Podcast
הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא
Hosted by אורי בריליאנט · HE
הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.
36episodes
Episodes
Newest firstAll episodes
חולין דף ו – גמרא דף יומי
1w agoTap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_006.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין ו-ז (שיעור דף ו – ה: אמצע – ו: אמצע, שיעור דף ז – ו: באמצע – סוף ז:) א. גזירה על כותי למדנו בדף ג שלאביי ורבא שחיטת כותי כשירה (לכתחילה – בהשגחה, בדיעבד – בבדיקה שהוא אוכל), וכן בברייתא שם ובדף ה. אבל – רב חנן – ר"ג ובי"ד אסרו שחיטת כותי. A. הבנת הגזירה – גם כשיש השגחה (ה: אמצע) ר' זירא – אולי אסרו רק כשאין השגחה? רב חנן – אם אין השגחה ברור שאסור! אלא – אסרו גם כשיש השגחה! האם ר' זירא הסכים והאם קיבלו הגזירה – ר' זירא הסכים שהגזירה כללית. שהרי ראה את רי"ח ורב אסי אוכל משחיטת כותי (עם השגחה), והתלבט האם רי"ח לא ידע או לא קיבל את הגזירה, והכריע שלא קיבל, כי ה' שומר על צדיקים מלשגוג באכילה. והרי – יש עוד אפשרות – שהגזירה רק כשאין השגחה? אלא – הגזירה גם כשיש השגחה. רי"ח ורב אסי לא קיבלו הגזירה. B. טעם הגזירה הראשונה (ו. 4+). כפי שר"מ גם גזרם על יינם – כי חלקם עבדו ע"ז (יונה בהר גריזים). הנחות: 1. שחיטת מומר לע"ז פסולה (כמסקנה של אתמול (ה:, בניגוד לרב ענן). 2. ור"מ ור"ג חוששין למיעוט. C. שני שלבי הגזירה (ו. 4+) 1. ר"מ שלח את ר"ש ב"א לקחת יין מכותי, ואז עצר אותו ההוא סבא, ואמר לו שיתגבר על יצרו – "ושמת סכין בלועך, אם בעל נפש אתה" (ואז ר"מ גזר על יינם, ור"ג על שחיטתם). מה הפשט – לעצור פיו מלשאול רב שלא יודע, וימצא רב אחר. 2. ר' אבהו שלח את רי"צ בן יוסף כנ"ל, ואמר לו ההוא סבא – "אין כאן שומרי תורה", וגזרו ר' אמי ור' אסי שהם כגויים גמורים (התקנה הראשונה לא התקבלה, כי היו מעורים בהם מדי), גם לעניין עירוב חצרות. לסיכום – 1. רב חנן – אסור גם בהשגחה. 2. (ר' זירא בהו"א – אסור רק כשאין השגחה). 3. רי"ח ורב אסי – מותר (לא קיבל הגזירה). 4. רב אמי ורב אסי גזרו שהם כגויים גמורים. ב. אגב "אין הקב"ה מביא תקלה על ידן" (ה. שליש תחתון) A. הביאו יין דמאי בתערובת בפני ר' זירא ורב אסי, ורב אסי אכל. אפשר שהקב"ה הביא תקלה על ידו? בדק ר' זירא – ואכן לא גזרו על תערובת (אמנם אסור לערב לכתחילה). [1. האם לא גזרו על תערובת? והתניא – והרי נתן לאשת עם הארץ סיר – אם שמה אפתה בו שאור ותבלין שלה – חושש לדמאי – אפילו שזה תערובת! תשובות: 1. כיון שאמר לה להשתמש, נחשב כלכתחילה. 2. עשוי לטעם לכן לא בטל וגזרו. [(ה. 3-) לגבי הרישא של הברייתא – אם נתן לה תבלין משלה, לא חושש שהחליפה (גזל) ומותר. והרי – 1. בנותן לחמותו עיסה חושש שתחליף? שם זה בגלל שהיא חמותו (תחליף אם יתקלקל). 2. כנ"ל בנותן לפונדקאית שלו? גם שם זה לטובתו (תחליף אם יתקרר). 3. והרי חוששים לגזל – שהרי אשת חבר לא תטחן עם אשת עם הארץ שמא האשה תאכיל אותה חיטה לא מעושרת? שם מורה היתר – כמו שהשור אוכל ממה שדש בו]]. (מכאן השיעור על דף ז) B. ר"מ אכל עלה בבית שאן בלי לעשר. הסבר: (רש"י) מדובר אחרי החורבן, אך קדושת עזרא (=שנייה) קיימת, בארץ ישראל עלה הוא דרבנן, אז בחו"ל לא גזרו כלל. החידוש – בית שאן = חו"ל, ואז רבי התיר את בית שאן. (אמרו לרבי – איך אתה מתיר מה שאבותיך לא התירו? מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו). שאלות: שאלה על המסקנה ההלכתית – ר"י בן ר"ש בן פזי – (שופטים א) "ולא הוריש מנשה את בית שאן…". תשובה – היתה בקדושה ראשונה (שבטלה) ולא בשנייה (לא קידשוה בשביל העניים בשביעית). שאלות ר' ירמיה על רבי על האפשרות ללמוד זאת מר"מ – 1. הרי ממילא לא חייב במעשר (אכילת ארעי). תשובה – היו אגוד והתחייב. 2. אולי פשוט טעה? ה' לא מביא תקלה לצדיקים. 3. אולי באמת כן עישר? a. ממקום אחר? לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. b. בצד אחד של העלה? ר' יהושע בן זירוז זה שהעיד עליו, והיה אומר זאת. אגב הנ"ל – ג. סיפור חמורו של ר' פנחס בן יאיר חצה את הנהר, והביאו לחמורו שעורים דמאי ולא רצה לאכול עד שעישרן. (והרי לא גזרו דמאי על בהמות? שם לקחו לאדם ואז התחרטו ונתנו לבהמה – לכן חייב). ר' פנחס מעולם לא אכל אצל אחרים, והסביר לרבי שצריך שהשני ירצה+יוכל (כלכלית), ולכן אצל רבי הסכים לאכול, אך כשראה פרדות לבנות אמר שלא (וא"א להיפטר מהם), וכשרבי הפציר בו עלה בנס הר ביניהם. רבי סיים – אם בחייהם כך, על אחת כמה וכמה שבמותן, וכר' חמא בר חנינא לגבי אלישע שבמותו החיה על ידי נגיעה ברגליו (וזה לא כדי למלא את "פי שניים" מאליהו (כי אז המת היה צריך לחיות לגמרי. את ה"פי שניים" קיים בהחייאת בן השונית ובריפוי נעמן). על הפרידות – הם הימים (לשון אימה), ור' חנינא – מעולם לא ראיתי מכת פירדה לבנה שהתפראה. [עוד שתי מימרות של ר' חנינא – 1. הכישופים תלויים ברצון ה' (אך רי"ח – אינו תלוי, ורק אצל ר' חנינא שזכויות רבות). 2. אין אדם נוגף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה]. השיעור חולין דף ו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף ה – גמרא דף יומי
2w agoTap to summarizeלעילוי נשמת מ' פייגלע בת ר' ישראל ור' אהרון משה בן ר' יהודה להקדשת שיעור ליחצו כאן https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_005.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין ה (ד: באמצע – ה: באמצע) שחיטת מומר לעבודה זרה חידושו של רב ענן – שחיטתו כשירה. [בנוי של 2 הנחות: 1. אינו מומר לכה"ת (מבחינת חשש שאינו מקפיד), כמו שאמרנו על ברית מילה. 2. אינו נחשב ככופר בכה"ת (נחשב יהודי). אנו נעסוק בהנחה השנייה]. א. המקור – יהושפט שאוכל משחיטתו של אחאב קושיות: 1. אולי אחאב שחט, אך יהושפט לא אכל? a. אולי הסית בדברים? הסתה זה במאכל/משתה (וזה שכתוב על ה' לגבי איוב – "ותסתני בו לבלעו חינם" – למעלה שאני). b. אולי רק שתה? (גם אם אחאב כגוי, עדיין לא נאסר שתם יינם). 1. לא אורח ארעא רק לאכול. 2. "וזבח ויסיתהו". 2. אולי זה לא אחאב ששחט ליהושפט? אפשרויות שונות ודחיות הגיוניות: a. אולי עובדיה? לא יכול לשחוט לבד הכל. b. אולי 7000 הצדיקים? התחבאו מאיזבל. אולי אנשי אחאב (מה7000)? היו רשעים. c. שילוב – אולי עובדיה ליהושפט ואנשי אחאב לאנשי יהושפט? אנשי יהושפט היו צדיקים. אולי אנשי יהושפט לעצמם ואחאב ואנשיו לעצמם? כאן הגמרא עוברת לתשובה כללית יותר – יהושפט היה מחובר לאחאב. [מקור: 1. כמוני כמוך כעמי כעמך (דחייה – הכוונה למלחמה – כסוסי כסוסיך). 2. שישיבו חד בגורן – באחווה]. ב. ניסיונות סיוע לרב ענן (ה. רבע עליון) 1. "והעורבים מביאים לו לחם ובשר" – משחיטת אחאב. דחייה – על פי הדיבור שאני. [מי העורבים? רבינא – עופות. רב אדא בר מניומי – אולי אנשים? דחייה: 1. אם זה שמם – לא סביר שני אנשים עם שם זה. 2. אם על שם מקומם – צריך עורביים]. 1. "הכל שוחטים… ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר". אתמול כבר ראינו: ערל=מומר לערלות. ממילא – "ישראל מומר" – או – מומר לע"ז (ואז זה ראיה לרב ענן), או מומר לנבילות (ואז זה ראיה לרבא). ג. קושיות על רב ענן (רבע תחתון) מי יכול להביא קרבן (ברייתא עם שלושה חלקים) – "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". במה מדובר (כדי שלא יסתור ולא יחזור על עצמו) (הערות אגב) a. "מכם" – ולא מכולכם – מומר לא. מומר לכה"ת (מכם – בכם חילקתי, אך גויים – כולם כן). b. "מן הבהמה" – פושעי ישראל כן מומר לדבר אחד (שדומים לבהמה. כדי שיעשו תשובה) c. חוץ מן המומר, מנסך יין ומחלל שבת בפרהסיא. מומר= מומר לע"ז ולשבת – לא מקריב – נחשב ככופר. תיובתא דרב ענן תיובתא. [שני דיונים אגב הברייתא על קרבנות (ה. שורה אחרונה) A. יש מקור אחר לכך שמומר לא מקריב – ת"ק – חטאת יחיד – "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ" – ולא כולם. ר"ש בן יוסי – חטאת נשיא – "…בשגגה ואשם. או הודע אליו חטאתו" – רק מי שאם היה יודע לא היה חוטא. מאי בינייהו? רב המנונא: לשניהם – מומר לדבר אחד אינו מומר לכה"ת, אבל האם מומר לחלב מומר לדם? (אותו פסוק, שניהם הוקרבו במזבח ועוד) – ת"ק – מומר, ר"ש בי"ס – לא. תשובה – צריך את שני המקורות: ברייתא א – "מכם" – שאינו מביא עולה – אפילו שאינו בא לכפר אלא דורון. ברייתא ב – שאינו מביא חטאת – אפילו שזה חיוב. B. בברייתא – "בהמה"=פושעי ישראל. האם תמיד בהמה זו גריעותא? והרי – "אדם ובהמה תושיע השם"? תשובה – שם מוזכר אדם+בהמה. (ואילו "וזרעתי… זרע אדם וזרע בהמה" – גריעותא כי מוזכרים בנפרד). השיעור חולין דף ה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף ד – גמרא דף יומי
2w agoTap to summarizeלעילוי נשמת אמנו, מרת חוה גיטל בת ר' אשר אנשיל ז"ל להקדשת שיעור ליחצו כאן https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_004.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין ד (ג: 3 שורות מלמטה – ד: באמצע) הרחבות על הנאמר בדף הקודם (כותי ומומר לנבילות לתיאבון) חלק א – שחיטת כותי א. ברייתא לגבי רמת ההשגחה הדרושה (אביי- ישראל עומד על גביו, רבא – מספיק נכנס ויוצא). A. הברייתא מביאה שתי קיצוניות – הברייתא מתאים ל – איך השני יענה מצד אחד – לכתחילה צריך עומד על גביו אביי רבא – נכנס ויוצא=עומד על גביו. מצד שני – אם לא היתה שום השגחה – צריך בדיקה. רבא אביי – נכנס ויוצא=שום השגחה. B. דיון פנימי בברייתא – הברייתא הביאה דוגמא של כמה עופות, ובודק אם אוכל אחד מהם – 1. אולי רק את אותו עוף שחט כדין? (א רבע) תשובה – נותן אחד מתוך תערובת (וכן ממעכם – שלא יהיה לכותי סימן). 2. אולי כותים לא מקפידים על שחיטת עופות (לא נאמרה בתורה) – הברייתא סוברת שלמרות שהמצווה לא כתובה – אם מחזיקים בה מחזיקים בה וסומכים עליהם. C. דיון על הכלל הנ"ל – (א אמצע) אם מחזיקים במצווה לא כתובה – האם סומכים או לא – זאת מחלוקת תנאים לגבי מצת כותי: ר"א אוסר, שאין בקיאין בדקדוקי מצוות (מה נחשב החמצה). ת"ק ורשב"ג מתירים (לא רק שאינו חמץ, אלא אפילו נחשב משומר ויוצאים בה יד"ח בליל הסדר). במה נחלקו ת"ק ורשב"ג? (ת"ק – מותר, רשב"ג – כל מצווה שהחזיקו בה, הרבה מחזיקים בה יותר מישראל – תלוי בהחזקה) במצווה כתובה, ולא ידוע אם החזיקו – ת"ק – מותר, רשב"ג – אסור. דחייה – הניסוח של רשב"ג – "שהחזיקו" ולא "אם החזיקו". במצווה לא כתובה שהחזיקו בה – ת"ק – אסור, רשב"ג – מותר (שהרי החזיקו). חלק ב – מומר לנבילות לתיאבון רבא – ישראל מומר לנבילות לתיאבון מעדיף לא לעבור על איסור, ולכן יכול לשחוט לכתחילה אם בדקו את הסכין (כי לא יטרח לבדוק/להשיג אחרת). סברת החולקים – כיוון דדש ביה, נעשית לו כהיתר. ניסיונות לסייע לרבא מברייתות: 1. חמץ של עוברי עבירה מותר אחרי הפסח. אפילו שלא חשש מלהחזיק חמץ בבית, אנו מניחים שלא רוצים לחטוא עוד והחליפו אחר הפסח עם של גוי. (יש מחלוקת לגבי חמץ שעבר עליו הפסח – ר"י – דאורייתא, ר"ש – דרבנן). דחיית הסיוע – אולי הברייתא כר"ש, ואז אין ראיה להקל גם בדאורייתא (נבלה). דחיית הדחייה – אדרבה – (מזוית הראייה של החוטא) – אם באיסור דרבנן הוא מעדיף שלא לחטוא, כל שכן באיסור תורה. 2. "הכל שוחטין – ואפילו כותי, ואפילו ערל, ואפילו ישראל מומר". ערל = מומר לדבר אחד (ערלות), ולא מומר לכל התורה (נבילה). לפי"ז, מומר – מומר לנבלות, ובכ"ז שחיטתו כשירה. דחיית הסיוע – מומר – לע"ז, והחידוש (כרב ענן) שאפילו מומר לע"ז – שחיטתו כשירה (ולא אומרים שהוא כמומר לכה"ת ונחשב כגוי). השיעור חולין דף ד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף ג – גמרא דף יומי
2w agoTap to summarizeלעילוי נשמת אמנו, מרת חוה גיטל בת ר' אשר אנשיל ז"ל להקדשת שיעור ליחצו כאן https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_003.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין ג (ב: שליש עליון – ג: 3 שורות מלמטה) ארבעה ביאורים למשנה – "הכל שוחטים ושחיטתם כשרה" רבה בר עולא (רק את ההסבר הזה כתסנו בנפרד מהטבלה, כיוון שהדיון עליו מורכב יותר).- הכל – לרבות טמא בחולין לכתחילה, בדיעבר כשרה – טמא ששחט קודשים. [ביאור תשובה זו: במה מדובר – מדובר בחולין שנעשו על טהרת הקודש, והחידוש שלא רק שאסור לאכלם בטומאה, גם אסור לטמאם, אך לא גזרו על השחיטה (סכין ארוכה). אך בקדשים – לכתחילה אסור (שמא יטמא), אך בדיעבד אם אומר שלא נגע – כשר. "וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן – שחיטתן כשירה". במה מדובר? לא בחש"ו – כי צ"ל "ואם שחטו", ולא בחולין – כי מותר לכתחילה, אלא מדובר בטמא בקדשים – שבדיעבד, גם אם אינו כאן שנשאל אותו – אם השגיחו עליו – גם מותר. הרי טמא בקדשים נלמד כבר בזבחים (לא:) – שטמא ושאר הפסולים כשרים בשחיטה. תשובה – אחד העיקר, והשני הובא דרך אגב. (ב 2-) 4. איך שוחט ובמה נטמא –אם בטומאת מת ושוחט בכלי מתכת – הטומאה עוברת לחרב (אב – "חרב הרי הוא כחלל), ואז טמאת הבשר.אלא: 1. נטמא בטומאת שרץ (אין בזה "חרב הרי הוא כחלל). 2. שוחט בכלי עץ (פשוטי כךי עץ לא מקבלים טומאה). סיכום הביאורים הראשון ושאר הביאורים: במה מדובר האמורא הכל שוחטים – לכתחילה ושחיטתן כשירה – בדיעבד וכולן ששחטו ואחרים רואים – כשירה בדיעבד בעיות עם השיטה תירוצים 1. טמא רבה בר עולא בחולין בקדשים – כשאומר שלא נגע כשלא נמצא ואחרים ראו שלא נגע לגבי חולין – מה החידוש שמותר? לגבי קודשים – כבר נאמר בזבחים! לגבי חולין – צריך להעמיד חולין שנעשו על טהרת הקדש ושם כקודש. לגבי קודשים – כבר נאמר בזבחים, וצריך לומר שכאן או שם הובא דרך אגב. שאר השיטות – ברור שלגבי הקדשים – עיקרו בזבחים, וחולין – שנעשו על טהרת הקודש אינן כקודש. 2. כותי (בהנחה שכותי גרי אמת). אביי – כשישראל עומד על גביו כשנכנס ויוצא/לא היה – בודקים אם אוכל קשה ראיות רבא משמירת יין (ע"ז)- 1. המניח כו"כ וישראל נכנס ויוצא. דחייה – "המניח" – בדיעבד. 2. "אין השומר צריך להיות יושב ומשמר". עונה אביי – שם לא נגע ביין, אך כאן נוגע וחוששים. 1. קשה "אחרים", 2. ראיות רבא. 3. כותים גרי אריות. רבא כשנכנס ויוצא כשלא היה – בודקים אם אוכל 1. קשה "אחרים". 2. כותים גרי אריות. 3. ישראל מומר לנבילות לתיאבון רב אשי כשבדקו הסכין לפני (כרבא) כשבדקו הסכין אחרי קשה 1. קשה "אחרים". 2. חולקים על רבא. 4. מומחין/מוחזקים רבינא שידוע מראש שהוא: מומחה (יודע ההלכות) שרק אחרי השחיטה: בדקו שהוא מומחה אינו כאן, ואחרים מעידים זאת עליו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן מוחזק (שחט כמה פעמים ולא "התעלף") מעיד על עצמו שלא נתעלף לא חוששים להתעלפות השיעור חולין דף ג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף ב – גמרא דף יומי
3w agoTap to summarizeהשיעור לעילוי נשמת שמואל זאב בן דוד ופנינה ז"ל להקדשת שיעור ליחצו כאן https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_002.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין ב (ב. במשנה – ב: שליש עליון) הכל שוחטין – לכתחילה, ושחיטתן כשירה – בדיעבד משנה – הכל שוחטין, ושחיטתן כשרה. [חוץ מחש"ו. וכולם ששחטו תחת השגחה – כשירה]. הקושיא – "הכל" בא לרבות מישהו, ויש סתירה לגבי מה דינו – שוחטין – לכתחילה, כשרה – בדיעבד. A. בירור הקושיא: a. יש מקרים ש"הכל" לא לכתחילה: 1. הכל ממירין. תשובה – שם מפורש במשנה שאינו לכתחילה. 2. הכל מעריכין ונודרים. אין תשובה ישירה. ואז עוברים לb. b. ראיה לכלל – מקרים בהם "הכל" לכתחילה: 1. הכל חייבים בסוכה וציצית. תשובה – על "חייבים" לא דיברנו (שם ודאי שזה לכתחילה). 2. הכל סומכין על הקרבן – לכתחילה. אלא – לפעמים זה לכתחילה לפעמים לא. כאן זה לכתחילה, כיוון שמיד אח"כ יש בדיעבד. B. במה מדובר – נראה מחר. השיעור חולין דף ב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →מנחות עח – שיעור הדף היומי
Mar 30Tap to summarizeלעילוי נשמת ישראל יונתן בן מרדכי וינטע ז"ל ולעילוי נשמת הנערה היקרה והאהובה שחר בת מוריה ורועי ז"ל, מצאה חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם, שאזכרתה חלה בר"ח ניסן. להקדשת שיעור ליחצו כאן https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_78.mp3Download לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן סיכום הדף היומי, מנחות דף עח (עח. במשנה – עח: במשנה למטה) תזכורת מאתמול – יחד עם קרבן תודה מביאים ארבעה סוגי לחמים, 10 מכל סוג (ויקרא ז, יב-יג) אִם עַל־תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל־זֶבַח הַתּוֹדָה – חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן – מערבב שמן וסולת ואופה וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן – מערבב מים וסולת, אופה, ואח"כ מושח בשמן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן – מערבב מים וסולת, אופה, ואח"כ מטגן בשמן עַל־חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קׇרְבָּנוֹ עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו – מים וסולת ואופה שלושים המצות הן ביחד עשרה עשרונים (כל אחד שליש עשרון), ועשר החמץ ביחד עשרה עשרונים (כל אחד עשרון). חלק א – החלות שבאות עם קרבנות המילואים והנזיר א. עם המילואים – שלושת הסוגים הראשונים (-המצות) של התודה קרבנות המילואים הם פר לחטאת, איל לעולה ואיל המילואים, שאיתו באו שלושה סוגי לחמים – וכמו בתודה – עשרה מכל סוג שהקריבו מתוכם אחד מכל סוג. A. המקור שהביא את 3 הראשונים – בציווי על המילואים (פרשת תצווה, שמות כט, ב) – "וְלֶחֶם מַצּוֹת (3 – אבל לא ברור מה זה), וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1), וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2), סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם" הסוג ה1 וה2 ברורים – חלות מצות ורקיקי מצות, אבל מה המקור שהסוג ה3 הוא מורכבת? a. רב חמא בר גוריא – מההקבלה בין שמות לויקרא לגבי הביצוע בפועל (פרשת צו, ויקרא ח, כו) – "וּמִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' לָקַח חַלַּת מַצָּה אַחַת (1), וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת (3), וְרָקִיק אֶחָד (2)…" – "וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן" – זה בעצם סולת מורבכת של התודה. פרשת תצווה פרשת צו וְלֶחֶם מַצּוֹת (3) חַלַּת מַצָּה אַחַת (1), וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1) וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת (3) וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2) וְרָקִיק אֶחָד (2) מתקיף רב אויא – אולי חלת לחם שמן זה "אנתא דמשחא" – עיסה שמטוגנת ישירות בשמן (רש"י ראשון). b. ר' טבלא – ממנחת חינוך (מנחה שכל כהן מביא בפעם הראשונה שעובד) שבאה מורבכת – שאם בפעם הראשונה שעובד מביא מורבכת, אז סביר שגם בקרבנות המילואים הביאו גם מורבכת. מניין שמנחת חינוך באה מורבכת – "זֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב. עַל־מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה…" (ויקרא ו, יג-יד) הפסוק מדבר בעצם על שתי מנחות: מנחת חביתין ("קׇרְבַּן אַהֲרֹן… בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ") – מנחה שהכה"ג (המשוח – "הִמָּשַׁח אֹתוֹ") מביא כל יום, חצי בבוקר וחצי בערב. מנחת החביתין ודאי באה מֻרְבֶּכֶת, כי זה כתוב מיד אחרי "מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר…", מנחת חינוך ("וּבָנָיו") – מנחה שמביא כהן שמתחיל לעבוד בפעם הראשונה בחייו. מניין שגם מנחת החינוך באה מֻרְבֶּכֶת? אולי המורכבת מתייחסת רק לכה"ג? מזה שהתורה עירבבה ביניהם – "זֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר־יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח…" (במקום לדבר על הבנים רק אחרי "בְּיוֹם הִמָּשַׁח") – כדי ללמד ששניהם שווים. (עח. שליש תחתון) B. אם כבר דיברנו על מנחת חינוך וחביתין – מצבים שמביא ביום אחד כמה: רב חסדא – גם כשמתנה לכה"ג מביא מנחת חינוך, ולכן – כה"ג ביום שמתמנה מביא 2 – אחד כמנחת חביתין ואחד כמנחת חינוך על זה שהתחיל לעבוד ככה"ג ומוסיף מר בר רב אשי – אם זאת גם הפעם הראשונה שבכלל עובד ככהן מביא 3- אחד כמנחת חביתין אחד כמנחת חינוך על שהתחיל לעבוד ככהן הדיוט (זה לא "כלול" במנחה של הכה"ג) ואחד כמנחת חינוך על זה שהתחיל לעבוד ככה"ג. (עח. ב. נזיר מביא את שני הסוגים הראשונים – במדבר ו, טו – "וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת – חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1) וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2)…". והמשנה מפרטת את שיעור החלות – בתודה 3 הסוגים הם ביחד עשרה עשרונות, שזה שווה ל15 קבין ירושלמית. ממילא כיוון שהנזיר מביא 2/3 מזה – זה 6 ושני שליש עשרונות, שזה 10 קבין ירושלמית. ת"ר – מה המקור שזה אותו שיעור כמו בתודה – לגבי תודה כתוב – "אִם עַל־תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ… ואז יש פירוט של ארבעת הסוגים… עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו" – הסוף מיותר, ובא ללמד מתודה לשלמי נזיר שבאים באותו שיעור כמו בתודה. ומקשה הברייתא – אם זה כמו תודה – אז שנזיר יביא את כל 3 סוגי המצות של תודה?[1] תשובות – בברייתא עצמה – כתוב בנזיר "וְסַל מַצּוֹת", ומסביר רב פפא – מביא רק את הסוגים שכתוב בהם (בתודה) בפרוש שהן מצות, ואילו בשלישי לא מוזכר מצות. דבי רי"ש – יש כאן (בנזיר) כלל ופרט – הכלל – "וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת" הפרטים – "חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן (1) וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן (2)" ובכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, ולכן ברור שא"א לרבות מעבר לפרטים שמפורשים בנזיר. (עח: 1+ במשנה) חלק ב – משנה: הלחמים מתקדשים ע"י שחיטת התודה כלומר עד השחיטה הם קדושת דמים, והשחיטה (ע"י הסכין שהיא כלי שרת) עושה אותם קדושת הגוף. ולכן רק אם היו בתוך החומה, וכבר היו מספיק אפיים (קרמו פניה) בשעת השחיטה – מתקדשים. א. לגבי בתוך החומה – איזה חומה – ר"ל (מחמיר) – בתוך העזרה "עַל־זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו" – "על" = סמוך, רי"ח (מקל) – מספיק בתוך ירושלים (חומת בית פאגי) (ובהמשך יש ברייתא כמותו) "על" זה לאו דווקא סמוך, (אבל כן צריך בתוך ירושלים כי קק"ל לא מתקדשים מחות לירושלים) שואלים – והרי נחלקו בזה כבר – לגבי פסח – "לֹא־תִזְבַּח עַל־חָמֵץ דַּם־זִבְחִי" (שמות כג, יח), שאסור שלשוחט או זורק הדם או למישהו מהחבורה יהיה חמץ – ר"ל (מקל) – בתוך העזרה, כי "על" זה בסמוך ...
Transcribe →מנחות עד – שיעור הדף היומי
Mar 25Tap to summarizeלעילוי נשמת יעקב-צבי בן מיכאל-חיים וציפורה ולעילוי נשמת מרים בת ר׳ שלום הכהן ובכורה זכרונם לברכה. ולעילוי נשמת האמא המסורה לילדיה ולבעלה פנינה בת מונס ז"ל שבעז"ה יהיו בשורות טובות למשפחתה ולא יחסר להם דבר להקדשת שיעור ליחצו כאן https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_74.mp3Download לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן סיכום הדף היומי, מנחות דף עד (עג: רבע תחתון – עד: במשנה השנייה) חלק א – מה עושים עם השיריים של מנחת חוטא של כהן במשנה – כשכהן מביא מנחת נדבה, לא קומצים אותה אלא היא עולה כליל – "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" (ו, טז). מה לגבי מנחת חוטא של כהן (בקרבן עולה ויורד) – כולם מודים שלא אוכלים את השיריים, אבל ראינו במשנה: רבנן – גם היא עולה כליל, מהפסוק הנ"ל. ר"ש – קומצים, ואז מקריבים גם את המנחה וגם את השיריים. (את הקומץ מקריבים על המערכה, את השיריים על בית הדשן שעל המזבח (התפוח – ערימת הגחלים והדשן מהעץ של אתמול). והיום נראה על זה שתי ברייתות. א. ברייתא א (ת"ר) – המקור של ר"ש – כתוב במנחת חוטא – "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל־חַטָּאתוֹ… וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" (ה, יג) הפשט – שהכהן מקבל את השיריים כמו במנחות נדבה. אבל את זה כבר יודעים מ"וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה…וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (ו, ז-ט) ולכן דורשים ש"וְהָיְתָה לַכֹּהֵן" הכוונה שמדובר במנחת חוטא של כהן, והיא "כַּמִּנְחָה", כמו איזה מנחה? – רבנן – שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת נדבה של כהן – שיכול לעשות את העבודות של הקרבן שלו. שאלות על רבנן – A. בברייתא עצמה – לכאורה אפשר לדרוש (בדומה לר"ש) – שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת חוטא של ישראל – שיש קומץ ושיריים? תשובה – אם כבר אתה דורש לגבי הקומץ והשיריים תדרוש הפוך: שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת נדבה של כהן – שהכל כליל. אלא באמת לא לזה בא הפסוק, כי אם בשביל זה – התורה יכלה לא לומר כלום, ונדע מהלימוד הכללי שמנחות כהנים עולים כליל, אלא הפסוק בשביל לומר שהכהן עובד את העבודות של עצמו. (עד. 9+) B. בגמרא – הרי לזה שהכהן עושה את המנחה שלו יש מקורות אחרים: "וּבָא בְּכׇל־אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר ה'. וְשֵׁרֵת…" (דברים יח, ו-ז) תשובה – אולי זה למנחות נדבה, אבל לא לחטאת (אולי לא שייך שאדם יכפר על עצמו). "וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל־הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה…" (במדבר טו, כח) – מיותר ומלמד שגם על חטאו של הכהן עצמו. תשובה – זה דווקא בחטאים בשוגג, לכן צריך לימוד גם לחטאות שמביא על מזיד (כמו עולה ויורד על זדון שבועת העדות) (יש 4 חטאים שמביאים חטאת גם במזיד). (עג: 3-) ר"ש – שמנחת חוטא של כהן היא כמו מנחת חוטא של ישראל – שצריכה קמיצה. אבל רק קמיצה, ולא אכילה, כי כתוב "וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" – שזה כמו מנחה רק במה שנוגע לפעולות הכהן (קמיצה), ולא לגבי מה שהמזבח מקבל (את השיריים). (עד. מעל האמצע) ב. ברייתא ב (תניא אידך) – דעת ר"א בר"ש – הקומץ קרב, והשיריים מתפזרים על בית הדשן. A. ר' חייא בר אבא – איזה בית דשן? אם על התפוח שעל המזבח – הרי כך גם סובר אביו ר"ש? אלא על בית הדשן שלמטה (תוס' – ליד המזבח ששם שרפו קרבנות שנפסלו) – וכי מקריבים למטה?! מסביר ר' אבא – אכן לא אמורים "להקריב" את השיריים, אלא רק לאבד אותם. B. מקור – תני אבוה דר' אבין – מהפסוק המרכזי שלנו – "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" (ו, טז), ומסבירים אביי ורבא שצריך לפצל – "כָּלִיל תִּהְיֶה" – במנחת נדבה "לֹא תֵאָכֵל" – למנחת חוטא, שלא נאכלת אבל גם אינה כליל. הערות: A. "כָּלִיל תִּהְיֶה" לא מספיק בפנ"ע, כי זה לא ברור שהכוונה להקרבה, אלא לומדים היקש מהפסוק הקודם (טו) לגבי מנחת חביתין שם כתוב "כָּלִיל תׇּקְטָר" לשאר המנחות (הפסוק שלנו – טז). B. למה לפצל את הפסוק – במפרשים – כי המילים "לֹא תֵאָכֵל" מיותרות, אלא שבאות ללמד שיש כאן שתי מנחות נפרדות. (עד. 10-) ואילו רבנן (תוס' – וגם ר"ש) שהכל כליל – כתוב "לֹא תֵאָכֵל" ללמד שאם אוכלו זה לא רק ביטול עשה אלא לאו, ולומדים משאר המנחות (פסוק טז) למנחת חביתין (פסוק טו) שגם שם יש לאו. (עד. שליש תחתון) C. יש הבדל קטן בין אביי ורבא לגבי הכותרת: אביי – "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" – הכותרת מתייחסת למנחת חוטא. רבא – "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל" – הכותרת מתייחסת למנחת נדבה. D. שואלת הגמרא – למה לא דורשים הפוך? יותר סביר לדמות מנחת נדבה למנחת חביתין (שהיא כליל), כי: 1. שניהם תדירים (חביתין כל יום, נדבה מתי שרוצה, ואילו חוטא זה רק אם חוטא). 2. שניהם לא על חטא. 3. לשניהם ריח (=לשניהם שמן ולבונה). ואמנם יש גם דמיון בין מנחת חוטא וחביתין, אבל פחות: 1. שניהם עשרון סולת (ואילו נדבה יכול יותר) 2. שניהם חובה. (עד. 1-, אגב הלאו של לֹא תֵאָכֵל) ג. בעי רבינא – כהן שאכל מן האימורים של קרבן (כליות ויותרת הכבד) – מה דינו? לאו אחד ודאי יש – "וְכׇל־זָר לֹא־יֹאכַל קֹדֶשׁ" (כב, י) – איסור מעילה. האם יש גם לאו של "וְכׇל־מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל"? האם זה לאו רק למנחות אלא שמכאן נלמד גם לכל הקרבנות? תא שמע – ר"א אכן לומד מכאן לאו כנ"ל. (עד: במשנה הראשונה) חלק ב – מנחות שבהן אין קמיצה, אלא או הכל לה' או הכל לכהנים המשנה – הכל כליל ("ובזה יפה כח מזבח מכח הכהנים") (את שני הראשונים ראינו כבר בחלק א) מנחת כוהנים מנחת חביתין שמקריב הכה"ג כל יום מנחת נסכים שבאה עם קרבנות הכל לכהנים ("ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח") – שתי הלחם (מקריבים את הכבשים אבל לא מהלחם) לחם הפנים (מקריבים את בזיכי הלבונה) גמרא – א. לגבי הדברים שעולים כליל – A. והרי יש עוד שהם כליל – עולה? שם העור הולך לכהנים עולת העוף? שם מוציאים את המוראה והנוצה ומשליכים למקום הדשן ליד המזבח נסכים? (יין) היין לא מוקרב על המזבח אלא נשפך לספלים ומשם לשיתין ולאדמה. B. "ובזה יפה כח מזבח מכח הכהנים" – המשפט בא למעט שני דברים – שהמתנדב יין – לא עולה כליל אלא נשפך כאמור לספלים וזה נגד שמואל שאומר שבמקרה כזה מזלף את היין על האש עצמה. שהמנדב שמן – לא עולה כליל אלא קומצים ומקריבים רק את הקומץ, והשאר נאכל לכהנ...
Transcribe →מנחות עא – שיעור הדף היומי
Mar 23Tap to summarizeלזכרו של אביו של אחד הלומדים, אמנון יהודה בן יוסף ז"ל, שיום פטירתו בו׳ ניסן ולעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים, ר' משה שלמה זלמן בן יוסף זאב ומנוחה שטטמן ז"ל, אוהב הבריות ואהובם, שיום פטירתו בה' ניסן, עסק בצרכי ציבור כסגן ראש העיר חיפה שנים רבות, דלתו היתה פתוחה בפני כל נצרך, יחד עם שקידה על לימוד התורה. להקדשת שיעור ליחצו כאן https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_71.mp3Download לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן סיכום הדף היומי, מנחות דף עא (עא. במשנה – עב. 6+) מקרים בהם מותר מהתורה לקצור – משנה – תבואה שלא קוצרים ממנה בשביל העומר – בית השלחים בעמקים (תבואה גרועה, ואם לא יקצרו תתקלקל), אבל לא לגדוש – כי אפשר לחכות עם זה לאחרי העומר. כשקוצר לשחת לבהמה – לא נחשב "קצירה". ר"י – דווקא לפני שליש ר"מ – גם אחרי שליש כשרק צריך להיפטר מהחיטים לצורך מצווה (אפילו מצווה דרבנן) – (ואז לא יעשה אלומות אלא יניח על הקרקע) להוציא חיטים ליד עצים (כלאיים) לעשות מקום לאבלים/לומדי תורה. גמרא – ההיתר הראשון – בית השלחין (מקום שממילא לא קוצרים משם את העומר) א. תניא – המקור – ר' בנימין כִּי־תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת־קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת־עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל־הַכֹּהֵן (כג, י) וּקְצַרְתֶּם אֶת־קְצִירָהּ – משמע שיש קצירה גם לפני העומר – במקום שבו ממילא לא מביאים משם רֵאשִׁית קְצִירְכֶם – אין קצירה לפני העומר, במקום שממנו אפשר להביא את העומר. ב. למה לא מתירים גם מין שלא מביאים ממנו? (חיטים וכל השאר מלבד שעורים) תשובה – כי למדנו אתמול גז"ש של רי"ח מחלה ("ראשית – ראשית"). (עא. שליש תחתון) ג. המשך המשנה – אנשי יריחו קצרו ברצון חכמים, וגדשו שלא ברצון חכמים, ולא מיחו בידם. קשה – זה לא כשום דעה בברייתא: ר"מ – ששה דברים עשו אנשי יריחו – שלושה ברצון חכמים – מרכיבין דקלים בערב פסח, כורכים את שמע, קוצרים לפני העומר ושלושה שלא ברצון חכמים – גודשים לפני העומר, נהנו מענפים של חרוב הקדש, אפשרו לעניים לקחת נשר מאילנות בשבת ויו"ט. המשנה לא כר"מ – כי ר"מ כלל אל מזכיר את עניין המחאה. ר"י – הכל היה שלא ברצון חכמים אלא ש: על שלושה לא מיחו – מרכיבין, כורכים, קוצרין, גודשין ועל שלושה מיחו – ענפי חרוב, נשר האילנות, ומוסיף: פאה בירקות המשנה גם לא כר"י – כי למשנה הקצירה מותרת! תשובה – בכל מקרה הברייתא בבעייה, כי מדובר על שישה ור"י פתאום הכניס דבר שביעי, אלא צריך למחוק מר"י את הקצירה – שזה אכן מותר. ההיתר השני – קוצר לשחת לבהמה ר"י – רק לפני שליש, אחרי שליש זה קצירה ואסור ר"ש – גם אחרי שליש זה לא קצירה ומותר. תנן התם (פאה ב, א) – איזה דברים מפסיקים בין חלקות בשדה כדי שיצטרך לתת מכל חלקה פאה נפרדת – נחל, שלולית, דרך ושביל, שדה בור (לא זרוע ולא חרוש), שדה ניר (חרוש). לגבי קצירה – קצירה רגילה לא מפסיקה (כי פשוט התחיל לקצור את כל השדה וימשיך עם השאר בהמשך) קצירה לשחת – חכמים – נחשבת קצירה ולא מפסיקה ר"מ – לא נחשבת קצירה, ומפסיקה. כמי ר"מ – רי"ח – כר"ש במשנתנו, בהנחה שר"מ אומר שגם אחרי שליש זה לא קצירה. איתיביה רב אחא בר"ה – ר"מ אמר שזה לא קצירה רק לפני שליש, ואילו ר"ש גם אחרי שליש, אז ר"ש זה לא מה שאנחנו מחפשים. ראיה – שהרי בברייתא ר"מ מודה שאם אכלה חגב – זה נחשב קצירה ולא מפסיק. וזה קשה – אם כשבן אדם קצר לשחת – זה לא קצירה ומפסיק, אז איך כשחגב אכל זה כן קצירה ולא מפסיק?! אלא צריך לומר – מה שאמר שבן אדם שקצר לשחת זה לא קצירה – זה דווקא לפני שליש, והחגב (קצירה) – אחרי שליש. (עא: שליש תחתון) אלא כר"י במשנתנו, שרק אם קצר לשחת לפני שליש – זה לא קצירה. דחייה – ר"מ לא ככל המשנה שלנו, כי במשנה גם ר"ש וגם ר"י אמרו שזה לא קצירה – דווקא בקוצר לחיה (כמו שת"ק מקדים ואומר, ור"מ ור"י לא חולקים עליו אלא מסבירים את דעתו), ואילו ר"מ – גם בקוצר לאדם (לפני שליש) – זה לא קצירה. רב דימי – כר"ע, משנה אחרת בפאה (ג, ב) – המנמר שדהו (עשה לסירוגין – פס חרוש, ופס שבו התבואה לחה ולא הבשילה) חכמים – לא מפסיק, פאה אחת על הכל ר"ע – זה מפסיק, ונותן פאה מכל פס בנפרד, ואמר ר"י-שמואל – כיוון שמה שהשאיר הוא לח, מסתבר שגם מה שקצר הוא לח – כלומר דווקא אם זה לפני שליש זה לא קצירה ומפסיק (אפילו אם זה לאדם, לקליות). אבל אם זה בשל (קוצר לאוצר, לשמור) – לא מפסיק. ולפי זה ר"מ בדיוק כר"ע. והרי רי"ח אמר – ר"ע אמר שמפסיק גם אם קצר לאוצר (הבשילה כל צרכה, הרבה אחרי שליש), כי לדעתו לא הכל הבשיל באותו שלב ומה שהשאיר זה כי מחכה שיבשיל יותר, וזה נחשב הפסקה, ואז זה לא כר"מ תשובה – עדיין נוכל לומר שר"מ קצת כר"ע, כי סובר כמותו שלפעמים קצירה לאדם מפסיקה, אך חולק עליו בזה שלדעתו (ר"מ) היא מפסיקה רק כשלא נחשבת קצירה (לפני שליש) ואילו לר"ע היא מפסיקה גם כשעוצר כי מחכה שהשאר יבשיל לגמרי (אפילו אחרי שליש). (והרי אלו סברות ממש שונות? ראה משנת ר' אהרן שמובא בשוטנשטיין). (עב. 2+) ההיתר השלישי – לצורך מצווה (כלאיים, אבלים, ביטול בית המדרש) מקור – "…וַהֲבֵאתֶם אֶת־עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל־הַכֹּהֵן" (כג, י) – הקציר שלכם, ולא קציר מצווה. ובכ"ז לא עושים כריכות אלא רק צבתים, כי כמה שאפשר לא טורחים בתבואה הזאת, כדי שיהיה שינוי (1. שלא יאכלו בטעות. 2. שאחרים שרואים לא יחשבו שמותר גם קצירה רגילה). השיעור מנחות עא – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →מנחות ע – שיעור הדף היומי
Mar 22Tap to summarizeלעילוי נשמת ר' חיים רפאל בן ר' בן ציון שלום ז"ל להקדשת שיעור ליחצו כאן https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_70.mp3Download לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן סיכום הדף היומי, מנחות דף ע (סט: שליש תחתון – עא. במשנה) חלק א – אם שתל אוכל, האם המעמד שלו מתאפס? תזכורת – אתמול (סט. 8+) רבא בר רב חנן שאל – אם קצר חיטים כמה ימים לפני פסח, ואז שתל אותם חזרה לאדמה ולא הספיקו להשריש ועבר עליהם העומר, האם זה נחשב כאילו שהם עוד בחוץ – והעומר מתירם, או שהם הפכו חזרה לגידול קרקע שעוד לא השריש – והעומר לא מתיר. ונשאר בתיקו. בשאלות שנראה היום נראה כאילו בחרו בצד שהשתילה לא מתבטלת לקרקע ושומרת על זהותה, ורק השאלה היא לגבי מה שהמשיך וגדל אח"כ. א. שתל אוכל מותר, וגדל, האם ההיתר נשאר – A. בעי ר"ש בן פזי – שיבולת שנקצרה והעומר התיר אותה (היה שליש), ואז שתלה שוב האם מה שגדל אח"כ הולך לפי העיקר (המקורי) – וגם מותר, או שהולכים לפי התוספת – וזה הופך לאיסור חדש – והכל אסור? ניסיון לענות מרי"ח שלפי העיקר – במקרה ששתל אוכל אסור: הרכיב ענף של ילדה (ערלה) בזקנה. פירות חדשים – יהיו מותרים, אבל הפירות שכבר היו – אסורים. מה לגבי מה שהפירות גדלו אח"כ – גם התוספת אסורה, כי הולכים לפי העיקר. דחייה – אולי רי"ח התלבט, ולכן הלך לפי העיקר לחומרא, השאלה היא האם גם לקולא? (סט: 1-) B. בעי רבא – שאלה דומה – עישר תבואה, ואז שתל אותה שוב, וגדלה – והוא שואל בעצם שתי שאלות – כמו מקודם – האם התוספת הולכת לפי העיקר ומותרת, או שהתוספת בפנ"ע – ואסורה, והוא מוסיף ושואל – אם התוספת אסורה – האם היא גם אוסרת את העיקר? (ואז כשמפריש – צריך להפריש על הכל ולא רק על התופסת) הערות: a. בשאלה הקודמת (ר"ש בן פזי) זה ברור שאם התוספת אסורה הכל אסור משום חדש, כי א"א להפריד בין העיקר לתוספת, אבל כאן שאפשר להפריד (אפשר להשתמש בתבואה חיצונית כדי לעשר על התוספת בלי לעשר על העיקר) – ולכן צריך לשאול האם אכן גם העיקר נאסר. b. ניסיונות תשובה – ברור שהולכים לפי התוספת והכל נאסר – אביי – שהרי בכל פעם שזורע זרע מעושר, בכל זאת כשגודל צריך לעשר את הכל? דחייה – שם זה כי הזרע המקורי מתכלה, אבל כאן שהעיקר עדיין קיים – אולי נשאר מותר. מרי"ח – אם זרע בצל וגדל, צריך לעשר הכל (אפילו ששם הבצל המקורי לא מתכלה) דחייה – הוא אמנם לא מתכלה אבל זאת דרך זריעתו, ולכן שם אכן מעשר הכל, אבל בשתל שיבולת אולי לא. c. ר' חנינא בר מניומי שאל שאלה דומה (לפי הסבר אביי) – שתל בעציץ שאינו נקוב (=כרגע לא חייב במעשר מהתורה ומותר), ואז ניקב את העציץ, האם הולכים לפי העיקר והכל מותר, או שהתוספת אסורה, והאם אוסרת את העיקר. אך אמר אביי – זה לא אותו דבר: בעציץ אכן הולכים לפי התוספת והכל אסור – כי זה הכל זריעה אחת ארוכה, אבל במקרה של רבא ור"ש בן פזי – שזה שני שלבים נפרדים – אז אולי הולכים לפי העיקר. (ע. שליש) ב. בעי ר' אבהו – מקרה ששתל איסור – שיבולת שקצרה ומירחה והתחייבה במעשרות, ולא הפריש (=טבל), ושתלה שוב – (זה קצת דומה לשאלה מאתמול שהזכרנו בהקדמה לשיעור) זה שהיא עדיין אסורה זה ברור (לא הופרשה), אבל מה אם הפריש עליה כשהיא בקרקע? האם כששתל המעמד שלה התאפס (חזרה להיות מחוברת, ולא חייבת עדיין במעשרות) – וכבר א"א להפריש בקרקע, או שעדיין נחשבת טבולה למעשרות – וניתן להפריש. אמרו רבנן – לא יכול להפריש, שהרי יש ברייתא שיאן דבר כזה תרומה במחובר לקרקע. דחייה – הברייתא התכוונה שזר לא מתחייב אם אוכל כשזה מחובר, כי זה שלא כדרכה, אבל להחיל שם תרומה – אולי אפשר. [והרי אילפא אמר שאם אוכל ביצים מתוך עוף טהור – זה מטמא, אפילו שלא לא דרך אכילה? תשובה – שם יש כאלה שאוכלים כך, אבל במחובר לקרקע לא]. (ע. שליש תחתון) אגב שהזכרנו עציץ שאינו נקוב – ג. שמואל – הזורע כלאיים בעציץ שאינו נקוב – אסור (מדרבנן). אביי – מה החידוש: אם שאסור מדרבנן – דחייה – הרי יש כבר משנה (דמאי ה, י) לגבי תרומה שזה חייב רק מדרבנן (ולכן התורם מנקוב על שאינו נקוב, תרומה ויחזור ויתרום). אלא – שלוקה מכת מרדות, כי מכת מרדות באיסורי דרבנן זה רק אם יש לו עיקר מהתורה, ולכן צריך להשמיע שגם כאן יש עיקר מן התורה. (ע. במשנה למטה) חלק ב – משנה – עוד דינים על איסור חדש וחלה א. המינים שחייבים בחלה ואיסור חדש – חיטין, שעורין, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון. A. זיהוי המינים: כּוּסְּמִין – מִין חִיטִּים (גּוּלְבָּא) שִׁיבּוֹלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן – מִין שְׂעוֹרִין (שִׁיפוֹן – דִּישְׁרָא, שִׁיבּוֹלֶת שׁוּעָל – שֻׁבְלֵי תַּעֲלָא). (ע: 2+) B. מקור: במצה – "לֹא־תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל־עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי" (דברים טז, ג) – רק מה ששייך בו איסור חמץ (שיכול להחמיץ פיזית) שייך במצוות מצה, (ואילו אורז ודוחן לא מחמיצים אלא מסריחים). וממצה לומדים לחלה וחדש בגז"ש – לחם לחם – במצה כתוב בפסוק הנ"ל "לֶחֶם עֹנִי" בחלה כתוב – "וְהָיָה בַּאֲכׇלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ…" (במדבר טו, יט) (ע: שליש תחתון) ומחלה לומדים לקצירת החדש[1] – גז"ש מחלה ("ראשית – ראשית") – בקצירה – "וּקְצַרְתֶּם אֶת־קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת־עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל־הַכֹּהֵן" (ויקרא כג, י) בחלה – "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה…" (במדבר טו, כ) באכילת חדש – "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד־עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה…" (ויקרא כג, יד). (ע: נחזור למעלה ל11+) C. הצטרפות – במשנה – המינים השונים מצטרפים זה לזה לכזית. בברייתא (אגב) – גם תבואה (גרעינים), קמח ובצק מצטרפים. מצטרפים למה: (החידושים זה מקרן אורה) רב כהנא – לאיסור חדש החידוש: אפילו שיש מלקות נפרד על כל אחד מהם למי שאוכל את שלושתם, הם גם מצטרפים לכזית אחד. רב יוסף – לחמץ בפסח החידוש: אפילו שיש להם טעמים שונים. רב פפא – לאיסור אכילת מע"ש מחוץ לירושלים. כאן אל ברור מה החידוש. רבא – לטומאת אוכלים (כביצה – לטמא אחרים, ולרוב הראשונים גם כדי לקבל טומאה). החידוש: לכאורה בזה אין חידוש, אלא החידוש הוא שכמו שהבצק הוא בלי פסולת, גם הגרעינים והקמח של שעורה מצטרפים ללא הקליפות והסובין שלהם (של חיטים מצטרפים כי ראויים לאכילה) (ע: באמצע)...
Transcribe →מנחות סז – שיעור הדף היומי
Mar 19Tap to summarizeלעילוי נשמת ר' חיים רפאל בן ר' בן ציון שלום ז"ל להקדשת שיעור ליחצו כאן https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/menachot_67.mp3Download לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מנחות לחץ כאן להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן סיכום הדף היומי, מנחות דף סז (סז. 1+ עד סז: במשנה) (סו: 11-) חלק א (רבא מאתמול) – לגבי תרו"מ – מירוח הקדש וגוי מירוח הקדש – פוטר דברים יח, יד – "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ…" מירוח גוי – מחלוקת: רי"ס ור"ש – פטור ר"מ ור"י – חייב הסבר (מהגמרא בהמשך) – כי יש עוד שני מיעוטים: דברים יב, יז – "לֹא־תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" דברים יד, כב – "מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות גוי. (ולמה למעט הקדש ולרבות גוי, ולא להפך? כי יותר מסתבר למעט הקדש שעוד יותר רחוק מאיתנו שהרי צריך פדיון (רש"י)). (סז. 1+) חלק ב – לגבי חלה – גלגול הקדש וגוי – A. נקדים – לגבי חלה יש רק מיעוטים (במדבר טו, כ-כא) – "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם", ולכן כאן לא עושים מיעוט אחר מיעוט לרבות, אלא אפשר למעט – שהקדש + גוי פוטרים (לגירסת תוס'). B. ואכן המשניות בחלה פוטרות – המשנה בפרק ג, ג – פוטרת בגלגול הקדש והמשנה בפרק ג, ו – פוטרת בגלגול גוי, (סז. 9+) C. אבל לגבי גלגול גוי – רבא בכ"ז מתלבט – לרי"ס ור"ש – שמירוח גוי פוטר ממעשרות – גם כאן אין סיבה שלא לפטור אבל לפי ר"מ ור"י – שבמירוח גוי מחייבים (כאמור, כי מיעוט אחר מיעוט לרבות) אולי גם בגלגול גוי מחייבים – כי נלמד גז"ש ממעשרות לחלה? (לגבי מעשרות – "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ…" (דברים יח, יד) לגבי חלה – "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם" (במדבר טו, כ) ובסוף אכן כך מכריע: מי שמחייב במעשרות, מחייב בחלה. (סז. שליש תחתון) קושיות רב פפא ורבינא – מברייתות שעולה בהן שתרומת גוי חייבת (כר"מ ור"י), וחלה פטורה! תשובה – באמת שתי הברייתות כרי"ס ור"ש שפטור בשניהם. אלא שבתרומה גזרו שתבואתו חייבת – משום בעלי כיסים. לסיכום יוצא לרבא – ר"מ ור"י – חייב בתרומה, וממילא גם בחלה. רי"ס ור"ש – מדאורייתא פטור בתרומה וחלה, אבל רבנן גזרו על תרומה (ולא על חלה). (סז. 1-) חלק ג – הגזירה לפי רי"ס ור"ש – כאמור: מדאורייתא פטור בתרומה וחלה, אבל רבנן גזרו על תרומה (ולא על חלה). למה גזרו בתרומה ולא בחלה? בתרומה גזרו – משום בעלי כיסים (שאנשים שיש להם הרבה תבואה יתחמקו מתרו"מ על ידי שימכרו את התבואה לגוי שיעשה מירוח, ואז יקנו בחזרה). והרי גם כאן יכול להיפטר בדרך מותרת? כי כדי לחייב בתרו"מ צריך מירוח + ראיית פני הבית דרך השער הראשי, אז אם הכניס לבית במוץ (לפני המירוח), ורק בבית עשה מירוח, או אם הכניס דרך שער אחורי (גגות וקרפיפות) – ייפטר! (והרמאות הזאת מותרת כי לא היה את כל התנאים כדי להתחייב, בניגוד למכירה לגוי שהיה הכל ורק עשה טריק כדי להיפטר) תשובה – הוא מתבייש לרמות כך, כי כולם רואים, ולכן יעדיף לרמות ע"י מכירה לגוי (שזאת רמאות אסורה), ולכן גזרו על המכירה. בחלה לא גזרו – כי מי שרוצה להיפטר יש לו דרך מותרת, וזה לעשות עיסות של פחות מכשיעור (5/4+ קמח, שהם 43 וחמישית ביצים), (והרמאות הזאת מותרת כי לא היה את כל התנאים כדי להתחייב, בניגוד למכירה לגוי שהיה הכל ורק עושה טריק כדי להיפטר) וכאן לא מתבייש לעשות כך, כי זה בבית בצנעא. השיעור מנחות סז – שיעור הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →