לעילוי נשמת מ' פייגלע בת ר' ישראל ור' אהרון משה בן ר' יהודה
להקדשת שיעור ליחצו כאן

סיכום הדף יומי, גמרא חולין ה

(ד: באמצע – ה: באמצע)

שחיטת מומר לעבודה זרה

חידושו של רב ענן – שחיטתו כשירה.
[בנוי של 2 הנחות: 1. אינו מומר לכה"ת (מבחינת חשש שאינו מקפיד), כמו שאמרנו על ברית מילה. 2. אינו נחשב ככופר בכה"ת (נחשב יהודי). אנו נעסוק בהנחה השנייה].

א. המקור – יהושפט שאוכל משחיטתו של אחאב
קושיות:
1. אולי אחאב שחט, אך יהושפט לא אכל?
a. אולי הסית בדברים? הסתה זה במאכל/משתה (וזה שכתוב על ה' לגבי איוב – "ותסתני בו לבלעו חינם" – למעלה שאני).
b. אולי רק שתה?
(גם אם אחאב כגוי, עדיין לא נאסר שתם יינם).
1. לא אורח ארעא רק לאכול.
2. "וזבח ויסיתהו".
2. אולי זה לא אחאב ששחט ליהושפט?
אפשרויות שונות ודחיות הגיוניות:
a. אולי עובדיה? לא יכול לשחוט לבד הכל.
b. אולי 7000 הצדיקים? התחבאו מאיזבל.
אולי אנשי אחאב (מה7000)? היו רשעים.
c. שילוב – אולי עובדיה ליהושפט ואנשי אחאב לאנשי יהושפט? אנשי יהושפט היו צדיקים.
אולי אנשי יהושפט לעצמם ואחאב ואנשיו לעצמם?
כאן הגמרא עוברת לתשובה כללית יותר – יהושפט היה מחובר לאחאב.
[מקור: 1. כמוני כמוך כעמי כעמך (דחייה – הכוונה למלחמה – כסוסי כסוסיך). 2. שישיבו חד בגורן – באחווה].

ב. ניסיונות סיוע לרב ענן (ה. רבע עליון)

1. "והעורבים מביאים לו לחם ובשר" – משחיטת אחאב.
דחייה – על פי הדיבור שאני.

[מי העורבים?
רבינא – עופות.
רב אדא בר מניומי – אולי אנשים? דחייה: 1. אם זה שמם – לא סביר שני אנשים עם שם זה. 2. אם על שם מקומם – צריך עורביים].

1. "הכל שוחטים… ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר".
אתמול כבר ראינו: ערל=מומר לערלות.
ממילא – "ישראל מומר" – או – מומר לע"ז (ואז זה ראיה לרב ענן), או מומר לנבילות (ואז זה ראיה לרבא).

ג. קושיות על רב ענן (רבע תחתון)

מי יכול להביא קרבן (ברייתא עם שלושה חלקים) – "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'".

	במה מדובר (כדי שלא יסתור ולא יחזור על עצמו)	(הערות אגב)
a. "מכם" – ולא מכולכם – מומר לא.	מומר לכה"ת	(מכם – בכם חילקתי, אך גויים – כולם כן).
b. "מן הבהמה" – פושעי ישראל כן	מומר לדבר אחד	(שדומים לבהמה. כדי שיעשו תשובה)
c. חוץ מן המומר, מנסך יין ומחלל שבת בפרהסיא.	מומר= מומר לע"ז ולשבת – לא מקריב – נחשב ככופר.

תיובתא דרב ענן תיובתא.

[שני דיונים אגב הברייתא על קרבנות (ה. שורה אחרונה)
A. יש מקור אחר לכך שמומר לא מקריב –
ת"ק – חטאת יחיד – "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ" – ולא כולם.
ר"ש בן יוסי – חטאת נשיא – "…בשגגה ואשם. או הודע אליו חטאתו" – רק מי שאם היה יודע לא היה חוטא.
מאי בינייהו?
רב המנונא: לשניהם – מומר לדבר אחד אינו מומר לכה"ת, אבל האם מומר לחלב מומר לדם? (אותו פסוק, שניהם הוקרבו במזבח ועוד) – ת"ק – מומר, ר"ש בי"ס – לא.

תשובה – צריך את שני המקורות:
ברייתא א – "מכם" – שאינו מביא עולה – אפילו שאינו בא לכפר אלא דורון.
ברייתא ב – שאינו מביא חטאת – אפילו שזה חיוב.

B. בברייתא – "בהמה"=פושעי ישראל. האם תמיד בהמה זו גריעותא? והרי –
"אדם ובהמה תושיע השם"? תשובה – שם מוזכר אדם+בהמה.
(ואילו "וזרעתי… זרע אדם וזרע בהמה" – גריעותא כי מוזכרים בנפרד).

השיעור חולין דף ה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.