כן יודעת איך עושים את זה. ובכלל את עשית מעבר מאוד מאוד גדול מפיתוח לפרודקט. זה באמת מקצוע אחר, וזה לא רק מקצוע אחר, גם התפקיד שאת מחזיקה בו הוא תפקיד מאוד בכיר עם הרבה מאוד השפעה, איך נכנסים לתפקיד כזה בכיר עם כל כך הרבה השפעה בלי רקע במקצוע הזה?

כן, אז האמת שכשככה בשיחה הראשונה שהציעו לי את התפקיד, אחרי שלרגע בדקתי שלא צוחקים עליי, באמת, סיפור אמיתי, אמרתי לעצמי, רגע, עצרתי שנייה ואמרתי, אוקיי, בוא נלך בשיטת ה-transferable skills שאני מאוד מאוד מאמינה בה. והסתכלתי רגע על הדברים שעשיתי כבר ואני יודעת שאני טובה בהם ואני יודעת שאני נהנית מהם. מניתי את כולם, אמרתי, וואלה, I can do this. ואז כמובן הסתכלתי גם על החלק השני של מה אני עוד לא יודעת, שזה ככה קצת מה שהתחלת ממנו ומה שגם אני הייתה התגובה הראשונה שלי, אני רגילה להתקדם בצורה מאוד מאוד סדרתית, ממהנדס לטק ליד לראש צוות למנהלת קבוצה וכן הלאה. פה בעצם התפקיד הוא לעשות תפקיד שלא עשיתי את כל המדרגות.

שמובילות אליו. ולמעשה גם כשבאתי, כשראיין אותי אורן, המנכ״ל של אפספלייר, זה בדיוק השאלה שהוא שאל אותי. הוא שאל אותי, למה לי לא לקבל אותך? ואז מניתי לו את כל הסיבות, כן? כי אני אף פעם לא הייתי פרודקט מנאג'ר וכן הלאה וכן הלאה.

ובמקום להגיד לי, אוקיי, הנה הדלת, השאלה הבאה שהוא שאל, אוקיי, איך אנחנו, איך נסגור את הפער הזה? ביחד והגישה הזאת היא גישה שאני מאוד מאוד מאמינה בה ואני יכולה להגיד שהיום, שנה אחרי הפערים שאני הכרתי אותם, זה דווקא לא איפה שהיה האתגרים הכי גדולים שלי השנה. דווקא הפערים האלה היום עם ג'נרטיב AI והרבה רצון טוב והרבה רעיונות שעשיתי לחברים וחברות בתפקידים דומים, פער שהכרתי היה לי מאוד מאוד קל לסגור. ואיפה שיהיה לכם קשה, איפה שהיה לי קשה, היו מקומות שלא ידעתי, שלא ידעתי. וואי, זה אפילו מלא דברים שאנחנו לא יודעות שאנחנו לא יודעות, ובעיקר אנחנו מפחדות מהפחד.

זאת אומרת, יש את הדברים שמפחידים אותנו, ומזה אנחנו מפחדות, אבל בתכלס, במציאות של החיים, בדרך כלל אלה לא הדברים שאנחנו בסוף מתמודדות איתם, בסוף אנחנו מתמודדות עם מה שהמציאות מביאה. שבגלל שאנחנו לא מכירות את התפקיד ואת החברה ואת התרבות ואת הדברים, אז אנחנו לא יודעות שעם זה נצטרך להתמודד, שזה דווקא דבר טוב, ואני שמחה שאנחנו לא יודעות what's ahead. אני נורא אוהבת את הסיפור הזה על אורן, של איך לסגור את הפערים, אני גם חושבת שהתפקיד שלנו כמנהלות וכמנהלים בעולם הוא לקחת את האנשים שלנו אל ה-next level ולהראות להם את הפאטוויי הזה אל התפקידים הבאים, ואנחנו כבר לא חיים בעולם ליניארי יותר של קריירה, כי פעם באמת היינו צריכים לעשות את כל השלבים כדי לטפס בסולם הדרגות וזה, ואנחנו חיים בעולם שהכל משתנה כל כך מהר, שזה גם מעניק לנו את האפשרות להיות הרבה יותר גמישים ולעבור מתפקיד לתפקיד, וזה בדיוק יושב על הדבר החכם הזה שאמרת על ה-building blocks של כל הסקילס וכל האיכויות שכבר צברתי וכבר יש לי, השאלה היא האם אני מסוגלת רגע לעשות את האנליזה הזאת ולהסתכל פנימה ולראות את הדברים האלה, כי אלה בדיוק המקומות שבהם אנחנו בדרך כלל לוקחים אותם כמובנים מאליהם. אז אם אני לא יכולה לעשות את זה לבד, אז לבקש עזרה מ-whatever, מי שזה יש אוהב אותי ורואה אותי ומאמין בי ונמצא שם עבורי, כי זה מאוד מאוד מאוד מאוד מקדם. ויש כאן עוד משהו נורא יפה בסיפור הזה, וזאת היכולת שלך לקחת ברצינות את ההזדמנות הזאת.

ואני חושבת שזה לא טריוויאלי, כי אנחנו רוב הזמן כלואים בתוך המוח של עצמנו, וכשאנחנו מחפשות עבודה, אנחנו יודעות פחות או יותר מה אנחנו מחפשות, בסדר? כאילו, עשינו תפקידים כאלה, אז נחפש תפקידים דומים, כאן זה פיבוט באמת למשהו אחר לגמרי. אז גם ראית את ההזדמנות הזאת וגם ידעת לנתח אותה ולשאול את עצמך רגע, אני אפטואית? בא לי על הדבר הזה? זה מרגש אותי?

וזה גם דורש הרבה ענווה, כי להגיע לתוך מקום כזה בלי לעבור את כל סולם הדרגות ולהיות פרודקט וטים ליד ולנהל את האנשים שכן נמצאים על אותו סולם, יש כאן המון growth mindset אמיתי, זאת אומרת זה באמת להתמודד עם הרבה. פחדים, אז אני רק רוצה לעשות רפרנס פה לפרק על תסמונת המתחזה, 70% מאוכלוסיית תסמונת המתחזה, אני חוויתי את זה מרבית הקריירה שלי, אני מלווה הרבה מאוד אנשים מאוד מאוד בכירים, הם עמוק בתוך הסיפור הזה. זה לא אומר שאנחנו לא יכולות להתקדם, זה לא אומר שאנחנו לא יכולות לעשות עבודה ביחד עם תסמונת המתחזה. לגמרי, אני רוצה עולה לספר סיפור אחר, קצת דומה על הזדמנויות, ככה לדעת לתפוס הזדמנויות, אני... שני דברים.

דבר ראשון, שהרבה פעמים אני שומעת אנשים שאומרים, לא נותנים לי פידבק, המנהל שלי לא נותן לי פידבק. וואי, זה מעולה, אני שומעת את זה מלא. והאמת היא שאם אני נמצאת ליד האנשים האלה, אז אני יכולה הרבה פעמים להגיד, המנהל שלך כל הזמן נותן לך פידבק, הוא פשוט לא אומר שזה פידבק. זה לא במילים. זה לא במילים, או שזה כן במילים, זה פשוט לא...

בטח בחברה האמריקאית, שעבדתי בה את רוב הקריירה שלי, הרבה פעמים הצעות לשיפור וגם הדברים הטובים הם נאמרים, ודרך אגב, בשיחה, אז היכולת לשמוע גם את הדברים שאת טובה בהם ומעולה בהם ותשימי אותם רגע בצד ותרשמי אותם לאחר כך כ-transferable skills, אבל גם כאולי איזשהו תחום שבו אולי יש איזה פער. ואת לגמרי יכולה לסגור אותו, הנה ההצעה, אז זה דבר ראשון, ככה לזיהוי גם הפערים וגם היתרונות. אני ממש מציעה לנהל יומן, ממש מציעה לנהל יומן של הפידבקים שאנחנו מקבלות, שנייה אחת זה כואב בבטן, לפעמים זה באמת מרגיש כמו בוקס בבטן, אבל יש שם פנינים שאם אנחנו יכולות להקשיב להם ולראות אותם, אז זה באמת יכול לקחת אותנו רחוק קדימה. לגמרי, והפרקטיקה הזאת של לעשות את זה כל הזמן, כל הזמן לראות איפה אני יכולה להיות גרסה של אני, פלוס עוד משהו, זה משהו שנבנה עם הזמן. והדבר השני, אני נזכרתי בסיטואציה שהייתי בארצות הברית, עברתי לארצות הברית וניהלתי שם צוות והייתה לי מנהלת, מישהי מאוד מאוד בכירה, באמת אחת הנשים הכי מרשימות שגם פגשתי וגם הייתה המנהלת הישירה שלי, באחד הוואן און וואנס היא פשוט ככה שיתפה אותי באיזשהו קושי שיש לה, שאיזשהו ראש צוות מקביל אליי, הולך לעזוב מהיום למחר והיא לא יודעת מה לעשות כי נשאר שם צוות בלי מנהל וככה on the spot אמרתי לה בואי אני אקח את זה.

והיא אמרה לי את בטוחה זה צוות נורא קשה ויש שם מלא בעיות וזה, אמרתי לה כן. אמרתי טוב תחשבי על זה סוף שבוע, תחזרי בתחילת שבוע הבא אני אשאל אותך שוב. זה לא משהו שהיא הציעה לי, כן? זה משהו שהיא ככה שיתפה אותי והיה שם הזדמנות. והיא אמרה אותי יאללה, קצת לקחת את החיים, גם את החיים בעבודה כמשחק, בסדר?

I'm game. ואכן ככה קיבלתי עוד צוות ועוד אתגרים ובאמת היה לא קל אבל למדתי שם הרבה. מאוד מאוד אוהבת את מה שאמרת ואני חושבת שהגמיפיקציה הזאת ובכלל, אני לומדת בשנים האחרונות וכל המנהלים שאני עובדת איתם כבר שמעו אותי אומרת את זה מאה אלף פעם, להסתכל על החיים ועל הקריירה שלנו כפלייגראונד. זה המקום שלנו להביא את עצמנו לידי ביטוי. אני קמה בבוקר למשחק, אני קמה בבוקר לתוך כל מיני סוגים של דינמיקות, של משימות, של פגישות, של...

לא רוצה לקחת את הדבר הזה יותר מדי ברצינות, לא רוצה להיות באטאצ'מנט רגשי של וואי הדבר הזה יקרוס ואני אמות וכל הקריירה שלי תיגמר, לא, הכל בסדר, כבר עברנו מלא מלא משברים ומלא דברים, וזה לוקח אותי לדבר הבא, זה לוקח אותי לתמה מאוד מאוד משמעותית של הסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו כשאנחנו קמות בבוקר. הרבה אנשים... קמים בבוקר ומספרים לעצמם את הסיפור של מקום העבודה שלהם. אני מנהלת בחירה בגוגל, החברה כרגע נמצאת במשבר, זה האתגר הכי גדול, זה הדבר שאני הכי צריכה לנצח, את כל האנרגיות שלי אני שמה על הדבר הזה, אם זה נכשל אני מתה. זה היה קצת דרמטי מה שאמרתי, אבל הרבה אנשים הם באטאצ'מנט, ה-KPI's.

של העבודה זה ה-KPI של הערך העצמי שלהם. ואני רוצה להגיד, כשאני הגעתי לשלב של לעשות את הנפרדות הזאת, את ההבחנה הזאת בין הסיפור שלי, של טוני, לאן אני מתקדמת, מה אני עושה עם החיים שלי, לבין אני מנהלת ב... ואני מנהלת עכשיו פרויקט אסטרטגי נורא גדול, ואם הוא לא יצליח אז זה באמת יהיה באסה, אבל... זה לא אומר שאני לא טובה בשום דבר שעשיתי וזה לא לוקח ממני את כל ההצלחות שלי שהיו ושיהיו, אז זה משהו אחר, זה לחיות את החיים אחרת לגמרי. אני מזמינה אתכם רגע לחשוב על התמה הזאת של מה זה הסיפור הזה שאנחנו קמים ומספרים לעצמנו בבוקר.

כן, אני חושבת שהדרך שלי, ובטח שאני הרבה הרבה שנים הייתי אינה מגוגל וככה... ממש חשבתי על עצמי. זה גם ככה בישראל, נכון? הדבר הראשון שאנחנו שואלים זה איפה אתה, מה אתה עושה? לגמרי, לגמרי, לגמרי.

ואני חושבת שהדרך שעזרה לי להסתכל על זה בצורה קצת יותר בריאה, זה הסתכלות על מקום עבודה כאולי קבוצה, קבוצה בספורט. כי בכל זאת מקום עבודה זה לא משפחה, אני חושבת ששתינו... מסכימות על זה, אבל זה לגמרי הקבוצת עילית התחרותית שרצה לאולימפיאדה. אני מאוד רוצה לנצח, אני רוצה שכולנו ננצח, עבודה זה ספורט קבוצתי, ובספורט גם הרבה פעמים יש נכשלים וממשיכים להצלחה הבאה. אז אני חושבת שזה מאוד עוזר לי הרבה פעמים להיות אול אין.

כולי בפנים ולהסתכל גם על האנשים שסביבי וגם על עצמי כמי שרוצה מאוד מאוד לנצח, מצד שני לא להסתכל על כל פסגה כמשחק האחרון. נכון, וגם לחזור כל תחילת שנה, ואצלי זה גם כל יום הולדת וגם כל ראש השנה, אז אצלי יש כל מיני כאלה תחנות במהלך השנה, של רגע לחשוב מה ה-next level שלי, מה מרגש אותי, לאן אני רוצה להגיע, שאני כרגע לא רואה כי אני פיקס מיינדד על משהו שאני רוצה שיקרה. זאת שאלה מאוד קשה, אלה לא שאלות פשוטות, אלה שאלות שדורשות רפלקשן והמנהלים שאני עובדת איתם עושים הרבה רפלקשן כי אני חושבת שזה בסוף מה שלוקח אותנו אל ה.. באמת אל ה-next level שלנו וזה מביא אותנו לחיות קריירה אחרת ואיכות חיים אחרת לגמרי. כן, אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב וזה קשה, כן, הכי יותר כיף ללכת לראות איזה סדרה בנטפליקס או לגלול רגע עוד שעה וחצי בטיק טוק, זה יותר קל.

מצד שני, הרפלקשן הזה הוא סופר חשוב, גם לחשוב מה אני רוצה להוסיף, גם רגע, אולי משהו שהיה בקטגוריה של הפערים, אולי הגיע הזמן לשים אותו בצד השני, בצד של הדברים שכבר יש לי. כבר השגתי ואולי לקחת משהו מהדברים שכן עבדתי עליהם השנה שכבר לא מתאים. שזה משהו שאולי אני רוצה להוריד שם את הרגל מהגז, כי אם אנחנו רק נוסיף ונוסיף ונוסיף, אז איפה הפוקוס? איבדנו את הפוקוס. לגמרי, ולהיות בפוקוס זה לגמרי גם להבין למה אומרים לא.

אני חושבת שזה בעיקר להגיד למה אומרים לא, ולהגיד כן רק לדבר אחד או שניים שהם באמת ה... מקום שבו אני מרכזת את האנרגיה שלי ושם אני הולכת לנצח. מדהים, דיברנו על כל כך הרבה דברים, בעיקר אני חושבת שלחלום ולהגשים זה לא איזה סיפורים מעשיות, זאת הדרך הכי פרקטית לחיות את החיים שלנו ולנהל את הקריירה שלנו. ואיזו השראה, טינה, איזה כיף שבאת, תודה רבה. תודה לך, ואני חושבת שכל אחד יכול.

זה מתחיל בלהגיד, אני יכולה, גם כשאני עוד לא חושבת שאני יכולה. ממש. ופשוט לעשות, just do it. אני היום בבוקר קראתי בלינקדאין, גרצ'ן רובין שהיא חוקרת של אושר, סיפרה על עצה שהיא קיבלה מאבא שלה, שאני חושבת שזה עצה מדהימה, שהיא רצתה לעשות ספורט שהייתה בתיכון והיה לה מאוד מאוד קשה. אז הוא אמר לה, שמת נעלי ספורט, יצאת מהבית, זה נחשב שעשית ספורט.

וזה ממש ממש מדהים, אז אני מאוד מאוד מאמינה בזה. לי זה מאוד מתחבר להכל קורה פעמיים, פעם ראשונה בדמיון ופעם שנייה במציאות. כן. רגע, רגע לתרגל את עצמנו על הדבר הזה. לתת לעצמנו את ההזדמנות, לצעוד בשבילים חדשים ולראות את עצמנו זורחים בהם.

אינה, תודה רבה רבה. תודה שהזמנת אותי, היה ממש כיף. איזה כיף, איזה כיף, גם אני נהניתי מכל שנייה. תודה. תודה שהקדשתם את הזמן להזין לפרק הזה.

אני אשמח לדעת מה חשבתם. מוזמנים לכתוב לי וליצור קשר בכל אחת מהמדיות בתיאור של הפודקאסט. ואם אהבתם, מוזמנים לשתף את מי ש... ‫הפרק הזה יכול לעזור לה או לו ‫להנהיג את החיים שלהם להצלחה ‫ולחיים טובים ומאוזנים יותר. ‫נתראה בפרק הבא.