Podcast
הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא
Hosted by אורי בריליאנט · HE
הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.
53episodes
Episodes
Newest firstAll episodes
חולין דף יג – גמרא דף יומי
May 12Tap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_013.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין יג (יב: 8 שורות מלמטה – יג: במשנה) חלק א – מחשבה ומעשה בקטן א. הקדמה A. הנושאים שנדבר עליהם 1. יצירת כלי לקבלת טומאה. 2. כוונה לשם הקרבן. 3. כוונה לקבלת טומאה ("וכי יותן"). B. 3 רמות של מחשבה ומעשה: 1. מעשה שמלווה במחשבה – יש. 2. מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו – למשל שהעביר עולה מהדרום לצפון (מראה שמכוון לשם עולה). 3. מחשבה לבד – אין. C. המשנה בכלים – חקק אגוז כדי למוד עפר (רמה 1) – חל (יש לו מעשה). מצא אגוז חצוי וחשב עליו לכלי (רמה 1) – לא חל (אין לו מחשבה). ב. השאלה של רי"ח – שתי גרסאות: A. שאל על רמה 2. דחיית השאלה – הרי רי"ח כבר אמר שתופס – אם חש"ו העלו פירות לגג מפני הכנימה ואח"כ שמחו בטל – לא תופס, אבל רי"ח – אם אח"כ גם הפכו בפירות שיטרבו – זה רמה 2 ותופס. ביאור השאלה – האם זה תופס רק מדרבנן (בפירות, שזה לחומרא) או גם מדאורייתא (בקרבן – שזה לקולא). בשלב זה אין תשובה. B. שאל על רמה 1 (מעשה) – האם זה מדאורייתא? וענה: 1. מעשה שמלווה במחשבה – יש מדאורייתא. 2. מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו – יש מדרבנן (עונה על גירסא A). 3. מחשבה לבד – אין – גם לא מדרבנן. ג. מניין למתעסק בקדשים שפסול (זה לא "לא לשמה" שאז כשר ולא עולה, אלא כלל לא מתכוון לחתוך) – 2 לימודים (למצווה ולעכב) – 1. ושחט את בן הבקר – לשם בן הבקר. 2. לרצונכם תזבחוהו. חלק ב – שחיטת עכו"ם א. שחיטת עכו"ם נבילה. ר"ן – דין בשחיטה – "וזבחת… ואכלת". רמב"ם – שמא שוחט לע"ז (ואז אינה נבילה ממש ומטמאה במשא רק מדרבנן). ב. האם שחיטת גוי/מין אסורה בהנאה כתקרובת ע"ז? A. גוי – ר"א – אסורה ((לח:) אפילו בישראל ששחט בשביל גוי מניחים שהגוי כיוון לע"ז ואסורה). משנתנו – לא אסורה. מה מדייקים מהמשנה – 1. שבגוי נבילה, אך אינה אסורה בהנאה. 2. ר' אמי מוסיף אכן בגוי אינה אסורה בהנאה, אבל במין (גם יהודי) – אסורה גם בהנאה (וכן מפורש בברייתא, והברייתא מוסיפה שהוא כגוי עע"ז גם לעניין פיתו, יינו, ספריו, פירותיו ומחלוקת לגבי בניו ממזרים). B. למשנתנו לפי ר' אמי – למה לא חוששים שהוא מין? ר"נ – רבה ב"א – "אין מינין באומות עובדי כוכבים" כלומר – רוב הגויים לא עובדים ע"ז באדיקות אלא "מנהג אבותיהם בידיהם". [C. ההבדל בין מין ישראל למין גוי – "אין מינין באומות עובדי כוכבים" – כאן שגם במי שידוע שהוא מין – יש הבדל בין ישראל לגוי: אין הבדל ב – 1. שחיטת שניהם פסולה (כש"כ ממין ישראל), 2. את שניהם מורידים (כש"כ ממין ישראל), יש הבדל בזה שממין גוי מקבלים קרבן (ה.), מקור – "דבר אל בנ"י… אדם כי יקריב מכם…". [וא"א לדייק – בבנ"י דווקא "מכם", אך בגויים כלל לא, כי לומדים מ"איש איש" שגם גויים]. ג. שחיטת גוי נבילה, ומטמאה במשא פשיטא! רבא – בא ללמד על תקרובת ע"ז – 1. שמטמאה באוהל. 2. שלא מטמאה באוהל. [ר"י ב"ב – תקרובת מטמאה באוהל – "ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים"]. השיעור חולין דף יג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף יב – גמרא דף יומי
May 11Tap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_012.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין יב (יב. שורה 4 – יב: 8 שורות מלמטה) חלק א – רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן הקדמה (בדף ט. למדנו שהשוחט צריך לדעת הלכות שחיטה. שם שאלנו פשיטא, וענינו שגם אם שוחט כמו שצריך, אולי זה במקרה, לכן צריך לוודא שיודע. עכשיו נראה דין דומה). א. ר"נ-רב – ראה אחד ששחט, צריך לראותו מתחילה ועד סוף. במה מדובר? אם יודע שיודע – כשר, אם יודע שלא יודע – פשיטא שפסול, ואם לא יודע אם יודע – הרי רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם (וכשר). אלא – יודע שלא יודע, אך שחט סימן אחד בסדר, עדיין צריך לראות ששחט טוב גם את הסימן השני. [המקור ל"רוב מצויים" – דתניא – שלח שליח לשחוט ומצאו שחוט, או שמצא תרנגולת שחוטה בשוק – כשירה. עכשיו נראה עוד שתי סוגיות בהקשר לסוגיא זו]: ב. רב נחמן – שלח שליח לשחוט ומצאו שחוט – כשר, שלח שליח לתרום ומצאו תרום – לא תרום. למה לא תרום: 1. השליח לא עשה שליחותו אלא אדם אחר. + 2. כשאדם אחר תורם – אינה תרומה (צריך מדעת בעה"ב). למה בשחיטה זה כשר? (מספיק לדחות אחת מההנחות) 1. רב דימי – לכאורה כי "חזקה ששליח עושה שליחותו" (דחיית הנחה 1), אך אז קשה למה יש הבדל בזה בין שחיטה לתרומה. 2. רב נחמן – בשניהם השליח לא עושה שליחותו, אלא שבשחיטה כשר – כי רוב מצויים מומחים, בתרומה פסול – כי צריך לתרום מדעת בעה"ב. ג. רוב מצויים אצל שחיטה מומחים – מחלוקת תנאים. A. לעיל ראינו ברייתא – שמצא תרנגולת שחוטה בשוק – כשירה. B. אבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטים: ר"י – אוסר ר' חנינא – מתיר רבי – באשפה אסור, בבית מותר. הבנה ראשונה – מחלוקת אם מומחים. לא מומחים (ופסול גם בבית) רוב מצויים מומחים רבי דעה בפנ"ע – מומחים, אך באשפה סביר שזה נבילה. ק"ק למה ר' חנינא מתיר באשפה. הבנה שנייה – לפי כולם מומחים. באשפה בשוק – אסור, בבית – מותר, מחלוקת באשפה בבית – נבילה לא נבילה (לא זורקים בבית כי מסריח). קשה – (יב. 5-) הרי מדבר על מצב בו יש מחלוקת, וזה רק באשפה בבית, אז מה הכוונה שמתיר "בבית"? אלא – רבי רק מסביר את ר' חנינא – שמסכים לאסור כר"י באשפה בשוק. חלק ב – שחיטת חרש שוטה וקטן כשרה בהשגחה א. רבא – רק בדיעבד (מדויק מ"שמא יקלקלו"). ב. לפי משנתנו לא צריך כוונה בשחיטה, וזה מחלוקת בזרק סכין לקיר ושחט – ר' נתן – כשר, חכמים פוסלים השיעור חולין דף יב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף יא – גמרא דף יומי
May 11Tap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_011.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין יא (יא. שורה 2 – יב. שורה 4) מקור דין רוב יש שני סוגי רוב: 1. רובא דאיתא קמן – נלמד מ"אחרי רבים להטות". 2. רובא דליתא קמן (סטטיסטיקה) – בזה נעסוק. א. מכך שלא חוששים לטריפה בבהמה (כי הרוב לא טריפה). A. בקרבנות בהמה – שלא ניתן לבדוק אם היא טריפה (והגמרא דוחה שניתן) – 1. הקרבת ראש העולה (ולא נתחיה לנתחים) 2. הקרבת הפסח (ועצם לא תשברו). 3. הקרבת האליה (תמימה) תשובה כללית – אפשר לבדוק אם היא טריפה (בעולה ואליה – חלק מחובר, בפסח – על ידי גחל). B. עוד בהמות שאינן ממש קרבנות (וכאן אין דחייה) – 1. עגלה ערופה (העגלה הערופה | כפרה) 2. פרה אדומה (ושחט ושרף | חטאת) 3. שעיר המשתלח (אי אפשר לבדוק כי מתפרק | 1. שיהיה דומה לשני. 2. שיהיה ראוי להקרבה). (יא: 6+) ב. מאדם A. שלא חוששים שאינו אביו (מכה אביו ואמו) – אלא רוב בעילות אחר הבעל. (נסיון דחייה – ואולי זה דווקא כשברור שהרתה ממנו, למשל כשהיו שניהם בכלא. תשובה – עדיין יש סיכוי שנבעלה וצריך רוב). B. שלא חוששים לטריפה באדם 1. ברוצח (לא חוששים שהנרצח טריפה). (נסיון דחייה – אולי בודקים? 1. זה מנוול. (דחיה – בשביל להציל הרוצח ננוול). 2. עדיין יש חשש שדקר במקום נקב, ולא חוששים בגלל הרוב). 2. מעדים זוממים. כאן ודאי א"א לבדוק, כי ה"נרצח" לא נהרג בפועל. ג. משחיטה שלא חוששים ששחט במקום נקב. דחייה כללית – רב כהנא/רב שימי – אולי רק כשאין ברירה סומכים על רוב, אך כשאפשר – בודקים כל סימני הטריפה? להלכה – סומכים על רוב (אך יש סימני טריפה שכיחים שבכ"ז בודקים (נקב בריאה). ומה המקור: 1. הלמ"ס. 2. אחרי רבים להטות. השיעור חולין דף יא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף י – גמרא דף יומי
May 9Tap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_010.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין י (י. שליש עליון – יא. שורה 2) בהמה בחזקת איסור, מקור לדין חזקה חלק א – המשך חזקת האיסור של הבהמה א. תזכורת – רב הונא (וכו"ע) – בהמה בחזקת איסור, ואסורה עד שודאי נשחטה כדין. ולכן – ספק בשחיטה (לא בדק הסימנים) – פסולה. ב. נמצאה הסכין פגומה אחרי השחיטה – רב הונא (לשיטתו) – אסורה (שמא הסכין נפגמה לפני חיתוך הסימנים (מהעור)). רב חסדא – מותרת. סברת רב חסדא – A. תולים בעצם (שזה ודאי פוגם, ואילו עור לא ודאי). קושיא מטבל ומצא עליו חציצה – שלא תולים במה שהתעסק איתו. B. הספק בסכין, ולא בבהמה (בטבל – הספק באדם, ויש לו חזקת טומאה). [שתי הבנות: 1. זה תוספת לA (גם בסכין צריך סיבה טובה לתלות הפגימה). 2. זה תירוץ בפני עצמו, ותולים בעצם גם בלי סיבה טובה (יש חזקת כשרות לסכין)]. קושיא – "כל ספק בשחיטה – פסול". לכאורה בא לרבות גם ספק בסכין? תשובה – בא לרבות ספק שהה/דרס (אפי' שסביר ששחט טוב כהרגלו). (י: 3+) C. נפרא מינות לשתי ההבנות: 1. האם רב חסדא מקל דווקא אם חתך אח"כ עצמות – עד עכשיו הנחנו שצריך לחתוך – מתאים להבנה 1. עכשיו הגמרא מציעה שמתיר אפילו בלי שחתך עצמות (אלא תולים שנפגמה מהגרגרת). את הדעה הזו אפשר להבין עדיין לפי שתי ההבנות, יש מחלוקת ראשונים: 1. סביר שפגע בגרגרת. 2. רש"י – פגימה מהגרגרת לא יותר סבירה מהעור, ויש חזקת כשרות לסכין. (הגמרא פוסקת כרב חסדא – אך רק אם חתך אח"כ עצמות). 2. מעשה שנמצאה סכין פגומה בסוף 13 שחיטות, ורב יוסף פסלן. כמי? לרב הונא – כולן פסולות (שמא נפגמה בעור של הראשונה). לרב חסדא – שתי הבנות (כנ"ל) – 1. רק הראשונה כשירה (כי מניחים שנפגמה מהגרגרת של הראשונה).כולן כשירות (אין סבירות שתיפגם מהגרגרת, אלא זאת רק תלייה כי יש חזקה, ממילא ייתכן שנפגמה מהגרגרת האחרונה) 3. רב כהנא מצריך בדיקה בין שחיטה לשחיטה. שתי הבנות – 1. כרב הונא – שאם פסולה – הראשונה פסולה. 2. כרב חסדא (להבנה 1) – להכשיר את האחרונות. (ולמרות שבדיקה שלפני שחיטה צריכה חכם – זה רק מפני כבודו). (י: אמצע) חלק ב – מקור דין חזקה המקור: ר' שמואל ב"נ – רי"נ – הכהן מטמא הבית, אפילו שאולי הנגע הצטמצם בינתיים. קושיית רב אחא ב"י – אולי יצא אחרונית וכן ראה את הצרעת? תשובות לרב אחא בר יעקב (ודחייתן): A. תשובות אביי: 1. יציאה אחורית אינה "יציאה". דחייה – יציאת הכהן ביו"כ מקה"ק אחורית . 2. לא יראה אחורי החלון. דחייה – יעשה חלון בדלת (ואין בעיה לעשות חלון מדין בית אפל, כי כבר ראה את הנגע בפנים). B. ברייתא – הכהן יכול להסגיר את הבית בדיעבד גם מביתו (שם ודאי לא רואה את הנגע). דחייה – ניתן להעמיד שיש שורה של אנשים שאומרים זה לזה שהנגע עדיין נמצא. השיעור חולין דף י – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף ט – גמרא דף יומי
May 7Tap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_009.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין ט (ח: שליש תחתון – י. שליש עליון) הלכות של רב יהודה בנוגע לשחיטה: סוגיא א – הרחקת בשר וחֵלב והלכות שחיטה א. ר"י-רב – הרחקת בשר וחֵלב (קשור לנושא של אתמול – הכשרת הסכין). A. שלושה סכינים נפרדים (שחיטה, בשר, חלב) + שני כלי מים (בשר, חלב). B. רב פפא – לא ישים הכסלים מעל הבשר (הכרום יקרע והחלב יזול לבשר). ב. ר"י-שמואל – A. ת"ח צריך לדעת הלכות שחיטה – שהייה, דריסה, חלדה, הגרמה, עיקור. (לא מספיק שראינו ששחט טוב). B. צריך לבדוק הסימנים לאחר השחיטה. – בסוגיא הבאה. ניסיון ראיה – רב יוסף – "אם שהה כדי ביקור" – לכאורה ביקור סימנים, דחייה – ביקור הסכין לפני השחיטה. סוגיא ב – בדיקת הסימנים וחזקות (ט. שליש עליון) א. A. ר"י-שמואל – צריך לבדוק הסימנים לאחר השחיטה. B. ניסיון ראיה – רב יוסף – "אם שהה כדי ביקור" – לכאורה ביקור סימנים, דחייה – ביקור הסכין לפני השחיטה. ב. אם לא בדק הסימנים? (חזקת הבהמה) A. לפי כולם – אסורה באכילה, וכרב הונא – בהמה בחייה בחזקת איסור (רש"י –אבר מן החי, ראשונים – "לא זבוחה"), ולכן נשארת אסורה עד שיוכח שהוכשרה בשחיטה. B. אבל האם היא כנבילה שגם מטמאה? (בפשטות כן, שהרי לא ידוע אם נשחטה כדין, אבל – ) המחלוקת וההסבר – המחלוקת הסבר המחלוקת (הסבר ההסבר) ר"א בן אנטיגנוס – ר"א בר' ינאי לא מטמאה ("טריפה"). חזקת האיסור בחייה רק לאכילה החזקה היא הלכתית במתניתא תנא מטמאה (נבילה) הרי החזקה אומרת שלא נשחטה כדין – ממילא היא נבילה החזקה היא מציאותית סוגיא ג – חזקת הכשרות אחרי השחיטה א. דיון בהמשך דברי רב הונא – נשחטה, כשירה – עד שיוודע לך במה נטרפה. החידוש – אפילו שיש ריעותא, עדיין יש לה חזקת התר. דוגמא לריעותא – בא זאב ונטל המעיים, והחזיר עם נקב (של שיניו) – מצד אחד – ברור שזה מהשיניים, מצד שני – יש ריעותא (נקב) – ואין אפשרות לדעת מה היה מתחת (אולי כבר היה נקב של טריפה ו"במקום נקב נקב") – קמ"ל שכשירה. (ט. 2-) ב. A. קושיא על רב הונא – צפור/עכבר מנקרים בתאנה/אבטיח – חוששין שבמקום נקב נקב ואסור! תשובת רבא – חמירא סכנתא מאיסורא. B. ראיות שחמירא סכנתא מאיסורא: 1-2. בספק טומאה מקלים ברה"ר ובדבר שאין בו דעת להישאל. דחייה – שם זה גזה"כ. 3. רק אם השאירו את צלוחית המים סגורים ומצאו שנפתחו, חוששים לנחש, ואילו במים מגולים אוסרים גם בלי סיבה. [ואגב, איסור הסכנה של גילוי במים, יין וחלב, וכזמן שלוקח לנחש להגיע להטיל ארס ולברוח]. השיעור חולין דף ט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף ח – גמרא דף יומי
May 7Tap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_008.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין ח (ח. שורה 1 – ח: שליש תחתון) חלק א – מכת סכין חמה – מה קודם החיתוך/מכה או השריפה? נפק"מ: A. ר' זירא-שמואל – שחט בסכן מלובנת – החידוד קודם וכשר. (והרי לפני חיתוך רוב הסימנים, צידי הלהב שורפים נקב בוושט? הם לא נוגעים (החיתוך מרווח)). B. צרעת שחין/מכווה – הקדמות: a. שחין – מכה, מכווה – אש או דבר שהתחמם באש. b. דיניהם שווים (שבוע + שיער לבן או פסיון (התרחבות)) אך אינם מצטרפים לגריס. c. אם יש גם שחין וגם מכווה – האחרון קובע. איבעיא להו – היה חצי גריס שחין, ואח"כ קיבל מכה מברזל מלובן – מה קודם? (האחרון קובע) אם השחין קדם – לא מצטרף, אם המכווה קדמה – מצטרף. תא שמע: 1. משחיטה – ר' זירא שמואל הנ"ל – בשחיטה החידוד קודם. 2. מצרעת – ליבן שיפוד והכה – המכה ראשון והאש שני (-נחשב מכווה) דחייה – בשניהם מדובר במחודד ולכן קודם. חלק ב – בליעה והכשרת סכין (ח. שליש תחתון) א. סכין של ע"ז – שתי בעיות – 1. הנאה מע"ז. 2. בליעת איסור (רש"י – בליעת השמנונית). A. ברייתא – מבחינת ע"ז – רק מה שנחשב הנאה – מותר לשחוט (-מקלקל), אסור לחתוך הבשר (-הנאה). ומוסיף רבא – יכול להיות גם להפך – שחיטת מסוכנת – אסור (מתקן), חיתוך בשר משובך – מותר (מקלקל). קשה – מה עם האיסור (שמנונית)? 1. סכין חדשה (השתמשו בה עצים לע"ז, שהרי אם לא השתמשו כלל אלא רק ייחדו – משמשי ע"ז לא נאסרים). 2. הכשירו אותה (בליבון). [האם צריך ליבון? לשמנונית לא בלועה – מספיק נעיצה כדלקמן, לבלוע – מחלוקת (ליבון/חמין (הגעלה)). רשב"א – הגמרא כתבה ליבון "לרווחא דמילתא"]. B. איתמר – מבחינת האיסור – שוחט בסכין ע"ז דין הבשר ביאור 1 – האם בית השחיטה ביאור 2 – לפי כולם חם ביאור 3 – לפי כולם קר רב קולף חם חם בולע אגב דוחק הסכין. רבה בב"ח מדיח קר כי פולט הדם אז לא בולע קר C. סכין ששחט בו טריפה מחלוקת רב אחא ורבינא – אם בחם או צונן/מטלית מבד קשה. והלכתא בצונן. [להלכה – הרי"ף קושר בין B ל-C, ולכן בשניהם לקולא, אך רש"י – הסכין בולעת רק בממש רותח אך מפליטה לבשר גם בחום של בית השחיטה/דוחק, וצריך קילוף]. השיעור חולין דף ח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף ז – גמרא דף יומי
May 6Tap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_007.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין ז (שיעור דף ו – ה: אמצע – ו: אמצע, שיעור דף ז – ו: באמצע – סוף ז:) א. גזירה על כותי למדנו בדף ג שלאביי ורבא שחיטת כותי כשירה (לכתחילה – בהשגחה, בדיעבד – בבדיקה שהוא אוכל), וכן בברייתא שם ובדף ה. אבל – רב חנן – ר"ג ובי"ד אסרו שחיטת כותי. A. הבנת הגזירה – גם כשיש השגחה (ה: אמצע) ר' זירא – אולי אסרו רק כשאין השגחה? רב חנן – אם אין השגחה ברור שאסור! אלא – אסרו גם כשיש השגחה! האם ר' זירא הסכים והאם קיבלו הגזירה – ר' זירא הסכים שהגזירה כללית. שהרי ראה את רי"ח ורב אסי אוכל משחיטת כותי (עם השגחה), והתלבט האם רי"ח לא ידע או לא קיבל את הגזירה, והכריע שלא קיבל, כי ה' שומר על צדיקים מלשגוג באכילה. והרי – יש עוד אפשרות – שהגזירה רק כשאין השגחה? אלא – הגזירה גם כשיש השגחה. רי"ח ורב אסי לא קיבלו הגזירה. B. טעם הגזירה הראשונה (ו. 4+). כפי שר"מ גם גזרם על יינם – כי חלקם עבדו ע"ז (יונה בהר גריזים). הנחות: 1. שחיטת מומר לע"ז פסולה (כמסקנה של אתמול (ה:, בניגוד לרב ענן). 2. ור"מ ור"ג חוששין למיעוט. C. שני שלבי הגזירה (ו. 4+) 1. ר"מ שלח את ר"ש ב"א לקחת יין מכותי, ואז עצר אותו ההוא סבא, ואמר לו שיתגבר על יצרו – "ושמת סכין בלועך, אם בעל נפש אתה" (ואז ר"מ גזר על יינם, ור"ג על שחיטתם). מה הפשט – לעצור פיו מלשאול רב שלא יודע, וימצא רב אחר. 2. ר' אבהו שלח את רי"צ בן יוסף כנ"ל, ואמר לו ההוא סבא – "אין כאן שומרי תורה", וגזרו ר' אמי ור' אסי שהם כגויים גמורים (התקנה הראשונה לא התקבלה, כי היו מעורים בהם מדי), גם לעניין עירוב חצרות. לסיכום – 1. רב חנן – אסור גם בהשגחה. 2. (ר' זירא בהו"א – אסור רק כשאין השגחה). 3. רי"ח ורב אסי – מותר (לא קיבל הגזירה). 4. רב אמי ורב אסי גזרו שהם כגויים גמורים. ב. אגב "אין הקב"ה מביא תקלה על ידן" (ה. שליש תחתון) A. הביאו יין דמאי בתערובת בפני ר' זירא ורב אסי, ורב אסי אכל. אפשר שהקב"ה הביא תקלה על ידו? בדק ר' זירא – ואכן לא גזרו על תערובת (אמנם אסור לערב לכתחילה). [1. האם לא גזרו על תערובת? והתניא – והרי נתן לאשת עם הארץ סיר – אם שמה אפתה בו שאור ותבלין שלה – חושש לדמאי – אפילו שזה תערובת! תשובות: 1. כיון שאמר לה להשתמש, נחשב כלכתחילה. 2. עשוי לטעם לכן לא בטל וגזרו. [(ה. 3-) לגבי הרישא של הברייתא – אם נתן לה תבלין משלה, לא חושש שהחליפה (גזל) ומותר. והרי – 1. בנותן לחמותו עיסה חושש שתחליף? שם זה בגלל שהיא חמותו (תחליף אם יתקלקל). 2. כנ"ל בנותן לפונדקאית שלו? גם שם זה לטובתו (תחליף אם יתקרר). 3. והרי חוששים לגזל – שהרי אשת חבר לא תטחן עם אשת עם הארץ שמא האשה תאכיל אותה חיטה לא מעושרת? שם מורה היתר – כמו שהשור אוכל ממה שדש בו]]. (מכאן השיעור על דף ז) B. ר"מ אכל עלה בבית שאן בלי לעשר. הסבר: (רש"י) מדובר אחרי החורבן, אך קדושת עזרא (=שנייה) קיימת, בארץ ישראל עלה הוא דרבנן, אז בחו"ל לא גזרו כלל. החידוש – בית שאן = חו"ל, ואז רבי התיר את בית שאן. (אמרו לרבי – איך אתה מתיר מה שאבותיך לא התירו? מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו). שאלות: שאלה על המסקנה ההלכתית – ר"י בן ר"ש בן פזי – (שופטים א) "ולא הוריש מנשה את בית שאן…". תשובה – היתה בקדושה ראשונה (שבטלה) ולא בשנייה (לא קידשוה בשביל העניים בשביעית). שאלות ר' ירמיה על רבי על האפשרות ללמוד זאת מר"מ – 1. הרי ממילא לא חייב במעשר (אכילת ארעי). תשובה – היו אגוד והתחייב. 2. אולי פשוט טעה? ה' לא מביא תקלה לצדיקים. 3. אולי באמת כן עישר? a. ממקום אחר? לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. b. בצד אחד של העלה? ר' יהושע בן זירוז זה שהעיד עליו, והיה אומר זאת. אגב הנ"ל – ג. סיפור חמורו של ר' פנחס בן יאיר חצה את הנהר, והביאו לחמורו שעורים דמאי ולא רצה לאכול עד שעישרן. (והרי לא גזרו דמאי על בהמות? שם לקחו לאדם ואז התחרטו ונתנו לבהמה – לכן חייב). ר' פנחס מעולם לא אכל אצל אחרים, והסביר לרבי שצריך שהשני ירצה+יוכל (כלכלית), ולכן אצל רבי הסכים לאכול, אך כשראה פרדות לבנות אמר שלא (וא"א להיפטר מהם), וכשרבי הפציר בו עלה בנס הר ביניהם. רבי סיים – אם בחייהם כך, על אחת כמה וכמה שבמותן, וכר' חמא בר חנינא לגבי אלישע שבמותו החיה על ידי נגיעה ברגליו (וזה לא כדי למלא את "פי שניים" מאליהו (כי אז המת היה צריך לחיות לגמרי. את ה"פי שניים" קיים בהחייאת בן השונית ובריפוי נעמן). על הפרידות – הם הימים (לשון אימה), ור' חנינא – מעולם לא ראיתי מכת פירדה לבנה שהתפראה. [עוד שתי מימרות של ר' חנינא – 1. הכישופים תלויים ברצון ה' (אך רי"ח – אינו תלוי, ורק אצל ר' חנינא שזכויות רבות). 2. אין אדם נוגף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה]. השיעור חולין דף ז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף ו – גמרא דף יומי
May 4Tap to summarizehttps://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_006.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין ו-ז (שיעור דף ו – ה: אמצע – ו: אמצע, שיעור דף ז – ו: באמצע – סוף ז:) א. גזירה על כותי למדנו בדף ג שלאביי ורבא שחיטת כותי כשירה (לכתחילה – בהשגחה, בדיעבד – בבדיקה שהוא אוכל), וכן בברייתא שם ובדף ה. אבל – רב חנן – ר"ג ובי"ד אסרו שחיטת כותי. A. הבנת הגזירה – גם כשיש השגחה (ה: אמצע) ר' זירא – אולי אסרו רק כשאין השגחה? רב חנן – אם אין השגחה ברור שאסור! אלא – אסרו גם כשיש השגחה! האם ר' זירא הסכים והאם קיבלו הגזירה – ר' זירא הסכים שהגזירה כללית. שהרי ראה את רי"ח ורב אסי אוכל משחיטת כותי (עם השגחה), והתלבט האם רי"ח לא ידע או לא קיבל את הגזירה, והכריע שלא קיבל, כי ה' שומר על צדיקים מלשגוג באכילה. והרי – יש עוד אפשרות – שהגזירה רק כשאין השגחה? אלא – הגזירה גם כשיש השגחה. רי"ח ורב אסי לא קיבלו הגזירה. B. טעם הגזירה הראשונה (ו. 4+). כפי שר"מ גם גזרם על יינם – כי חלקם עבדו ע"ז (יונה בהר גריזים). הנחות: 1. שחיטת מומר לע"ז פסולה (כמסקנה של אתמול (ה:, בניגוד לרב ענן). 2. ור"מ ור"ג חוששין למיעוט. C. שני שלבי הגזירה (ו. 4+) 1. ר"מ שלח את ר"ש ב"א לקחת יין מכותי, ואז עצר אותו ההוא סבא, ואמר לו שיתגבר על יצרו – "ושמת סכין בלועך, אם בעל נפש אתה" (ואז ר"מ גזר על יינם, ור"ג על שחיטתם). מה הפשט – לעצור פיו מלשאול רב שלא יודע, וימצא רב אחר. 2. ר' אבהו שלח את רי"צ בן יוסף כנ"ל, ואמר לו ההוא סבא – "אין כאן שומרי תורה", וגזרו ר' אמי ור' אסי שהם כגויים גמורים (התקנה הראשונה לא התקבלה, כי היו מעורים בהם מדי), גם לעניין עירוב חצרות. לסיכום – 1. רב חנן – אסור גם בהשגחה. 2. (ר' זירא בהו"א – אסור רק כשאין השגחה). 3. רי"ח ורב אסי – מותר (לא קיבל הגזירה). 4. רב אמי ורב אסי גזרו שהם כגויים גמורים. ב. אגב "אין הקב"ה מביא תקלה על ידן" (ה. שליש תחתון) A. הביאו יין דמאי בתערובת בפני ר' זירא ורב אסי, ורב אסי אכל. אפשר שהקב"ה הביא תקלה על ידו? בדק ר' זירא – ואכן לא גזרו על תערובת (אמנם אסור לערב לכתחילה). [1. האם לא גזרו על תערובת? והתניא – והרי נתן לאשת עם הארץ סיר – אם שמה אפתה בו שאור ותבלין שלה – חושש לדמאי – אפילו שזה תערובת! תשובות: 1. כיון שאמר לה להשתמש, נחשב כלכתחילה. 2. עשוי לטעם לכן לא בטל וגזרו. [(ה. 3-) לגבי הרישא של הברייתא – אם נתן לה תבלין משלה, לא חושש שהחליפה (גזל) ומותר. והרי – 1. בנותן לחמותו עיסה חושש שתחליף? שם זה בגלל שהיא חמותו (תחליף אם יתקלקל). 2. כנ"ל בנותן לפונדקאית שלו? גם שם זה לטובתו (תחליף אם יתקרר). 3. והרי חוששים לגזל – שהרי אשת חבר לא תטחן עם אשת עם הארץ שמא האשה תאכיל אותה חיטה לא מעושרת? שם מורה היתר – כמו שהשור אוכל ממה שדש בו]]. (מכאן השיעור על דף ז) B. ר"מ אכל עלה בבית שאן בלי לעשר. הסבר: (רש"י) מדובר אחרי החורבן, אך קדושת עזרא (=שנייה) קיימת, בארץ ישראל עלה הוא דרבנן, אז בחו"ל לא גזרו כלל. החידוש – בית שאן = חו"ל, ואז רבי התיר את בית שאן. (אמרו לרבי – איך אתה מתיר מה שאבותיך לא התירו? מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו). שאלות: שאלה על המסקנה ההלכתית – ר"י בן ר"ש בן פזי – (שופטים א) "ולא הוריש מנשה את בית שאן…". תשובה – היתה בקדושה ראשונה (שבטלה) ולא בשנייה (לא קידשוה בשביל העניים בשביעית). שאלות ר' ירמיה על רבי על האפשרות ללמוד זאת מר"מ – 1. הרי ממילא לא חייב במעשר (אכילת ארעי). תשובה – היו אגוד והתחייב. 2. אולי פשוט טעה? ה' לא מביא תקלה לצדיקים. 3. אולי באמת כן עישר? a. ממקום אחר? לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. b. בצד אחד של העלה? ר' יהושע בן זירוז זה שהעיד עליו, והיה אומר זאת. אגב הנ"ל – ג. סיפור חמורו של ר' פנחס בן יאיר חצה את הנהר, והביאו לחמורו שעורים דמאי ולא רצה לאכול עד שעישרן. (והרי לא גזרו דמאי על בהמות? שם לקחו לאדם ואז התחרטו ונתנו לבהמה – לכן חייב). ר' פנחס מעולם לא אכל אצל אחרים, והסביר לרבי שצריך שהשני ירצה+יוכל (כלכלית), ולכן אצל רבי הסכים לאכול, אך כשראה פרדות לבנות אמר שלא (וא"א להיפטר מהם), וכשרבי הפציר בו עלה בנס הר ביניהם. רבי סיים – אם בחייהם כך, על אחת כמה וכמה שבמותן, וכר' חמא בר חנינא לגבי אלישע שבמותו החיה על ידי נגיעה ברגליו (וזה לא כדי למלא את "פי שניים" מאליהו (כי אז המת היה צריך לחיות לגמרי. את ה"פי שניים" קיים בהחייאת בן השונית ובריפוי נעמן). על הפרידות – הם הימים (לשון אימה), ור' חנינא – מעולם לא ראיתי מכת פירדה לבנה שהתפראה. [עוד שתי מימרות של ר' חנינא – 1. הכישופים תלויים ברצון ה' (אך רי"ח – אינו תלוי, ורק אצל ר' חנינא שזכויות רבות). 2. אין אדם נוגף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה]. השיעור חולין דף ו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף ה – גמרא דף יומי
May 4Tap to summarizeלעילוי נשמת מ' פייגלע בת ר' ישראל ור' אהרון משה בן ר' יהודה להקדשת שיעור ליחצו כאן https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_005.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין ה (ד: באמצע – ה: באמצע) שחיטת מומר לעבודה זרה חידושו של רב ענן – שחיטתו כשירה. [בנוי של 2 הנחות: 1. אינו מומר לכה"ת (מבחינת חשש שאינו מקפיד), כמו שאמרנו על ברית מילה. 2. אינו נחשב ככופר בכה"ת (נחשב יהודי). אנו נעסוק בהנחה השנייה]. א. המקור – יהושפט שאוכל משחיטתו של אחאב קושיות: 1. אולי אחאב שחט, אך יהושפט לא אכל? a. אולי הסית בדברים? הסתה זה במאכל/משתה (וזה שכתוב על ה' לגבי איוב – "ותסתני בו לבלעו חינם" – למעלה שאני). b. אולי רק שתה? (גם אם אחאב כגוי, עדיין לא נאסר שתם יינם). 1. לא אורח ארעא רק לאכול. 2. "וזבח ויסיתהו". 2. אולי זה לא אחאב ששחט ליהושפט? אפשרויות שונות ודחיות הגיוניות: a. אולי עובדיה? לא יכול לשחוט לבד הכל. b. אולי 7000 הצדיקים? התחבאו מאיזבל. אולי אנשי אחאב (מה7000)? היו רשעים. c. שילוב – אולי עובדיה ליהושפט ואנשי אחאב לאנשי יהושפט? אנשי יהושפט היו צדיקים. אולי אנשי יהושפט לעצמם ואחאב ואנשיו לעצמם? כאן הגמרא עוברת לתשובה כללית יותר – יהושפט היה מחובר לאחאב. [מקור: 1. כמוני כמוך כעמי כעמך (דחייה – הכוונה למלחמה – כסוסי כסוסיך). 2. שישיבו חד בגורן – באחווה]. ב. ניסיונות סיוע לרב ענן (ה. רבע עליון) 1. "והעורבים מביאים לו לחם ובשר" – משחיטת אחאב. דחייה – על פי הדיבור שאני. [מי העורבים? רבינא – עופות. רב אדא בר מניומי – אולי אנשים? דחייה: 1. אם זה שמם – לא סביר שני אנשים עם שם זה. 2. אם על שם מקומם – צריך עורביים]. 1. "הכל שוחטים… ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר". אתמול כבר ראינו: ערל=מומר לערלות. ממילא – "ישראל מומר" – או – מומר לע"ז (ואז זה ראיה לרב ענן), או מומר לנבילות (ואז זה ראיה לרבא). ג. קושיות על רב ענן (רבע תחתון) מי יכול להביא קרבן (ברייתא עם שלושה חלקים) – "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". במה מדובר (כדי שלא יסתור ולא יחזור על עצמו) (הערות אגב) a. "מכם" – ולא מכולכם – מומר לא. מומר לכה"ת (מכם – בכם חילקתי, אך גויים – כולם כן). b. "מן הבהמה" – פושעי ישראל כן מומר לדבר אחד (שדומים לבהמה. כדי שיעשו תשובה) c. חוץ מן המומר, מנסך יין ומחלל שבת בפרהסיא. מומר= מומר לע"ז ולשבת – לא מקריב – נחשב ככופר. תיובתא דרב ענן תיובתא. [שני דיונים אגב הברייתא על קרבנות (ה. שורה אחרונה) A. יש מקור אחר לכך שמומר לא מקריב – ת"ק – חטאת יחיד – "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ" – ולא כולם. ר"ש בן יוסי – חטאת נשיא – "…בשגגה ואשם. או הודע אליו חטאתו" – רק מי שאם היה יודע לא היה חוטא. מאי בינייהו? רב המנונא: לשניהם – מומר לדבר אחד אינו מומר לכה"ת, אבל האם מומר לחלב מומר לדם? (אותו פסוק, שניהם הוקרבו במזבח ועוד) – ת"ק – מומר, ר"ש בי"ס – לא. תשובה – צריך את שני המקורות: ברייתא א – "מכם" – שאינו מביא עולה – אפילו שאינו בא לכפר אלא דורון. ברייתא ב – שאינו מביא חטאת – אפילו שזה חיוב. B. בברייתא – "בהמה"=פושעי ישראל. האם תמיד בהמה זו גריעותא? והרי – "אדם ובהמה תושיע השם"? תשובה – שם מוזכר אדם+בהמה. (ואילו "וזרעתי… זרע אדם וזרע בהמה" – גריעותא כי מוזכרים בנפרד). השיעור חולין דף ה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →חולין דף ד – גמרא דף יומי
Apr 29Tap to summarizeלעילוי נשמת אמנו, מרת חוה גיטל בת ר' אשר אנשיל ז"ל להקדשת שיעור ליחצו כאן https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_004.mp3Download להורדת תרשים הסוגיה לחץ כאן סיכום הדף יומי, גמרא חולין ד (ג: 3 שורות מלמטה – ד: באמצע) הרחבות על הנאמר בדף הקודם (כותי ומומר לנבילות לתיאבון) חלק א – שחיטת כותי א. ברייתא לגבי רמת ההשגחה הדרושה (אביי- ישראל עומד על גביו, רבא – מספיק נכנס ויוצא). A. הברייתא מביאה שתי קיצוניות – הברייתא מתאים ל – איך השני יענה מצד אחד – לכתחילה צריך עומד על גביו אביי רבא – נכנס ויוצא=עומד על גביו. מצד שני – אם לא היתה שום השגחה – צריך בדיקה. רבא אביי – נכנס ויוצא=שום השגחה. B. דיון פנימי בברייתא – הברייתא הביאה דוגמא של כמה עופות, ובודק אם אוכל אחד מהם – 1. אולי רק את אותו עוף שחט כדין? (א רבע) תשובה – נותן אחד מתוך תערובת (וכן ממעכם – שלא יהיה לכותי סימן). 2. אולי כותים לא מקפידים על שחיטת עופות (לא נאמרה בתורה) – הברייתא סוברת שלמרות שהמצווה לא כתובה – אם מחזיקים בה מחזיקים בה וסומכים עליהם. C. דיון על הכלל הנ"ל – (א אמצע) אם מחזיקים במצווה לא כתובה – האם סומכים או לא – זאת מחלוקת תנאים לגבי מצת כותי: ר"א אוסר, שאין בקיאין בדקדוקי מצוות (מה נחשב החמצה). ת"ק ורשב"ג מתירים (לא רק שאינו חמץ, אלא אפילו נחשב משומר ויוצאים בה יד"ח בליל הסדר). במה נחלקו ת"ק ורשב"ג? (ת"ק – מותר, רשב"ג – כל מצווה שהחזיקו בה, הרבה מחזיקים בה יותר מישראל – תלוי בהחזקה) במצווה כתובה, ולא ידוע אם החזיקו – ת"ק – מותר, רשב"ג – אסור. דחייה – הניסוח של רשב"ג – "שהחזיקו" ולא "אם החזיקו". במצווה לא כתובה שהחזיקו בה – ת"ק – אסור, רשב"ג – מותר (שהרי החזיקו). חלק ב – מומר לנבילות לתיאבון רבא – ישראל מומר לנבילות לתיאבון מעדיף לא לעבור על איסור, ולכן יכול לשחוט לכתחילה אם בדקו את הסכין (כי לא יטרח לבדוק/להשיג אחרת). סברת החולקים – כיוון דדש ביה, נעשית לו כהיתר. ניסיונות לסייע לרבא מברייתות: 1. חמץ של עוברי עבירה מותר אחרי הפסח. אפילו שלא חשש מלהחזיק חמץ בבית, אנו מניחים שלא רוצים לחטוא עוד והחליפו אחר הפסח עם של גוי. (יש מחלוקת לגבי חמץ שעבר עליו הפסח – ר"י – דאורייתא, ר"ש – דרבנן). דחיית הסיוע – אולי הברייתא כר"ש, ואז אין ראיה להקל גם בדאורייתא (נבלה). דחיית הדחייה – אדרבה – (מזוית הראייה של החוטא) – אם באיסור דרבנן הוא מעדיף שלא לחטוא, כל שכן באיסור תורה. 2. "הכל שוחטין – ואפילו כותי, ואפילו ערל, ואפילו ישראל מומר". ערל = מומר לדבר אחד (ערלות), ולא מומר לכל התורה (נבילה). לפי"ז, מומר – מומר לנבלות, ובכ"ז שחיטתו כשירה. דחיית הסיוע – מומר – לע"ז, והחידוש (כרב ענן) שאפילו מומר לע"ז – שחיטתו כשירה (ולא אומרים שהוא כמומר לכה"ת ונחשב כגוי). השיעור חולין דף ד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
Transcribe →