סיכום הדף יומי, גמרא חולין כ

(יט: במשנה – כ: באמצע)

מיקום השחיטה/מליקה – צוואר ועורף.

א. עורף/צוואר –
A. משנה – שחיטה – צוואר וצדדים, מליקה – עורף.
B. גמרא –
a. "עורף" שבמשנה = אחורי הצוואר (ולא אחורי הראש).
מקור: 1. בתורה כתוב "ממול עורפו" (ראה b). 2. במשנה כתוב "כל העורף" – רש"י – בא לרבות מקום רחב (עורף הראש הוא קטן).
b. המקור מהתורה: 1. עורף=אחורי הראש – "כי פנו אלי עורף ולא פנים". 2. "ממול עורפו"=אחורי הצוואר (משם רואה העורף) – "והוא יושב ממולי".

ב. סימנים בשחיטה ומליקה
A. הקדמה – הסימנים הם העיקר, ולכן: בשחיטה – יכול לקחת הסימנים לאחורי העורף ולשחוט, במליקה – חייב בסוף לחתוך גם הסימנים (אלא ששוחט מהעורף ואז מגיע לסימנים).

B. בני ר' חייא – במליקה מחזיר הסימנים לאחורי העורף,
שתי הבנות:
1. יכול להחזיר (אך לכתחילה לא יחזיר. רש"י – אם מחזיר – לא צריך לחתוך המפרקת),
2. חייב להחזיר.
דיוקים מהמשנה:
a. ראיה ל-1: במשנה כתוב "שוחט מן העורף – פסולה, מולק מן העורף כשרה", ואם מדובר במחזיר סימנים – גם בשחיטה כשרה. אלא מדובר שלא החזיר.
b. דחייה לדין של בני ר' חייא: ר' ינאי – המשנה מסכמת:
"כשר בשחיטה פסול במליקה, כשר במליקה – פסול בשחיטה". מה זה מרבה? (הרי את המיקום כבר למדנו)[1] – לכאורה שאין אפשרות שיעשו דבר דומה בשניהם (כלומר שלא יכול למלוק הסימנים).
דחיית הדחייה – המשפט מרבה הבדל אחר בין שחיטה למליקה: 1. ציפורן מחוברת – שכשרה למליקה ופסולה לשחיטה (וכן שן פסולה). דחיה – כבר למדנו (טו:). 2. מוליך ומביא – שכשר בשחיטה ופסול במליקה (זאת מחלוקת).
(בכל מקרה לפי כולם רק חצי אחד של המשפט מרבה משהו).

אגב – (כ. שליש)

ג. מוליך ומביא במליקה
רב כהנא – קוצץ ויורד,וזוהי מצוותה.
האם גם במוליך ומביא? ר' אבין – לא, ר' ירמיה – כן (כל שכן!).

ד. ר' ירמיה-שמואל – כל הכשר לשחיטה בצוואר, כשר למליקה בעורף,
ולהפך – כל הפסול לשחיטה פסול למליקה.
רש"י – לא מדובר בתהליך השחיטה (שם כבר ראינו הבדלים), אלא במיקום השחיטה.

מה מלמד? שגם במליקה פוסל ב:

עיקור סימנים (אחד מ5 הפסולים של שחיטה (ט.)).[2]
דחייה – אין עיקור סימנים בעוף (אמנם אם יש (ראה סעיף ה) אז אכן גם יש במליקה).
רב פפא – הגרמה,

כלומר – לפי רב הונא-רב אסי (אתמול) ששליש בחוץ שני שליש בפנים פסולה, גם במליקה – שליש בראש שני שליש בעורף – פסול.

אגב –

ה. רמי בר יחזקאל – "אין עיקור סימנים בעוף" (כ. 3-)

A. היחס בין "אין עיקור סימנים בעוף" לבין האם שחיטת עוף מהתורה.
[יש מחלוקת אם יש הלכות שחיטה בעוף מהתורה (כז.).
(רש"י שם – גם למי שסובר שאין, חייב לעשות משהו בסימנים (לא יכול להורגו בחנק או מכה)].

רב אחא בריה דרבא – זה דווקא אם שחיטת עוף מדרבנן, אך אם מהתורה – התורה לא חילקה בין בהמה לעוף.
רב אשי – להפך – מהתורה אין עיקור, כי כך ההלמ"ס, אך מדרבנן – לא יחלקו בין בהמה לעוף.

B. במליקה או בשחיטה?
ההבנה הפשוטה –הכוונה שגם בשחיטה אין פסול.
רבינא – רק במליקה, אך בשחיטה יש פסול עיקור.
(וזה חולק על ר' ירמיה-שמואל שאמר שמה שפוסל לשחיטה פוסל למליקה (שם העמדנו שמדבר על הגרמה, אך אם יש פסול עיקור בעוף בשחיטה, אז גם יש במליקה).

[1] לכאורה בפשט מתייחס למיקום/סימנים, שהרי המשפט מתחיל ב"נמצא…", ולא כדחיות להלן.

[2] רש"י ט. פירש עיקור – שהסכין פגומה וקורעת, אך כאן הכוונה היא שהסימן עצמו נעקר ממקומו.

השיעור חולין דף כ – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.